שיחת השבוע - הגיליון השבועי לכל יהודי

הגיליון השבועי לכל יהודי. מס' 802, ערב חג השבועות, ה' בסיוון תשס"ב (16.5.02)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר) ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

קובץ גרפי בפורמט PDF

לדף ההורדות

גליונות קודמים

עמדה

יש חדש

עמוד 1

עמדה שבועית

אמונה שכבשה את העולם

מעמד הר-סיני התחולל בימים שהעולם כולו עבד אלילים. העם היהודי היה היחיד שהאמין באלוקים אחד, בורא שאין לו גוף ולא דמות הגוף. אמונה זו היא כיום נחלת האנושות כולה

בחג-השבועות אנו מציינים את האירוע הכביר, שאין שני לו בהיסטוריה - מעמד הר-סיני. זו הייתה הפעם האחת והיחידה שבורא העולם התגלה לעיני עם שלם ונתן לו את התורה. מיליוני בני-אדם היו עדים למעמד הנשגב, ומכאן כוחו של אירוע זה.

מאז חלפו יותר משלושת-אלפים ושלוש-מאות שנה, ועדיין נשארה היהדות דתם של מעטים, בעוד דתות אחרות, להבדיל, כבשו את רוב האנושות. יש מי ששאלה זו טורדת את מנוחתם: אם היהדות היא דת-האמת, צריך היה שבמשך השנים תכיר האנושות כולה בצדקתה. בפועל, היהדות הייתה ונשארה נחלתו של עם קטן אחד, ומיליארדי בני-אדם מאמינים בדתות אחרות.

מסר כלל-אנושי

ובכן, ראשית, היהדות, שלא כדתות אחרות, מעולם לא ראתה את עצמה דת האנושות כולה. תרי"ג המצוות ניתנו לעם-ישראל בלבד. גוי לא זו בלבד שאינו צריך לקיימן, אפילו אסור לו לקיימן. גם אין לנו שום עניין לעודד גיור, וכאשר גוי מביע את רצונו להצטרף לעם היהודי, אנו מצווים לנסות לדחותו, ורק אם כוונתו כנה ועזה - לקבלו.

שנית, האמת של היהדות אכן הגיעה לכל האנושות. תרי"ג המצוות אכן נועדו לעם-ישראל בלבד, אך יש ביהדות חלק אוניברסלי, כלל-אנושי. האמונה באלוקים אחד ויתר המצוות הכלליות, המכונות 'שבע מצוות בני-נח', מיועדות לכל בן-אנוש על-פני האדמה. הערכים הללו אכן הגיעו לכל האנושות - מתוך היהדות.

מעמד הר-סיני התחולל בימים שהעולם כולו עבד אלילים. העם היהודי היה היחיד שהאמין באלוקים אחד, בורא שאין לו גוף ולא דמות הגוף. זו הייתה אמונה שהאנושות, באותם ימים, לא הייתה מסוגלת לקבל.

רק מאות שנים אחר-כך קמו הדתות המונותאיסטיות האחרות. הן נטלו מן היהדות את רעיון האמונה בא-ל אחד, והפיצו אותו בקרב מאות-מיליוני בני-אדם. ברור שהדתות הללו הוסיפו על אמונה בסיסית זו תוספות ופרשנויות משלהן, ובכלל זה עיוותים וסילופים, אך בפועל, בדרך זו נעשתה האמונה בבורא העולם לנחלת האנושות כולה.

כך ניצחה לבסוף האמת. אותו חלק כלל-אנושי בדת ישראל אכן הגיע לתודעת האנושות כולה. איננו עוד מעטים באמונתנו בה' אחד. העולם כולו כבר התנער מן האלילות והגיע להכרה ברעיון האחדות האלוקית.

ממלכת כוהנים

מובן שאיננו זקוקים לתמיכת העולם באמונתנו, אלא שיש גם לנו עניין בזה. בהר-סיני נצטווינו להביא את רעיון 'שבע מצוות בני-נח' לתודעת כל בני-האנוש. זה גם חלק מהייעוד הצפוי להתקיים בימות המשיח. אחד הדברים שהמשיח אמור לעשות הוא "לתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד", כדברי הרמב"ם. ככל שהאנושות נעשית בשלה יותר לרעיון זה, אנו מבינים שזמן ביאת המשיח מתקרב והולך (כדאי לעיין ברמב"ם הלכות מלכים פרק יא, בנוסח הבלתי-מצונזר, על תפקיד הדתות האחרות ב'יישור הדרך' למלך המשיח).

לנו, היהודים, נועד תפקיד מרכזי בהכנת העולם לייעודו. מחובתנו להביא את 'שבע מצוות בני-נח' לכל האנושות כולה, כחלק מתפקידנו להיות "ממלכת כוהנים וגוי קדוש". כשם שהכוהנים בעם-ישראל תפקידם להקרין ערכי קדושה ורוחניות על כל העם, כך תפקידו של העם היהודי להיות אור לגויים במובן הרוחני.

זו המשמעות האמיתית של היותנו 'עם-סגולה'. אין כאן התנשאות, חלילה, אלא מחוייבות-יתר לערכים, לקדושה ולרוחניות. זו תביעה מעצמנו והכרה בתפקיד הכבד המוטל עלינו. עלינו להקרין את ערכי האמונה לעולם כולו ולהכינו לגאולתו השלמה בקרוב ממש.

בציפייה לגאולה

"עתיד הקב"ה להיות יושב בגן-עדן ודורש, וכל הצדיקים יושבים לפניו... והקב"ה יושב ודורש תורה חדשה שעתיד ליתן על-ידי משיח".

(ילקוט שמעוני, ישעיה, רמז תכט)

יש חדש

הילדים - ערבים

ידועה קריאתו של הרבי מליובאוויטש להביא למעמד קריאת עשרת הדיברות גם את הילדים, שהם הערבים לקיום התורה. קריאת הרבי מבוססת על מאמר המדרש: "אמר הקב"ה לישראל: בניי, הוו קורין את הפרשה הזאת בכל שנה, ואני מעלה עליכם כאילו אתם עומדים לפני הר-סיני ומקבלים את התורה". בבתי-כנסת רבים נוהגים הגבאים להכין בשביל הילדים דברי מתיקה, כדי לעודדם לבוא למעמד המיוחד. צעירי-חב"ד הוציאו-לאור לקראת חג-השבועות עלוני הסברה מיוחדים לילדים על משמעות החג, ועל החשיבות לבוא לבתי-הכנסת לקריאת עשרת הדיברות.

קבוצה לחצר הרבי

צעירי-חב"ד ממשיכים במבצע המיוחד של נסיעת קבוצות מאורגנות לחצר הרבי, לתפילה בבית-מדרשו ולעלייה לציון הקדוש. הקבוצה הבאה תצא אי"ה ביום שלישי, א' בתמוז תשס"ב (11.6), ותשוב ארצה ביום שלישי ח' בתמוז (18.6). ליווי והדרכה צמודים לאורך כל הביקור, שיכלול גם סיור באתרים מרכזיים בניו-יורק ובוושינגטון. פרטים והרשמה בבית-חב"ד הקרוב או בטל' 03-9607588 שלוחה 154 (אפשר להשאיר הודעה).

הבן יקיר לי

משפחתו של שילה לוי הי"ד מקרני-שומרון, שנפל באסון המסוקים, הוציאה לאור לזכרו ספר ילדים המספר את סיפור חייו והנושא את השם הבן יקיר לי. כמו-כן יצא-לאור הספר המהודר סוכת שילה, אסופת מאמרים לסוכות ולקוהלת, בעריכת שאול מייזליש. טל' 09-7920017.

פרחי השומרון

מקהלת ילדים חדשה מגישה את תקליט-הביכורים שלה – פרחי השומרון. התקליט נקרא (איך לא) עוצו עצה ותופר, ומנהלו המוזיקלי יותם סגל. מקצת ההכנסות מופנות ל'הצלה – יהודה ושומרון'. הפצה: וולקומיוזיק,
1-800-330-350.



עמוד 2

שולחן שבת

מעובד על פי שיחותיו של הרבי מליובאוויטש, על-ידי צ' לבנוני

תחילה "נעשה" ואחר-כך "נשמע"

כאשר בא הקב"ה וביקש לתת את התורה לבני-ישראל, הכריזו כל בני-ישראל כאיש אחד "נעשה ונשמע". אמירה זו שלהם נעשתה מאז סמל לקבלת-עול ולהתמסרות לרצון ה' – תחילה עושים ומקיימים ("נעשה") ורק אחר-כך מנסים להבין ("נשמע").

אולם עדיין יש להבין מה עניינו של ה"נשמע" לכאן. קבלת-עול שלמה היא לכאורה ההכרזה "נעשה" בלבד. יהודי אומר לקב"ה, כל מה שתצווה עליי -  אעשה. וזה אמנם מה שהתורה מספרת קודם לכן: "ויען כל העם קול אחד ויאמרו, כל הדברים אשר דיבר ה' נעשה". מדוע אחר-כך באה תוספת: "כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע"?

תוספת שגורעת?

יתרה מזו: התוספת "ונשמע" גורעת לכאורה מקבלת-העול הבאה לידי ביטוי בהכרזה '"נעשה". אמנם הם מצהירים שה"נעשה" קודם ל"נשמע", אבל בכל-זאת הם דורשים להבין. והלוא קבלת-עול שלמה פירושה, שיהודי מקיים את המצוות לא בגלל הכרתו השכלית אלא מכיוון שזה רצון ה'.

אמנם יהודי חייב לא רק לקיים את התורה ("נעשה"), אלא גם ללמוד אותה ולהבינה בשכלו ("ונשמע"), אבל גם זה עצמו בא מתוך קבלת-עול. כשם שציווה הקב"ה לקיים מצוות מעשיות, כך ציווה מצוות הקשורות בלימוד ובהבנה. נמצא אפוא, שגם לימוד התורה אינו אלא פרט בתוך ה"נעשה".

שני כתרים

כשמתבוננים במאמרי חז"ל מתברר, שההכרזה "ונשמע" לא זו בלבד שלא גרעה מה"נעשה", אלא היא-עצמה עניין נעלה ביותר. חז"ל אומרים, שכאשר הכריזו בני-ישראל "נעשה ונשמע", באו מלאכי-השרת וקשרו לכל יהודי שני כתרים – אחד כנגד "נעשה" ואחד כנגד "נשמע". מכאן אנו למדים, שה"ונשמע" הוא עניין גדול לעצמו.

יש כאן יסוד עמוק במידת התמסרותו של יהודי לקב"ה. יכול אדם לקבל עליו עול תורה ומצוות ולקיים בפועל את כל ציוויי ה', אבל עולמו הפנימי נשאר מחוץ לעבודת ה'. אמנם בפועל הוא מקיים את כל התורה כולה, אבל שכלו ורגשותיו אינם מזדהים הזדהות שלמה עם רצון ה'. זו אינה עבודת ה' שלמה.

שלב אחר שלב

יהודי נדרש לעבוד את ה' לא רק ב"נעשה" אלא גם ב"נשמע". עליו להבין בשכלו ולהרגיש בליבו את הטוב והיוקר והנחיצות של התורה והמצוות. ויתרה מזו: עליו להחדיר הכרה זו גם לנפשו הבהמית ולגופו הגשמי, עד שגם יצר-הרע שבו יגיע לאהבת ה' – "בכל לבבך, בשני יצריך".

לכן לאחר שהצהירו בני-ישראל שהם מקבלים עליהם בשלמות את עולו של הקב"ה – "נעשה", באו לשלב עליון יותר – "נעשה ונשמע". בכך הצהירו, שלא יסתפקו בעצם הקיום של התורה ומצוותיה, אלא יגיעו למדרגה עליונה יותר, שגם בהכרתם השכלית יבינו ויכירו במעלת התורה ומצוותיה. על כך קשרו להם מלאכי השרת שני כתרים, שכן ה"ונשמע" הוא שלב עליון יותר בקבלת-העול ובהתמסרות לרצון ה', המקיפה לא רק את כוחות העשייה של האדם אלא גם את עולמו הפנימי, שכלו ורגשותיו.

 (ספר השיחות תשמ"ח כרך ב, עמ' 420)

אמרת השבוע

לשנות את האדם

לבית-מדרשו של רבי יצחק-מאיר מגור הגיע יהודי שלא ניחן במידות טובות, ואף היה ידוע שהוא אדם לא-מהוגן. עם כל זה ישב והגה בתורה. יום אחד דיברו חסידים לפני רבם על הסתירה שבדברים – יהודי לומד תורה, והוא-עצמו אינו הגון ואינו ישר ואינו מקיים את הכתוב בתורה.

נענע הצדיק: המשנה במסכת אבות אומרת, שהתורה מכשירה את האדם "להיות צדיק, חסיד, ישר ונאמן". מכאן למדנו, שקודם שלמד תורה די הצורך יכול להיות שאינו צדיק, אינו חסיד, אינו ישר ואינו נאמן. ועל-כן להפך, ירבה בלימוד התורה וסופו להיות צדיק, חסיד, ישר ונאמן.

מן המעיין

חג השבועות

נתן את עצמו

הקב”ה נתן לנו את תורתו והלביש בה את רצונו וחכמתו יתברך, המאוחדים בתכלית האחדות עם מהותו ועצמותו יתברך. הרי זה כאילו נתן לנו את עצמו כביכול.

(תניא)

נוח ומקובל

הכול מודים שבעצרת צריכים גם 'לכם', לפי שהוא יום שניתנה בו תורה, וצריכים לשמוח במאכל ובמשתה, להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל.

(גמרא ורש"י פסחים סח,ב)

האור מסייע

על-ידי האור הגדול שמאיר ביום הקדוש הזה קל יותר לעבוד את הבורא גם עם ה'לכם' הצרכים הגשמיים, כמאכל ומשקה.

(ישמח ישראל)

להשפיע על החיים

יש אדם הלומד תורה אך אין אצלו ה'לכם', כי התורה היא לעצמה והאדם הלומד הוא לעצמו; התורה אינה משפיעה עליו בחיי היום-יום. חג-השבועות מלמדנו, שהתורה צריכה להשפיע על ה'לכם', על חיי האדם במשך כל היום.

(ספר השיחות תרצ"ו)

נותנים למי שרוצה

במתן תורה ניתנו שלושה דברים - החלק הנגלה שבתורה, סתרי תורה, והכוח לעבוד את ה'. חלק הנגלה שבתורה ניתן לכל אחד ואחד; סתרי תורה - רבים יודעים זאת; והכוח לעבודת ה' ניתן למי שרוצה בכך.

(ספר השיחות תש"ה)

נשיאת חן

"ויחן שם ישראל נגד ההר" (יתרו יט,ב). מפרש רש"י: כאיש אחד בלב אחד. "ויחן" הוא מלשון "חן" - האחדות האמיתית יכולה להיות רק כאשר כל יהודי נושא חן בעיני רעהו.

(רבי יצחק מוורקה)

אחדות ביגיעה

במתן תורה היו בני-ישראל "כאיש אחד בלב אחד", ללא תרעומת ומחלוקת, גם לא מחלוקת שהיא לשם שמים. אחדות כזאת דורשת יגיעה רוחנית גדולה.

(לקוטי שיחות)

מזל תאומים

מזלו של חודש סיוון תאומים, לסמל את האחדות שהתקיימה אז בין הקב”ה ובין עם-ישראל, על-ידי נתינת התורה, וכמו-כן את האחדות ששרתה אז בין בני-ישראל עצמם.

(בני יששכר)



עמוד 3

מעשה שהיה

כבוד התהילים

באוקופ, עיירת הולדתו של רבי ישראל בעל-שם-טוב, התגורר יהודי עשיר ושמו ר' יואל. תלמיד-חכם מופלג היה, ירא-שמים ומדקדק במצוות.

יום אחד חשקה נפשו של ר' יואל לקיים את ההלכה בשולחן-ערוך - "מצוות-עשה על כל איש מישראל לכתוב לו ספר-תורה". את המצווה החליט לקיים בתכלית ההידור. קנה בני-בקר, את בשרם חילק לעניים והעורות עובדו לקלף לשם כתיבת ספר-תורה מהודר.

הביא לאוקופ סופר סת"ם מומחה וירא-שמים, הושיבו בביתו חודשים רבים כדי שיכתוב את ספר-התורה. יום-יום טבל הסופר במקווה-טהרה ושקד על מלאכתו. כשהושלמה כתיבת הספר, ביקש העשיר לערוך בביתו סעודת-מצווה גדולה ומפוארת, על-פי ההלכה ש"עושים סעודה לגמרה של תורה".

לסעודה הזמין ר' יואל את כל חשובי אוקופ - את הרבנים והדיינים, את השוחטים והחזנים, את העשירים וראשי-הקהל. הוא עצמו, שכאמור תלמיד-חכם היה, התבודד כמה ימים בחדרו כדי להכין את הדרשה שיישא בעת הסעודה לפני למדני אוקופ ונכבדיה.

ברל, שואב-המים של אוקופ, לא היה בין המוזמנים. הוא לא נמנה עם 'כלי-הקודש' של העיירה, וכל-שכן עם עשיריה. איש פשוט היה, בעל-מלאכה, שמדי בוקר השכים קום לתפילה בבית-הכנסת 'חברה תהילים'. באי בית-הכנסת הזה, ובערל ביניהם, נהגו מדי בוקר לאחר התפילה לקרוא את כל ספר התהילים ורק לאחר מכן לצאת לפועלם, להשתכר למחייתם.

כשנודע לברל כי בביתו של ר' יואל העשיר תיערך סעודת-מצווה לכבוד ספר-התורה החדש, שיער בתמימותו, שכל יהודי אוהב תורה רשאי להשתתף בשמחה זו. לבש את בגדי השבת הבלויים שלו, היטיב את מראהו ובא לביתו של הגביר. בטבעיות גמורה התיישב ברל בין המוזמנים המכובדים.

כשראה הגביר את ברל שואב-המים יושב במקום המיועד לתלמידי-החכמים, קרב אליו במבט זועף וסינן מבין שפתיו: "וכי משום שאתה אומר הרבה תהילים, רואה אתה את עצמך יחסן ואדם חשוב?!". הבין ברל את הרמז, קם, פינה את מקומו ויצא מהבית.

הסעודה התנהלה כדת וכדין. גביעים של כסף, נרות דולקים בפמוטות יקרים, חלות קלועות, יין משובח וכל מיני מטעמים. חבורת כלי-זמר היטיבה את לב המסובים בניגוני שמחה. שמחו המוזמנים בשמחת התורה, שרו ורקדו במעגל לכבודה.

במיוחד גדולה הייתה שמחתו של ר' יואל עצמו. הוא ריקד ופיזז בעוז לכבוד התורה ופניו קרנו באור עילאי. בעיצומה של החגיגה נשא את דרשתו הבנויה לתלפיות - שילוב של פלפול עמוק עם בקיאות מרשימה ואמרות-שפר משובבות-לב.

כשנפטר לשלום מאחרון האורחים, עלה ר' יואל על משכבו שמח וטוב-לב. ברוך ה' לא נכשל בלשונו. הפלפול קלח מפיו ללא תקלה, ולמדני העיר לא הסתירו את התפעלותם מחידושיו שבהם יישר הדורים בפירוש המצווה "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת". בעודו אפוף נחת והרחבת-הדעת עצם את עיניו ושקע בשינה.

אך מלאך החלומות פקד את משכבו של ר' יואל. ובחלומו: סופה עזה המסתערת עליו כנחשול, עוקרת אותו ממקומו ומטלטלת אותו למרחקים. הוא עומד לבדו במדבר שומם, מביט אנה ואנה. לפתע הוא רואה בית מואר באור גדול. הוא נכנס פנימה ולפניו שולחן שסביבו יושבים יהודים הדורי-פנים, לבושים בגדי שופטים.

ראש השופטים קורא בשמו ומודיע לו כי הוא נתבע לדין-תורה על-ידי דוד בן-ישי, נעים זמירות ישראל, בכבודו ובעצמו. מיד קם התובע על רגליו ואומר: "תובע אני אותך, ר' יואל מאוקופ, על שזלזלת בספר התהילים שלי, ועל שהלבנת ברבים את פניו של ברל שואב-המים שקורא את פסוקי התהילים בדבקות, יום-יום".

מיד אחריו קם הקטגור ומבקש מהשופטים להטיל על ר' יואל גזר-דין חמור, בשל מעשהו - לא להשיב עוד את נשמתו לגופו. ר' יואל רואה ושומע את הדברים ובשרו נעשה חידודין-חידודין. הוא רועד כולו ולשונו משותקת לגמרי.

אך פתאום זוכה ר' יואל לעזרה מכיוון בלתי-צפוי. הסנגור, שאינו אלא הבעל-שם-טוב, מתייצב על מקומו ומבקש לשכנע את התובע והשופטים כאחד, כי שום טובה לא תצמח מנטילת נשמתו של ר' יואל. "להפך, אם לא ישוב למקומו, לא תיוודע ברבים המעלה הנפלאה שבאמירת פסוקי התהילים!", טוען הוא. ושוב באה רוח סערה ומטלטלת את ר' יואל חזרה למיטתו.

כשהקיץ ר' יואל משנתו, היה אחוז אימה, רטוב כולו מזיעה קרה.

ביום המחרת, בין תפילת מנחה לערבית, שם ר' יואל פעמיו לעבר בית-הכנסת הקטן 'חברה תהילים'. הוא עלה על הבימה וביקש קבל עם את סליחתו של בערל. למתפללים ההמומים סיפר את כל הסיפור - החל מן הסעודה המפוארת שערך אתמול בביתו, דרך דברי העלבון שהטיח בברל, וכלה בחלום הביעותים שחלם בלילה על מיטתו.

מאותו יום ואילך חל מהפך באישיותו של ר' יואל. הוא חדל מלהתהדר בלמדנותו ונעשה אחד מאומרי תהילים. בוקר-בוקר היה בא אל בית-הכנסת 'חברה תהילים', יושב בין בעלי-המלאכה הפשוטים וקורא עמם פרקי תהילים, בחום ובהתלהבות.

(על-פי 'סיפורי צדיקים')

דרכי החסידות

מעשה גדול

הגמרא (קידושין מ,ב) מספרת על דיון שנערך בעליית בית-נתזה בלוד, ששם הסבו רבי טרפון וזקנים, בשאלה: "תלמוד גדול או מעשה גדול?". כלומר, מה גדול ממה - הלימוד או המעשה. "נענה רבי טרפון ואמר: מעשה גדול. נענה רבי עקיבא ואמר: תלמוד גדול. נענו כולם ואמרו: תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה".

על-פי פנימיות התורה (אור-התורה תחילת פרשת ויגש ועוד), העדיפות שיש ללימוד על המעשה היא רק בזמן הזה, ואילו לעתיד לבוא, בזמן הגאולה, יתהפכו הדברים - המעשה יהיה גדול מהלימוד. הדבר הזה מעורר כמה שאלות. ראשית, היתרון של הלימוד על המעשה מנומק בכך ש"תלמוד מביא לידי מעשה", וכפי שרש"י מפרש: "נמצאו שניהם בידו"; ואיך יהיו שני היתרונות הללו במעשה עצמו? שנית, לאחר שכבר נקבעה ההלכה, איך ייתכן שיחול בה שינוי?

התאנה תזעק

עלינו לומר, שאותו נימוק שמכריע עכשיו לטובת הלימוד, הוא שיכריע בזמן הגאולה לטובת המעשה. כלומר, כשם שכיום ה"תלמוד מביא לידי מעשה", כך לעתיד לבוא המעשה יביא לידי תלמוד. על-ידי עצם קיום המצוות יגיע היהודי לדרגות גבוהות ביותר של לימוד התורה, וממילא על-ידי המעשה יהיו "שניהם בידו" (ראה לקוטי שיחות כרך כה, עמ' 263).

כיום אנו זקוקים ללימוד כדי לדעת מה מותר ומה אסור. מי שאינו לומד, אינו יכול לקיים, שכן הוא עלול להיכשל באיסורים. אולם בזמן הגאולה תשתנה מציאות העולם, עד שהיא-עצמה תזהיר אותנו מפני דבר אסור. כשם שכיום חום האש מזהיר מפני הכנסת היד לתוכה, וטעמו המר של ירק רע מזהיר מפני אכילתו, כך בזמן הגאולה, כשהעולם כולו יזדכך ויתעלה, יזהיר אותנו העולם עצמו מפני איסורי התורה.

וכך נאמר במדרש (תהילים עג בסופו ועוד): "בעולם הזה אדם לוקט תאנה בשבת, אין התאנה אומרת לו כלום. אבל לעתיד לבוא היא צווחת ואומרת - שבת הוא!". המדרש מביא עוד כמה דוגמאות, כדי להמחיש את המציאות המופלאה שתהיה באותם ימים, שבה המציאות הגשמית עצמה תזהיר אותנו מפני איסורי התורה.

לכן יגבר יתרונו של המעשה על הלימוד, כשם שיש יתרון ללימוד מעשי על לימוד תאורטי. על-ידי שיהודי יעסוק בקיום המצוות, הוא ילמד מהניסיון את כל הלכות התורה, ביתר עמקות ויסודיות מעל-ידי הלימוד עצמו.

הרוב יקבע

ביתר עמקות מוסבר הדבר על-פי הידוע, שבזמן הגאולה תתגלה מעלתה של הגשמיות על הרוחניות. כיום הרוחניות ניצבת למעלה מהגשמיות, ותפקידה של הרוחניות לזכך את המציאות הגשמית ולעדן אותה. אולם בזמן הגאולה תתגלה הפנימיות של המציאות הגשמית, שדווקא בה חבוי הכוח האין-סופי של הקב"ה בכבודו ובעצמו.

לכן כיום יש יתרון ללימוד (הרוחני) על המעשה (הגשמי). אולם בזמן הגאולה, כאשר המציאות הגשמית תזדכך ותחדל מלהסתיר את האמת הפנימית שבה, דווקא על-ידי המצוות המעשיות יוכל יהודי להגיע לדרגות עליונות של התקשרות ודבקות בקב"ה, יותר מבלימוד התורה. לכן אז יהיה "מעשה גדול".

עוד נותר לברר, איך ייתכן שיחול שינוי בהלכה לאחר שכבר נקבעה. ובכן, זו שאלה יסודית על דברים רבים שעתידים להשתנות בזמן הגאולה, כמו למשל מה שכתוב שאז ההלכה תהיה כבית-שמאי ולא כבית-הילל. אלא ברור שגם שינוי זה ייעשה על-פי כללי התורה: יתאסף בית-דין שיהיה גדול מהראשון "בחכמה ובמניין" (ואין קל מזה, מכיוון שאז יהיו עמנו משה ואהרן וכל גדולי הדורות), והוא יכריע על-פי הרוב שההלכה כבית-שמאי וש"מעשה גדול".


 


עמוד 4

חיים יהודיים

"מצאתי את האלוקים האמיתי שלי"

עם שלמה ברונל

שלמה ברונלזה היה בוקר שחור לכנסייה הלותרנית בפינלנד. הכומר אובלה ברונל, מנהיגה של הכנסייה בעיר קרונובי, אדם מוכר ונערץ על עשרות-אלפי מאמינים פרוטסטנטים, כינס את חבריו בצמרת הכנסייה, כדי לספר להם על המהפך שחל בהשקפת-עולמו: "זה תקופה ארוכה איני חש עוד הזדהות עם הברית-החדשה ותכניה. מאז גיליתי את התנ"ך והתחלתי להתעמק בו, מצאתי בו את האלוקים האמיתי שלי. אני מתקשה להטיף לדברים שאינני מאמין בהם", הדהים את קהל שומעיו.

ההלם היה מוחלט. שתים-עשרה שנה שימש אובלה בתפקידו. הוא נחשב כומר פופולרי ומצליח. כיצד ישפיע הצעד הדרמתי על המאמינים הרבים, שומעי-לקחו? את הדממה בחדר היה אפשר לחתוך בסכין. העיניים הופנו אל ההגמון של פינלנד, שישב בראש השולחן. אותות התדהמה ניכרו היטב על פניו. הוא לא ביקש הסברים, לא התווכח, גם לא ניסה לשכנע. רק הצביע על הדלת. אובלה פשט את גלימתו ועזב את הכנסייה. לעולם.

יום המנוחה האמיתי

אובלה (49) שירת בצעירותו בצבא פינלנד. אחר-כך שימש מורה זמן-מה, ובהיותו בן עשרים וחמש הצטרף לכנסייה הלותרנית (פלג נוצרי שיצא מהכנסייה הקתולית לפני כ-500 שנה, ומרבית תושבי סקנדינוויה הנוצרים משתייכים אליו).

לא ביום אחד החליט על הצעד הנועז. הספקות כרסמו בו לאורך זמן. במיוחד גברו לאחר ש'גילה' את התנ"ך. "הגילוי המרעיש הראשון שלי היה, כשנוכחתי שיום המנוחה התנ"כי הוא שבת, ואילו ליום ראשון אין שום אזכור כיום מיוחד. האם יכול להיות שלאותו אלוקים יהיו שני ימים קדושים?! שאלתי את עצמי".

האישה הפתיעה

יום אחד החליט לשתף בלבטיו את אשתו, רונה, שמקצועה מעצבת-פנים והיא משמשת נגנית עוגב בכנסייה שלו. תגובתה הדהימה אותו. "מזמן רציתי לספר לך שאני חשה רגשות חמים ליהדות", אמרה. אובלה ראה בכך נס משמים. הם קיימו שיחה גם עם ארבע בנותיהם, שהבוגרת בהן הייתה אז בת שלוש-עשרה, ושתי הצעירות, תאומות בנות שבע. הארבע אמרו: "אנחנו אתכם בכל החלטה".

לאחר עזיבת הכנסייה הרגישו בני-הזוג צורך להזמין את בני הקהילה בקרונובי לביתם, כדי להסביר את המעשה. "פרסמנו מודעה בעיתון המקומי והזמנו את כל ידידינו לפגישה. כל בני הקהילה באו. הם שאלו שאלות ואנחנו השבנו. רבים מהם היו נבוכים. אמרתי להם: עשו כמוני - עיינו בתנ"ך והסיקו מסקנות". בעקבות הפגישה עזבו עוד כמה אנשים מהקהילה את הכנסייה.

גיור ועלייה

המשך המסלול, מבחינת משפחת ברונל, היה ברור - גיור ועלייה לישראל. במהלך הגיור החליפו את שמותיהם מאובלה לשלמה ומרונה לרות. לפני שש שנים עלו ארצה והם מתגוררים ברעננה ומנהלים אורח-חיים דתי לכל דבר. בינתיים הספיקה בתם הבכורה, לאה, להינשא ולהקים גם-כן בית שומר מצוות.

שלמה ורות מאושרים במעשה שעשו ומרגישים חלק טבעי מעם-ישראל: "אחד הסיפורים היפים בתורה הוא הסיפור של קבלת התורה. הקב"ה הציע אותה לכל העמים, והם סירבו מכל מיני סיבות. רק עם-ישראל אמר: 'נעשה ונשמע'. זה הוכיח לקב"ה שאנחנו אכן ראויים לתורה; שאנו ראויים לאחריות המיוחדת המוטלת עלינו מכוח התורה. אנחנו שמחים להיות חלק מנושאי אחריות זאת ולקבל עלינו את הברית שנכרתה בהר-סיני".

פינת ההלכה והמנהג

תיקון ליל שבועות

מאת הרב יוסף גינזבורג

רב אזורי עומר

שאלה: למה נשארים ללמוד בליל שבועות, ומה צריך ללמוד בלילה זה?

תשובה: בזוהר הקדוש נאמר, שחסידים הראשונים לא היו ישנים בליל שבועות והיו עוסקים בתורה ואומרים: "בואו לנחול מורשה קדושה לנו ולבנינו בשני העולמות".

האחרונים נתנו טעם למנהג, לפי האמור במדרשים, שבלילה שלפני קבלת התורה בהר-סיני ישנו בני ישראל שינה ערבה, והיה הקב"ה צריך לעוררם על-ידי הקולות והברקים.

בספרות החסידות מוסבר, שהדרך לקבל את התורה אינה על-ידי התרחקות מהעולם (שינה), אלא על-ידי שעובדים עם הגוף והעולם ולקרבם לתורה. ואכן, פשט המנהג בכל תפוצות ישראל להיות ערים כל ליל שבועות בלימוד התורה.

ראוי לכל אדם, גם לתלמידי-חכמים, לומר בציבור את סדר ה'תיקון' הנדפס, שנתקן על-ידי גדולי ישראל - מרן הבית-יוסף וחבריו, והושלם והונהג על-ידי האר"י ז"ל והשל"ה, ובו קטעים נבחרים מכל פרשיות התורה, ומכל ספרי הנביאים והכתובים, וכן משישה סדרי משנה (יש מדלגים על המשניות), סדר תרי"ג מצוות בקצרה, וקטעים מספר-יצירה ומספר הזוהר.

זו הכנה אמיתית לקבלת התורה, באמירת האותיות הקדושות שבה, השוות לכל נפש מישראל, "כאיש אחד בלב אחד". וכן כתבו השל"ה, החיד"א והבן-איש-חי, וכן נהג החת"ם סופר, וגם המהרי"ץ (מרבני תימן) הפליג בסגולות שבאמירת התיקון.

ומכל-מקום, מי שחשקה נפשו לעסוק בשקידה בגמרא וכדומה, אין למונעו מכך. והיו קהילות בליטא שנהגו בזה. אך במקום שהציבור אומר 'תיקון', אין לפרוש ממנו ואין להעדיף לימוד אחר.

מקורות: זוהר ח"א ח-ט. ח"ג צח,א. פדר"א פמ"א, שהש"ר א,נו. מג"א תצד,א. ח"י שם. שו"ע אדמו"ר הזקן שם ס"ג. שו"ע-הזוהר שם. מנהג-ישראל-תורה שם סק"ג. ילקוט יוסף ח"ה, עמ' תלח. 'נטעי גבריאל - שבועות' פי"ד-ט"ז, ובשו"ת שם סי' ד, וש"נ. 'שערי המועדים - שבועות', סי' ע-עב.



לדף הראשי

 

בית חב"ד | חדר עיון | חדר ילדים | חדר חדשות | בית דפוס | מודיעין | מפתח עניינים 

(c) כל הזכויות שמורות
צעירי אגודת חב"ד - המרכז / אגף ההוצאה לאור
ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס': 03-9606169
ראש מדור אינטרנט: יוסף לב-ארי  *  יו"ר:  הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

chabad@chabad.org.il