שיחת השבוע - הגיליון השבועי לכל יהודי

הגיליון השבועי לכל יהודי. מס' 810, ערב שבת קודש פרשת  דברים תשס"ב (12.7.02)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר) ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

קובץ גרפי בפורמט PDF

לדף ההורדות

גליונות קודמים

עמדה

יש חדש

עמוד 1

עמדה שבועית

לא נפסיק להאמין ולצפות

לא קל לחיות כל החיים בתחושה מתמדת של כאב וצער על החורבן והגלות. מבחינה מסויימת, אמונה זו תובעת תעצומות-נפש יותר מכל שאר העיקרים שיהודי נדרש להאמין בהם

בעיצומם של ימי הקיץ, בשעה שבעולם כולו יוצאים מיליונים לחופשות ולנופש, נכנס העם היהודי לאווירה כבדה של צער, עגמימות ואבל. יד ההשגחה כיוונה את שלושת השבועות של המצור על ירושלים, ששיאו בחורבן המקדש, דווקא לימים שמסמלים את הנאות החיים, החופש והעליצות. ניגודיות זו מבליטה עוד יותר את תפיסת-העולם הייחודית לנו.

לוח-השנה היהודי זרוע חגים ומועדים ובימים בעלי משמעות מיוחדת. אלה ימים שבהם תכנים מסויימים זוכים להבלטה יתרה ולהדגשה מיוחדת, כדי לצייד אותנו במטען רוחני שנישא עמנו כל ימות השנה. בדרך זו יש לראות את מטרתם של ימי בין המצרים, תשעת הימים ותשעה באב – ימים אלה מעניקים לנו את עומק הכאב על הגלות והחורבן ואת מרכזיותו של עניין זה בהוויה היהודית.

ציפייה ואכזבה

לא קל לחיות כל החיים בתחושה מתמדת של כאב וצער על החורבן והגלות. קשה שבעתיים להאמין באמונה שלמה שהגאולה, אשר עם-ישראל מצפה לה כאלפיים שנה, באה היום ממש. מבחינה מסויימת, אמונה זו תובעת תעצומות-נפש יותר מכל שאר העיקרים שיהודי נדרש להאמין בהם.

הקושי הגדול של האמונה הזאת מקורו בתסכול ובאכזבה שהיא מנחילה לנו מדי יום ביומו. אנו מתעוררים בבוקר ומאמינים שהיום ניוושע – "אחכה לו בכל יום שיבוא". בתפילה אנו אומרים, "כי לישועתך קיווינו כל היום". התקווה היא לאורך כל היום, תקווה, ציפייה ואמונה שהיום יבוא הגואל. עובר היום והגאולה לא באה, ואת מקומה תופסים אכזבה וצער.

מה עושים מחר? לא מתייאשים, חלילה, אלא מוסיפים להאמין. שוב מצפים כל היום לבוא הגאולה, מאמינים ומתפללים, אבל היום חולף ועודנו שרויים בגלות. כך עוברים הימים, כפי שהנביא ירמיה מקונן: "עבר קציר כלה קיץ, ואנחנו לא נושענו".

יש חוששים להתאכזב, ועל-כן מצמצמים את עוצמת הציפייה. כגודל הציפייה גודל האכזבה, וכאשר הציפייה מאופקת, גם האכזבה אינה גדולה. יש חוששים אפילו מאכזבה מועטה, ואינם מצפים כלל. "למה לצפות?", הם שואלים, "כשיבוא, נלך לקבל את פניו; עד אז יש לנו דברים אחרים לעסוק בהם". אך לא זו דרכה של היהדות. יהודי צריך לצפות, לצפות בכל לב. כשחלף יום ועדיין לא בא משיח-צדקנו - צריך להתאכזב ולהצטער, לכאוב ולבכות. ואף-על-פי-כן - לצפות מחדש ולקוות שמחר יבוא.

דבר זה מסביר מדוע דווקא ה'עיקר' העוסק באמונת הגאולה נוסח בסגנון של קושיה ותירוץ: "ואף-על-פי שיתמהמה - עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא". כי לכאורה יש כאן סתירה מובנית: איך אפשר להאמין בדבר שגורם תסכול ואכזבה מדי יום ביומו? אולם זו האמונה בביאת המשיח – "עם כל זה אחכה לו" – למרות האכזבה, על-אף הכאב, עם כל התסכול.

משיח בתשעה באב

האמונה והאכזבה מלוות את העם היהודי בכל הדורות. כך היה גם בגאולת מצרים. משה רבנו בא לעם-ישראל ובישר לו את בשורת הגאולה. העם התמלא תקווה - "ויאמן העם". ומיד אחר-כך באה האכזבה: פרעה מחמיר את גזרותיו, איננו נותן תבן, מכביד את העול. האכזבה כה עצומה, עד שבני-ישראל באים בתרעומת קשה אל משה ואהרן, ואפילו משה רבנו זועק אל ה': "למה הרעותה לעם הזה! למה זה שלחתני!". אך אחרי כל זה החלו ניסי הגאולה, שהביאו לידי יציאת מצרים.

גם אנו, בעמדנו ימים אחדים לפני צום תשעה באב, נשואות עינינו בתפילה לה', שיקיים את מה שנאמר בפסיקתא: "אין משיח בא אלא בתשעה באב, לפי שקבעוהו אבל בזמן הזה ועתיד הקב"ה לעשותו יום-טוב". גדולה תקוותנו ש"ייהפכו ימים אלה לששון ולשמחה ולמועדים טובים", בשנה זו ממש.

בציפייה לגאולה

"עתיד הקב"ה להפוך תשעה באב לששון ולשמחה ולמועדים טובים, ולבנות הוא בעצמו את ירושלים ולקבץ גלויות. שנאמר: בונה ירושלים ה' נידחי ישראל יכנס".

(ילקוט איכה רמז תתרמג)

יש חדש

לוח הסיומים ברדיו

לבקשת קוראים רבים, הנה פירוט (חלקי) של השעות שבהן משודרים סיומי מסכת ברשתות הרדיו, כדי לזכות את הרבים: ברשת מורשת של קול-ישראל (88.5FM, 104.8FM), מדי ערב ב-7:05. ב'קול חי' (93FM), מדי ערב ב-8:30. ב'קול הנשמה' (102.4FM), ב-7:55 בערב. ב'ערוץ שמח' (96.3FM) בשעה 5:30 אחה"צ. בכמה מהתחנות ישודרו לאחר הסיומים שיעורים בענייני המקדש ובין המצרים. ביום שישי ובמוצאי שבת יהיו הסיומים והשיעורים בשעות אחרות, כמובן.

המחשת המקדש

הרב דב לבנוני הפיק לאחרונה קלטת וידאו חדשה, 'כל המקדש' שמה, הממחישה את דגם בית-המקדש השני על-פי שיטת הרמב"ם. הקלטת נועדה להקרנה לציבור. כמו-כן יצא-לאור תקליטור המקדש. טל' 7221185-02. הופיעה גם מהדורה חדשה של ספרו 'המקדש'. הספר מבוסס על דגם בית-המקדש שבנה הרב לבנוני והוצג למראה עיני הרבי מליובאוויטש ואף קיבל את ברכתו. להזמנות: ברית שלום, טל' 3724256-02.

תקשורת יהודית

מכון שופר פותח עתה את המחזור ה-17 של הקורס ללימודי תקשורת, פרסום ודוברות. את המחזורים הקודמים סיימו יותר משלוש-מאות בוגרים, ורבים מהם השתלבו בערוצי התקשורת. עם התפתחות התקשורת הדתית, יש ביקוש לאנשי-מקצוע בתחום זה, בעלי רקע תורני ועולם ערכים יהודי. טל' 03-9678555.

לימוד טעמי המקרא

ברוך כוכב, בעל-קריאה ותיק, מגיש את דרגה - ספר וקלטת המחשה ללימוד טעמי המקרא. זו שיטה ייחודית המאפשרת לימוד עצמי של הקריאה בתורה, עם הטעמים, בדרך שווה לכל נפש. טל' 903898-058.



 

עמוד 2  (לתחילת הגיליון)

שולחן שבת

מעובד על פי שיחותיו של הרבי מליובאוויטש, על-ידי צ' לבנוני

השבתות - למעלה מהגלות

את חומש דברים מתחילים תמיד לקרוא בשבת שלפני תשעה באב (או אף בתשעה באב עצמו, כשהוא חל בשבת). מובן אפוא, שחייב להימצא קשר בין ספר זה, 'משנה תורה', ובין עניינם של ימים אלה, ימי בין המצרים.

מוסבר בתורת החסידות שאף שימי בין המצרים הם ימי אבל וצער, השבתות שבהם הן בבחינת 'הקדמת רפואה למכה'. כאשר מקדימים את הרפואה למכה, משמעות הדבר היא, שמלכתחילה אין כאן מכה (אם הרפואה באה לאחר המכה, אף אם הרפואה הייתה שלמה ומלאה, עדיין נשאר מהמכה רושם כלשהו והחולה נקרא 'חולה שנתרפא'. אולם כאשר הרפואה קודמת למכה, אין כאן מלכתחילה שום מקום למכה). זה עניינן של השבתות הללו – הן עומדות מעל כל העניין של הגלות והחורבן ושוללות אותו מעיקרו.

שבת של אור

את מעלתה המיוחדת של השבת רואים גם בעניין החטא הראשון, חטא עץ-הדעת. חטא זה, שנכשל בו אדם הראשון ביום השישי לבריאה, גרם חשכה בעולם כולו, ואף-על-פי-כן לא פגע הדבר במעלתה של השבת. אמרו חז"ל, שבשבת זו היה אור כל היממה ולא היה חושך כלל.

כאן באה לידי ביטוי מעלתה המיוחדת של השבת, העומדת מעל כל גדרי החטא, עד שהחטא אינו עושה שום רושם ואינו גורם שום פגם בקדושתה של השבת. וכשם שחטא עץ הדעת, שורש כל החטאים, לא פגם במעלתה של השבת, כך אין פוגמים בה כל שאר החטאים, וממילא היא עומדת למעלה גם מעניין החורבן והגלות, שהם תוצאה של החטאים הללו.

אין אבלות

מהות פנימית זו של השבת משתקפת גם בהלכה. הדין הוא, שבשבתות בין המצרים, לרבות בשבת שבתוך תשעה הימים ואף אם תשעה באב עצמו חל בשבת – אסור לנהוג שום מנהג אבלות, מהאבלות של ימי בין המצרים. להפך, מצווה להתענג ולשמוח בשבת זו.

השבתות הללו עומדות מעל כל עניין הגלות והחורבן, ולא זו בלבד אלא שהן אף 'מרפאות' את ה'מכה' של הגלות. השבתות הן מעין 'יום שכולו שבת', כפי שיתגלה לעתיד לבוא, בזמן הגאולה, כאשר גם אנחנו נבין את הטוב הפנימי שהיה צפון בתוך הגלות.

פנימיות התוכחה

כל דבר מתחיל בתורה, ולכן גם עניין זה בא לידי ביטוי בכך שמתחילים לקרוא את חומש דברים לקראת תשעה באב. בחיצוניותו יש בו דברי תוכחות ומוסר על הירידה והחטאים של בני-ישראל, אך בפנימיותו הוא מתווה את הדרך לגאולה השלמה, כמרומז בפסוק "עד הים האחרון", שעליו דרשו חז"ל – עד היום האחרון – בגאולה העתידה לבוא על-ידי משיח-צדקנו, בקרוב ממש.

וכמו-כן מבטאת פרשת דברים, שגם כשיש צורך לומר לעם-ישראל דברי תוכחה, צריך להיטיב עמם קודם לכן. כך גם הקב"ה צריך לתת לעם-ישראל שפע של ברכה, בהרחבה בגשמיות וברוחניות, ורק לאחר מכן דברי תוכחה, וגם אז – דברי תוכחה רק בתורה, שהיא תורת חסד, שמטרתם הכנה לגאולה האמיתית והשלמה.

(לקוטי שיחות כרך ד, עמ' 1090)

אמרת השבוע

יוסף ה' עליכם

ה'חוזה' מלובלין ישב שבת אחת עם חסידיו בשולחן השבת, והתחיל לדבר על עצמו בביטויים קשים ובדברי ביזיון שאינם נאמרים אפילו על אחד הריקים. החסידים והתלמידים, שלא יכלו לשמוע את ביטויי-הגנאי הללו, החלו להשתמט זה אחר זה ולצאת מהאולם. כשראה ה'חוזה' שתלמידיו עוזבים את השולחן, חזר ואמר: "הקב"ה יעזור לכם שלא יהיו לכם בנים גרועים ממני".

שמעו זאת התלמידים, נחה דעתם וחזרו לשבת סביב השולחן.

אמר על כך הצדיק רבי לייבלה איגר: אף אצל משה רבנו מצאנו כעין זה. בתחילה הוכיח את ישראל בדברים קשים. כשראה שנפלו ברוחם ושקעו בעצבות גדולה, חזר ואמר: "יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים". כלומר, בירכם שהקב"ה יעשה שירבו עוד יהודים "ככם". כששמעו זאת, נתפייסו ונחה דעתם.

מן המעיין

תשעה באב

המתאבל - ישמח

רבי עקיבא אומר, כל העושה מלאכה בתשעה באב, אינו רואה סימן ברכה לעולם. וחכמים אומרים, כל העושה מלאכה בתשעה באב ואינו מתאבל על ירושלים, אינו רואה בשמחתה, שנאמר: "שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה, שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה".

(תענית ל,ב)

למעט על-ידי שמחה

"משנכנס אב ממעטין בשמחה" (תענית ו,ד). "משנכנס אב" – כשמגיע חודש אב עם דיני האבלות שלו, העצה היא - "ממעטין בשמחה". אפשר למעט את האבלות באמצעות שמחה, כי על-ידי השמחה מגיעים לגאולה.

(רבי חיים מצאנז)

קריאה זמנית

מגילת איכה היא אחת מחמש המגילות שבמקרא וקוראים בה בתשעה באב, אלא שאת המגילה הזאת אין נוהגים לכתוב על קלף, שלא כשאר המגילות שנכתבות על קלף, לפי שהתקווה היא שהקריאה במגילת איכה בתשעה באב היא זמנית בלבד, ובכל יום עתיד היום הזה להתהפך לששון ולשמחה עם בוא הגאולה.

(לבוש)

קינות ב'גניזה'

רבי אברהם מצ'כנוב נהג לקנות בכל שנה בערב תשעה באב ספר "קינות" חדש. כשהסתיימה אמירת הקינות בבית-הכנסת היה מניח את הספר ב'גניזה', ואומר: "מובטחני שבשנה זו יבוא משיח-צדקנו ולשנה הבאה כבר לא יהיה לנו צורך בקינות".

איך אפשר

פעם אחת סיפרו לרבי ברוך ממז'יבוז' על רב אחד שחיבר ספר על סדר "קדשים" בתלמוד. אמר רבי ברוך: אין אני מבין כיצד ניתן לחבר ספר על סדר קדשים, הלוא כשאני פותח ולומד "איזהו מקומן של זבחים", ואני נזכר באיזה מצב נמצא עכשיו מקומם של זבחים, שחרב בעוונותינו הרבים, מיד מתהפכים בי מעיי ואיני יכול להמשיך.



 

עמוד 3  (לתחילת הגיליון)

מעשה שהיה

קינת השכינה

בימיו של האר"י (רבי יצחק לוריא) ז"ל חי בעיר צפת יהודי ירא-שמים מופלג ותלמיד-חכם גדול, ושמו ר' אברהם הלוי ברוכים. שנים רבות נהג ר' אברהם להשכים קום מדי לילה סמוך לחצות, לסובב בסמטאות העיר, להקיש על דלתות הבתים ולהעיר לעבודת הבורא את תלמידי-החכמים והמקובלים הרבים שגדשו את צפת.

לא הייתה חולפת שעה ואלה היו מתנערים מיצועם וממהרים לבתי-הכנסת, כדי לערוך 'תיקון חצות' ולבכות את מר הגלות.

לאחר אמירת 'תיקון חצות' היו הכול לומדים בעיון ובהתמדה תורה - נגלה ונסתר. בליל של קולות לימוד היה בוקע אז מבתי-הכנסת ומתפשט בחלל האוויר של צפת. סמוך להנץ החמה היו פונים האנשים לטבילה במקווה, ולאחר מכן מתפללים שחרית בנחת ובכוונה.

דמות מרתקת וייחודית היה ר' אברהם. כל ימיו חי בדוחק ובפרישות, ופעל נמרצות לחיזוק כל ענייני הקודש של צפת. הרבה לעסוק בתפילה ובתורה. אך את עיקר חייו ומעשיו הקדיש לעניין אחד - גלות השכינה.

בכל פעם שהיה עולה עניין הגלות על שפתיו, אפף אותו צער עמוק. הוא היה מוכיח בשער, מעורר להרבות בקינה על בית-המקדש שחרב. כה רבות התעסק בגלות השכינה ובגאולתה, עד שהאר"י בכבודו ובעצמו העיד עליו כי נשמתו היא גלגול של ירמיהו הנביא.

יום אחד נפל ר' אברהם למשכב. מצבו הידרדר והלך עד שהגיע ממש לשערי מוות. טובי הרופאים בסביבה הוזעקו למיטתו, אך הם אמרו נואש. מכריו השלימו בליבם עם המצב, ודומה היה כי גם ר' אברהם עצמו מכין את עצמו ליום המוות.

השמועה על מחלתו האנושה של ר' אברהם הגיעה לאוזני האר"י, והוא מיהר לבקרו. אמר לו האר"י: "דע לך ר' אברהם כי נשלמו ימיך, ולא נותר לך עוד זמן רב לחיות, אולם עדיין יש לפניך סיכוי להסיר את רוע הגזירה, לקום ממיטת חולייך ולשוב לאיתנך. זאת, אם תעלה לירושלים, להתפלל ליד שריד בית-מקדשנו, הכותל המערבי. אם תגיע לשם ותפיל תחינה, מעומק הנפש, תזכה לראות את השכינה הקדושה. והיה אם תזכה לכך, מובטח אתה כי תחיה עוד שנים רבות".

כששמע זאת ר' אברהם, גמר בליבו לצאת לירושלים ויהי מה. באותם ימים זה לא היה דבר של מה-בכך. הנסיעה התנהלה על-גבי חמורים, עברה בדרכים לא-סלולות וארכה ימים אחדים. היא גם עלתה סכום כסף שהיה למעלה מהישג-ידו של ר' אברהם.

אף-על-פי-כן קיבל עליו ר' אברהם את המסע. בתוך ימים אחדים חלה התאוששות-מה במצבו, עד שהצליח לרדת ממיטת חוליו ולעמוד על רגליו.

משהתחזק גופו עוד והוא חש עצמו חזק דיו לקראת הדרך הארוכה והמתישה, החל למכור את מיטלטלי ביתו, כדי לממן את הנסיעה, שכן עני מרוד היה וכסף מזומן לא היה בידו.

כשהכול היה מוכן לנסיעה הסתגר ר' אברהם בביתו שלושה ימים ושלושה לילות, בתענית ובתפילה לקראת המסע. רק לאחר מכן יצא בדרך העולה לירושלים עיר-הקודש.

דרך ארוכה וקשה עברה על ר' אברהם מצפת לירושלים. כמה פעמים כבר היה נדמה לו שגופו החלוש לא יצליח לעמוד בטלטולי הדרך. רק אמונתו הגדולה נסכה בו כוח, עד שהגיע לירושלים.

כשהגיע לעיר-הקודש לא פנה לאכסניה. הוא שם מיד את פעמיו אל הכותל המערבי. השעה הייתה שעת לילה. ר' אברהם החל לשפוך את תחינתו לפני הקב"ה, מתוך בכיות רמות וזעקות קורעות-לב, עד שאפסו כוחותיו.

לפתע, מתוך העייפות הגדולה והחולשה הכבדה, הבחין בדמות לבושת שחורים, מיתמרת ועולה כענן מהכותל ועד לב השמים.

הבין ר' אברהם כי אותה דמות לבושת שחורים היא-היא השכינה הקדושה השרויה בגלות, עטופה שחורים, ומתגוללת בעפרה על בניה הנתונים בצרה ובשביה.

כאב חד פילח את ליבו, כל גופו הזדעזע והוא שב ונפל על פניו, בוכה בכי מר: "ציון המסולאת בפז, אוי לי שראיתיך בכך!", ומרוב צער התעלף.

בחזיון חלומו ראה את הדמות לבושת השחורים קרבה אליו ומניחה את ידיה על פניו, מוחה את דמעותיו ואומרת: "הינחם, בני אברהם, כי יש תקווה, ושבו בנים לגבולם. עוד אשוב לרחם עליהם ואקבצם".

הקיץ ר' אברהם מעלפונו, ושב להכרתו כשהוא משנן לעצמו את הדברים שראה ושמע.

כעבור כמה ימים החל ר' אברהם במסעו חזרה לעיר צפת. הוא שב אל העיר מאושש, שמח וטוב-לב. כשראהו האר"י, הבחין מיד על פניו כי אמנם התפלל מעומק הלב ואף זכה לחזות בגילוי השכינה.

אמר לו האר"י: "אשריך שזכית לרגע נדיר של גילוי פנים בתוך הסתר-הפנים הגדול של הגלות המרה. כל זאת בזכות שכל חייך השתתפת בצערה של השכינה ומשום שאתה מעיר ומעורר יהודים מדי לילה לבכות את הגלות. מעתה מובטחת לך אריכות ימים".

זכה ר' אברהם ברוכים לחיות בעיר-הקודש צפת עוד עשרים ושתיים שנה ולהמשיך בעבודת ה', על-פי דרכו המיוחדת.

דרכי החסידות

חזון המקדש

על 'שבת-חזון' אומר רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב, כי 'חזון' הוא מלשון 'מחזה' - בשבת זו מראים לכל אחד ואחד מישראל את בית-המקדש השלישי מרחוק. הוא מביא על כך משל מאב שהכין לבנו בגד יקר, והבן קרעו. הלך האב והכין לו מלבוש שני, ואף אותו קרע הבן. עשה האב בגד שלישי, אך לא נתנו לבנו. הוא שומר את הבגד אצלו ורק "לפרקים רחוקים ידועים" הוא מראה לבן את הבגד, באומרו, שאם יתנהג כראוי - יקבלו. כך מרגיל האב את בנו ללכת בדרך הישר, עד שדרך זו נעשית "כמו טבע" בנפשו - ואז הבן מקבל את הבגד.

הטעם לכך שהאב (הקב"ה) נתן לבנו (עם-ישראל) את המלבוש היקר (בית-המקדש) בפעם הראשונה והשנייה, אף שידע כי יקרענו, ואילו בפעם השלישית הוא תובע ממנו שההליכה בדרך הישר תשתרש "כמו טבע" בנפשו - היא משום שמהותו של הבית השלישי היא הנצחיות והקיום התמידי. כפי שאומר הזוהר (פינחס רכא,א), על הפסוק "אם ה' לא יבנה בית שווא עמלו בוניו וגו'" - שהבית הראשון והשני היו "בניינים של בן-אדם, שאין בהם קיום כלל", אולם הבית השלישי, שיהיה בניינו של הקב"ה - יתקיים לעד.

דבר זה מופיע במדרשי חז"ל רבים, שקושרים את בית-המקדש השלישי עם קיום תמידי ונצחי. הגמרא (פסחים פח,א) מציינת, שאצל אברהם מוזכר מקום המקדש בלשון "הר" ("בהר ה' ייראה"), אצל יצחק - בלשון "שדה" ("ויצא יצחק לשוח בשדה"), ואילו אצל יעקב הלשון הוא "בית" ("ויקרא את שם המקום ההוא בית א-ל"), כי יעקב קשור לבית-המקדש השלישי, שהוא בבחינת 'בית' שעומד בקביעות ולא באורח ארעי.

הבית הראשון והשני

ייחודו של בית-המקדש השלישי בכך, שהוא ממזג את שתי המעלות הנפרדות שהיו בבית הראשון והשני. אנו רואים הבדלים ניכרים בין שני בתי-המקדש הללו. בימי הבית הראשון הייתה התגלות גדולה של אור הקדושה בעולם. הוא נבנה בימי שלמה המלך, בתקופה שמוגדרת שיאה של ההתגלות האלוקית ("קיימא סיהרא באשלמותא", כדברי הזוהר). גם בני-ישראל עמדו אז בדרגה רוחנית גבוהה ביותר, מכוחה של ההתגלות האלוקית.

אולם חסרונו הגדול של הבית הראשון היה, שכל הגילויים האלוקיים באו מלמעלה, מבלי שהעולם עצמו היה בשל ומוכן לכך. לצד גילויי הקדושה הייתה אז התגברות עזה של עבודה-זרה, נביאי-שקר וכו', מפני שהעולם עצמו טרם נזדכך ונתקדש. לכן, בסופו של דבר נחרב הבית הראשון.

הבית השני

בבית השני הייתה התמונה הפוכה. הוא לא נבנה בתקופת-זוהר של ישראל. הוא נבנה כשעם-ישראל היה נתון לממשלת אומות-העולם, ואף הדחף לבנייתו בא מאת גוי - כורש. גם מבחינת הגילויים האלוקיים הייתה בו ירידה עצומה לעומת הבית הראשון. חסרו בו חמישה דברים עיקריים - הארון (עם הכפורת והכרובים), האורים והתומים, האש, השכינה ורוח-הקודש. לעומת זאת, הייתה אז הזדככות של העולם מלמטה, ובני-ישראל עמדו בימי הבית השני בדרגת בעלי-תשובה.

משום כך עמד הבית השני מעט זמן יותר מן הבית הראשון, ואף-על-פי-כן נחרב לבסוף, שכן אין קיום נצחי להתעוררות מלמטה שאינה נתמכת בגילוי אלוקי מלמעלה. אמנם העולם נתעלה ונזדכך, אך יש גבול למה שבני-אדם מסוגלים להגיע בכוחותיהם-הם.

גדולתו של הבית השלישי בכך, שבו יתאחדו גם הגילויים הנעלים מלמעלה וגם ההזדככות וההתעלות מלמטה, ולכן הוא יעמוד לנצח-נצחים. לצורך זה נדרשה הגלות הממושכת, שבה יזכך ויקדש עם-ישראל את העולם כולו, ויכשירו לקבל - בזכות ולא בחסד - את הגילויים הנעלים שיאירו בימי הבית השלישי, בקרוב ממש.


 


עמוד 4  (לתחילת הגיליון)

חיים יהודיים

איכה ישבה בדד - במרוקו

 

אמירת קינות בבית-הכנסת העתיק

במרקש שבמרוקו

בשבוע שעבר שב סא"ל (במילואים) אברהם אביזמר ממסע נוסף למרוקו. אביזמר (51), תושב קיסריה, הוא יליד קזבלנקה. בגיל שנתיים וחצי עלה ארצה עם הוריו ואחד-עשר אחיו. עשרים וחמש שנה שירת בחיל-הים, בסטי"לים. שלוש שנים ניהל את בית-הספר הימי 'מבואות-ים' במכמורת ורשם פרק בהיסטוריה המקומית כאשר הקים שם בית-כנסת מפואר.

לפני כשלוש שנים פתח חברת מסעות, שגולת הכותרת שלה הם טיולי מסורת ושורשים למרוקו. הוא עצמו מומחה להיסטוריה יהודית ולהיסטוריה של יהדות צפון-אפריקה, ומלווה את הנסיעות האלה. עד כה ביקר שם, עם קבוצות ובלעדיהן, יותר מחמישים פעמים. ספרו הראשון, בהוצאת 'מעריב', מרוקו ארץ המגרב, זכה להצלחה גדולה. כעת הוא שוקד על ספר נוסף העוסק ביהדות מרוקו.

כמעט הכול נכחד

"ההליכה ברחובות מרוקו מעוררת רגשות מעורבים", אומר אברהם. "מצד אחד אתה רואה עולם יהודי רוחני עשיר, שכמעט נכחד כליל, וזה צובט בלב. מצד שני, שלא כבארצות אחרות בעולם, רוב בתי-העלמין ובתי-הכנסת במרוקו נותרו על כנם והם עדיין בפיקוח הקהילה היהודית במרוקו. אפילו שמות הרחובות לא השתנו - 'רחוב דוד מונסנגו', 'רחוב המלאח' (=השכונה היהודית), 'רחוב בתי-הכנסת' (=ברחוב זה פעלו עשרים ושמונה בתי-כנסת), וכך הלאה".

בשיא פריחת הקהילה היה מספר יהודי מרוקו כחצי מיליון, והם היו מעורים היטב בחיי המדינה. הריכוזים הגדולים חיו בקזבלנקה, בפס, במרקש, ברבט ובטנג'יר. "עם זאת, אין כמעט יישוב במרוקו שלא חיו בו יהודים", אומר אביזמר. הוא מספר כי לא-מכבר עצר אותו ברחוב ערבי זקן. "מאז שעזבתם אותנו אנחנו חיים בחושך", אמר האיש בעצב. "היהודים הזריקו חיים לכלכלה, לרפואה, למערכת המשפט ולכל תחומי החיים", אומר אביזמר.

חסידים מדברים ערבית

כיום מתגוררים במרוקו כחמשת-אלפים יהודים. הריכוז הגדול חי בקזבלנקה, ושם הגוף הפעיל ביותר בחינוך היהודי הוא חב"ד. "מדהים לראות כיצד חסידים שיצאו מרוסיה, וילדיהם, מדברים ערבית בשטף", אומר אברהם.

במסעותיו הוא מגיע גם למקומות רחוקים ואף נידחים. בעיירה מידלת', שמעבר להרי האטלס, למשל, חי כיום יהודי בודד. בעיר וורזזת - משפחה אחת. במוגדור (מקום קבורתו של הצדיק רבי חיים פינטו הגדול) מתגוררות עשר משפחות בלבד. "הן אינן מאפשרות לאף אחת מהמשפחות לעזוב לעיר אחרת, כדי שהמניין לא יתבטל".

צינורות הקול

לפני שנה שהה אביזמר במרוקו בתשעה באב. הוא התפלל בבית-הכנסת של מגורשי ספרד במרקש. בית-כנסת זה הוקם לפני כחמש-מאות שנה, על-ידי יהודים ממגורשי ספרד. "הופתעתי לגלות שספרי הקינות בבית-הכנסת אמנם כתובים באותיות-הקודש העבריות, אך בשפה הערבית", מספר אברהם.

ביקור בכמה מבתי-הכנסת במרוקו (לרבות זה שבתמונה) מגלה עובדה מרתקת: בכותל המזרח, משני צידי ארון-הקודש, היו חלונות גדולים. חלונות אלה לא שימשו לאור ולאוויר, אלא חוברו ברשת של צינורות אל גושי בתים במלאח' היהודי. הצינורות שימשו מוליכי-קול. בימים של גזירות ופרעות, כאשר חששו יהודים לצאת מבתיהם, היה מניין מצומצם מתפלל בבית-הכנסת, ודרך הצינורות עברו הקולות אל בתי היהודים, וכך היו הכול שותפים לתפילה.

פינת ההלכה והמנהג

מוצאי תשעה-באב

מאת הרב יוסף גינזבורג

רב אזורי עומר

שאלה: כיצד יש לנהוג בסיום הצום, ומה שונה השנה, כאשר מחרת הצום הוא ערב-שבת?

תשובה: יש להקדים את תפילת ערבית ולקיימה מיד אחר צאת-הכוכבים (8:13), שלא להכביד על הציבור. יש המתחילים אותה מוקדם מהרגיל, כך שתסתיים בסיום התענית (ואז חוזרים על כל קריאת-שמע אחרי התפילה, כשהגיע זמנה). יש להתפלל ערבית בנחת ולא בחיפזון.

אחר צאת הכוכבים נוטלים ידיים עד סיום כף היד, ורבים נוהגים ליטול ידיים שלוש פעמים לסירוגין, מכיוון שבשחרית לא נטלו אלא עד קשרי האצבעות. כמו-כן יש לרחוץ את הפנים ולשטוף את הפה.

אחרי ערבית נוהגים לקדש את הלבנה בציבור, ולמנהג אשכנז ובעלז ממתינים למוצאי שבת-נחמו. לפני-כן יש (לטעום משהו אם אפשר, וכן) לנעול נעלי-עור. יש מברכים אז גם 'שעשה לי כל צורכי', אבל לפי הבן-איש-חי ומנהג חב"ד אין לברך זאת.

בשעת החורבן, בתשעה באב לעת-ערב, הוצתה האש בבית-המקדש, והוא נשרף כל יום עשרה באב. לכן נהגו האשכנזים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין ולהימנע מברכת 'שהחיינו' בליל וביום עשרה באב, עד חצות היום (באזור השפלה: 12:47). כשעושים סעודת ברית מילה או פדיון הבן במוצאי תשעה-באב, מותר להזמין כמה אנשים שרוצים, וכולם מותרים אז בבשר ויין.

במקום הצורך יש להתיר להסתפר ולכבס בגדים לכבוד שבת (בלבד) גם בלילה, ומעלות השחר מותר כל זה (וכן להתרחץ ולהסתפר) ברווח לכבוד שבת. יש מתירים לטעום בשר בבישול לכבוד שבת גם לפני חצות היום. אך יש להימנע מללבוש בגד מכובס עד חצות אם אין בכך צורך.

תספורת-מצווה לילד שהגיע היום לגיל שלוש, במקום שנוהגים להכניסו ל'חדר' רק לאחריה, יש מתירים לעשותה לפני חצות היום. אבל אם אין מקפידים בזה, יכניסוהו לחדר בו-ביום, ויעשו את התספורת במוצאי שבת.

מקורות: שו"ע או"ח סי'  תכו ס"ב,  תקנח, ונו"כ. נטעי גבריאל בין המצרים פרקים פו-פט, וש"נ.

 



 

לדף הראשי

 

בית חב"ד | חדר עיון | חדר ילדים | חדר חדשות | בית דפוס | מודיעין | מפתח עניינים 

(c) כל הזכויות שמורות
צעירי אגודת חב"ד - המרכז / אגף ההוצאה לאור
ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס': 03-9606169
ראש מדור אינטרנט: יוסף לב-ארי  *  יו"ר:  הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

chabad@chabad.org.il