שיחת השבוע - הגיליון השבועי לכל יהודי

הגיליון השבועי לכל יהודי. מס' 805, ערב שבת קודש פרשת קרח, כ"ז בסיוון תשס"ב (7.6.2002)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר) ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

קובץ גרפי בפורמט PDF

לדף ההורדות

גליונות קודמים

עמדה שבועית

יש חדש

שלחן שבת

אמרת השבוע

מן המעיין

מעשה שהיה

דרכי החסידות

חיים יהודיים

פינת ההלכה

עמוד 1

עמדה שבועית

  כך נוהג בן חכם

אף שגם הוא פולט מפעם לפעם אנחה כואבת על הגלות ועל הריחוק מהמלך, אין הוא שוקע בדיכאון ובייאוש. להפך, הוא מלא מרץ ושמחה, הגורמת לו לפעול ולעשות

 באחת משיחותיו עמד הרבי מליובאוויטש על הדימוי שהמשילו חז"ל את עם-ישראל בגלותו – "בנים שגלו מעל שולחן אביהם". המלך הגלה את בנו-יחידו מעל שולחן אביו, ועתה הבן שרוי רחוק מארמון המלוכה, רחוק מהמלך. הרבי הסביר בהרחבה, כי לפני הבן קיימות, בפשטות, שתי אפשרויות תגובה:

אפשרות אחת – אחרי תקופה של בכי וצער, הוא מתאושש, מסתגל למצבו החדש, משלים עם המציאות, ובונה מחדש את חייו בגלותו. מפעם לפעם הוא נזכר על הימים הטובים בצל המלך, פולט אנחה, אבל בסך-הכול הוא מסתגל למציאות.

אפשרות שנייה – הבן מסרב להתנחם וממאן להשלים. הוא בוכה יומם ולילה על שגלה מעל שולחן המלך. אין הוא מוצא טעם בשום דבר, הוא מדוכא ומדוכדך וכל מחשבותיו ושאיפותיו נתונות לדבר אחד – לשוב אל אביו המלך.

יש מטרה

לכאורה התגובה השנייה מייצגת את הבן המושלם, הנאמן והמסור, שאינו מוכן לוותר על הקשר אל אביו המלך ואינו מוכן להשלים עם המצב גם אחרי חודשים ושנים. אולם הרבי הסביר, שסוג זה של תגובה, אף שהוא עומד במדרגה גבוהה יותר מהראשונה, עדיין אינו מסמל את השלמות האמיתית.

יש דרך-תגובה שלישית, של הבן החכם, היורד לעומק כוונתו של אביו. ברור שאין הוא מוכן להשלים עם הגלות ועם הריחוק משולחן המלך, אבל מצד שני הוא גם מבין שאין זה נכון להיות שרוי בבכי ובאבל תמידיים. אם המלך שלחו למקום שבו הוא נמצא, ברור שיש בכך מטרה כלשהי וכי עליו למלא שליחות במקום זה. על-כן הוא מנסה להבין את תכלית הימצאו בגלות והוא פועל למימוש שליחות זו.

הבן הזה, אף שגם הוא פולט מפעם לפעם אנחה כואבת על הגלות ועל הריחוק מהמלך, אינו שוקע בדיכאון ובייאוש. להפך, הוא מלא מרץ ושמחה, הגורמת לו לפעול ולעשות כדי להביא את דבר המלך לאנשי המקום. יש בו אמונה עזה שהמלך לא נטש אותו, וכי ברגע שיסיים את השליחות, ישוב בשמחה ובגאון אל ארמון המלוכה. שמחתו ומרצו אינם נובעים משכחת המלך, חלילה, אלא בדיוק להפך – מאמונה גדולה במלך ומהבנה מעמיקה בפנימיות הכוונה של שיגורו לגלות. זה הבן החכם וזו התגובה הנכונה והאמיתית.

שמחה של אמונה

ביאור נפלא זה של הרבי עומד לנגד עינינו, כאשר אנו מתקרבים ליום הגדול והקדוש, ג' בתמוז, יום ההילולא שלו. לכאורה זה יום כואב, ולשמחה מה זו עושה? ויתרה מזו, 'הילולא' פירושה שמחה גדולה ביותר, שמחת חתונה. אלא השמחה מבטאת את הראייה הפנימית, בדוגמת הבן החכם.

מאמינים אנו אמונה עזה בדברי הרבי, כי "רועי ישראל לא יעזבו צאן-מרעיתם". ברור לנו כי הרבי לא נטש אותנו לאנחות ועלה להתענג מזיו השכינה בגן-העדן. משוכנעים אנו, כי תקופה זו אינה אלא ניסיון שצריך לעמוד בו, וכי במהרה נזכה לשוב אל שולחן המלך בגאולה השלמה.

הרבי קבע כי דורנו הוא הדור האחרון של הגלות והדור הראשון שיזכה לגאולה. פעמים אין-ספור דיבר על כך שהגאולה כבר נמצאת ממש כאן, וכי כמה מתהליכי ההכנה לקראתה כבר בעיצומם. הרבי ציין את סימני הגאולה המתחוללים בעולם וקרא לכל העם להתעורר ולהתכונן לקראת היום הגדול של ביאת משיח-צדקנו.

אין לנו ספק כי אנו אכן מתקדמים לעבר היעד הזה, גם אם השתרר פתאום רגע של חושך ונוצרו מבוכה ובלבול. עלינו לנהוג כאותו בן חכם – להתעשת ולהוסיף לצעוד לעבר היעד, בשמחה ובעוז, באמונה ובנחישות, לאור תורתו, הוראותיו והנהגותיו של הרבי.

על-כן יום זה הוא יום של התחזקות בדרכיו של הרבי, יום של שמחה, הנובעת מאמונה גדולה, וממנו נזכה להגיע לשמחה הגדולה והשלמה – שמחת הגאולה בקרוב ממש.

בציפייה לגאולה

"בימינו אלה ירדו כמה וכמה מניעות ועיכובים, ואדרבה, כבר רואים בעולם את הניסים והנפלאות... אם-כן הגיע הזמן שהדברים יחדרו לתוך טבע העולם, שהעולם עצמו יסייע לצמיחת הגאולה"

(הרבי מליובאוויטש, ג' בתמוז תנש"א) 

יש חדש

מנהגי יום ההילולא

ביום חמישי הבא, ג' בתמוז, יחול יום ההילולא השמיני של הרבי מליובאוויטש. ביום זה נוהגים חסידיו ומקושריו על-פי המנהגים שקבע הרבי עצמו, לקראת יום ההילולא להסתלקות הרבי הקודם. בשבת-קודש זו משתדל כל אחד ואחד לעלות לתורה (ובמקום שמספר הקרואים אינו מספיק, עושים כמה מניינים לקריאת התורה). ביום רביעי לפני השקיעה מדליקים נר-נשמה. ביום חמישי בבוקר, אחרי התפילה, כותבים 'פדיון-נפש', מניחים אותו באחד מספריו של הרבי, ולאחר מכן משגרים אותו כדי לקראותו על הציון הקדוש (מספר הפקס': 7234444-718-001). נותנים תוספת צדקה למוסדותיו של הרבי, לומדים פרקים ממאמר החסידות האחרון שמסר, 'ואתה תצווה', וכן פרקי משנה שמתחילים באותיות שמו הקדוש. כמו-כן מקיימים התוועדות חסידית.

התוועדויות גדולות

בתי-חב"ד ברחבי הארץ מקיימים התוועדויות ועצרות גדולות לרגל יום ההילולא ג' בתמוז. באירועים אלה ישתתפו רבני המקום ופרנסיו וכן אורחים שיספרו על הרבי ועל פועלו ויחזקו את הציבור לדבוק בדרכיו וללכת באורחותיו. חסידי חב"ד מגבירים את הפעילות להפצת התורה והחסידות ולחיזוק האמונה בגאולה הקרובה לבוא. יתוגברו דוכני הנחת התפילין בחוצות הערים, והנשים יתגברו את הפעילות לזיכוי ציבור הנשים והבנות במצוות נרות שבת-קודש.

שבת חסידית

מדרשת אור-חיה לנשים מקיימת שבת מיוחדת במלון ג'רוסלם גולד בירושלים, בשבת פרשת בלק, י"ב בתמוז. האורח המרכזי: מזכירו של הרבי מליובאוויטש, הרב יהודה-לייב גרונר. יינתנו שיעורים והרצאות, לגברים ולנשים. השבת מיועדת לזוגות וליחידים. הרשמה: טל' 5000363-02.



 

עמוד 2  (לתחילת הגיליון)

שולחן שבת

מעובד על פי שיחותיו של הרבי מליובאוויטש, על-ידי צ' לבנוני

 כוחה של מחשבה

בסוף פרשתנו מפרטת התורה את מתנות הכהונה, וביניהן התרומה. על התרומה נאמר: "ונחשב לכם תרומתכם", ומכאן למדו חז"ל, שדי בעצם המחשבה לייעד כמות מסויימת של פירות לתרומה כדי להתיר את כל הפירות – "במחשבה בלבד תהיה תרומה".

את כוחה של המחשבה אנו מוצאים גם בשאלה של תערובת תרומה. ברגע שהאדם הפריש פירות מסויימים לתרומה, הפירות נתקדשו ואסור לכל אדם מישראל לאוכלם אלא לכוהנים בלבד. מה הדין אם נפלה תאנה של תרומה לערימת תאנים של חולין? ההלכה היא, שאם יש בערימה מאה תאנים, כנגד התאנה של התרומה   מתבטל האיסור וכל הערימה מותרת.

שחורות ולבנות

בעניין זה מצאנו שאלה מעניינת: מה הדין אם יש לנו ערימה של מאה תאנים, חמישים מהן שחורות וחמישים לבנות, ונפלה לתוכה תאנה שחורה. אם נחשב את כל התאנים, יש לנו מאה והתרומה מתבטלת, אך אם נחשב רק את השחורות, יש כאן רק חמישים, וכל השחורות אמורות להיאסר.

במסכת תרומות יש בזה מחלוקת וההלכה היא כרבי עקיבא: "בידוע מה נפלה (שחורה או לבנה) – אין מעלות זו את זו, וכשאינו ידוע מה נפלה – מעלות זו את זו". כלומר, אם ידוע לנו כי התאנה של התרומה הייתה שחורה או לבנה, אין כאן מאה כנגדה ולכן כל הערימה נאסרת, אבל אם אין אנו יודעים איזו תאנה של תרומה התערבבה – היא מתבטלת בתוך המאה.

הידיעה פועלת

הלכה זו מעוררת שאלה: הלוא בפועל אין כאן מאה תאנים כנגד התאנה שהתערבבה בערימה, שהרי תאנים הדומות לה יש רק חמישים (שחורות או לבנות). וכי העובדה שהאדם אינו יודע איזו תאנה נפלה, יכולה לשנות את המציאות?

אלא לדעת רבי עקיבא זה חידוש מיוחד של התורה בדיני תערובת (של איסור בהיתר). אף שמצד המציאות עצמה אין האיסור מעורב ממש בהיתר (במידה הדרושה), ורק בגלל אי-ידיעתו של האדם יש כאן תערובת של אחד במאה – פועלת הידיעה של האדם שינוי בתוך המציאות  הגשמית ויוצרת מצב חדש, כאילו יש כאן תערובת גמורה של אחד במאה.

מחשבה מועילה

דין זה, שידיעתו ומחשבתו של האדם בכוחן לפעול שינוי בתוך המציאות, מופיע במפורש דווקא בהלכות תרומה, משום שבמצווה זו מודגש כוחה של המחשבה – "ונחשב לכם תרומתכם".

מכאן אנו למדים את גודל כוחה של המחשבה, ועד כמה היא יכולה להשפיע על המציאות. לכן יש להיזהר מאוד ממחשבה לא-טובה, כי נוסף על עצם השלילה במחשבה זו כשהיא לעצמה, יש בה כוח לפעול בתוך המציאות ולגרום נזק ממשי. ולהפך, מחשבה טובה על יהודי – מועילה ומביאה טובה לזולת בפועל ממש. ועל-ידי שכל אחד ואחת מישראל חושבים טוב איש את רעהו, הרי מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, שהיא תגלה את הטוב הטמון בזולת, ועל-ידי זה מקרבים את הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו.

(לקוטי שיחות כרך לח, עמ' 60)

אמרת השבוע

 כבוד הזולת

הרבי מליובאוויטש היה ידוע באהבת-ישראל העצומה שלו ובזהירותו שלא לפגוע חלילה ביהודי. מסיבה זו שלל הקמה של ישיבות מיוחדות לבעלי-תשובה, שכן הרמב"ם פוסק, שאסור לומר לבעל-תשובה "זכור מעשיך הראשונים", ואילו ישיבה כזאת מכריזה שתלמידיה לא שמרו בעבר תורה ומצוות.

פעם אחת הגיעה קבוצה של שמונה-עשר אסירים יהודים, שבאה לעשות את השבת בחצר הרבי. יוזם הביקור היה הרב שלום-דובער ליפסקר, שפעל רבות עם האסירים היהודים בארה"ב. לפני ההתוועדות ביקש הרבי ממזכירו למסור לרב ליפסקר, כי שלא כמנהגו, הפעם לא יחלק לאורחים 'לחיים', כי יש שאלה אם מותר להצביע על אסיר בציבור, כדי שלא לביישו.

מן המעיין

 נושא השבוע: ירידת הנשמה

 עומדת ומחכה

נשמה עומדת במרום ומחכה אלפי שנים לשעת ירידתה למטה, שאז תתלבש בגוף ובנפש הטבעית ותתעסק בלימוד התורה ובקיום המצוות.

(ספר המאמרים קונטרסים)

 יש תפקיד

כל נשמה צריכה לברר בירור כלשהו בעולם. הדבר שצריך להתברר מחכה מאות שנים, ואולי מבריאת העולם, לנשמה שתבוא לבררו. גם נשמה זו, מאז נאצלה ונבראה, מחכה לשעת ירידתה למטה, לבצע את אשר הוטל עליה.

(ספר המאמרים תש"ט)

 עולה ופורחת

הנשמה אינה באה לעולם הזה בעבור עסקי אכילה ושתייה. אף-על-פי-כן, כשמונעים ממנה אכילה ושתייה, היא פורחת לה.

(רבי חיים מצאנז)

 הדרך הישרה

כאשר אדם מהרהר במצבו ונוכח אשר במשך שנים רבות רתם את נשמתו לעגלה – כשור לעול וכחמור למשא – כלל לא לשם המטרה שלמענה ירדה לעולם, נשבר ליבו בקרבו והוא עולה על הדרך הישרה בעבודה בפועל ממש.

(איגרות-קודש)

 פעם כבוי, פעם דולק

"נר ה' נשמת אדם". נשמת האדם דומה לנר – כשם שהנר לעתים כבוי ולעתים דולק, כך נשמת האדם לעתים מאירה, ולעיתים, לצערנו, מעומעמת.

(הבעל-שם-טוב)

 טובה ליהודי

נשמה יורדת לעולם הזה וחיה שבעים-שמונים שנה, כדי לעשות טובה ליהודי בגשמיות ובפרט ברוחניות.

(היום יום)

 לא כל אחת זוכה

יש נשמות שזה חמש-מאות שנה סובבות על פתח גן-העדן, ומבקשות שיזכו לרדת שוב לעולם הזה, אף שיחזרו על הפתחים ובלבד שיוכלו לקיים תורה ומצוות בגשמיות; אך לא כל נשמה זוכה למילוי בקשה זו.

(רשימות דברים)

 עדיין מרגישה

כאשר הנשמה נמצאת בשמים, היא רואה הכול. עם ירידתה למטה היא  מפסיקה לראות, אבל עדיין היא מרגישה את העניינים שלמעלה.

(ספר המאמרים תשי"א)



 

עמוד 3  (לתחילת הגיליון)

מעשה שהיה

 "האם אתה יהודי?"

ר' יוסף הוא חסיד חב"ד המתגורר בצרפת. כמה מילדיו משמשים שליחי חב"ד במקומות שונים בעולם. דוגמת ר' יוסף יש עוד אלפי חסידים, הורים לבנים ובנות שנשלחו על-ידי הרבי מליובאוויטש כדי להצית את אש היהדות בקהילות יהודיות הפזורות בתבל. בכך אין כל חידוש. ובכל-זאת, סיפורו של ר' יוסף - ייחודי. לא בזכות ילדיו, אלא בגלל הרקע האישי שלו-עצמו.

יום אחד, בקיץ תשל"א, הופיע בפתח ישיבת חב"ד בעיירה ברינואה, הסמוכה לפאריס, אדם בשנות השלושים לחייו, שהציג עצמו בשם יוסף. הוא סיפר כי הוא אדריכל וכי לא מזמן עבר, מטעמי פרנסה, מפריס לברינואה. "האם אוכל ללמוד כאן תורה?", התעניין. את ראשו כיסתה כיפה, שקפליה המגוהצים העידו על עראיותה. "בשמחה", ענו הבחורים שפגשו אותו.

תלמידי הישיבה בברינואה נוהגים, כל השנה כולה, לארח אצלם סטודנטים יהודים. בחודשי הקיץ מתקיימת בישיבה תכנית מלאה ומסודרת לסטודנטים. התלמידים הציעו אפוא ליוסף להשתלב בתכנית לימודית זו.

כבר באותה שיחה התברר לתלמידי הישיבה כי לפניהם איש משכיל, בעל יכולת חשיבה לעומק. בתוך כך התבררה להם סיבת התעוררותו ליהדות. העניין החל כמה חודשים קודם, בפגישה מזדמנת שלו עם חסיד חב"ד, בפריס.

עד לפני זמן קצר היה יוסף נשוי לאישה לא-יהודייה. לשניים נולדו ארבעה ילדים (גם הם, כמובן, גויים גמורים). באחד מימי ראשון, שהוא יום חופשי (בחו"ל), טייל יוסף עם אשתו וילדיו ברחוב. במהלך טיולם חלפו על-פני בית-כנסת. לפתע פנה אליו צעיר - שאחר-כך התברר לו כי הוא חסיד חב"ד - ושאלו אם הוא יהודי. יוסף השיב בחיוב, והצעיר הציע לו להיכנס לבית-הכנסת ולהניח תפילין.

יוסף הסכים ונכנס פנימה. לא מפני שרצה להניח תפילין, אלא דווקא משום שאפילו לא ידע מה הן 'תפילין'. יצר הסקרנות הוא שהוביל אותו לתוך בית-הכנסת. הוא הניח תפילין בברכה, קרא קריאת-שמע, חלץ את התפילין ושב אל אשתו וילדיו.

המפגש הקצר עם בית-הכנסת, התפילין והחסיד - החל לטרוד את מנוחתו. השאלה "האם אתה יהודי?", הדהדה במוחו ולא נתנה לו מנוח. הוא החל להרהר במשמעות יהדותו, והופתע לגלות כי אף שמאז ומעולם מצא עניין רב בפילוסופיות ודתות, מעולם לא טרח להתעניין בדתו-שלו.

יוסף קנה לעצמו כמה ספרי לימוד יהודיים והחל ללמוד תורה. עד מהרה הופתע להיווכח כי רעיונות פילוסופיים רבים שהכיר, שאובים בעצם מהתורה. לא חלף זמן רב ויוסף הגיע למסקנה כי הוא אינו יכול עוד להוסיף לחיות עם אשתו הנכרייה. יום אחד שוחח עמה שיחה ישירה וכנה. "נודע לי כי ליהודי אסור לשאת אישה שאינה מבני-עמו", אמר לה בפשטות. כעבור זמן נפרדו דרכיהם לעולם.

יוסף הוסיף לחיות את חייו, בעודו מוסיף להעמיק את מודעותו היהודית ולקיים מצוות על-פי הבנתו. לבסוף מצא מקום עבודה טוב בברינואה, ועל-כן עבר לגור בה. כשבירר היכן יוכל להשיג אוכל כשר, הפנה אותו מישהו לישיבת חב"ד.

יוסף השתלב בתכנית הקיץ שארגנו תלמידי הישיבה לסטודנטים. אגב, הרבי מליובאוויטש גילה עניין מיוחד בתכנית-קיץ זו לסטודנטים. הוא הדריך את מארגני התכנית בתכנים ובדרכי-הפעולה עם הצעירים היהודים. יוסף מצא סיפוק רב בלימודו בישיבה. במיוחד כבש את ליבו המימד העמוק שמעניקה תורת החסידות לסוגיות שונות ביהדות ולקיום המצוות.

חצי שנה אחרי שהחל את לימודיו בישיבה בברינואה, חש יוסף צורך לנסוע לחצר הרבי, שעליו שמע כה רבות מהחברים בישיבה. בחודש אדר תשל"ב הגיע יוסף לניו-יורק, והתקבל ל'יחידות' בחדרו של הרבי. קודם כניסתו הכין דף ובו רשימה ארוכה של שאלות שהציקו לו. לשאלות הקדים תיאור קצר של תולדות חייו. בסופן כתב: "אני נמצא כעת על פרשת-דרכים. בטרם אבחר את דרכי, אני מבקש שהרבי ישיב לשאלותיי". הרשימה כללה שאלות תאולוגיות כלליות, וכאלה שנגעו במנהגים שעוררו אצלו תמיהות.

הרבי נטל את הדף, העביר עליו מבט מהיר, והחל לענות על השאלות, בזו אחר זו. לבסוף היו גם כמה שאלות שנגעו לדרכם של חסידי חב"ד. בין השאר, למשל: "אהבת החסידים בצרפת לרבי, קצת מוגזמת". על-כך השיב הרבי: "מה אני יכול לעשות, גם אהבתי-שלי לכל אחד ואחד מישראל - מוגזמת".

יוסף שאל גם על העובדה שבכל בית של חסידי חב"ד ראה תמונה גדולה של הרבי על הקיר. הרבי ענה לו בחיוך: "אם תמונה גדולה מפריעה לך, אתה רשאי לתלות תמונה קטנה. ואם גם זה מפריע לך, אתה לא חייב בכלל לתלות תמונה"...

סופו של דבר שיוסף יצא מה'יחידות' עם תשובות לכל שאלותיו ועם תחושה ברורה שמקומו ביהדות. הוא קיבל עליו חיי תורה ומצוות מלאים. לאחר שחזר לצרפת נשא לאישה צעירה יהודייה. יחדיו הקימו בית חסידי, וכאמור, כמה מילדיהם נמנים עם צבא השלוחים של חב"ד בעולם.

סיפור שראשיתו בהנחת תפילין אחת, עם יהודי מתבולל שאך בקושי ידע כי הוא יהודי. כעת יש לו בנים ונכדים המזכירים לרבים אחרים את היותם יהודים.

דרכי החסידות

 ראש בני-ישראל

כשאנו פותחים את ארון-הקודש בחגים, מוסיפים תפילה מיוחדת ובה מבקשים: "ויתקיים בנו מקרא שכתוב ונחה עליו רוח ה'". בקשה זו תמוהה לכאורה, שהרי הפסוק "ונחה עליו רוח ה'" אמור על המשיח, ואיך אנו מבקשים שפסוק זה "יתקיים בנו"? מוסבר על כך, שהבקשה אפשרית משום שבתוך כל יהודי מצוי 'ניצוץ משיח', ולכן יכול כל יהודי לבקש בקשה שבעצם צריך לבקשה המשיח.

תפיסה זו, שלפיה נשמתו של כל יהודי היא 'ניצוץ' מהנשמה הגדולה והמרכזית של המשיח, עומדת גם ביסוד ההתקשרות הפנימית והעמוקה שבין חסידים לרבי. רבי אינו רק מורה-דרך ופועל ישועות. חסיד רואה את עצמו 'ניצוץ' מנשמתו הכללית של הרבי, ולכן הוא מתמסר אליו בכל ליבו ונפשו.

קשורים למוח

בפרק השני של ספר ה'תניא', מיד לאחר אזכור העובדה שלכל יהודי יש נשמה שהיא "חלק א-לוה ממעל ממש", עומד המחבר בהרחבה על המבנה הנשמתי הכולל של עם-ישראל. הוא מסביר שאין זה אוסף אקראי של נשמות ושל אנשים, אלא יש כאן מבנה מסודר ומדורג, כעין פסיפס ענק שמרכיב תמונה שלמה. הדימוי שהוא בוחר להשתמש בו הוא של איברים בגוף. לכל איבר מהות עצמאית ותכונות ייחודיות, אך יש זיקה עמוקה בין כל האיברים, וכולם יחד מרכיבים מהות של אדם שלם.

הקשר העמוק שבין האיברים הוא שמעניק גם לציפורן הקטנה שברגל את ערכה כציפורן של אדם. אפשר היה לטעון, שה'אדם' הוא המוח, הלב וכדומה, ואילו שאר האיברים הם כמו איברים של בעלי-חיים. אך לא. הואיל וכל האיברים קשורים יחדיו, וכולם מחוברים לראש ולמוח - נחשבים כולם חלק מהמהות הכוללת של האדם, וכולם איברים של גוף אדם.

נמצא אפוא, שעל-אף ההבדלים הערכיים העצומים בין המוח ובין היד ועד הציפורן הקטנה שברגל, כל האיברים הם מהות אחת שלמה, וכל זה - בזכות הקשר שלהם אל המוח שבראש. כל עוד קשורים האיברים אל המוח, מקבלים ממנו את חיותם ופועלים על-פי הוראותיו - נהנים כולם מהמעמד הרם של איברי אדם, חלק מהמהות האנושית.

קשר לצדיק

מצב דומה שורר בנמשל, בקשר שבין נשמות-ישראל. בנשמות יש, כידוע, רמות אין-ספור. יש נשמות עליונות וזכות ביותר ויש נשמות ירודות ופשוטות ביותר. ובכל-זאת, כל נשמה היא "חלק א-לוה ממעל ממש" וקשורה בקשר אמיץ עם מקורה האלוקי. איך ייתכן שנשמה פשוטה של עם-הארץ תהיה קשורה עם אותו מקור כמו נשמה גבוהה? הדבר נעשה על-ידי ההתקשרות של הנשמה הפשוטה עם ה'ראש' - עם אותה נשמה שעומדת במעמד של 'ראש' ו'מוח'.

נשמת הצדיק היא אפוא בחינת 'ראש' לגבי נשמות ההמון, ועל-ידי הקשר עמה, מתקשרות כולן עם השורש העליון של כל הנשמות - עם השכינה. מכאן ההתבטלות המוחלטת של חסיד לרבו.

שלמות הקשר הזה קיימת בין נשמת משיח לבין נשמות כל ישראל. נשמתו של משיח-צדקנו היא הגבוהה והעליונה מכל הנשמות. עליו נאמר (ישעיה נב,יג): "הנה ישכיל עבדי, ירום ונישא וגבה מאוד", ומבואר בתורת הקבלה (רמ"ז לזוהר חלק ב, מ,ג; חלק ג, רס,ב; ועוד), שהמשיח יעמוד בדרגה העליונה ביותר - הוא זוכה לדרגת הנשמה שנקראת 'יחידה'.

ניצוץ מאותה נשמה שוכן בליבו של כל יהודי, וזהו 'ניצוץ משיח' שבקרבו. כאשר כל יהודי קושר את עצמו עם הנשמה הכללית של הדור, שהוא בחינת המשיח של הדור, הוא מגלה בכך את עצם נשמתו שלו וגם מסייע לגילוי נשמת משיח הכללית ולבוא הגאולה האמיתית והשלמה.


 


עמוד 4  (לתחילת הגיליון)

חיים יהודיים

העולם מביע הוקרה לרבי מליובאוויטש

הוקרה ממלכתית. הטקס בבית נשיא המדינה

התופעה של ראשי מדינות בעולם המצדיעים למנהיג רוחני יהודי, יכולה בהחלט להיחשב יוצאת-דופן. להפך, על-פי-רוב כאשר שמו של מנהיג יהודי מוזכר בנשימה אחת עם שמות מנהיגים בעולם, הדבר נעשה דווקא בהקשר של ביקורת או גינוי.

לא ככל שהדברים נוגעים לרבי מליובאוויטש. במקרה זה כבר התרגלנו לעובדה שמנהיגים מכל העולם יוצאים מגדרם להביע את הערכתם אליו. עד לפני שמונה שנים יזמו פעולות לכבודו. מאז ג' בתמוז תשנ"ד הם פועלים להנצחת שמו ופועלו, בשורה של יוזמות חינוכיות והומניטריות.

"יום החינוך והאכפתיות"

לא-מכבר התקיים בוושינגטון טקס רב-רושם, בהשתתפות אנשי ממשל משני בתי הקונגרס האמריקני ושגרירי מדינות, אשר באו להביע את הוקרתם לרבי ולפועלו. נשיא ארצות-הברית ג'ורג' וו' בוש אף פרסם הצהרה לאומית, מכוח סמכותו בחוקה, הקובעת את יום-הולדתו של הרבי ל'יום החינוך והאכפתיות בארצות-הברית'. ההצהרה נמסרה למשלחת חסידי חב"ד, שנתקבלה על-ידו בחדר הסגלגל שבבית-הלבן.

"עתידה של אמריקה תלוי, בחלקו, בכך שמבטיחים שכל ילד באמריקה יזכה לחינוך איכותי", פותח הנשיא בוש את הצהרתו, שבמרכזה עניין החינוך. "מורים גדולים נמצאים גם מחוץ לכיתה, ומשפיעים באופן חיובי על הילדים ומשפחותיהם. אחד מהם הוא רבי מנחם-מענדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש, אשר הראה יכולת ללמד אחרים לשאוף להצטיינות אינטלקטואלית ומוסרית כאחד".

להכין את העולם

היחס המיוחד של העולם כלפי הרבי מליובאוויטש נובע מן-הסתם מהדרך המיוחדת שבה התייחס הרבי לעולם. לא זו בלבד שלא הסתגר בדל"ת האמות של קהילתו, הרבי גם לא היה מוכן לצמצם את טווח השפעתו לעולם היהודי בלבד. הרבי פעל והפעיל את חסידיו על בסיס פסק-דינו של הרמב"ם, הקובע כי חובה על בני העם היהודי להפיץ את קיום שבע מצוות בני נח בקרב הגויים. הרבי ראה בהפצת מצוות אלה בסיס איתן לקיום חיים אנושיים תקינים ("לשבת יצרה"), ולהכנת העולם לקראת עידן הגאולה.

טקסים ואירועים דומים התקיימו במדינות רבות בעולם. בשבוע שעבר התקיים מאורע מסוג זה ב'משכן נשיאי ישראל' בירושלים. באירוע ממלכתי, שהתנהל על-פי כל כללי הטקס, אירח נשיא המדינה מר משה קצב כמאתיים מראשי חסידות חב"ד בארץ, כדי להביע בשמה של מדינת-ישראל הערכה לרבי ולפועלו רב-השנים, למען תושבי הארץ ולמען יהדות העולם כולו.

מהי רוח-הקודש

"בכירותו של הרבי מליובאוויטש בחיי העם היהודי נשמרה לאורך שני דורות. אישיותו בלטה לא רק בעולמה של החסידות, אלא גם בעולמה של היהדות בכלל. הכול היה בו - מנהיג מורם מעם, אשר פעל כאחד העם", אמר נשיא המדינה והוסיף: "חסרה לנו כיום האישיות הדינמית והסוערת, המנהיגה והנחרצת, המקרבת והמאחדת - אישיות המעוררת התרגשות ומחממת את לבבות העם היהודי. היום, כשהוא איננו איתנו פיזית, הוא איתנו באישיותו, ברוחו ובמורשתו".

מר קצב ציין את העובדה שהרבי חזה מראש את המתחולל כיום בארץ: "ראייתו הייתה מרחיקת ראות. הוא חזה מה שלא ראו אחרים. אינני יודע מה משמעות רוח-הקודש, אבל ראינו במו-עינינו את הרבי מרחיק ראות מעבר לזמן ולמקום".

פינת ההלכה והמנהג

סעודת ראש-חודש

מאת הרב יוסף גינזבורג

רב אזורי עומר

שאלה: האם יש עניין לעשות סעודה מיוחדת בראש-חודש?

תשובה: על-פי ההלכה אסור לצום בראש-חודש, אבל אין חובה לאכול דווקא לחם. לכן מי ששכח לומר 'יעלה ויבוא' בברכת המזון, וכבר החל בברכת 'הטוב והמטיב' - אינו חוזר, שלא כבשבת ויום-טוב, בסעודה ראשונה ושנייה, שהשוכח להזכיר את קדושת היום - חוזר לראש ברכת המזון.

במעשה דוד ויהונתן (הפטרת 'מחר חודש') מסופר שהייתה סעודה מיוחדת בבית שאול המלך, בכל ראש-חודש. בשולחן-ערוך יש 'סימן' (פרק) מיוחד, המוקדש לסעודה זו, ובו סעיף אחד: "מצווה להרבות בסעודת ראש-חודש".

במדרש אמרו, "כל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש-השנה... חוץ ממה שמוציא בשבתות וימים טובים וראשי-חודשים... אם מוסיף – מוסיפין לו", והדבר הובא בפוסקים.

טעמי הסעודה: א) מפני כבוד היום, שהוא 'זמן כפרה' לישראל. ב) כדי שנזכור את תפילת המוספין ושהיום אסור בעשיית מלאכה לנשים, והוא יום-טוב מסויים אף לגברים. ג) זכר לסעודה שהיו עושים בזמן הסנהדרין לעדים שבאו אליהם להעיד על ראיית הלבנה, כדי לקבוע ראש-חודש.

וכתבו האחרונים, שטוב להדר ולאכול לחם, וכן כתבו שסעודה זו מקיימים ביום, ולא בלילה (אור ליום ראש-חודש).

יהודי לוב נהגו לערוך את הסעודה בליל ראש-חודש. בתוניסיה נהגו לסעוד ביום. ה'פרושים' בירושלים מרבים בסעודה לכבוד היום, ועדות חסידיות מסויימות נוהגות בסעודה חגיגית ב'שבת אחים' בצוותא (כפי שנהג הבעל-שם-טוב).

מקורות: שמואל-א כ,ה. יח, רש"י ורד"ק שם. טושו"ע או"ח סי' קפח ס"ז, תיח, תיט, ונו"כ. ספר השיחות תש"נ ח"ב עמ' 539. 'ילקוט מנהגים  ממנהגי שבטי ישראל', בהוצאת האגף לחינוך דתי במשרד החינוך והתרבות.



 

לדף הראשי

 

בית חב"ד | חדר עיון | חדר ילדים | חדר חדשות | בית דפוס | מודיעין | מפתח עניינים 

(c) כל הזכויות שמורות
צעירי אגודת חב"ד - המרכז / אגף ההוצאה לאור
ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס': 03-9606169
ראש מדור אינטרנט: יוסף לב-ארי  *  יו"ר:  הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

chabad@chabad.org.il