שיחת השבוע - הגיליון השבועי לכל יהודי

הגיליון השבועי לכל יהודי. מס' 817, ערב שבת קודש פרשת נצבים-וילך, כ"ב באלול תשס"ב (30/8/02)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר) ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

קובץ גרפי בפורמט PDF

לדף ההורדות

גליונות קודמים

עמדה

יש חדש

עמוד 1

עמדה שבועית

מה לרמטכ"ל בוועידת רבנים

הפוליטיקאים מתווכחים על כל דבר, מענייני ביטחון וכלכלה, עד ענייני חינוך וחברה, דת והשקפה. אם כל סוגיה הנתונה במחלוקת בזירה הפוליטית הופכת להיות פוליטית, אי-אפשר לדבר על שום דבר

היו שזקפו גבה נוכח העובדה שהרמטכ"ל בחר להופיע בוועידה של רבני ישראל ולהציג שם חוות-דעת מפורטת על הסיכונים העומדים לפני עם-ישראל ועל הדרכים להתמודד בכל אחת ואחת מהחזיתות. האמת היא שזה מצב הדברים הנכון והראוי על-פי תפיסתה של תורת ישראל.

התורה מייחסת חשיבות רבה ביותר למומחיותו של איש-מקצוע. היא מעניקה לו סמכות גדולה אף מזו שהוא תובע לעצמו. למשל, כשמתעוררת שאלה אם חולה רשאי לצום ביום-הכיפורים, ההכרעה לא תיעשה על-פי שיקולים של יראת-שמים אלא דווקא לאור עמדתו המקצועית של רופא. לכן יש חשיבות רבה שרבני ישראל יוכלו לקבל את המידע המקצועי המוסמך והמדויק ביותר, מפי אנשי-המקצוע הבכירים ביותר.

בלבול מושגים

כנהוג אצלנו, מיד קמה צעקה שהרמטכ"ל "מתערב בפוליטיקה". זה הזמן שבו אנחנו צריכים להרים גבה. פוליטיקה?! איזו שורה פוליטית הייתה בדברי הרמטכ"ל? האם הוא הביע הזדהות עם הליכוד או עם העבודה? ממתי דעה מקצועית הופכת פוליטית, רק משום שיש אישים פוליטיים שהדעה הזאת אינה מוצאת חן בעיניהם?

לשיא האבסורד ובלבול המושגים הגיעו כמה, כאשר ציינו דווקא את ראשי צה"ל בימי אוסלו כמי שנזהרו מהבעת דעה פוליטית. כששומעים זאת לא ברור אם צריך לצחוק או לבכות. אם הייתה אי-פעם תקופה שבה היטשטשו לגמרי הגבולות בין הדרג הצבאי לדרג המדיני, זה היה בימי אוסלו האומללים. קצינים בכירים נגררו לתוך המשא-ומתן המדיני, שקעו עד צוואר בביצה הפוליטית, בילו במסיבות ובשיחות-רעים עם רבי-המחבלים ושכחו לגמרי שתפקידם להיות ערים לסכנות הביטחוניות ולהגן על עם-ישראל מסכנותיו של הסכם הרה-אסון. ואולי דווקא התנהגותם זו היא שזיכתה אותם במחמאות מנאמני דת אוסלו והמזרח התיכון החדש.

הפוליטיקאים מתווכחים על כל דבר, מענייני ביטחון וכלכלה, עד ענייני חינוך וחברה, דת והשקפה. אם כל סוגיה הנתונה במחלוקת בזירה הפוליטית נהפכת פוליטית, אי-אפשר לדבר על שום דבר מבלי להיחשב מתערבים בפוליטיקה. כל בר-דעת מבין שיש למתוח קו-הפרדה ברור בין דיון ענייני בסוגיה כלשהי לבין התערבות בפוליטיקה.

קו-ההפרדה עובר בנקודה שבה איש-המקצוע חורג מסמכותו ומתחום התמחותו. למשל, אם רופא אומר שאין סכנת חיים שהחולה יצום ביום-הכיפורים, אבל הוא כבר סבל דיו בזמן האחרון ולא כדאי להכביד עליו בצום של יממה, זו חריגה מסמכות. איש לא שאל אותו אם הדבר כדאי או לא כדאי. שאלו אותו שאלה אחת – אם הצום יסכן את חיי החולה. על כך בלבד הוא נדרש לתת תשובה.

כאשר איש-צבא קובע, שמסירת שטחים אסטרטגיים לידי אוייב יוצרת סיכון ביטחוני – זו דעה מקצועית. אולם ברגע שהוא אומר שכדאי ליטול סיכון זה כדי להשיג שלום – זו דעה מדינית ופוליטית. כאן חרג מסמכותו, ואין לדעתו שום עדיפות על דעה של כל אדם אחר.

אלה העובדות

רבני ישראל נדרשים לקבוע עמדות בשאלות העומדות לפנינו. ציבור גדול רוצה לדעת מה דעת התורה וההלכה, והוא מצפה למוצא פיהם של הרבנים. גם המערכת הפוליטית מתחשבת במידה רבה בדעת הרבנים, והדבר מטיל עליהם אחריות גדולה עוד יותר, לברר את השאלות ולקבוע עמדה הלכתית ברורה. על-כן הרבנים חייבים לקבל חוות-דעת מפורטות מאנשי-המקצוע המוסמכים ביותר.

הרצאתו של הרמטכ"ל הייתה כל-כולה הרצאה ביטחונית טהורה. הוא הציג את העובדות כמות שהן, ניתח את המצב והגדיר את הדרכים המקצועיות לטפל באיומים לסוגיהם. מי שאין הדברים מוצאים חן בעיניו, אומר בעצם – אל תבלבלו אותי עם עובדות. אבל מה לעשות, אלה העובדות.

בציפייה לגאולה

"כשהקב"ה רוצה בו (במשיח), מרעיש ארבע פינות העולם, ובא ומבטיח את ישראל: כבר גאולה. ומתקבצים אנשים נשים וטף ומבקשים רחמים גדולים".

(פרקי היכלות רבתי לה,ב)

יש חדש

ברכה לשנה החדשה

לקראת השנה החדשה נוהגים לכתוב 'פדיון-נפש' ולבקש שנה טובה ומתוקה. ב'פדיון-נפש' כותבים את השם ושם האם ומציינים את המשאלות הדרושות. רצוי לקבל קודם לכן החלטה טובה כלשהי. לאחר מכן נהוג להניח את המכתב באחד מספריו של הרבי מליובאוויטש, ולשגרו (מס' הפקס': 1-718-7234444), כדי להניחו על הציון הקדוש.

לוח "דבר בעתו"

כבכל שנה מזכה הרב מרדכי גנוט את עם-ישראל בלוח 'דבר בעתו', המכיל את כל המידע הדרוש לכל יום. בספר כל השיעורים היומיים, הלכות, מנהגים, זמנים, קורות העיתים, מידע אסטרונומי ועוד. השנה מופיע הלוח הח"י, ובו 1344 עמ'. הפצה: 03-6765714 או 056-391249.

לוח אמרות

הרב רפאל שוואב מצפת הוציא לאור את לוח אור שבעת הימים, ובו אמרות ופתגמים לכל יום מימי השנה, מלוקטים מספרי החסידות ופנימיות התורה. בסוף הלוח מוגשים זמני ההלכה לכל השנה. הפצה: 04-6921832.

אוצר ההלכה והמנהג

חברת ת"ת כנגד כולם הוציא לאור את המהדורה השנייה של תקליטור אוצר ההלכה והמנהג. יש כאן מאגר אדיר של ספרות הלכה ומנהג, מכל קהילות ישראל. גם תוכנת החיפוש שוכללה, ויש אפילו תוכנת גימטריות ודילוגים. טל' 09-7920838.



 

עמוד 2  (לתחילת הגיליון)

שולחן שבת

מעובד על פי שיחותיו של הרבי מליובאוויטש, על-ידי צ' לבנוני

עד שייגאל האחרון

על קיבוץ הגלויות שיחולל הקב"ה בגאולה השלמה נאמר בפרשתנו: "ושב ה' אלוקיך את שבותך". לכאורה היה צריך להיכתב "והשיב ה' אלוקיך את שבותך", ולא "ושב"? מכאן למדו חז"ל שגם הקב"ה נמצא כביכול עמנו בגלות, וכשהוא יגאלנו ממנה אף הוא עצמו ישוב וייגאל עמנו.

אם הקב"ה נמצא עם בני-ישראל "בצרת גלותם", הרי גאולתו של הקב"ה מהגלות תהיה רק לאחר שיסתיים קיבוץ הגלויות של כל נידחי ישראל, כאשר כבר לא יישאר שום יהודי בגלות. אולם אין הדבר מתיישב עם תהליך קיבוץ הגלויות. נאמר: "ואתם תלוקטו לאחד-אחד בני-ישראל", ועל כך מפרש רש"י, שדרך קיבוץ הגלויות תהיה "כאילו הוא-עצמו צריך להיות אוחז בידיו ממש איש-איש ממקומו". נמצא שגאולתו של הקב"ה לא תהיה בתום כל תהליך קיבוץ הגלויות, אלא מיד כשיוציא את היהודי הראשון מהגלות, שהרי הוא-עצמו יוצא עמו!

עיקר השכינה

יש לומר, שאלה שתי דרגות באלוקות. יש הארה אלוקית מצומצמת, הקשורה לכל אחד ואחד מבני-ישראל. אותה הארה אלוקית תאחז, כביכול, כל יהודי בבוא זמן קיבוץ הגלויות ותוציאו מגלות לגאולה. כשהיא מוציאה את היהודי מן הגלות, אף היא עצמה נגאלת עמו.

אולם יש הדרגה העליונה יותר, 'עיקר השכינה', שהיא אינה מתחלקת לחלקים ולפרטים. היא נמצאת בגלות כל עוד עם-ישראל שרוי בגלות, ואין היא יוצאת מהגלות עד שאחרון היהודים נגאל. על כך נאמר: "וכשנגאלין – הכתיב גאולה לעצמו". רק כאשר "נגאלין" כל ישראל, תיגאל גם השכינה מהגלות.

תלויים זה בזה

הגאולה של 'עיקר השכינה' היא הסיבה שתביא  לידי "אוחז בידיו ממש איש-איש". מכיוון שהשכינה משוועת להיגאל, וגאולתה תלויה בגאולתם של כל בני-ישראל, עד האחרון שבהם, יש צורך ללקטם אחד-אחד, לאחוז אותם ביד ולהוליכם לגאולה.

שני הדברים הללו תלויים אפוא זה בזה: הכוח לגאולתו הפרטית של כל יהודי נובע מכך שהשכינה עצמה נגאלת ויוצאת מהגלות, ומנגד, עד שלא תושלם גאולתו הפרטית של אחרון היהודים, לא תוכל השכינה עצמה להגיע לגאולתה.

לעמוד יחדיו

בדברים אלה טמונה הוראה נפלאה בעבודת ה': כשיהודי חפץ לצאת מגלותו הפרטית עליו לעשות את כל התלוי בו שכל היהודים שסביבו יצאו אף הם מהגלות. עלול הוא לחשוב: הלוא הזולת שרוי במצב שפל ונחות, ואילו אני כבר 'מוכן' לגאולה. מדוע צריכה גאולתי להיות תלויה בזולתי?

אומרת התורה מיד בתחילת הפרשה: "אתם ניצבים היום כולכם... ראשיכם... עד חוטב עציך ושואב מימיך". מתי "ראשיכם" יכולים לעמוד "ניצבים" לפני הקב"ה, רק כאשר הם עומדים עם אחיהם שבדרגה נחותה יותר, "חוטב עציך ושואב מימיך". כך זוכים לכתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה, כולל שנת גאולה.

(לקוטי שיחות כרך ט, עמ' 182)

אמרת השבוע

אין סליחה

אל רבי שמואל מסלונים נכנס יהודי שלא היה שלם במעשיו, והרבי ראה לנכון להוכיחו על התנהגותו. אולם בפי האיש היה תירוץ והסבר לכל דבר. בעניין אחד טען שאין זה חטא, בדבר שני הסביר שלא הייתה לו ברירה, על מעשה שלישי הגיב שזו עבירה קלה שהכול נכשלים בה, וכיוצא באלה.

נענה הצדיק: "עכשיו אני מבין את פירוש הפסוק 'לא יאבה ה' סלוח לו'. איך ייתכן שהקב"ה יסרב לסלוח ליהודי, והלוא הוא א-ל רחום וחנון?

"אלא פירוש הפסוק הוא – 'לא יאבה', החוטא, שה' יסלח לו. הוא אינו עומד בהכנעה לפני הקב"ה ומבקש סליחה על חטאיו, אלא הוא מדמה שלא חטא או שהחטא כבר נסלח לו, וממילא אין הקב"ה יכול לסלוח לו".

מן המעיין

אחדות ישראל

 שלמות אחת

"אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם, ראשיכם שבטיכם... כל איש ישראל" (דברים כט,ט). כל הסוגים שבישראל יוצרים יחדיו שלמות אחת, שבה כל חלק משלים את חברו. כשם שהראש זקוק לרגל כדי להגיע למחוז-חפצו, כן ראשי העם זקוקים גם לפשוטי העם. כל אחד ואחד יכול למצוא בעצמו חיסרון מסוים שאין בחברו, שבעניין זה חברו משלימו.

(לקוטי תורה)

 הכול שווים

"כולכם לפני ה' אלוקיכם". כל ישראל שווים בעיני ה' יתברך. אצלו אין ה"ראשיכם", "זקניכם" ו"שוטריכם" חשובים ומיוחסים יותר מ"חוטב עציך" ו"שואב מימיך".

(כלי יקר)

 התאחדות עם הקב"ה

כאשר כל ישראל מתאחדים אחדות אמיתית, ועומדים לפני ה' בבחינת "כולכם", על-אף ההבדלים שביניהם, התאחדות על-שכלית זו מביאה לידי התאחדות עצמותית ועל-שכלית בין הקב"ה וישראל.

(לקוטי שיחות)

 יד אחת

לו שררה אהבת- אמת בין כל בני- ישראל, ליבם אחד וידם אחת, הייתה היד הגדולה הזאת מגיעה עד שמי- רום ונוטלת לה ממקור הטוב את כל הטוב.

(רבי יחזקאל מקוזמיר)

 אחדות חובקת-כול

לאחדות אמיתית אפשר להגיע רק כשעומדים "לפני ה' אלוקיכם". כאשר אנשים מתאחדים בארגון או בחברה, זו אחדות חלקית בלבד, שמוגבלת למטרת ההתארגנות. לעומת זאת, האחדות "לפני ה' אלוקיכם" מקיפה את האדם כולו, עם כל כוחותיו, ולמשך כל ימי חייו.

(לקוטי שיחות)

 כוחה של אהבת-רעים

אין אנו יכולים לשער את עוצם גודל פעולת אהבת-רעים, חברים המעוררים רחמים רבים על חברם ובן-גילם בשעת דוחקו. הם קורעים גזר-דין של שבעים שנה, הופכים את הקללה לברכה, ואת המוות - לחיים ארוכים.

(הבעל-שם-טוב)

 "אהוביי וידידיי"

באחת מאיגרותיו כותב רבנו הזקן בעל התניא: "אהוביי ידידיי, נא ונא לטרוח בכל לב ונפש, לתקוע אהבת רעהו בליבו". אמר על כך נכדו ה'צמח-צדק': מי שתוקע אהבת רעהו בליבו, נעשה אהובו וידידו ("אהוביי, ידידיי") של רבנו הזקן.

 אין יהודי רע

אין יהודי רע בעולם. אם אתה מבחין ברע שיש ביהודי, דע שגילית את החלק הלא- יהודי שבקרבו.

(רבי דוד מללוב)



 

עמוד 3  (לתחילת הגיליון)

מעשה שהיה

תקיעה זכה

שנים רבות שימש ר' שלמה-חיים שטרן בעל-התוקע בבית-הכנסת של החסידים בשכונת מאה-שערים. ירא-שמים היה, עדין-נפש וצנוע. את משרת התוקע ירש מאביו, הצדיק רבי משה-מענדל, מגדולי תלמידיו של הגאון רבי ישעיהו מוייצן.

כל השנה חרד היה ר' שלמה-חיים מדברי השולחן-ערוך – "וראוי ליתן לתקוע לצדיק והגון". בהגיע חודש אלול היה מתעטף חיל ורעדה, מרבה בתפילה ובתורה וממעט באכילה ובשינה.

כשהיו מכריו מזהירים אותו לשמור על בריאותו וכוחו לקראת התקיעות בראש-השנה, היה מבטל דבריהם במנוד ראש: "וכי ראוי אני בכלל לשמש בעל-תוקע? אלא אנוס אני על-פי הציבור לעמוד על משמרתי. ואם-כן, זכות הציבור תעמוד לי לגייס את כוחות הגוף והנפש הדרושים לצורך התקיעות".

המחשבה לבקש שכר כלשהו מעולם לא עלתה על דעתו של ר' שלמה-חיים, על-אף מצבו הכלכלי, שהיה רחוק מלהיות שפיר.

אותה שנה, תרס"ח, נודע לרעייתו של ר' שלמה-חיים כי גבאי בית-הכנסת הגדול בשכונה החדשה זיכרון-משה תרים אחר בעל-תוקע  הגון, בשכר של עשרים לירות – סכום רב במונחי הזמן. רעיון זה, של הכנסה לא-צפויה, בחודש החגים המרובה בהוצאות, קסם לה מיד.

ילדיה המתבגרים זה כבר לא ראו נעליים שלמות ונוחות. בתה הגדולה מתקרבת לפרקה; וגם היא, זה עידן ועידנים לא הרשתה לעצמה לקנות בגד חדש. הפצירה אפוא בבעלה לקבל את המשרה המוצעת.

ר' שלמה-חיים התקשה לעכל את הרעיון. "מה ייתנו ומה יוסיפו לנו כמה לירות אלה, לאחר שכבר נקבע בשולחן-ערוך כי אין רואים סימן-ברכה בכסף זה? ואיזה פנים יהיו לי לנטוש את מקומי הקבוע, אשר ירשתי מאבי המנוח, שעשה כן לפניי במשך כשלושים שנה, רק בעבור בצע-כסף?! איך אעז פנים להתייצב כך ביום-הדין לפני שוכן-מרומים!".

אבל ה'עזר כנגדו' לא הייתה מוכנה לוותר בקלות. "ושמא תאמר לי, בעלי היקר, איך נראה את פנינו, אני וילדינו ובתנו הבוגרת בחג, בבגדינו המרופטים? אנשים נודדים למרחקים כדי להביא פרנסה לביתם, ואתה אינך מוכן למאמץ הנתבע ממך בשינוי מקום התקיעות?!".

באי-רצון קיבל ר' שלמה-חיים את טיעוניה של רעייתו. זו מיהרה אל גבאי בית-הכנסת בזכרון-משה והודיעה להם כי בעלה ייאות לקבל עליו את התפקיד המוצע. הגבאים שמחו לקראת בעל-תוקע מנוסה וירא-שמים כר' שלמה-חיים והשיבו לרעיה בחיוב.

ביום ראשון, א' של סליחות, השכים ר' שלמה-חיים קום ושם את פעמיו לזכרון-משה – להתפלל ולתקוע שם, כדי ששכר התקיעות שהוא עתיד לקבל לא יחול על התקיעות בראש-השנה.

אך התפילה שלא במקומו הקבוע והנוסח הליטאי הזר לו, נטלו מר' שלמה-חיים כל פירור של שלוות-נפש. מוחו ולבו לא היו עמו בשעת התפילה. ובסופה, כשבא לתקוע, חש מועקה נפשית גדולה. "אם היום כך, מה מצפה לי בראש-השנה?", הרהר בליבו בעצב.

המחשבה שהמיר את מקומו הקבוע בגלל כסף, לא הניחה לו. בלילה התקשה ר' שלמה-חיים לעצום עין ולהירדם. כשנפלה עליו לבסוף השינה, חלם חלום מסעיר. אביו המנוח הופיע מולו ודיבר עמו קשות: "ירשת ממני את השופר ואת התקיעות, שמור על הירושה הזאת. זכור, שופר שציפו את פיו זהב, חל עליו דין חציצה והוא פסול לתקיעות!".

בבוקר הלך שוב ר' שלמה-חיים להתפלל ולתקוע בשופר בבית-הכנסת בזכרון-משה, מפני שלא רצה להפתיע את הגבאים ולהותיר את בית-הכנסת בלי בעל-תוקע, אך בליבו כבר גמלה ההחלטה כי זו תפילתו האחרונה שם וכי מחר ישוב לבית-הכנסת 'שלו' במאה-שערים.

לאחר התפילה הודיע לגבאים על החלטתו. עם זה, לא היה שלם עם מעשהו. בדרכו לביתו סר אל רבה של שכונת זכרון-משה, רבי יצחק-צבי ריבלין, ושטח לפניו את כל העניין.

הקשיב הרב לדברים והתפעם מתום-ליבו של ר' שלמה-חיים. מנגד, הרב הבין גם ללבה של האישה הזקוקה לכסף. "רשאי אתה להמשיך ולתקוע בלב שקט בזכרון-משה", פסק הרב לבסוף. "אין כאן חשש של נטילת שכר על יום-טוב, שהרי התשלום הוא על תקיעותיך בשבוע שלפני ראש-השנה. ברור לך גם כי אין כל חשש חציצה בין השופר לבין פיך. ואילו החלום – ידועים לך מן-הסתם דברי חז"ל על טיבם של חלומות".

ובכל- זאת לא נחה דעתו ר' שלמה-חיים. "לא התכוונתי חלילה להטיל דופי בכל בעלי התקיעה הנוטלים שכר", הסביר בנימת התנצלות. "כוונתי הייתה ל'חציצה' במחשבה! חוששני כי לא אוכל לתקוע בשופר ביום-הדין ולכוון את כל הכוונות שקיבלתי מאבי, אם אקבל שכר על התקיעות".

"אם כך, חזור למקומך הראשון והקבוע ושתהיה לך כתיבה וחתימה טובה", סיכם הרב.

באותו ראש-השנה היו תקיעותיו של ר' שלמה-חיים לעילא ולעילא. ל'תקיעות מעומד', בחזרת הש"ץ, זכה בית-הכנסת של החסידים במאה-שערים לאורח חשוב, הלוא הוא הרב ריבלין, שבא במיוחד כדי להקשיב לתקיעותיו של ר' שלמה-חיים. לאחר התפילה, נוכח ההתפעלות של הקהל מהתקיעות, אמר הרב: "מה תתפלאו, הלוא הוא כבר ניצח את השטן עוד קודם ראש-השנה!".

(על-פי 'עת לחשוב')

דרכי החסידות

ימי הסליחות

פעם אחת, בסעודת ליל שבת, דיבר אדמו"ר המהר"ש על ענייני חשבון-הנפש, ויאמר: "יש זמן קבוע לחשבון הנפש, והזמן הקבוע לכך הוא בזמנים שונים: במשך היום זה הזמן של קריאת-שמע שעל-המיטה; במשך השבוע ביום חמישי, בשעת קריאת-שמע שעל-המיטה; במשך החודש בערב ראש-חודש; ובמשך השנה בחודש אלול. מי שמאחרים את כל הזמנים האמורים, נשאר להם הזמן האחרון ימי הסליחות".

כשסיים את דבריו התחיל הרבי לשורר את אחד הניגונים הישנים, מתוך דבקות גדולה. לאחר הניגון הוסיף ואמר: "לאמיתו של דבר אין ימי הסליחות זמן של חשבון-הנפש, אלא זמן של עבודת התשובה. מי שאיחרו בחשבון-הנפש שלהם, יכולים למלא זאת בימים אלה, אבל  עיקר עניינם של ימי הסליחות הוא עבודה של תשובה".

למי התכוון הרבי

את הסליחות הראשונות בשנת תקנ"ח אמר רבנו הזקן עם הציבור בבית-המדרש הגדול שבחצר. כשנכנס לבית-המדרש השעה כבר היתה אחרי חצות הלילה, ופני קודשו היו מאויימים, דבר שהטיל אימה ופחד על כל הנוכחים. "בתוכי רעד הלב", אמר ה'צמח צדק' (נכדו של רבנו הזקן). כאשר רבנו הזקן ניגש למקומו הקבוע בבית-המדרש, היה שקוע משך זמן בדבקות גדולה. לאחר מכן הפנה את פני קודשו אל הקהל ואמר: "כי חק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב" (תהילים פא,ה). יש משפט על "אלוקי יעקב", מה ובאיזו מידה יזכו להמשיך, והמשפט תלוי בעבודה של השנה שעברה. היום עדיין אפשר לתקן את העבר. קהל הנוכחים בבית-המדרש עמד בהתרגשות עמוקה עד שיוסף-משה, בעל-התפילה של רבנו הזקן, הכריז בקול הארי שלו "אשרי יושבי ביתך", ואז פרץ הקהל הגדול ביבבה עמוקה מפנימיות הלב.

פעם, בשעת הסעודה, עמד חסיד אחד ושמע את אדמו"ר הרש"ב אומר, כמו בינו לבין עצמו: "אה! אלול בעולם והזמן חולף ועובר לו לבטלה". רעדה אחזה את החסיד בשומעו זאת והוא הלך וסיפר את הדבר לחסידים המבוגרים ממנו, בהתפעלות שאפילו הרבי אומר כי ימי אלול עוברים אצלו לבטלה. אמרו לו החסידים: "מדוע אינך מבין? הלוא הרבי התכוון אליך!".

בליובאוויטש היה המנהג לומר סליחות בשבוע שקודם ראש השנה, בשעה חמש וחצי בבוקר בערך. הרבי הרש"ב, אף שהיה מקבל ל'יחידות' עד מאוחר מאוד בלילה את האורחים שבאו לראש-השנה, היה בא בכל יום בזמן לסליחות. הסדר היה שהשמש ר' מנחם-מענדל סקאבלא, היה צריך להעיר את הרבי משנתו. השמש סיפר, שמעודו לא קרה לו שבאמת נזקק להעירו. ברגע שנקש קלות בחלון, מיד היה הרבי עונה שהוא שומע ובא תיכף לבית-הכנסת.

איך כובשים עיר

בערב ראש-השנה תר"ד היה ה'צמח-צדק' במצב-רוח מאויים ביותר, ביודעו את גודל ההתנגדות שנוצרה בממשלה הרוסית לקבלה ולחסידות בפרט ולתורת ישראל בכלל.  באותו ערב ראש-השנה סיפר ה'צמח-צדק' שבהיותו בפטרבורג נסע לקרונשטט הסמוכה, להיפגש עם החיילים היהודים שהיו שם במספר רב, וזאת על-פי בקשתם. הם קיבלוהו בחגיגיות מרובה ואמרו: "רבי, עבדנו ועמלנו רבות בצחצוח כפתורי המדים שלנו. בקשתנו שהרבי יצחצח את נשמותינו המלוכלכות", ופרצו בבכי. ה'צמח-צדק' אמר לפניהם מאמר חסידות, על הפסוק "מחיתי כעב פשעיך".  כמה מהחיילים היו בקיאים בתהילים בעל-פה ובשעה שצחצחו את הכפתורים אמרו תהילים.

אמר ה'צמח-צדק': "את הכפתורים מצחצחים ומנקים בחול ובמים. חול הוא אותיות התהילים, ומים דמעות המכבסות. היום ערב ראש-השנה ועל כל אחד ואחד לנקות את עצמו באמירת תהילים בדמעות מעומק הלב ועם זה מתוך  שמחת הנפש". החיילים אמרו: "לא בדמעות כובשים עיר אלא בשיר-לכת", והרבי נהנה מאוד מתשובתם.



 

עמוד 4  (לתחילת הגיליון)

חיים יהודיים

פראג היהודית – אחרי ההצפה

הרב באראש:

"לאפשר ליהודים להרגיש בבית"

יותר משבועיים חלפו מאז עלה נהר הוולטבה על גדותיו. העיר פראג עדיין לא התאוששה מנזקי השיטפון הקשה שפקד אותה. ביום שני השבוע, יום פטירתו של המהר"ל מפראג, עדיין היה בית-הכנסת העתיק שלו, 'אלטנוי שול', סגור בפני מבקרים.

מי הנהר עצמם לא הגיעו אל הרובע היהודי, אך הם גרמו לעליית מפלס מי הביוב ולהצפה של כל המרתפים והבניינים במקומות הנמוכים. בית-הכנסת של המהר"ל, הממוקם במקום נמוך, הוצף במי ביוב מצחינים עד גובה של כמטר וחצי. כעת ממתינים להשלמת ייבוש הקירות והריהוט ולחיטוי המקום.

בית-חב"ד הוצף

כשהתקרב השיטפון פונה ה'אלטנוי שול' מחפצי-הקודש שבו, על-ידי תלמידי ישיבת חב"ד בפראג, הלומדים במקום בשעות הבוקר. גם את מקום לימודיהם אחר-הצהריים - בית-חב"ד - נאלצו לפנות ולעבור למקום אחר. בית-חב"ד, השוכן ברחוב פאריזסקה, מטרים אחדים מהכיכר ההומה של העיר העתיקה - כיכר ואצ'סלאווה, הוצף אף הוא מי-שופכין.

קומת המרתף של הבית, ששה פועל גן יהודי לכשלושים מילדי פראג, ניזוקה קשות. המים המזוהמים השחיתו מלאי גדול מאוד של מזון כשר שאופסן בחדר אחר, ופגעו באגף נוסף המשמש בית-ספר ליהדות בימי ראשון, שבהם מערכת החינוך הצ'כית שובתת.

אלפי יהודים

במשרדי הקהילה היהודית בפראג רשומים כיום שמותיהם וכתובותיהם של כאלף וחמש-מאות יהודים בעיר. לפי ההערכות חיים בפראג עוד כחמשת-אלפים עד ששת-אלפים יהודים, שבשל זיכרונות העבר הלא-כל-כך-רחוק מסרבים להיכלל ברשימה כלשהי. ויש עוד כמה מאות יהודים שאינם אזרחים צ'כים, העושים בפראג לצורכי עסקיהם.

בכל אלה מטפל בית-חב"ד. הרב מאניס באראש (31) הוא שליח חב"ד בפראג זה שש שנים. לימינו עומדים תלמידי הישיבה שפתח, המסייעים לו בשעות שמחוץ לסדרי הלימוד בישיבה.

כתובת טבעית

בשעות אחר-הצהריים נוהרים לבית-חב"ד יהודים מהעיר, ותלמידי הישיבה לומדים עמם תורה. בימי שישי מקימים הבחורים דוכן להנחת תפילין, ומזכים במצווה מאות מקומיים ותיירים. מדי פעם הם יוצאים לעשות את השבת בעיירות הקטנות שסביב פראג, כדי ללבות את גחלת היהדות המאיימת לגווע בקרב היהודים המעטים החיים בהן.

גם את עובדת היותה של פראג, בשנים האחרונות, יעד מועדף לתיירות יהודית מישראל ומחו"ל, חשים היטב בבית-חב"ד. הרב באראש מציין בסיפוק את העובדה שמאות אלפי התיירים היהודים, הפוקדים את פראג מדי שנה, רואים בבית-חב"ד כתובת טבעית לכל שאלה ובעיה. "בשונה משאר בתי-הכנסת והמוסדות היהודיים בפראג, אשר משמשים מוזאונים והכניסה אליהם כרוכה בתשלום ומוגבלת בשעות מסויימות - בית-חב"ד פתוח כל שעות היממה. אנשים באים לכאן וזוכים לסיוע בכל תחום אפשרי. יש כאן תפילות שלוש פעמים ביום. אנחנו מספקים מידע ועזרה בענייני שבת, כשרות, מקווה ושיעורי תורה. אנחנו נמצאים כאן כדי לאפשר ליהודים להרגיש בבית".

פינת ההלכה והמנהג

אמירת 'סליחות'

מאת הרב יוסף גינזבורג

רב אזורי עומר

שאלה: מהו המקור לאמירת סליחות ומה משמעות סדר הפיוטים והפסוקים?

תשובה: אמרו חז"ל: "היה דוד יודע שעתיד בית-המקדש להיות חרב, והקרבנות יהיו בטלים, והיה מצטער על ישראל, במה יהיה כפרה לעוונותיהם. ואמר הקב"ה לדוד: בשעה שהצרות באות על ישראל בעוונותיהם, יעמדו לפניי יחד באגודה אחת, ויתוודו על עוונותיהם לפניי, ויאמרו לפניי סדר סליחה [=י"ג מידות], ואני אענה אותם...".

ה'לבוש' מסביר, שהסליחות תוקנו במקביל לסדר התפילה: הפסוקים שלפני הפיוטים הם כנגד פסוקי דזמרה [ופותחים ב'אשרי', שהוא עיקר פסוקי דזמרה]; הפיוטים עצמם עם ה"שלוש-עשרה מידות" שאומרים ביניהן - כנגד תפילת שמונה-עשרה; מסיימים ב'אשמנו', 'שומר ישראל', 'ואנחנו לא נדע'  וקדיש תתקבל – בדומה לסיום תפילות שחרית ומנחה כל השנה.

הפסוקים שלפני כל פיוט חשובים יותר מהפיוטים, שהרי הם נאמרו ברוח-הקודש, ואילו הפיוטים הם רק תקנת חכמים. לכן יש לאומרם במתינות ובכוונה, לפחות כמו את הפיוטים עצמם.

שמות רבים לפיוטים: אלה הנאמרים עם י"ג המידות מכונים 'סליחה'; המתארים את עקידת יצחק – 'עקידה'; העוסקים בחשבון-הנפש – 'תוכחה'; ועוד. האשכנזים קראו 'פזמון' לכל שיר עם בית או שורה החוזרים ונאמרים (ויש להקפיד לפחות לחזור זאת בסוף השיר).

בסידורי הגאונים רב סעדיה ורב עמרם ובדברי רב האי גאון והרמב"ם מדובר רק על אמירתם בעשרת ימי תשובה, אבל רבי יצחק בן-גיאת כתב: "אנו מנהגנו מתחילת אלול". כיום, למנהג הספרדים אומרים סליחות מב' באלול עד (כולל) ערב יום-הכיפורים, ואומרים בכל יום נוסח זהה. למנהג האשכנזים וחב"ד מתחילים מתחילת השבוע שחל בו ראש-השנה. ואם חל ביום שני או שלישי, מתחילים במוצאי-השבת הקודמת. ממשיכים עד (וכולל) ערב יום-הכיפורים, ולמנהג חב"ד, אומרים רק עד (וכולל) ערב ראש-השנה.

מקורות: אליהו זוטא פכ"ג. ספר חסידים סי' רנו. לבוש או"ח ר"ס תקפ"א. מג"א ומחה"ש ר"ס סח. 'סליחות – ליקוט טעמים ומקורות' לרבי מליובאוויטש.



 

לדף הראשי

 

בית חב"ד | חדר עיון | חדר ילדים | חדר חדשות | בית דפוס | מודיעין | מפתח עניינים 

(c) כל הזכויות שמורות
צעירי אגודת חב"ד - המרכז / אגף ההוצאה לאור
ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס': 03-9606169
ראש מדור אינטרנט: יוסף לב-ארי  *  יו"ר:  הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

chabad@chabad.org.il