שיחת השבוע - הגיליון השבועי לכל יהודי

הגיליון השבועי לכל יהודי. מס' 803, ערב שבת קודש פ' בהעלותך, י"ג בסיון תשס"ב (24.5.02)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר) ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

קובץ גרפי בפורמט PDF

לדף ההורדות

גליונות קודמים

עמדה

יש חדש

עמוד 1

עמדה שבועית

 תלוי איך שואלים

קשה להבין את הסקרים המתפרסמים מדי פעם. על-פיהם, הציבור מחזיק בעת ובעונה אחת בדבר והיפוכו. האומנם  'עולם גולם' או ש'העולם איננו גולם

 העידן המודרני פיתח טכניקות מקצועיות לבחינת דעת-הקהל. המכונים יכולים להגיע לרמה מרבית של דיוק. עובדה היא שבשנים האחרונות כמעט אין הפתעות עם קבלת תוצאות הבחירות, שכן הסקרים הצליחו לקלוע להתפלגות הדעות בקרב ציבור הבוחרים.

כיוון שכך קשה להבין את הסקרים המתפרסמים מדי פעם. על-פיהם, הציבור מחזיק בעת ובעונה אחת בדבר והיפוכו. מצד אחד מצביעים כל הסקרים על תזוזה אדירה בדעת הקהל לעמדות 'ימניות' ו'ניציות' יותר, ומצד שני יש רוב מכריע בדעת הקהל התומך בהקמתה של מדינה פלסטינית. איך שני הדברים הללו מתיישבים?

ההקשר יוצר את ההבדל

סתירה פנימית דומה עולה מהסקרים בענייני יהדות. מכאן — ניכרת מגמה מובהקת של התחזקות העמדות המסורתיות. יש דרישה גוברת והולכת לתוספת תכנים יהודיים במערכת החינוך ובאמצעי התקשורת, לצד עלייה בשמירת מצוות-יסוד. בה-בשעה הסקרים מראים התחזקות של העמדות האנטי-דתיות, התובעות לצמצם או אף לבטל את הסממנים הדתיים הנותנים צביון יהודי למדינה.

מצד אחד, כמאמר הפתגם, הציבור הוא 'עולם גולם', ומצד שני, כמאמר הפתגם המושרש לא פחות — 'העולם איננו גולם'. היכן האמת?

לא מתקבל על הדעת כי אנשים מחזיקים בעת ובעונה אחת בעמדות סותרות. סביר להניח שהתשובה טמונה בדרך הצגת השאלות, או ליתר דיוק — בהקשר שבו הן נשאלות. רק בעלי דעות מגובשות מאוד יכולים להתגבר על הטשטוש שיוצר ההקשר ולהישאר בעמדתם המקורית. בקרב מי שדעותיו אינן חד-משמעיות יכול ההקשר להטות את התוצאה מן הקצה אל הקצה.

הבה נערוך ניסוי פשוט. אנו מעוניינים לקבל תשובה על השאלה "האם אתה תומך בהקמת מדינה פלסטינית?". השאלה הפשוטה הזאת תוגש בשני הקשרים שונים.

פעם אחת היא תבוא לאחר השאלות האלה: "האם לאחר אירועי השנתיים האחרונות אתה נותן אמון בהסכמים עם הפלסטינים?". "האם לדעתך מדינה פלסטינית תקיים את הסכמי הפירוז או שתבריח לתוכה נשק שיאיים על ישראל?". "האם לדעתך הפלסטינים יסתפקו במדינה בשטחי יש"ע, או יראו בה קרש-קפיצה להשמדתה של ישראל?".

בפעם השנייה נשאל אותה שאלה לאחר רצף שונה: "האם מדינת ישראל יכולה להתעלם מהעולם או שעליה להתחשב בו?". "האם עלינו לקבל את עמדת העולם וארה"ב, התומכת בהקמת מדינה פלסטינית?". "האם יש לנו הכוח למנוע משלושה מיליון פלסטינים להגדיר את עצמם במסגרת מדינה פלסטינית?".

שני הסקרים יניבו תוצאות שונות לחלוטין. הציבור לא יידע זאת, מכיוון שבתוצאות שיתפרסמו בעיתונות תוצג רק השאלה האחרונה, אבל מי שיבחן את מבנה הסקר כולו יבין מדוע יש פער כה גדול בין השניים.

כשישקע האבק

זאת ועוד, הציבור נוטה להיגרר אחר עמדות הקברניטים. רק מיעוט מסוגל לפתח חשיבה עצמאית. רוב הציבור עונה אמן אחר עמדת הממשלה. אם זו אומרת שיש לחפש 'פתרון מדיני', ידקלם הציבור עמדה זו. כשהיא אומרת שצריך להגיע להכרעה צבאית, יחזור הציבור ויצהיר שזה הפתרון ואין בלתו.

לכן יש חשיבות רבה לעמדות המוצהרות של הקברניטים, שכן הן קובעות את דעת הציבור. מכאן הפער בין התזוזה העצומה 'ימינה' לבין התמיכה במדינה פלסטינית. מה מצפים מהציבור, אם ראש-הממשלה עצמו אומר שהוא תומך בהקמת מדינה כזאת?

טוב אפוא שמפלגה מרכזית הצהירה כי היא שוללת את הקמתה של מדינה פלסטינית, שתהיה מדינת טרור מסוכנת מאין-כמותה. המסר הזה יישאר גם כשישקע אבק הפוליטיקה.

בציפייה לגאולה

 "ובאותו הזמן שייפתחו היכלות הנבואה, כמה בעלי עתידות יתעוררו בעולם. אחד הוא שכתוב (יואל ג,א) 'וניבאו בניכם ובנותיכם'. וכמה בעלי אותות ובעלי עתידות, ממה שהיה וממה שיהיה"

(תיקוני זוהר, תיקון מ)

יש חדש

אירוע בבית-הנשיא

כמאתיים מוזמנים ישתתפו ביום שלישי הקרוב, י"ז בסיוון, בטקס מכובד ויוקרתי, בבית נשיא המדינה בירושלים, לציון מאה שנים להולדתו של הרבי מליובאוויטש. הטקס יהיה במעמד נשיא המדינה מר משה קצב והרב הראשי לישראל הגאון הרב ישראל-מאיר לאו. מקהלת הילדים של 'פרוייקט צ'רנוביל' תלווה את האירוע בפרקי שירה.

הצלת הקבר

צאצאיו של המקובל הצדיק רבי יוסף אוחיון, מחבר הספר 'אבקת רוכל', פועלים להעלות את עצמותיו לארץ, לאחר שקברו במרוקו נהרס והולך, בהעדר יהודים שישגיחו על המקום הקדוש. גדולי הרבנים חתמו על קריאה לסייע בפעולה זו, המאורגנת על-ידי אגודת 'עוד יוסף חי'. המעוניינים להשתתף במצווה יפנו בטל' 6185013-03 או ישלחו תרומה לת"ד 532 בני-ברק 51313.

בגן המוזיקלי

בגן המוזיקלי של מלכה'לי – הפקה חדשה בווידאו, המיועדת לילדי גן ולאימהות. הפקה מושקעת, המסמנת את המגמה החדשה של הפקות מקצועיות ואיכותיות ברוח יהודית מקורית, עשירה בתכנים אמיתיים. היצירות הקודמות של מלכה'לי התקבלו בציבור בחום ובהתלהבות, וכאן היא עולה רף נוסף. טל' 9606120-03.



עמוד 2

שולחן שבת

מעובד על פי שיחותיו של הרבי מליובאוויטש, על-ידי צ' לבנוני

רווחת הרוב מול טובת המיעוט

בני-ישראל, בהיותם במדבר, זכו למאכל אלוקי שאין דומה לו – המן. שלא כמזון אחר, לא היו צריכים לטרוח להשגתו. מדי בוקר ירד המן וסיפק מזון מופלא לכל העם. התורה מגדירה בפרשתנו את טעמו "לשד השמן". חז"ל מוסיפים ואומרים, שאדם היה טועם בו כל טעם שרצה.

ובכל-זאת קמו מבני-ישראל והתלוננו על המן: "ועתה נפשנו יבשה, אין כול, בלתי אל המן עינינו". הם אף הפליגו בגעגועים לימי העבדות במצרים: "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם. את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים". איך אפשר להבין טענה מוזרה זו?

משל למלך

רש"י מביא את דברי רבי שמעון, המסביר כי בני-ישראל אכן יכלו לטעום במן את כל הטעמים שבעולם, חוץ מחמשת המינים הללו, "מפני שהם קשים למניקות. אומרים לאישה: אל תאכלי שום ובצל מפני התינוק".

בהמשך לזה מביאים חז"ל "משל למלך בשר-ודם, שמסר בנו לפדגוג", והזהירו למנוע מבנו מאכלים רעים ומזיקים, אבל הבן היה מתרעם על אביו ואומר, שהוא ציווה עליו להימנע מהמאכלים הללו לא משום אהבתו לבנו, אלא מפני שאין רצונו שהבן יאכל כהוגן. כך בני-ישראל, במקום להודות לקב"ה, שנטל מהמן טעמים שיכולים להזיק למניקות, התרעמו על כך והתאוננו על ה'.

דאגה למניקות

טענתם של בני-ישראל הייתה, שהקב"ה לא היה צריך למנוע מכל העם את טעמם של הבצלים והשומים וכו' רק משום שיש מיעוט (מניקות) הסובל מהם. וכי לא היה הקב"ה יכול לגרום שרק המניקות לא יוכלו לטעום במן את הטעמים הללו, ואילו כל העם יוכלו ליהנות גם מטעמם של "בצלים ושומים"?

האמת היא שדבר זה עצמו מעיד על חסדו של הקב"ה ועל אהבתו לעמו. מכיוון שמאכלים אלה "קשים למניקות", רצה הקב"ה למנוע מצב שהמניקות יראו שכל ישראל נהנים מהמאכלים הללו ויתאוו להם. לכן מנע את הטעמים הללו מכל העם. ועל כך התרעמו בני-ישראל, שטובת המיעוט מכריעה את רווחתו של הרוב.

לדאוג ל'תינוק'

אך עדיין נשאלת השאלה, אם אין צדק בטענתם של בני-ישראל – וכי טובת המיעוט עדיפה מטובת הרוב? התשובה רמוזה בשמו של בעל ההסבר – רבי שמעון. שיטתו הייתה, שלפעמים יכול המיעוט להכריע את הרוב. כך אמר: "יכול אני לפטור את העולם כולו מן הדיו, מיום שנבראתי ועד עתה. ואלמלי אלעזר בני עמי, מיום שנברא העולם ועד עכשיו, ואלמלי יותם בן-עוזיהו עמנו, מיום שנברא העולם ועד סופו". נמצא אפוא, שהמיעוט יכול להכריע את הרוב.

מכאן עלינו להפיק לקח עד כמה ראוי להשתדל בטובתו של כל יהודי, אפילו של יחיד. כדאי לסבול צער ולמסור את הנפש למען טובתו, הגשמית או הרוחנית, של כל 'תינוק' בישראל, ולדאוג שכל אחד ואחד יקבל חינוך יהודי על טהרת הקודש.

(לקוטי שיחות כרך לג, עמ' 71)

אמרת השבוע

"מאין לי בשר"

שאלו פעם אחת את רבי אלימלך מליזנסק, מה העניין שהמוני בית-ישראל באים אליו ומבקשים ממנו את צורכיהם, זה בנים, זה פרנסה וזה בריאות, וכי התחת אלוקים הוא?

השיב הצדיק: "לו אני הייתי מתנהג כראוי, לא היה חסר לאף יהודי שום דבר, אלא שבעוונותיי קלקלתי וגרמתי שיהיה חיסרון בעולם. לכן באים אליי היהודים וזועקים – 'מלך' (זה היה כינויו), תן פרנסה! תן בנים! תן בריאות! הלוא בגללך נטלו זאת מאיתנו, ומחובתך לתקן מה שקלקלת. ואני מתעורר בתשובה ומתאמץ לתקן, ואז נושעים אותם יהודים".

מן המעיין

 אור וחושך

 האור הגנוז

אור שברא הקב”ה ביום הראשון, אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו. מכיוון שהסתכל הקב”ה באנשי דור המבול ובאנשי דור הפלגה, שמעשיהם מקולקלים, עמד וגנזו והתקינו לצדיקים לעתיד לבוא.

(מדרש רבה)

אפשר לגלות

אף שהקב”ה גנז את האור בעבור הצדיקים לעתיד לבוא, על-ידי צדקה שיהודי עושה מורידים את האור הזה מלמעלה, שגם היום יהיה גלוי למטה.

(ספר המאמרים תרח"צ)

מזיקים בחושך

כאשר השמש מתחילה לזרוח נמלטים כל המזיקים, שכן עבודתם של המזיקים היא רק בחושך.

(ליקוטי דיבורים)

כמה טוב העולם

כמה טוב העולם וכמה הוא מאיר למי שאינו להוט אחריו. לעומת זאת, כמה חושך יש בו למי ששקוע כל-כולו בתוכו.

(רבי ברוך ממז'יבוז)

פעמיים אור

הגימטרייה של "ואהבת" - 414, כמניין פעמיים "אור" (207). כאשר התורה אומרת (בראשית א,ד) "וירא אלוקים את האור כי טוב", אור שהוא טוב, וטוב שעניינו אור, היא רומזת לאור האהבה לה', לאור שיש ליהודי בעת שהוא מקיים את "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך".

(ספר המאמרים תרפ"ו)

אור מאחורי החושך

כשם שמאחורי האור מסתתר לפעמים החושך, כך מאחורי החושך מסתתר לפעמים האור.

(רבי צדוק הכהן מלובלין)

כשמתרגלים לחושך

הגאון החסיד רבי הילל מפריטש אמר: כשמתרגלים לחושך, מתחילים לחשוב שהחושך הוא אור.

היודע את הרז

"אור" בגימטרייה "רז" (207). היודע את הרז והסוד של כל דבר, מסוגל להאיר את הדבר.

(היום-יום)



עמוד 3

מעשה שהיה

 ברגע האחרון

ר' יחזקאל היה איש-עמל, ירא-שמים וטוב-לב. הוא הסתפק במועט וקבע עיתים לתורה. שנים אחדות קודם שהגיעה בתו לפרקה החל לחסוך בשבילה כסף לנדוניה. במשך הזמן הצטבר אצלו סכום נכבד.

לילה אחד, בלומדו את שיעורו היומי, לאחר יום עבודה מתיש, נשמעו נקישות על דלת ביתו. ר' יחזקאל הופתע לראות בפתח את שכנו, הסוחר. הפתעתו גברה כשביקש ממנו הלוואה. "הסוחר הגדול זקוק להלוואה ממני?!", תמה בליבו.

"בביתי נמצאים כעת שני סוחרים, שעמם אני מבקש לעשות עסקה גדולה", הסביר השכן. "החתימה מתעכבת מפני שברגע זה חסר לי סכום כסף מסויים. אודה לך אם תואיל להלוות לי את הכסף לזמן קצר".

התלבט ר' יחזקאל. מצד אחד התקשה להוציא מרשותו את הכסף שחסך בעמל כה רב לחתונת בתו. מצד שני, יהודי זקוק להלוואה והכסף מצוי בידיו. האומנם רשאי הוא לקפוץ את ידו ולאמץ את ליבו?

הוא התקשה לקבל החלטה. כעבור רגע הבזיק בו רעיון. "שמע-נא, שכני היקר. מעודי נהגתי, בכל שאלה חשובה בחיי, לשאול בעצת רבנו, הגאון רבי שמואל מסלנט. הבה ניגש לביתו ואשאל את פיו. אין ספק כי עדיין ער הוא ושוקד על תלמודו".

יחדיו הלכו השניים לביתו של רבי שמואל, רבה של ירושלים. ר' יחזקאל נכנס פנימה והסוחר המתין בחוץ. כצפוי, היה הגאון שקוע בספריו. הוא חיבב את ר' יחזקאל והאיר לו פנים.

רבי שמואל הקשיב בתשומת-לב לשאלתו של ר' יחזקאל. הוא לא מיהר להשיב עליה ונראה כמתלבט. לבסוף נתן את ברכתו להלוואה. "חכמינו לימדונו כי גדולה גמילות-חסדים יותר מן הצדקה", אמר, "שצדקה לעניים ואילו גמילות-חסדים בין לעניים ובין לעשירים".

חלפו ימים ושבועות, והסוחר בושש להחזיר את ההלוואה. ר' יחזקאל, שלב רחב לו, אפילו לא רמז על כך לשכנו. "למעשה, איני זקוק עכשיו לכסף", הרגיע את עצמו.

ר' יחזקאל נמנה עם מתפללי בית-הכנסת 'החורבה', מקום תפילתו של רבי שמואל מסלנט וגם של השכן הסוחר. שבת אחת, בעלות המנחה, סימן רבי שמואל לר' יחזקאל לגשת אליו.

"האם כבר השיב לך שכנך את כספך?", התעניין הגאון, כמעט בלחישה. ר' יחזקאל הופתע מאוד מהשאלה, ביודעו כי רבי שמואל מקפיד שלא לדבר בשבת דברי חולין. "עדיין לא", אמר.

"אם-כן, שמע לי", המשיך הרב, כממתיק סוד. "הלוא מדובר בסכום כסף נכבד למדיי, המיועד לחתונת בתך". ר' יחזקאל הקשיב בפליאה לגאון. הלה המשיך: "אל תשתהה היום, כהרגלך, בבית-הכנסת. התפלל מעריב במניין הראשון, עשה 'הבדלה', ומהר לבית שכנך. תבע ממנו להשיב לך מיד את ההלוואה".

דבריו של רבי שמואל היו כחידה סתומה בעיני ר' יחזקאל. אף-על-פי-כן פעל בדיוק כהוראתו. עם צאת-השבת התפלל ערבית, הבדיל, וחש לבית שכנו. להפתעתו, ראה בפתח החצר חבילות ארוזות ועגלה רתומה לסוס, מוכנים לנסיעה.

"הייתכן כי שכני משנה מקום ולא אמר מילה?", תמה. "ואם-כן, עכשיו?! בשעה זו?!". כעבור רגע יצא חברו מהבית, מתכוון להעלות את חבילותיו על העגלה ולצאת לדרך. "אני משער כי אתה עומד לעבור מכאן, אך מה יהא על הכסף שהלוויתי לך?", שאל ר' יחזקאל.

השכן נראה מופתע מאוד מהופעתו הלא-צפויה של ר' יחזקאל. לנוכח שאלתו נבוך עוד יותר. "ששש...", הסה את ר' יחזקאל, "הבה ניכנס לביתי ואפרע לך את החוב". הם נכנסו פנימה והסוחר סילק את חובו. "למרבה המזל תפסת אותי ברגע הנכון", אמר. בכמה משפטים סיפר לר' יחזקאל כי נקלע לקשיים כספיים חמורים והוא נאלץ להימלט לחו"ל מפני נושיו.

הסוחר לא כבש את סקרנותו: "אמור לי, מה הריץ אותך אליי עכשיו? הלוא אתה רגיל להימצא בשעה זו בבית-הכנסת?".

"רבנו הגדול, רבי שמואל, הוא שיעץ לי למהר אליך עם צאת השבת ולתבוע את כספי", גילה ר' יחזקאל.

למחרת סר ר' יחזקאל לבית הגאון כדי להודות לו על שבזכותו ניצל כספו. רבי שמואל ביקש ממנו לתאר את המפגש והשיחה עם השכן-לשעבר. כשסיפר, הנהן הגאון בראשו. "אהה", אמר.

תלה ר' יחזקאל ברבי שמואל מבט סקרני. הגאון קרא את מחשבותיו. "ודאי סבור אתה שיש לי רוח-הקודש", אמר וחיוך דק ריחף על שפתיו, "לא מיניה ולא מקצתיה!".

המשיך רבי שמואל: "מאז יעצתי לך להלוות כסף לשכנך, לא הייתי רגוע. חשתי אחריות אישית לכספך, כל-עוד לא שמעתי מפיך כי החוב נפרע. והנה אתמול, בשבת-קודש, הבחנתי בזווית עיני כי שכנך פונה אל גבאי בית-הכנסת ומבקש ממנו עלייה. אני מכיר אותו ואת אורחותיו היטב ויודע שאין מנהגו לבקש עליות אלא בשבת שלפני יום-השנה לפטירת אביו או אימו. למיטב זיכרוני לא חל השבוע שום 'יארצייט' של הוריו. תהיתי אפוא מדוע ביקש עלייה. מן-הסתם עומד הוא לפני צעד חשוב בחייו. לפתע התעורר בי החשד שמא הוא עוזב את הארץ. לכן האצתי בך למהר אליו פן תאחר, חלילה, מן המועד. רואה אתה, ר' יחזקאל יקירי – אין כאן שום רוח-הקודש. רק חשבון, חשבון פשוט".

דרכי החסידות

עליית נשמה

באוצר הסיפורים החסידיים מופיע שוב ושוב המוטיב 'עליית נשמה', בעיקר בזיקה לבעש"ט. הוא היה עולה לעולמות העליונים ורואה ושומע שם דברים מופלאים. מה פירוש הדבר? איך אדם יכול להימצא כאן בעולם-הזה, ונשמתו עולה לעולמות אחרים? ובכלל, מה הם אותם עולמות עליונים, שמדברים עליהם כל-כך הרבה בתורת הקבלה והחסידות?

הקושי כאן הוא בצורך לחשוב במושגים שונים לחלוטין מאלה השגורים במחשבתנו. קשה להסתגל להכרה, שהעולמות העליונים אינם נמצאים אי-שם למעלה בין כוכב נוגה לצדק, אלא במרחבים אחרים של מושגי זמן ומקום. אלה עולמות רוחניים, שאינם תחומים במגבלות העולם הגשמי. כל הדברים המצויים בהם - נשמות, מלאכים וכדומה - וכן התהליכים המתרחשים בהם, כולם שייכים למישור רוחני, שאין לו דבר עם המושגים הגשמיים של העולם-הזה. אבל אנו שבויים במושגים הגשמיים שלנו, ולכן אנו רחוקים מאוד מהתפיסה הנכונה של העולמות הרוחניים.

עולם רוחני

ניטול דוגמה מן המציאות שלנו: המציאות שאנו חיים בה מתחלקת למציאות גשמית ולמציאות רוחנית. העולם הגשמי משתרע על-פני מרחב עצום - הן מבחינת המקום והזמן והן במגוון הבלתי-נתפס של מעשי הבריאה. יש בעולם מספר עצום של יצורים, חומרים, צורות, נופים ועוד. מיליוני ספרים נכתבו על מעשי הבריאה, ועדיין לא תיארו אלא חלק אפסי ממנה.

למעלה מזה נמצא העולם הרוחני, המכונה בתורת החסידות: רוחניות שבגשמיות. רוחניות זו אינה רוחניות צרופה, אלא רוחניות הקשורה בעולם הגשמי. כל הדברים שאנו חושבים עליהם, התחושות שאנו מרגישים - כולם מחוברים בדרך כלשהי אל העולם הגשמי. ובכל-זאת, גם העולם הרוחני הזה משתרע על-פני מרחב אין-סופי. כמה דברי הגות ומחשבה, שירה ופיוט, מוזיקה ואמנות מקיף עולמו הרוחני של האדם, והמעיינות שופעים עוד ועוד.

הנה לפנינו שני עולמות, שבעצם אינם אלא שני צדדיה של ההוויה הגשמית: הצד הגשמי והצד הרוחני שבגשמי. יכולים אנו בהחלט לומר, שהעולם הרוחני נתון למעלה מהעולם הגשמי. זהו עולם שאינו אחוז כל-כך בכבלי הזמן והמקום. רעיון שכלי אינו נמצא במקום כלשהו ובזמן מוגדר כלשהו. אין לו נקודת התחלה ולא נקודת סוף. הוא קיים במישור אחר של הימצאות וקיום - במישור רוחני (אלא שזה רוחני שבגשמי).

אפשר לעלות

אפשר אפוא לדבר על עולם אחר אפילו בתוך מסגרת העולם שלנו, אך המציאות אינה נעצרת בקווי-הגבול של ההכרה האנושית. העולם הרוחני שלנו מסתיים בנקודה שבה נפרדת הרוחניות מן הגשמיות. ברוחניות צרופה אין לנו שום השגה. המוח הגשמי המצוי אינו מסוגל כלל לתפוס דבר כזה. אך האם פירוש הדבר שמציאות רוחנית טהורה אינה קיימת? ודאי שהיא קיימת. הנה, הנשמה הנפרדת מן הגוף מוסיפה להתקיים גם בלי קשר אל גוף גשמי. איזה סוג של קיום זה? קיום רוחני המנותק מקיום גשמי.

גם כאן יש רבדים שונים של מציאות רוחנית. יש רוחניות מגושמת יותר, ויש רוחניות מגושמת פחות, ויש רוחניות אלוקית ממש (וביניהן אין-סוף דרגות-ביניים). כל דרגה כזאת מורכבת ממרחב אין-סופי של שכל ורגש וכו', ויש בה גם מציאויות רוחניות כמו נשמות ומלאכים. דרגות רוחניות אלה הן העולמות העליונים.

לו יכולנו להינתק ממגבלות התפיסה הגשמית ולהגיע להכרה רוחנית צרופה כפי שקיימת באחד העולמות הללו - כי-אז פירוש הדבר, שעלינו לאותו עולם. אנחנו איננו מסוגלים לכך, אבל הבעש"ט (וצדיקים אחרים) היו מסוגלים. זו משמעות 'עליית הנשמה' (ראה אגרות-קודש אדמו"ר הריי"צ כרך ד, עמ' קנו ואילך).


 


עמוד 4

חיים יהודיים

ממשלת הונגריה מימנה את שחזור בית-הכנסת

ביום שלישי הקרוב יצאו להונגריה כמאתיים חסידי מאקווא מישראל ומחו"ל, ובראשם האדמו"ר הרב שמעון למברגר שליט"א, המתגורר בקריית-אתא. מבודפשט הבירה ידרימו כמאה ושמונים ק"מ ויגיעו למאקווא. ביום זה, י"ז בסיוון, חל יום ההילולא של מייסד השושלת, האדמו"ר רבי משה פארהנד (בעל 'אוהל משה'), הטמון במאקווא; וגם ייחנך אז בית-הכנסת הגדול והיפה של מאקווא, ששוחזר ושופץ לאחרונה. הקבוצה תשהה שם עד לאחר השבת הבאה, והעיר מאקווא תזכיר, לפחות לכמה ימים, זמנים נשכחים.

הקהילה היהודית במאקווא אינה עתיקה במיוחד. ראשיתה לפני כמאתיים ושישים שנה בלבד. בימי זוהרה נמנו עמה אלפים, אשר ניהלו בה חיים יהודיים תוססים למדיי. אף היו שכינוה אז 'ירושלים של הונגריה'.

המצילים נעצרים

אחד הסיפורים המרגשים בדברי ימיה של הקהילה נקשר בבן העיר, יהודי פשוט ושמו ר' דוד בן ר' נפתלי-הרץ. יום אחד, בשנת תקל"ט, נסעה חבורה מיהודי מאקווא בעגלה. לפניהם נסעה עגלה אחרת, של נכרים. בין נוסעי העגלה הראשונה נתגלע ריב קשה. פתאום הושלך אחד מהם מהעגלה. היהודים שבעגלה השנייה עצרו כדי להושיט עזרה לפצוע. כשניגשו אליו גילו שהוא נטול רוח-חיים. הם אספו את הגופה לעגלתם והביאוה לתחנת המשטרה. במקום לזכות בהוקרה על אזרחות טובה מצאו עצמם עצורים, אזיקים על ידיהם, חשודים ברצח.

המשטרה דרשה מהעצורים 'לגלות' לה מי מהם הרוצח. בשלב מסויים קצבה מועד ואיימה כי אם לא יתגלה הרוצח, ייהרגו כולם.

התנדב 'להודות'

אחד מהם, אותו ר' דוד, החליט להקריב את חייו למען חבריו ו'הודה' ברצח. עוד באותו יום נתלה בכיכר העיר. הכיכר הייתה גדושה תושבים משולהבים והללו המטירו קללות על ראשי היהודים וירקו על גופת התלוי.

שלושה ימים אחר-כך גילתה המשטרה את זהות הרוצח האמיתי. את ר' דוד הי"ד כבר לא היה אפשר להחזיר לחיים, אך דמותו נחקקה על לוח-הזהב של מאקווא וקברו נעשה אתר של עלייה לרגל. גם רבי משה פארהנד, רבה של קהילת מאקווא במשך שלושים ושתיים שנים, נהג לפקוד את קברו של ר' דוד הי"ד בכל ערב ראש-חודש.

תורה על תלושים

הרב פארהנד נפטר בסיוון תש"ד. פחות מחודש לאחר מכן נלקחו יהודי העיר למחנה-העבודה טרזינשטאט. נכדו, הרב משה-נתן-נטע למברגר, מילא את מקומו בהנהגת הקהילה. בטרזינשטאט עבד במאפיית-לחם. על התלושים שהביאו לו עובדי המחנה, כדי לקבל את פרוסותיהם הדלות, רשם את חידושי תורתו, שכללו שאלות בהלכה שנשאל במחנה. אלה כונסו לאחר מכן לספר - 'עטרת משה'.

רבי משה-נתן-נטע עלה לארץ בשנת תשי"ב והנהיג את הקהילה עד פטירתו. האדמו"ר כיום הוא בנו. כשהחלו להיבקע חומות הגוש המזרחי הקימו חסידי מאקווא ועד עולמי, כדי לשקם את בית-הכנסת הגדול ההרוס ואת שלושת בתי-הקברות היהודיים בעיר. בראש הוועד עומד הרב דוד מרגלית, תושב בני-ברק. "אנחנו אולי היחידים בכל אירופה שהצלחנו לשכנע את הממשלה עצמה לשקם מקופתה בית-כנסת", אומר מרגלית. בית-הכנסת במאקווא הוקם לפני כמאה וארבעים שנה. מאז הגירת אחרוני יהודי העיר מהונגריה, עמד שומם. ביום שלישי הקרוב ישוב קול התפילה להדהד בין כתליו.

 הרב מרגלית על רקע בית-הכנסת המשוחזר במאקווא

 

פינת ההלכה והמנהג

מאת הרב יוסף גינזבורג

רב אזורי עומר

גניזת דברי-תורה

שאלה: אילו דברי-קודש צריך לגנוז וכיצד גונזים אותם?

תשובה: כבוד התורה חל גם על הקלף או הנייר וכדומה שעליהם דברי התורה כתובים.

דיני הגניזה החמורים ביותר הם של פרשיות תפילין ומזוזות ויריעות ספרי-תורה. יש לקוברם בקרקע באופן המשתמר, כגון במכלי חרס, פלסטיק או בשקי ניילון עבים. אגב, במרוקו נהגו לערוך באסרו-חג של שבועות הלוויה רבתי לגניזת שמות-הקודש, בפיוט ושירה, "והיא זכות לישראל בצאת חג מתן-תורה, שכשם שאנו חסים על שמותיו הקדושים, ומתנהגים בהם בכבוד רב, כן יחוס ה' על עמו".

רבים נזהרים לקבור באופן דומה גם ספרי תנ"ך מודפסים, וכל דף שיש עליו שם ה' כמות שהוא (שמות אלו מצויים לצערנו בעיתונות ובספרות החילונית דווקא, שאינם נזהרים שלא להדפיס את שם ה' המלא).

את כל השאר - בתים ורצועות של תפילין, כתבי-יד, ספרים וחוברות מודפסים, ואף קטעי עיתונים שנזכרים בהם פסוקים ומאמרי חז"ל (שאינם כתובים לשם מליצה בלבד) - קוברים ישירות באדמה. בעיתונים דתיים מסויימים החלו בזמן האחרון לציין בדף המערכת באילו עמודים מצויים דברי תורה, והדבר מקל על הקוראים ועל האחראים לגניזה.

מצוקת הקרקע לקבורה לא פסחה גם על הגניזה, ובשנים האחרונות מטפלת בעניין עמותת 'גניזה כללית', בהיקף ארצי, על-פי הוראת גדולי הרבנים. פתרון מקומי: בבית-העלמין בעומר קדחנו באחת הפינות כמה בורות שעומקם כ-9 מטרים, ודיפנו אותם בחביות-נפט ריקות, שהוסרו מהן המכסים והן רותכו זו לזו. כך הגניזה נשמרת היטב ונפח הבורות מספיק לכמה שנים. מלמעלה כיסינו אותם בכיסוי-בטון כשל בורות-ניקוז, וגידרנו היטב את הפינה למניעת סכנה.

מקורות: ראה שו"ע ונו"כ או"ח סי' מ,קנד,שלד. יו"ד רפב. אנציקלופדיה תלמודית, ערך 'גניזה'. וראה בארוכה על הנושא בספר 'גנזי הקודש' להרב פיינהנדלר. המנהג: 'נתיבות המערב' עמ' 111.



לדף הראשי

 

בית חב"ד | חדר עיון | חדר ילדים | חדר חדשות | בית דפוס | מודיעין | מפתח עניינים 

(c) כל הזכויות שמורות
צעירי אגודת חב"ד - המרכז / אגף ההוצאה לאור
ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס': 03-9606169
ראש מדור אינטרנט: יוסף לב-ארי  *  יו"ר:  הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

chabad@chabad.org.il