שיחת השבוע - הגיליון השבועי לכל יהודי

הגיליון השבועי לכל יהודי. מס' 809, ערב שבת קודש פרשת מטות ומסעי, כ"ה בתמוז תשס"ב (5.7.2002)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר) ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

קובץ גרפי בפורמט PDF

לדף ההורדות

גליונות קודמים

עמדה

יש חדש

עמוד 1

עמדה שבועית

  נצנוצים של הארת-פנים

יש מצבים ש"אין בעל הנס מכיר בניסו". מרוב שגרה וטרדות מתקשים להרים את הראש ולראות את הנס הכביר המתחולל לנגד עינינו

הימים האלה מנקזים אליהם את עומק חוויית הגלות והסבל של העם היהודי לדורותיו. אווירת אבל אופפת את הרחוב היהודי. אין מסתפרים, אין עורכים חתונות, נמנעים מקניית דברים חדשים. בבתי-המדרש ובבימות העיון מתקיימים דיונים על משמעות הגלות ועל התלאות הרבות הפוקדות את עמנו.

הגלות, במהותה, היא מצב של הסתר פנים ושל היפוך הסדר. הדברים אינם מתנהלים כתקנם. האמת איננה גלויה. במקום שהשכינה תשרה בישראל, יש אצלנו מבוכה ותהייה. במקום שהר-הבית יהיה מקור של אור אלוקי וקדושה לכל העולם, הוא נשלט בידי גורמים הזורעים שנאה והרס בעולם כולו והשואבים מהמקום המקודש לנו ביותר את ההשראה למעשי רצח ו'ג'יהאד'.

אין הסבר

ההכרה כי עדיין אנו שרויים בגלות, וכי מצב זה ישתנה במהותו רק בגאולה האלוקית על-ידי משיח-צדקנו, כאשר "תחזינה עינינו בשובך לציון" – גורמת לנו לקבל כנתון את עוינותו של העולם אלינו. איננו מנסים לחפש הסברים רציונליים להתייחסות חד-צדדית זו, ובוודאי איננו נתפסים למחשבה שהדבר נובע מדבר כלשהו שעשינו או לא עשינו. זו עוינות בסיסית, הנובעת מהגלות. כך שנאו יהודים במשך כל הדורות, בלי שום סיבה מתקבלת על הדעת.

אלא שבתוך מציאות זו הננו עדים לנצנוצים של חסד אלוקי ולגילויים מפתיעים של השגחה עליונה. כך היה בשבוע שעבר, בנאום הבלתי-צפוי של נשיא ארה"ב. מה גרם למעצמה הגדולה, הידועה ברגישותה הרבה לאינטרסים של העולם הערבי, להתייצב פתאום בצורה כה מופגנת לימינה של ישראל? איך אפשר להסביר את התפנית הדרמתית, החורגת מעמדתה המסורתית של ארה"ב?

אפשר, כמובן, לנסות לספק הסברים שלאחר מעשה, אבל העובדה שאיש מהפרשנים ומהמומחים לא צפה נאום כה פרו-ישראלי, מוכיחה שאירע כאן דבר מפתיע, שקשה להסבירו בהסברים רציונליים. אין זאת אלא שהקב"ה הראה לכולנו כי "לב מלכים ושרים ביד ה'", וכי ידו שומרת ומגינה על עמו.

יש מצבים ש"אין בעל הנס מכיר בניסו". מרוב שגרה וטרדות מתקשים להרים את הראש ולראות את הנס הכביר המתחולל כאן. הנה, השבוע חוסלו סופית השרידים האחרונים של הסכם אוסלו, שהמיט עלינו אסון כה נורא, ואיש כמעט אינו משים ליבו לכך.

מי זוכר שרק לפני שנה וחצי נחשב הרעיון "להיכנס לבית-ג'אלה" כמעט מטורף? המחשבה שחיילי צה"ל ישוטטו בחופשיות במחנה הפליטים ג'נין ובקסבה של שכם, הייתה לגמרי מחוץ לגבול הדמיון. אלה מקומות שה"ל נמנע מלהיכנס לתוכם אפילו ערב הסכמי אוסלו. והנה, הבלתי-ייאמן קם והיה – אנו שולטים שליטה מלאה בכל מרחבי יהודה ושומרון, אין עוד שטחי 'אי' ו'בי', והעולם אדיש לגמרי. וכי יש נס גדול מזה?

איך הכול התהפך

יש כאן שרשרת של אירועים מפתיעים, שהחשוב שבהם אירע לפני כעשרה חודשים, בהתקפה הבלתי-נתפסת על מגדלי התאומים ועל הפנטגון. אירוע זה שינה באחת את פני העולם, חשף בבת-אחת את פרצופו המאיים של האסלאם, והעמיד את ישראל לצד הטובים, הנאבקים ברוע העולמי. האם צירוף אירועים זה הוא מקרי?

אפשר להרחיק ראות שנתיים לאחור, ולהיווכח איך בבת-אחת התהפכה הקערה על פיה. ממשלת ישראל הציעה אז לסורים את כל הגולן, עד הסנטימטר האחרון, ולפלסטינים הוצעה מדינה בהיקף של מאה אחוזים מהשטח, ובכלל זה רובה של ירושלים העתיקה. עמדנו אז על סף טרגדיה נוראה, עם רגל אחת בתוך התהום. ופתאום הכול הסתובב באורח כה מפתיע.

הוא שאמרנו. בתוך חשכת הגלות מנצנצים נצנוצים של הארת-פנים ושל ניסים כבירים. אלה מחזקים את התקווה, שבקרוב ממש גם נראה את ניסי הגאולה השלמה.

בציפייה לגאולה

"כשהקב"ה רוצה בו (במשיח), מרעיש ארבע פינות העולם, ובא ומבטיח את ישראל: כבר גאולה. ומתקבצים אנשים נשים וטף ומבקשים רחמים גדולים".

(פרקי היכלות רבתי לה,ב)

יש חדש

סיומים ברדיו

ב'תשעת הימים' ייערכו אי"ה סיומי מסכת ברשתות הרדיו, כדי לזכות את הרבים. הרבי מליובאוויטש קרא לערוך סיומים כאלה, כמנהג החסידי הידוע, בכל בית-כנסת (נוסף על המשך לימוד ענייני בית-המקדש והוספה בצדקה), כדי להוסיף שמחה של מצווה המותרת בימים אלה. סיומי מסכת ישודרו אי"ה בשידור חי מדי יום ברשת מורשת של קול-ישראל (FM88.5), ב'קול חי' (FM93), ב'ערוץ 10' (FM106.7), ב'קול הנשמה' (FM102.4), ב'ערוץ שמח' (FM96.3) ועוד. בכמה מהתחנות ישודרו לאחר הסיומים שיעורים בענייני המקדש ובין המצרים.

לימוד המקדש

כולל בית-הבחירה ביישוב כרמי-צור מוציא לאור ביטאון לענייני המקדש וקודשיו. עד כה הופיעו ארבעה גיליונות, העוסקים במגוון רחב של נושאים מסוגיות המקדש וכליו. טל' 02-9931020.

"סודם של קשרים"

מכללת אור חיה לנשים בירושלים מארגנת שלושה ימי עיון, בימים ה'-ז' במנחם אב  (16/7–14). בין הנושאים שיידונו: החסידות כמקשרת בין חלקי התורה, הקשר בין הנברא לבוראו במבחן המציאות,אחדות העם - חזון או מציאות, קשר בין פמליה של מעלה ושל מטה, סיכונים וסיכויים בתקשורת המודרנית והאינטרנט. אפשרות ללינה במלון 5 כוכבים.  ההשתלמות מזכה בגמול למורות. טל' 5000363–02.

תקשורת יהודית

מכון שופר פותח עתה את המחזור ה-17 של הקורס ללימודי תקשורת, פרסום ודוברות. את המחזורים הקודמים סיימו יותר משלוש-מאות בוגרים, ורבים מהם השתלבו בערוצי התקשורת. עם התפתחות התקשורת הדתית, יש ביקוש לאנשי-מקצוע בתחום זה, בעלי רקע תורני ועולם ערכים יהודי. טל' 03-9678555.



 

עמוד 2  (לתחילת הגיליון)

שולחן שבת

מעובד על פי שיחותיו של הרבי מליובאוויטש, על-ידי צ' לבנוני

 לכל 'מסע' יש תכלית

בפרשת מסעי התורה מונה את ארבעים ושניים המסעות שערכו בני-ישראל במדבר. על כך אומר הבעש"ט, שמסעות אלה קיימים אצל כל יהודי במשך שנות חייו. המסע הראשון "אשר יצאו מארץ מצרים" זה לידת האדם, ובהמשך שנות חייו הוא עובר את שאר המסעות, עד שהוא מגיע ל'ארץ-ישראל' ארץ החיים העליונה.

פתגם זה מעורר שאלה: הלוא בין המסעות יש כאלה שהם הפך רצון ה', מסעות שבהם חטאו בני-ישראל חטאים חמורים. איך ייתכן שבחיי כל יהודי חייבים להיות מסעות כאלה, המסמלים חטאים, הפך רצון ה'? וכי כל אדם חייב לחטוא, חלילה?

יש בחירה

הדבר יובן על-פי ביאורו של הבעש"ט, שהמסעות עצמם באים מעולם הקדושה, והעובדה שמקצת המסעות התפתחו לאירועים שאינם חיוביים נגרמו בגלל מעשיהם של ישראל, שניתנה להם בחירה חופשית ויש בכוחם לקחת דבר חיובי ולהפכו לשלילי. לו היו בני-ישראל בוחרים בטוב ("ובחרת בחיים"), היו כל המסעות מתקיימים בעולם הקדושה עצמו, עליות מחיל אל חיל.

לדוגמה: אחד המסעות השליליים היה 'קברות התאווה', אשר "שם קברו את העם המתאווים". מסע זה, בעולם הקדושה, מייצג דרגה עליונה ביותר, אשר בה אין שום מקום לתאוות כלשהן. לא זו בלבד שאין שם בפועל תאוות, אלא ש"קברו את... המתאווים" – כל מושג התאווה קבור ומושלל שם. אולם מכיוון שבני-ישראל חטאו, נהפך המסע לאירוע שלילי, שבו "קברו את העם המתאווים".

לנצל לטובה

כך גם ב'מסעות' שבחיי  כל יהודי: המסעות והמצבים שהיו עד כה, ידוע לנו אילו מהם ניצלנו לטובה ואילו להפך; אך מכאן ולהבא בכל ה'מסעות' שעתידים לבוא עלינו, יש לנו בחירה חופשית וציווי מהקב"ה לנצל את כולם בכיוון החיובי.

יהודי צריך לראות בכל אירוע הפוקד אותו – דבר חיובי, שמגיע אליו מאת הקב"ה כדי להתעלות עוד יותר בעולם הקדושה. פנימיות התורה, תורת החסידות, מגלה את הטוב  הפנימי והאלוקי שבכל דבר ונותנת לנו כוח להפוך אפילו דברים שליליים ל'סם חיים'.

מנוף להתעלות

בדרך זו יש לראות גם את ימי בין המצרים, שבהם אנו שרויים. האירועים שגרמו לחורבן ולגלות הם-עצמם היו יכולים לשמש להתעלות נוספת בקדושה. רק משום שהצד השלילי נכנס לעניין והוביל את הדברים בכיוון שאינו רצוי, התפתח מזה חורבן בפועל ומזה נוצרו ימי 'בין המצרים', כפי שהם עכשיו.

וגם עכשיו, לאחר שיצר הרע כבר התערב וגרם לחורבן ולגלות, הרי על-ידי עשיית תשובה זדונות נעשים כזכויות, והירידה הגדולה של הימים הללו היא עצמה נהפכת למנוף להתעלות גדולה יותר. לכן הימים האלו ייהפכו לששון ושמחה ועל-ידי ימי 'בין המצרים' נזכה ל'נחלה בלי מצרים', שתתגלה בקרוב על-ידי משיח-צדקנו.

(לקוטי שיחות כרך ד, עמ' 1083)

אמרת השבוע

מופתים נסתרים

לאחר הסתלקות הצדיק רבי שלמה הכוהן מרדומסק בא חסיד אחד אל בנו וממלא מקומו וסיפר לו מעשה שאירע לו עם אביו:

"פעם אחת הייתי שרוי במצוקה כלכלית גדולה. בתי הגיעה לפרקה ולא הייתה לי פרוטה. באתי לפני הצדיק והגשתי לו פתקה ובו פירטתי את צרותיי. שאל הרבי, ממה פרנסתי, והשבתי שרעייתי הולכת לחצרות האדונים ומוכרת שם ירקות וכדומה, ומזה אנחנו חיים. אמר לי הרבי: הרי כתוב  'וחצרות ודי זהב' – כשהולכים לחצרות, יהיה 'ודי זהב'.

"יצאתי מלפניו נבוך ותוהה, והנה זה פלא – כעבור זמן מצאה רעייתי בין החצרות חבילה ובה שלוש-מאות זהובים. בכסף זה השאתי את בתי, שילמתי את חובותיי, ומהיתרה הקמתי עסק שממנו אני מתפרנס עד היום".

אמר לו הבן: "אבי הקדוש היה איש-פלאות. את מופתיו ונפלאותיו הלביש בתוך בדיחות ופתגמים, כדי שהעם לא ירגיש במופת".

מן המעיין

 תיקון המידות

עיקר המטרה

רבי סעדיה גאון אמר: עיקר בריאת האדם בעולם הזה היא כדי לשבור את המידות הרעות הטבעיות שלו.

גנה את עצמך

רצונך לגנות - גנה את עצמך, כי מי כמוך יודע את חסרונותיך ואת מגרעותיך. רצונך להלל ולשבח – שבח והלל את הקב"ה, כי לו נאה, כי לו יאה.

(הבעל-שם-טוב)

מידות טובות במקומן

חיפוש חטאים ולימוד זכות - מידות טובות הן; אלא שחיפוש חטאים צריך אדם לחפש אצל עצמו, ולימוד זכות צריך הוא להפעיל על הזולת.

(רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב)

אל תצטרך לבריות

כך פירשו חסידים את מאמר הגמרא (פסחים קיג,א) "פשוט נבלה בשוק ואל תצטרך לבריות": "פשוט נבלה" – עליך להתפטר בעצמך מ'נבלתך' – ממידותיך הרעות, "ואל" – אם לא תעשה כך, "תצטרך לבריות" – הבריות יעשו לך זאת.

(ספר השיחות ת"ש)

חסד מפני הציווי

יהודי צריך לעשות חסד לפי שכך ציווה ה', שקידשנו במצוותיו וציוונו לעשות חסד; לא בגלל היותו בטבעו איש חסד.

(ספר המאמרים קונטרסים)

לשלוט על המידות

האדם צריך לשלוט על מידותיו: ללמוד גאווה ולא להתגאות; לדעת את הכעס ולא לכעוס; להיות אמן בדיבור ולא לדבר; להכיר את סוד השתיקה ולא לשתוק.

(המגיד ממזריטש)

שינוי הטבע

השכל אנושי בוחר בטוב המידות על-פי הסבר שכלי בלבד. העבודה היא לעשות טוב מפני שכך ציווה ה'. זה נקרא שינוי טבע המידות.

(אגרות-קודש)



 

עמוד 3  (לתחילת הגיליון)

מעשה שהיה

ישועה קטנה

ישב הצדיק רבי מענדל מוויז'ניץ בחברת חסידיו וסיפר את הסיפור הזה:

לפני שנים חי עשיר גדול, שלא נהג זהירות מספקת בכספו, ומדי פעם שלח את ידיו בעסקים נטולי בסיס. אט-אט קטן עושרו עד שירד והידרדר ונעשה עני ואביון.

לפרנסת משפחתו נאלץ ליטול הלוואות, אך להחזירן לא היה באפשרותו. בוקר וערב התדפקו הנושים על דלת ביתו, ומצבו היה בכי-רע.

מכיוון שרגיל היה כל ימיו לנסוע אל הצדיק רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב, החליט גם הפעם לנסוע אליו כדי לתנות לפניו את צרתו ולבקש את ברכתו.

הקשיב הצדיק בתשומת-לב לסיפור העצוב, ולמשך דקות אחדות שקע בהרהורים. לבסוף הרים את ראשו, הביט ביהודי העומד מולו ואמר: "לדעתי, כדאי שתקנה לעצמך שטר הגרלה, ובעזרת ה' מכאן תבוא הישועה".

נשא העני מבט אומלל אל הצדיק ואמר: "יודע אני בבטחה כי ברכתו של הרבי תתקיים, אך איני יודע מתי אזכה לכך, ושמא יארך הדבר זמן-מה. עד אז יוסיפו הנוגשים להציק לי ולרדוף אותי. נוסף על כך, בת יש לי שכבר הגיעה לפרקה וצריך אני להשיאה!".

חיוך קל עלה על שפתיו של רבי לוי-יצחק. "לך לדרכך והקב"ה יעזור לך גם קודם", סתם ולא פירש.

עם צאתו מבית רבי לוי-יצחק, מיהר העני לרכוש כרטיס הגרלה וטמנו היטב בכיסו. בדרכו חזרה לביתו נטה לעת ערב ללון באחת האכסניות שבדרך. באותה אכסניה לן באותו לילה גם פריץ נכבד ובעל נכסים לרוב.

באמצע הלילה חלם הפריץ חלום. בחלומו נאמר לו, כי עמו באכסניה ישן אורח יהודי ובכיסו שטר הגרלה שעתיד לזכות בזכייה הגדולה. "אם תחליף את שטרך בשטרו של היהודי, תיפול הזכייה הגדולה בחלקך", שמע הפריץ קול בחלום.

התעורר הפריץ משנתו ונוכח כי אך חלום חלם. התהפך על צידו השני ושקע שוב בתרדמה. אולם החלום שב ונשנה. התעורר הפריץ שוב משנתו והבין כי אין זה חלום-שווא. מיד קרא למשרתיו וציווה עליהם לבדוק אם יש באכסניה אורח יהודי, ואם-כן – להביאו אליו מיד.

כעבור כמה דקות עמד לפני הפריץ היהודי העני, טרוט עיניים ורועד מפחד, מתאמץ להבין על מה ולמה הוזעק באישון-ליל להתייצב לפני הפריץ.

- "האם יש בידך שטר הגרלה?", חקר הפריץ.

- "אכן אדוני", ענה היהודי, תמה ומפוחד.

- "גם בידי שטר כזה", אמר הפריץ. "הבה נחליף בינינו את השטרות ובתמורה אתן לך כמה זהובים".

היהודי שזכר את הבטחת הצדיק, אזר את כל אומץ ליבו וסירב. "גם אם יציע לי אדוני כסף רב, איני מוכן להמיר את השטר שבידי בשטר אחר", אמר.

ניסה הפריץ להעלות את המחיר, והגיע עד אלף זהובים, אך היהודי עומד בסירובו. כעס הפריץ ובחמת זעמו ציווה על משרתיו להוציא את השטר בכוח מידי היהודי.

עשו המשרתים כמצוות אדונם והוציאו את השטר מידי היהודי. הפריץ הגזלן ביקש להוכיח את 'יושרו'; נתן ליהודי את שטר ההגרלה שלו וכן אלף זהובים, כפי שהציע קודם לכן. "מילה היא מילה", אמר הפריץ וחייך בלגלוג.

שבור ומדוכא חזר החסיד לחדרו, כשבידו שטר ההגרלה של הפריץ ואלף הזהובים. הוא ידע כי כי בהילקח ממנו הכרטיס שרכש במצוות רבו, הפסיד את סכום הזכייה העצום של הפרס הגדול בהגרלה. אף-על-פי-כן ניסה להתאושש ולנחם את עצמו. "גם זו לטובה", חשב, "לפחות אוכל לפרוע מקצת חובותיי ואף לחתן את בתי בהרחבה".

לא ארכו הימים ושטר ההגרלה שנתן הפריץ ליהודי הוא שזכה בזכייה הגדולה. עם היוודע הדבר, מיהר העני המתעשר לנסוע לבית הצדיק כדי לספר לו על כך וכדי להודות לו על הברכה שהתקיימה, בדרך לא-צפויה.

חייך רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב ואמר בשמחה:

"ראיתי כי מזלך הושפל עד עפר ולא הייתה לי ברירה אלא לשלוח את 'בעל החלומות' שידבר על לב הפריץ, להחליף עמך את שטרו, שכן ראיתי כי שטרו יזכה ולא שלך. ואלף הזהובים שהעניק לך נוסף על כך, הם משום שביקשת כסף מיד כדי שתוכל להשיא את בתך. לכן נושעת תחילה בישועה קטנה, ולאחר מכן הגיעה הישועה הגדולה".

באותה שעה הבין היהודי את שרמז לו הצדיק בטרם לכתו בפעם הקודמת - "הקב"ה יעזור לך גם קודם".

חזר היהודי לביתו ונעשה גביר גדול, יותר מכפי שהיה קודם שירד מנכסיו. חלק נכבד מכסף הזכייה הקדיש למעשי צדקה וחסד ומעתה נזהר לשמור על כספו ולא לבזבזו בעסקים מפוקפקים.

כשסיים הצדיק רבי מענדל מוויז'ניץ לספר את סיפורו לחסידיו, הוסיף ואמר:

"לזה כיוון הקב"ה באומרו ליעקב אבינו, 'כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דיברתי לך'. ולכאורה קשה, מה החידוש? וכי יעלה על הדעת כי הקב"ה ינטוש את יעקב מבלי לקיים את הבטחתו לו?! אלא, כך הוא הפירוש: 'לא אעזבך' - גם בתקופת-הביניים שלפני קיום ההבטחה - 'עד אשר אם עשיתי את אשר דיברתי'. גם לפני בוא הישועה הגדולה לא יעזבנו הקב"ה, ועד אז תהיה ישועה קטנה".

דרכי החסידות

 תכנית המקדש

בספר יחזקאל מופיע תיאור מדוקדק של בית-המקדש, שלדברי המפרשים, זהו בית-המקדש השלישי. שם (בפרקים מ-מג) מפורטת נבואה, שבה גילה הקב"ה את "צורת הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו וכל צורותיו". הבית המתואר שם שונה מבית-המקדש הראשון והשני, אולם בלתי-אפשרי לתרגם את הדברים לתכנית אדריכלית מעשית, שכן דברים רבים אינם מובנים, והמפרשים מגדירים אותם "סתומים". הרמב"ם (הלכות בית-הבחירה פרק א, הלכה ד) אומר: "בניין העתיד להיבנות, אף-על-פי שהוא כתוב ביחזקאל, אינו מפורש ומבואר".

במקביל עומדת לפנינו מסכת מידות, שבה מפורטות מידותיו של בית-המקדש השני. הרמב"ם, בפירוש המשניות, אומר, שכאשר יגיע הזמן לבנות את בית-המקדש השלישי, הוא ייבנה על בסיס המידות שבמסכת זו. אלא שאז "יזכנו הא-ל יתברך ויגלה עינינו להבין הסתום ביחזקאל... שעל-ידי הסיפור הזה של בית שני, אנו יכולים לדרוש ולהבין בבניינא דיחזקאל" (לשון ה'תוספות יום-טוב' בהקדמתו למסכת מידות).

מעשי אדם ומעשי שמים

הסבר העניין קשור בסתירה הידועה שמופיעה בדברי חז"ל בשאלה, מי יבנה את בית-המקדש השלישי. בכמה מקומות נאמר שירד מן השמים, ובמקומות אחרים נאמר שייבנה בידי אדם (המלך המשיח). אחד ההסברים לכך הוא, שבבניין בית-המקדש השלישי יהיה שילוב של מעשי אדם ומעשי שמים: תחילת בניינו תהיה על-ידי אדם, ולתוך הבניין הזה ירדו דברים מן השמים.

כך יתבצע גם השילוב בין תיאור המקדש במסכת מידות לבין תיאורו בספר יחזקאל: הבניין שייעשה בידי אדם יהיה על-פי מסכת מידות, ולתוך הבניין הזה ירדו אותם חלקים "סתומים" שמתוארים ביחזקאל.

שילוב דומה היה קיים בבית-המקדש בעניין הקרבנות. מצד אחד נצטוו הכוהנים להביא אש לצורך הקרבת הקרבן, ומצד שני הייתה יורדת אש מן השמים. יש כאן יסוד חשוב: האדם צריך לעשות את המוטל עליו, ואז מוסיף הקב"ה את השלמות העליונה מן השמים. בבית-המקדש השלישי יגיע השילוב הזה לשיא שלמותו, עד שיתבטא גם בעצם בניינו של הבית.

העולם הזדכך

דבר זה נעוץ במהותו של הבית השלישי ובייחודו לעומת שני בתי-המקדש שקדמו לו. בבית-המקדש הראשון היה יתרון גדול, בקדושה שיורדת מלמעלה, אולם העולם עצמו טרם היה כלי מוכן לגילויים כה נעלים. בבית-המקדש השני היה מצב הפוך: הייתה הזדככות גדולה מלמטה, שכן בוניו היו בדרגת בעלי-תשובה, אולם הקדושה שהאירה בו לא הייתה בדרגה כה גבוהה (ולכן חסרו בו חמשת הדברים שמבטאים את גילוי הקדושה). ייחודו של בית-המקדש השלישי הוא, שבו תתמזג השלמות של שני הצדדים - גם הקדושה שבאה מלמעלה וגם ההזדככות של העולם התחתון.

בית-המקדש השלישי ייבנה לאחר תקופת הגלות הארוכה והקשה, שבה עבר העולם תהליך עמוק של זיכוך פנימי. במשך שנות הגלות נבחנו ונצרפו כל רבדיה של המציאות, עד התחתונים ביותר. דורות של יהודים קידשו וזיככו את העולם כולו והכשירו אותו להיות כלי לגילויי הקדושה העליונים ביותר. עתה יכול להתרחש השילוב המלא בין שלמות הזיכוך שבא מלמטה לבין שלמות הגילוי האלוקי שבא מלמעלה.

דבר זה יתבטא בבניין המשולב של בית-המקדש השלישי. מצד אחד הוא ייבנה בידי אדם, כחלק ממצוות "ועשו לי מקדש", ומצד שני הוא ירד באש מלמעלה. מצד אחד הוא ייבנה על-פי מתכונת בית-המקדש השני, ומצד שני ישתלבו בו מלמעלה הדברים ה"סתומים" שמפורטים ביחזקאל. בכך מתבטאת השלמות המשולבת של הבית השלישי, שייבנה במהרה בימינו.


 


עמוד 4  (לתחילת הגיליון)

חיים יהודיים

לעשות שבת "הכי קרוב לשכינה"

האדמו"ר מביאלא וחסידיו ליד הכותל (צילום: י' רקוביץ)

את השבת הזו תעשה קבוצה גדולה של חסידי ביאלא-בני-ברק עם רבם, האדמו"ר יעקב-מנחם רבינוביץ', ברובע היהודי בירושלים העתיקה. את התפילות יקיימו החסידים ברחבת הכותל-המערבי, שריד בית-מקדשנו. בין התפילות ייערכו התוועדויות בהיכל ישיבת הכותל, ובמהלכן יינשאו דברי תורה וחסידות ויושמע שיעור בהלכות בית-הבחירה ברמב"ם. רבים מתושבי הרובע היהודי צפויים להגיע ל'טיש', כדי להתבשם מהחמימות החסידית ומדברי התורה.

נסיעתם של חסידי ביאלא-בני-ברק, לעשות את השבת שבתוך 'שלושת השבועות' ליד הכותל-המערבי, כבר הייתה למסורת בחצר זה כמה שנים. העניין החל כאשר שנה אחת, בעיצומם של 'שלושת השבועות', ביקש הרבי הקודם מביאלא-בני-ברק, הרב דוד-מתתיהו רבינוביץ', לשהות בכמה מימי בין-המצרים "ליד הכותל-המערבי, הכי קרוב לשכינה הקדושה", כדבריו. זו הייתה נסיעה פרטית, בלי מלווים ובלי חסידים.

להקים מההריסות

רבי דוד-מתתיהו היה בנו של האדמו"ר רבי יחיאל-יהושע רבינוביץ. בניסי-ניסים שרד מן השואה, שבה הוכחדו מאות מחסידיו בביאלא שבפולין, ועלה ארצה בלוויית פחות ממניין של חסידים, להקים מחדש את החצר מהריסותיה. תפילותיו היו שם-דבר. את ההכנות לתפילת שחרית, למשל, היה מתחיל בארבע בבוקר ומסיים את התפילה רק בשעה שתיים בצהריים. אמירת הפסוק 'שמע ישראל' לבדו ארכה אצלו יותר מחמש דקות.

גם בנו, הרב דוד-מתתיהו, המשיך בדרכו זו. תפילתו נודעה בקרב מכיריו בזכות נעימתה המרגשת וקולו הערב. בימי שהייתו בירושלים העתיקה נהג להתארח בבית הרב נבנצאל, רב הרובע היהודי. בלילות הלך לכותל המערבי לערוך שם 'תיקון חצות'. בימים, לא מש מהכותל, שם עסק בתפילה, באמירת תהילים ובלימוד תורה.

שיר לקראת משיח

 בנסיעתו זו חיבר רבי דוד-מתתיהו מנגינה על המילים "והשב כוהנים לעבודתם"."עם השיר הזה אצא לקראת משיח-צדקנו", היה אומר. בשנה שלאחר מכן הצטרף קומץ מחסידיו לנסיעתו בשלושת השבועות לירושלים העתיקה. וכך התרחב מדי שנה בשנה מעגל החסידים שנלוו אליו.

בשנה האחרונה לחייו, חודשיים וחצי לפני פטירתו הפתאומית (בשבת-קודש בראשית תשנ"ח), חיבר רבי דוד-מתתיהו שיר נוסף, על המילים "מקדש מלך עיר מלוכה". מאז מושרים שני השירים הללו בחצר בשבתות של ימי בין-המצרים.

שבת של התעלות

בנו, הרב יעקב-מנחם רבינוביץ', ממשיך את המסורת, והשנה יעלו לירושלים יותר ממאה חסידים - אברכים ותלמידי ישיבות. ר' דוד איילנברג, מזכיר החצר ומוסדותיה, אומר: "זו שבת מאוד מיוחדת. בערב שבת יורדים הכול יחדיו מהרובע היהודי אל הכותל-המערבי, מתוך שירה. אחר-כך מתפללים בנחת וחוזרים, שוב בשירה, אל אולם ההתוועדויות ב'ישיבת הכותל'. מרגע זה ואילך, השבת כולה רצופה דברי תורה וחסידות שנושאים האדמו"ר וזקני החצר, תפילות נלהבות ליד הכותל ואווירה של התעלות רוחנית. בשבת הזאת אנחנו מרגישים ב'ירושלים של מעלה'". 

פינת ההלכה והמנהג

לחמניות 'מזונות'

מאת הרב יוסף גינזבורג

רב אזורי עומר

שאלה: מה מברכים על אכילת לחמניות 'מזונות' ועל פיצה?

תשובה: לחמניות 'מזונות' הן כאלה שרוב הנוזל בעיסתן היה מיץ פירות. כמו-כן פיצה - החלב מרכיב את רוב הנוזל בעיסתה. הדבר ניכר גם בטעם דברי-המאפה הללו, כך שהם לכאורה 'מזונות' להרבה דעות.

הבעיה נובעת מכך שהלחמניות הללו ניתנות בשמחות במקום לחם, כדי לחסוך את הטרחה שבנטילת-ידיים וברכת המזון. גם את הפיצה אוכלים לרוב במקום סעודה קבועה.

רבים פוסקים, שהואיל והלחמניות והפיצה נועדו לשביעה, כתחליף לסעודת-קבע, ואוכלים אותן בסעודות גדולות בכמות שאוכלים בהן שם לחם, הרי לפחות מי שאוכל יותר מ'כביצה', צריך לברך לכל הדעות 'המוציא'.

נוסף על כך, בעל התניא קובע בסידורו בקשר למיני-מאפה כאלה, שאם אוכלים מהם לשובע כשיעור 'ארבע ביצים' ומעלה, ושבעים מהם לבדם או בצירוף בשר ודגים וכדומה, מברכים עליהם ברכת המזון (ואם יודעים זאת מראש, יש ליטול ידיים תחילה ולברך 'המוציא'). ואם אוכלים מהם 'כזית' ומעלה ושבעים מהם לבדם או בצירוף כאמור, יש ליטול ידיים ולאכול תחילה 'כזית' לחם ממש, ולברך 'המוציא' וברכת המזון. הדברים נכונים גם אם כבר בירכו מזונות תחילה, וגם לאחר שכבר אכלו.

אף בדיעבד, במקרה האחרון, כשאדם אכל ושבע ממיני-מאפה אלו, ולא נטל ובירך 'המוציא' על לחם, מכיוון שאכל לשובע, שהוא ספק ברכת המזון דאורייתא, מסתבר לדעתו שחייבים לברך ברכת המזון.

מקורות: ברכות מא,ב. רמב"ם ברכות פ"ג ה"ט. ב"י, שו"ע ונו"כ סי' קסח, שו"ע אדמו"ר הזקן ומשנ"ב וכה"ח, הגהות ר"ח צאנזר ודעת תורה שם. סדר ברכת הנהנין פ"ב, וביאור הרב גרין שם, ברכה כהלכה פ"ח, ברכת ה' ח"ב פ"ב ס"מ, וזאת הברכה (תשס"א) עמ' 216 ואילך וש"נ. ראה גם שו"ת: אגרות משה או"ח ח"ג סי' לב וח"ד סי' מא. יחוה דעת ח"ג סי' יב בהערה. מנחת יצחק ח"ט סי' יז.



 

לדף הראשי

 

בית חב"ד | חדר עיון | חדר ילדים | חדר חדשות | בית דפוס | מודיעין | מפתח עניינים 

(c) כל הזכויות שמורות
צעירי אגודת חב"ד - המרכז / אגף ההוצאה לאור
ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס': 03-9606169
ראש מדור אינטרנט: יוסף לב-ארי  *  יו"ר:  הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

chabad@chabad.org.il