שיחת השבוע - הגיליון השבועי לכל יהודי

הגיליון השבועי לכל יהודי. מס' 816, ערב שבת קודש פרשת כי-תבוא, ט"ו באלול תשס"ב (23.8.02)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר) ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

קובץ גרפי בפורמט PDF

לדף ההורדות

גליונות קודמים

עמדה

יש חדש

עמוד 1

עמדה שבועית

תשובה עושים באהבה

עד הופעת החסידות הייתה הנטייה להטיף מוסר, להצביע על החטאים והעוונות ולהזהיר בעונשים, ישמור ה'. הבעש"ט ותלמידיו הציעו סגנון שונה: חושך מגרשים באור ולא במקל

בחודש אלול אנחנו נדרשים לערוך חשבון-נפש אישי וציבורי ולתקן את מעשינו. הנטייה הטבעית היא לפתוח את כל הפצעים והמומים, החולשות והמגרעות, ולהציג לאור השמש את כל הכשלים שלנו. זה עניינם של תשובה וחשבון-נפש, לא-כן?

החסידות טבעה את חותמה גם על הדרך שבה יש לעשות תשובה ולתקן פגמים ומגרעות. עד הופעתה הייתה הנטייה הרווחת להטיף מוסר, לחשוף את החטאים והעוונות ולהזהיר בעונשים, ישמור ה' - באו הבעש"ט ותלמידיו והציעו סגנון שונה. הם עוררו את המוני בית-ישראל לתשובה ולתיקון המעשים לא על-ידי אזהרות ואיומים, אלא על-ידי אהבה וחמימות. הם סיפרו ליהודים על אהבתו של הקב"ה אליהם, ועוררו גם בליבם אהבה לה', לתורתו ולמצוותיו.

המניע המרכזי

האמת היא ששתי הדרכים קיימות בתורתנו. השבת נקרא בתורה את פרשת ה'תוכחה', שבה מופיעות אזהרות קשות לעם-ישראל אם יסור מדרך התורה. גם בחינוך בכלל שמור מקום ל"מוסר אביך". תורת החסידות עצמה מסבירה בהרחבה שעבודת ה' צריכה לעמוד על שני היסודות, אהבה ויראה. שני הרגשות הללו משולים לשתי כנפיה של ציפור, שאינה יכולה לעוף בכנף אחת והיא זקוקה לשתיהן גם יחד. ועם זאת, השאלה היא מהו המניע המרכזי בחייו של יהודי.

החסידות דוגלת בשימת דגש על האהבה. יהודי צריך לשאוף שעבודת הבורא תיעשה מתוך שמחה, מתוך הכרה, מתוך הזדהות ומתוך אהבה לקב"ה. ודאי שחייב להתקיים מרכיב של יראת-ה', כדי שהאדם אכן יקפיד שלא לסטות מרצון הבורא, אבל הרגשות הדומיננטיים צריכים להיות האהבה והשמחה.

בחודש אלול תוקעים בשופר, שעניינו לעורר חרדה בלב, ועם זאת מדגישה החסידות את קרבתו של הקב"ה אלינו. היא ממשילה אותו למלך שיוצא אל השדה ומקבל את כל הבאים בסבר פנים יפות "ומראה פנים שוחקות לכולם". תיאור זה מעורר בקרבנו תשוקה להתקרב אל המלך שבא לקראתנו, לא מתוך פחד ויראת העונש, אלא מתוך אהבה ושמחת הנפש.

זו דרכה של החסידות בעבודת ה' בכלל. היא מחנכת להדגיש את החיובי ולדחות באמצעותו את השלילי. במקום להתפלש במידות הרעות, בחולשות האנושיות, בחטאי האדם וביצריו האפלים, החסידות מרוממת את האדם לעולם רוחני עליון, עד שהדברים השליליים נדחים מאליהם. במקום להכות בחושך במקל, היא מלמדת להדליק אור, ואז החושך מסתלק מעצמו.

בלי עימותים

כשאדם מתרכז בדברים השליליים, הוא מושפע מעצם ההתעסקות ברע ובשלילה. כשהוא הופך את יראת העונש לגורם מרכזי בחייו, הוא נעשה אדם כבוי, נטול שמחה וחדווה, שכן הכוח המניע אותו הוא פחד ודאגה. כאשר מגמה זו מופעלת כלפי ציבור אחר, מעוררים הדברים התנגדות קשה, שכן איש אינו אוהב שמאיימים עליו בעונשים ומטילים בו האשמות. בכלל, במצב כזה מתפתח דו-שיח של "טול קיסם מבין שיניך – טול קורה מבין עיניך".

לעומת זאת, כאשר הדגש הוא על הצד החיובי ועל מעלתה של קרבת אלוקים, שרוי האדם בעולם רוחני של קדושה ואהבת ה'. כשהוא לומד ומהרהר על גדולתו של הקב"ה, על מופלאותה של התורה, על יופיין של המצוות – הוא מתרומם מאליו מענייני העולם הנחותים. הוא אינו צריך להילחם בדברים השליליים, שכן הוא רואה אותם עכשיו כדבר מאוס ובזוי. יהודי זה מלא מרץ ושמחה, שכן הוא ספוג אנרגייה חיובית.

ודאי שסגנון כזה יעיל לאין-ערוך כשהוא מופנה אל הזולת. כשפונים ליהודי שני באהבה ובחיבה ומושכים את ליבו אל הטוב שבחיי התורה והמצוות, הוא נענה גם-כן בשמחה ובאהבה. וכך מלמדנו הרמב"ם, שהדרך להחזיר יהודים לדרך התורה היא – "למשכם בדברי שלום, עד שיחזרו לאיתן התורה". כי גם תשובה עושים מאהבה.

בציפייה לגאולה

"העלייה הגדולה שתהיה לעתיד, באה רק על-ידי הייסורים שסבלו ישראל בגלות זמן רב, וככל שסבלו יותר, כן תהיה התגלות פנימיות האור, בעליית בחינת הנפלאות. ועל זה נאמר אודך ה' כי אנפת בי".

(סידור עם דא"ח, עמ' רצג,ב)

יש חדש

עזרה לקראת החגים

במסורת היהודית מושרש מנהג 'קמחא דפסחא', שמטרתו לסייע לנזקקים לקראת חג-הפסח. הרבי מליובאוויטש עורר על הצורך לדאוג למשפחות נזקקות גם לקראת חגי תשרי. לפיכך בתי-חב"ד ברחבי הארץ מארגנים מבצעים מיוחדים לחלוקת מצרכי מזון למשפחות נזקקות, כדי לאפשר להן לחגוג את החג כראוי. השנה, נוכח המצוקה הגוברת, חשוב לתרום בעין יפה ולחשוב על המשפחות שבלא עזרתנו יתקשו לחגוג את החגים כראוי.

לוח-שנה ברוסית

לקראת השנה החדשה הפיק האגף לקליטת העלייה במרכז צעירי-חב"ד לוח-שנה חדש בשפה הרוסית. בלוח מובאים ההלכות והמנהגים שנוהגים בכל יום ובחגים ובמועדים, וכן מצויינים בו זמני הדלקת הנרות בכל העולם. הלוח יופץ בקרב העולים בארץ ובקרב יהודי מדינות חבר-העמים. כמו-כן הפיקו צעירי-חב"ד שורה של עלונים צבעוניים על חגי תשרי, למבוגרים, לילדים ולעולים ממדינות חבר העמים. טל' 9607588-03.

אור פני מלך

תלמידיו של הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ), בישיבת תקוע, הוציאו לאור קובץ ובו מאמרים שפרסם בענייני חודש אלול וחגי תשרי. במאמרים אלה הוא מסביר את עניינם של הימים הללו ברוח החסידות, בסגנון בהיר וקולח. טל' 064-224095.

תפילות הימים הנוראים

חברת נועם הפקות הפיקה מגוון של תקליטורים ובהם פרקי חזנות ותפילות של הימים הנוראים. זה עתה הופיע במוצאי מנוחה, תקליטור של הסליחות הראשונות, עם החזן יעקב מוצן. טל' 02-5374144.



 

עמוד 2  (לתחילת הגיליון)

שולחן שבת

מעובד על פי שיחותיו של הרבי מליובאוויטש, על-ידי צ' לבנוני

בת-קול עונה לדברי היהודי

בתחילת פרשתנו התורה מתארת את הבאת הביכורים לבית-המקדש. יהודי נדרש להביא לירושלים "מראשית כל פרי האדמה" , ביכורים לקב"ה. בבית-המקדש היה היהודי מודה לה' על כל הטוב שהעניק לו ומזכיר את חסדיו של הקב"ה עמנו, עוד בימים שיעקב אבינו היה בחרן, ואחר-כך במצרים, עד שהביאנו לארץ-ישראל.

לאחר מכן אומרת התורה: "היום הזה ה' אלוקיך מצווך לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים, ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך". אומר רש"י, שהמילים "ושמרת ועשית אותם" הן תשובת הקב"ה לדברי שבח והתודה של היהודי. לאמור: "בת-קול מברכתו, הבאת ביכורים היום, תשנה [=תביא שנית] לשנה הבאה".

מידה כנגד מידה

מניין לרש"י שאכן 'בת-קול' משיבה לדברי השבח והתודה של היהודי? הדבר נלמד מתוכנה של פרשת הביכורים. במצווה זו מודגש במיוחד הרעיון של 'מידה כנגד מידה'. מכיוון שהקב"ה הוציאנו ממצרים והביאנו אל הארץ, אנחנו גומלים לו בכך שאנו מביאים את ביכורי פירותינו לבית-המקדש. כמו-כן אומר הקב"ה ליהודי: "את ה' האמרת היום", ועל-כן "וה' האמירך היום" – שוב 'מידה כנגד מידה'.

הואיל וכך מתבקשת השאלה, היכן ה'מידה כנגד מידה' על הפעולה המיוחדת של היהודי, שאינו מסתפק בעצם הבאת הביכורים לבית-המקדש, אלא הוא אומר דברי שבח והודיה לקב"ה, והוא גם אומר זאת באופן של "וענית ואמרת", בהרמת קול? מכאן שגם הקב"ה נוהג עמו מידה כנגד מידה, והוא משיבו באופן של "וענית ואמרת".

קול שאפשר לשמוע

אך כיצד יכול יהודי לשמוע אתקולו של הקב"ה? הלוא בשעה שהקב"ה התגלה לבני-ישראל בהר-סיני והשמיעם את קולו, טענו בני-ישראל שאינם יכולים לעמוד בכך, שכן היכולת לשמוע את קול ה' ניתנה רק לבעלי דרגה רוחנית גבוהה, כמו משה רבנו, נביא ה'.

עלינו לומר אפוא, שתשובתו של הקב"ה לא באה בדרך רגילה, שהקב"ה עומד מול היהודי ומדבר עמו, אלא בבחינת "בת-קול מברכתו". כאשר הקב"ה מתגלה בדרך של 'בת-קול', אין הדבר גורם אובדן עשתונות אצל האדם וביטול מציאותו, והוא יכול לקבל את הברכה והגילוי האלוקי.

ברכה והבטחה

אך עדיין מתעוררת שאלה נוספת: ברכה של הקב"ה, שיש בה גם הבטחה, שייכת רק בדברים שאינם קשורים בחובת הבחירה של האדם, שהרי בדברים שהאדם צריך לבחור בכוחות עצמו לא ייתכן שהקב"ה יבטיחו שיעשה זאת, שכן "הכול בידי שמים חוץ מיראת-שמים". איך אפוא מבטיחו הקב"ה שבשנה הבאה יביא ביכורים, והלוא זו מצווה שהאדם צריך לקיים בבחירתו החופשית?

התשובה הפשוטה לכך היא, שתוכנה של מצוות הביכורים הוא לבטא את ההודיה לקב"ה על כל הטוב שהוא מעניק ליהודי, ולהוכיח שהאדם אינו כפוי-טובה כלפי הקב"ה. ומאחר שהאדם בטבעו איננו כפוי-טובה והוא חש רגשות הכרת-תובה למי שגומל עמו טוב, ודאי שאם יקבל את ברכת ה' בשנה הבאה, ישוב ויביא ביכורים. הקב"ה מברכו שיזכה לשפע של ברכה בשנה הבאה ואז ודאי יכיר תודה לקב"ה ויביא גם בשנה הבאה ביכורים לבית-המקדש.

(לקוטי שיחות כרך יט, עמ' 227)

אמרת השבוע

תנור לוהט

בט"ו באלול תרנ"ז ייסד הרבי הרש"ב מליובאוויטש את ישיבת תומכי-תמימים. בהשראתו הוחדרה בישיבה אווירה, שאין לעולם הגדול שום מציאות, ושהדבר האחד והיחיד שהוא בעל-ערך - הוא אלוקות.

פעם שאלו את הרבי: הלוא כשהתלמידים יצאו מהישיבה, יצטרכו לחיות בעולם הגדול ולא יוכלו עוד להיות מופשטים מענייני העולם. נמצא שהישיבה אינה מכשירה אותם להמשך חייהם.

ענה הרבי: "ההפך הוא הנכון. כשבחוץ שורר קור עז ומסיקים את התנור לכמה מאות מעלות, גם כשמכבים אותו נשאר בחדר חום של שלושים מעלות. אבל אם חומו של התנור יהיה מלכתחילה שלושים מעלות, הרי כשיכבה התנור יהיה החדר קר מאוד".

מן המעיין

שמחה

המגן החזק

"תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה" (דברים כח,מז). שמחה היא המגן החזק ביותר מפני הפורענות. אף לתוכחה אין שליטה על השמחה, כדברי הכתוב "ובאו עליך כל הקללות האלה... תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה". מכאן, שאילו היו עובדים את ה' בשמחה – הייתה הפורענות נמנעת.

(רבי נחמן מברסלב)

העושר האמיתי

השמחה היא העושר האמיתי של האדם. אם ירבה לו אדם כסף כחול הים, אך אין לו שמחת הלב - הריהו עני.

(רבי צדוק הכהן מלובלין)

מצווה מדאורייתא

השמחה, על-ידי הבחנת הטוב והמשמח שבכל דבר, נחשבת בעיני החסידים למצווה מדאורייתא.

(כתר שם טוב)

כל ימיהם בשמחה

רבי ישראל מרוז'ין היה אומר: חוששני שפושעי ישראל מזומנים אף הם לחיי העולם הבא, משום שכל ימיהם שרויים הם בשמחה.

במה זכינו

כשיבוא משיח-צדקנו ישאלו אותנו אומות העולם, במה זכיתם לניסים ולנפלאות כאלה? ואנו נשיב להם: בזכות השמחה. זהו שנאמר (תהילים קכו,ב-ג) "אז יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה", ועל זה עונים ישראל: "הגדיל ה' לעשות עמנו, היינו שמחים". כלומר, בזכות השמחה זכינו ש"הגדיל ה' לעשות עמנו".

(ר' שמעון מיריסלוב)

לצאת מהצרות

"כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון" (ישעיהו נה,יב). על-ידי השמחה אפשר לצאת מכל הצרות שבעולם.

(רבי חנוך-העניך מאלכסנדר)

מהחיצוניות לפנימיות

חסיד אחד כתב לאדמו"ר ה'צמח-צדק' שקשה לו להגיע לידי שמחה. השיב לו הרבי: המחשבה, הדיבור והמעשה הם העיקר בהנהגת האדם. אדם צריך לשמור על מחשבתו, לחשוב רק מחשבות משמחות. עליו להיזהר מלדבר בענייני עצבות ומרה שחורה. יש לו להתנהג כאילו הוא מלא שמחה בליבו, ואף להראות תנועות שמחות. ואז סופו שיהא שרוי בשמחה אף בפנימיותו.

שמחה בכל העולמות

שמחה גדולה היא בכל העולמות כשיש ליהודי לחם לאכול ובגד ללבוש, שאז יכול הוא לקיים בנקל את הציווי (תהילים ק,ב) "עבדו את ה' בשמחה, בואו לפניו ברננה", שהוא עיקר עבודת השם.

(רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב)



 

עמוד 3  (לתחילת הגיליון)

מעשה שהיה

הסבא והנכד

הרב גבריאל-יוסף ויז'ניצר הוא חסיד ויז'ניץ-מונסי, הנמנה עם צאצאי הבעל-שם-טוב. בחודש אדר השנה יצא עם קבוצה מאורגנת לליז'נסק, לפקוד את קברו של בעל ה'נועם אלימלך'. מפולין המשיך לבדו לרוסיה, כדי להשתטח על קברי צדיקים נוספים, מתוך כוונה לנסוע לאחר מכן לוויז'ניץ ולחבור שוב אל הקבוצה שעמה בא.

ביום שישי (כ"ה באדר), לפנות בוקר, הגיע ר' יוסף לברדיצ'ב, והשתטח על קברו של הצדיק רבי לוי-יצחק. בשעה שלוש לפנות בוקר המשיך עם נהגו הגוי בדרכו לז'יטומיר ולכמה ערים נוספות, ושם התפלל על קבריהם של עוד כמה צדיקים.

לאחר תפילת שחרית יצא בדרכו הארוכה לעבר ויז'ניץ, דרך של כשלוש-מאות וחמישים ק"מ, בתקווה להגיע לשם עוד לפני כניסת השבת ולעשות את השבת עם חבריו במקום שבו התפללו אבותיו ה'צמח צדיק', ה'אמרי ברוך' וה'אהבת ישראל'.

באמצע הדרך, בהיותו כבר באזור קמניץ-פודולסק, עצר שוטר את המכונית. זה הורה לר' יוסף לצאת ממנה ולסור עמו למבנה סמוך. תחילה סבר ר' יוסף שמדובר בתחנת-משטרה מקומית. גם כשנכנס לתוך המבנה והבחין כי אין הוא נראה מקום רשמי מסודר, עדיין סבר לתומו ש"ככה זה באוקראינה".

השוטר נטל ממנו את דרכונו והחל להציג לו סדרת שאלות שונות ומשונות שלהן ולענייני חוק וסדר אין ולא-כלום. למזלו דיבר השוטר אנגלית, עובדה שהקלה על ר' יוסף לתקשר עמו.

לפתע שלף השוטר אקדח. רק אז קלט ר' יוסף שאין מדובר בשוטר אלא בשודד-דרכים. "את הכסף", אמר. ר' יוסף הוציא מכיסו את כל כספו, כסף שנועד להמשך הוצאות הדרך עד שובו לביתו.

הוא קיווה שבכך תם העניין, אך לשודד הייתה תכנית שונה בשבילו. "אם אשחרר אותך, תתלונן עליי במשטרה", אמר. "יש לך דקה לחיות. התפלל, היפרד מהחיים, לפני שאני תוקע לך כדור בראש", השלים ביבושת.

זיעה קרה שטפה את גופו של ר' יוסף. רועד כעלה ניסה להסביר לרוצח כי אין הוא בן המקום ועל-כן גם אינו מכיר שום תחנת משטרה באזור. הוא חייב להמשיך בדרכו ואין לו זמן להתעכב במקום. ובכלל, כל הרעיון להתלונן עליו אפילו לא עלה על דל מחשבתו.

הרוצח לא התרשם מהטיעונים. ר' יוסף החל להתחנן על נפשו: "הכסף בידיך. מה תרוויח אם תיקח גם את חיי? אני אב לשנים-עשר ילדים, סב לשלושים נכדים, רחם עליהם אם לא עליי!". אבל הרוצח היה איתן בדעתו. "זמנך אוזל, יש לך עוד פחות מדקה", פלט.

ר' יוסף ניסה להציע לו עוד כמה חפצי-ערך שהיו בתיקו שבמכונית, אבל הרוצח לא התרגש מנדיבות-ליבו - הלוא הוא יכול לבזוז את כל חפציו של קרבנו.

לפתע נזכר ר' יוסף, כי במהלך נסיעתו האזין לקלטת שבה סופר, כי בשעת צרה סגולה היא להזכיר את שמו של הבעל-שם-טוב - "ישראל בן אליעזר ושרה". ר' יוסף עשה כן והחל למלמל את שמו של הבעש"ט, שוב ושוב, ומפעם לפעם הוסיף להתחנן לפני הרוצח כי יחוס על חייו.

הרוצח כיוון את האקדח לרקתו של ר' יוסף. רגע קודם שלחץ על ההדק ניסה ר' יוסף את מזלו בפעם האחרונה: "שלח אחריי אחד מאנשיך כדי לוודא שאני נוסע מכאן היישר למז'יבוז' ולא הולך להלשין עליך". ר' יוסף התכוון לומר 'לוויז'ניץ', אך מבלי-משים, אולי מפני שבמשך כל השניות האחרונות לא חדל מלחשוב על הבעש"ט, פלט 'מז'יבוז''.

פתאום הבחין בשינוי על פניו של הרוצח. "למז'יבוז' אמרת?!", שאל, והסיט את האקדח. "מה מעשיך במז'יבוז'?". ר' יוסף חשש לחזור בו, שמא יאבד את אמינותו. "במז'יבוז' קבור צדיק יהודי גדול שאני נכדו, אני מבקש להתפלל על קברו".

האוקראיני כיווץ את עיניו והתבונן היישר בעיניו של ר' יוסף. "לסבא הזה שלך קוראים, אולי, הבעל-שם-טוב?", שאל. "אכן", השיב ר' יוסף, משתאה נוכח העובדה שהגוי הרוצח יודע בכלל על הבעש"ט ואף הוגה נכון את שמו.

הגוי הניח את האקדח. הוא הוציא מכיסו את שטרות הכסף שגזל מר' יוסף והחזירם לו. "מצדי אתה יכול לנסוע למז'יבוז'", אמר.

ר' יוסף היה בהלם מוחלט. הוא התקשה לזוז ממקומו. "אינך מבין מה גרם לי לפתע לשנות את דעתי?", שאל הגוי. "ובכן, כשסבי עוד היה בחיים, נהג מדי פעם לספר לי על צדיק יהודי גדול שנקרא הבעל-שם-טוב. הוא טען שהיה בכוחו של הצדיק לחולל פלאות. באחת הפעמים שסיפר לי עליו, השביע אותי סבי כי לעולם לא אפגע לרעה במישהו מצאצאיו של הבעל-שם-טוב"...

השעה התאחרה ור' יוסף חישב ומצא שלא יהיה סיפק בידו להגיע לוויז'ניץ עד כניסת השבת. הוא שב למכוניתו והורה לנהג לנסוע למז'יבוז'. את השבת שעברה עליו במחיצת סבו הגדול לא ישכח כל ימיו. זו הייתה שבת של התרוממות-רוח גדולה. זו גם הייתה הזדמנות טובה בעבורו להתאושש מהאירוע הטראומתי שפקדו, ולהודות לה' על הנס הגדול שנעשה לו בזכות הצדיק שאת שמו ידע אפילו הרוצח האוקראיני.

דרכי החסידות

הולדת המאורות

על ח"י באלול אומר כ"ק אדמו"ר הריי"צ: "ח"י באלול הוא היום המיועד לשמחה ולברכה, לחסידים בכלל ולחסידי חב"ד בפרט". בחסידות חב"ד מכונה יום זה "יום הולדת שני המאורות הגדולים", שכן נולדו בו הבעש"ט (בשנת תנ"ח) ורבנו הזקן, בעל התניא (בשנת תק"ה). על-כן אמר כ"ק אדמו"ר ה'צמח-צדק', כי ח"י באלול הוא חג משולש: יום ההולדת של הבעש"ט, יום ההולדת של אדמו"ר הזקן, והתחלת העבודה של השנה החדשה (לקוטי דיבורים חלק ג, עמ' 874).

רבי מרדכי מצ'רנוביל אמר, שהבעש"ט נולד לידה משולשת בח"י באלול: בגופו - כשנולד (בשנת תנ"ח); בנפשו - כשנתגלה אליו (בשנת תפ"ד) מורו ורבו הקדוש; וברוחו - כשנתגלה לעולם (בשנת תצ"ד). שלושה דברים אלה אירעו בח"י באלול.

חגגו בסתר

באחד ממכתבי 'הגניזה החרסונית' יש מכתב מהבעש"ט אל תלמידו רבי יעקב-יוסף הכוהן (בעל ה'תולדות'), מיום ג' מקץ תקי"ג, שבו הוא מקיים את הבטחתו מכבר, לגלות לו באיזה יום ובאיזו שנה נתגלה אליו מורו ורבו. הבעש"ט כותב בזה הלשון: "אני ביום מלאות לי כ"ו שנה, ביום ח"י אלול בשנת תפ"ד בעיר אקופ, כחצות הלילה נתגלה אליי. הלימוד הראשון היה בפרשת בראשית, וכאשר גמרנו התורה הקדושה, עד לעיני כל ישרא"ל, הייתי בן ל"ו ונגליתי".

בדורות הראשונים ציינו את ח"י באלול בסתר. כ"ק אדמו"ר הריי"צ מספר (שם, עמ' תעד), כי ח"י באלול היה מ"המועדים הנסתרים", שהאדמו"רים היו נוהגים לשמור בינם לבין עצמם. כשה'צמח-צדק' גילה זאת "בסוד גדול לבניו הצדיקים", הזהירם "באזהרה גדולה" לשמור זאת בסוד.

עוד הוא מספר שם (עמ' תפד), כי האדמו"רים גילו את עניינו של היום לבניהם רק ביום שמלאו להם חמש-עשרה שנה: "על העניין של ח"י אלול סיפר רבנו הזקן לרבנו האמצעי כשמלאו לו ט"ו שנים, והכניסו אז בעניינים הפנימיים. כמו-כן כשמלאו ל'צמח-צדק' ט"ו שנים סיפר לו רבנו הזקן על כך. ה'צמח-צדק' סיפר על כך לסבא, כ"ק אדמו"ר מהר"ש, כשמלאו לו ט"ו שנים, וכ"ק אדמו"ר מהר"ש סיפר על כך לכ"ק אבי (אדמו"ר הרש"ב) כשמלאו לו ט"ו שנים. כשמלאו לי ט"ו שנים הכניסו גם אותי ב'מחול'".

בגדי שבת

מי שפרסם את עניינו של ח"י באלול ועשאו נחלת הכלל היה כ"ק אדמו"ר הריי"צ. הוא סיפר אז בפרוטרוט על הפעם הראשונה שבה גילה לו אביו את עניינו של היום הזה:

"ביום שלישי, י"ז אלול, לאחר הלימוד, אמר לי אבי: מחר - ביום ד' - בהשכמה, תלך למקווה ואל תאמר תחנון (פירוש 'בהשכמה' הוא בטרם מאיר היום, שאז אין איש רואה).

"כשנכנסתי לחדרו של אבי, מצאתי אותו במצב-רוח מרומם מאוד. מיד בהיכנסי לחדרו, אמר לי אבי בשמחה רבה: 'חג שמח לנו, היום הוא יום-ההולדת של שני המאורות הגדולים שלנו. ביום שני, ח"י אלול נח"ת, הוא יום ההולדת של הבעש"ט, וביום רביעי, ח"י אלול תק"ה, הוא יום ההולדת של רבנו הזקן'.

"אבי קם ממקומו, נכנס לחדר השני, לבש את בגדי השבת וחזר לחדר הראשון. הורה לנעול שתי הדלתות ואמר לפניי מאמר חסידות: חמישים שערי בינה נבראו בעולם... כשסיים אבי את המאמר, אמר: 'אתפשטותא דמשה בכל דרא. משה החסידי הכללי עם חמישים שערי הבינה שנבראו בעולם, הוא הבעש"ט ותורת החסידות. משה החב"די שלנו, עם חמישים שערי הבינה, הוא רבנו הזקן ותורת החסידות. כולם נמסרו למשה חסר אחד; 'אחד' זה על החסידים להשלים עד ביאת המשיח, וזהו ה'יפוצו מעיינותיך חוצה'".



 

עמוד 4  (לתחילת הגיליון)

חיים יהודיים

השולחן-ערוך - עוד יותר ערוך

הרב אלאשוילי

והמהדורה החדשה של השולחן-ערוך

"הכל תלוי במזל", אמרו חז"ל, "אפילו ספר-תורה שבהיכל". במרוצת הדורות נכתבו חיבורים רבים בהלכה, מקיפים יותר ומקיפים פחות, אך רק אחדים מהם זכו לאותו "מזל" שבזכותו נעשו נחלתו של עם-ישראל כולו.

אחד מהם הוא ללא-ספק 'שולחן-ערוך הרב', יצירתו ההלכתית המפוארת של רבי שניאור-זלמן מלאדי, שיום-הולדתו חל בח"י באלול (היום שבו גם נולד רבי ישראל בעל-שם-טוב). חיבורו ההלכתי של בעל התניא והשולחן-ערוך אינו רק נר לרגליהן של קהילות ישראל במאה ותשעים השנים האחרונות, אלא הוא מוסיף להיות גרעין מצמיח ומפרה ליצירות תורניות רבות.

מהדורה חדשה

בימים אלה שוקד צוות של אברכים תלמידי-חכמים על מהדורה חדשה ומתוקנת של 'שולחן-ערוך הרב'. המהדורה החדשה, ששני כרכים ראשונים שלה (מתוך שישה המתוכננים) כבר ראו אור, מופיעה באותיות חדשות ומאירות עיניים. סעיפים ארוכים חולקו לפסקאות. בשולי העמודים מופיעים המקורות לכל הלכה, ציטוט או ביטוי. כמו-כן יש הפניות למקומות אחרים בשולחן-ערוך, שבהם נדרש הרב להלכה הנדונה, בדרך ישירה או עקיפה.

את הפרוייקט מרכזים שניים - הרב שלום-דובער לוין, מנהל הספרייה העולמית של חב"ד בארצות-הברית, והרב אברהם אלאשוילי, ראש 'מכון הספר' בלוד. הרב לוין, איש-ספר במלוא מובן המילה, שניחן בזיכרון פנומינלי וביסודיות של חוקר מעבדה, והרב אלאשוילי, מחברם של ספרים העוסקים בתורת הרב ובעל כושר ניתוח ואבחנה חדים, הם צוות מושלם להגיש את ספרו של הרב לרבים.

אחרי השריפה

עבודתם המרשימה מעניקה הזדמנות להציץ שוב אל מאחורי היצירה ההלכתית הגדולה של המחבר. הנה כמה עובדות מעניינות: מכל תלמידיו בחר המגיד ממזריטש להטיל את משימת כתיבת השולחן-ערוך דווקא על צעיר תלמידיו, שהיה אז כבן עשרים בלבד. בשונה ממרבית הפוסקים (כמו הרמב"ם, הטור והבית-יוסף), מביא הרב לצד כל הלכה גם את טעמיה. את חיבורו על כל חלק אורח-חיים השלים הרב בתוך שנתיים (לשם השוואה, ה'משנה-ברורה' נכתב בתוך עשרים ושמונה שנים).

עוד כמה עובדות: בערך ארבע שנים לאחר שכתב את חיבורו, החל הרב בכתיבת מהדורה חדשה לשולחן-ערוך ('מהדורה בתרא'). זה היה בעיר מוהילוב, לאחר שסיים את לימוד הש"ס כולו בפעם השש-עשרה. חיבורו של הרב ראה את אור הדפוס רק שנתיים-שלוש לאחר הסתלקותו (בשנת תקע"ג). שלוש שנים לפני הסתלקותו אירעה בביתו שבלאדי שריפה גדולה, וכילתה את מרבית כתבי-היד שלו. כדי להביא את הספר לדפוס נאלצו אפוא בני הרב ללקט את ההעתקים השונים שנותרו בידי החסידים.

כל מילה מדודה

הרב אלאשוילי: "שולחן-ערוך הרב הוא יצירת-מופת, וככל שמתעמקים בה יותר, מבינים יותר את ענקיותו של המחבר. לשונו מסוננת ושקולה. כל מילה נבחרה בקפידה וכל ביטוי מדוד. הדבר בולט פעמים רבות כאשר הוא מצטט מדברי הפוסקים הראשונים ומשנה מילה  או שתיים. עיון יסודי יגלה הרים התלויים בשינוי הקטן. רבנו טבע בחיבורו מטבעות-לשון הלכתיים חדשים, שלאחר מכן צוטטו בספרי הפוסקים האחרונים (גם אם לא תמיד טרחו לציין מי המקור)".

הרבנים לוין ואלאשוילי בטוחים כי המהדורה החדשה של שולחן-ערוך הרב תקרב אותו עוד יותר לציבור הרחב, ותאפשר להמוני בית-ישראל לגלות את האור הנפלא הגנוז בו.

פינת ההלכה והמנהג

שמחה ודאגה

מאת הרב יוסף גינזבורג

רב אזורי עומר

שאלה: כיצד יכול אדם לקיים מצוות בשמחה, בשעה שמציפות אותו מדי פעם מחשבות של פחד וחשש ביטחוני או כלכלי?

תשובה: אמנם צריך לבקש מה' על שמחת הנפש, כאמור (תהילים פו,ד) "שמח נפש עבדך", וכפי שאומרים בתפילה "והסר ממנו יגון ואנחה", אך יש בעניינים אלה מרווח גדול לבחירת האדם עצמו.

ה'צמח-צדק' מוכיח זאת מהכלל הבסיסי, שכל המצוות חלות רק על דברים שיש לאדם בחירה חופשית לעשותם או להימנע מהם. והנה הטילה התורה איסור על חיילים בקרב (דברים כ,ג): "אל ירך לבבכם" - איסור שנמנה ברמב"ם ובסמ"ג כאחת מתרי"ג המצוות - ולכאורה מה יעשה מי שליבו רועד מפחד בראותו מלחמה?

אלא מכאן הוכחה, שאף שאין לאדם שליטה ישירה על תחושות הלב, יש לו יכולת שליטה מלאה על ההתנהגות בפועל, הכוללת את מחשבתו, דיבורו ומעשיו. אם לא יחשוב כלל על הפחד, אלא יסיח דעתו ממנו ויכריח את עצמו לחשוב על דברים אחרים, ירדים בכך את הפחד זמנית, ובמשך זמן קצר יתבטל לגמרי. לכן כותב הרמב"ם: "וכל המתחיל לחשב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו - עובר בלא-תעשה".

מכאן שאדם יכול להסיח דעתו מהדאגות והחששות ולמלא את ליבו בשמחה הדרושה לעבודת ה'.

מקורות: רמב"ם, שמונה פרקים, פ"ב. הל' מלכים פ"ז הט"ו. אגרות-קודש, ברוקלין תש"מ, מדור ה'צמח צדק', סי' ד.

תיקון טעות: בגיליון 812 נפלו טעויות בסעיף ה. הנה הסעיף בשלמותו: סלט תפוחי-אדמה, שיש בו גם ביצים שברכתן 'שהכול', מכיוון שרוב הרכיבים הוא ירקות, ברכתו רק 'אדמה'. גם לדעת בעל התניא, אף שהרכיבים לא התבשלו יחד, ואף שיש כוונה (גם) לאכול את הביצה עצמה ולא רק לעדן את טעם הסלט, מברכים 'אדמה' בלבד - מכיוון שעל-ידי המיונית נעשו הביצים כגוש אחד עם שאר מרכיבי הסלט ואינן ניכרות בפני עצמן.



 

לדף הראשי

 

בית חב"ד | חדר עיון | חדר ילדים | חדר חדשות | בית דפוס | מודיעין | מפתח עניינים 

(c) כל הזכויות שמורות
צעירי אגודת חב"ד - המרכז / אגף ההוצאה לאור
ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס': 03-9606169
ראש מדור אינטרנט: יוסף לב-ארי  *  יו"ר:  הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

chabad@chabad.org.il