עמוד 1

"בשופר עתיד הקב"ה לתקוע בשעה שמגלה את המשיח, שנאמר: וה' אלוקים בשופר יתקע, ובשופר עתיד הקב"ה לתקוע בשעה שמכנס גלויות ישראל למקומן, שנאמר: והיה ביום ההוא ייתקע בשופר גדול".

(תנא-דבי-אליהו זוטא כב)

זיכוי בשופר

ביום ב' של ראש-השנה יצאו חסידי חב"ד, על-פי המסורת הנהוגה בידם זה שנים רבות, לזכות יהודים במצווה הגדולה של תקיעת שופר. הם יבקרו אצל המאושפזים במרכזים הרפואיים, אנשי כוחות הביטחון, קשישים בבתי-אבות, עולים חדשים ואף אסירים בבתי-כלא, ויאפשרו להם לשמוע תקיעת שופר ולקיים את המצווה המרכזית של החג.

סליחות אצל האבות

קהל רב מגיע בימים אלה לאמירת הסליחות במערת המכפלה. בחודש אלול ביקרו במקום יותר מעשרים אלף איש. ביישוב היהודי בחברון נערכים לקבלת מתפללים רבים בערב ראש-השנה ובעשרת ימי תשובה. הסעות באוטובוסים ממוגנים מכל רחבי הארץ, במחירים מוזלים. טל' 5401111-02.

אוצרות הניגון

מצד אחד יש כיום מגמה לשלב במוזיקה החסידית סגנונות 'מודרניים' וכלים אלקטרוניים, אך בה-בשעה ניכרת מגמה לחזור למוזיקה חסידית אותנטית, מוזיקת נשמה אמיתית. כזה הוא התקליט החדש אוצרות הניגון, בהפקת היכל הנגינה. מזמן לא בא כבושם הזה. יש כאן שנים-עשר ניגונים חב"דיים, המבוצעים בכלי-נגינה מקוריים, והתוצאה מרטיטה את הלב. כינור: האמן החסידי מרדכי ברוצקי. טל' 9496069-08.

ירושלים באה אליך

תקליטור מחשב ילווה אותך בסיור וירטואלי בירושלים. התקליטור, ירושלים, העיר העתיקה ומקום המקדש, מגיש הסבר מפורט, על רקע תמונות מקוריות וצילומי וידאו, על המקום הקדוש לנו ביותר. טל' 594857-054.

עמוד 2  (לתחילת הגיליון)

כתר למלך

התוקע בשופר בבית-מדרשו של רבי שלמה מרדומסק, בעל 'תפארת שלמה', היה תלמיד-חכם מופלג, חסיד וירא-שמים. פעם אחת, בראש-השנה, עמד לתקוע ולא הצליח להוציא מהשופר אפילו תקיעה אחת. קראו לאברך אחד, ומיד תקע את כל התקיעות כראוי.

אחרי התפילה אמר הצדיק לתוקע הקבוע: "בני המדינה הכינו כתר חדש ומפואר למלך, ורצו לשבץ בו אבנים יקרות ומרגליות. מסרו את העבודה לאומן מומחה, אך משום שידע את ערך הכתר ואת העובדה שהוא עומד להיות מוגש למלך, רעדו ידיו ולא הצליח לעשות את המלאכה. מה עשה? קרא לאחד מעוזריו, אדם פשוט, הראה לו מה לעשות, והוא עצמו יצא מהחדר, שלא יראה כלל את מעשיו. העוזר, שלא ידע את ערך הכתר, עשה את המלאכה בביטחון וכראוי".

ראש-השנה

בזכות אלול

רבנו הזקן, בעל התניא, היה אומר: כשלומדים ומתפללים בכוונה בששת ימי השבוע - השבת נעימה. כשעוברים את חודש אלול וימי הסליחות כראוי -  תהיה השנה הבאה טובה ונעימה.

 במה לעיין

סמוך לראש-השנה בא חזן אחד להיפרד מרבו, רבי מרדכי מנדבורנה. כששאלו הרבי מדוע הוא ממהר לשוב, ענה החסיד שהוא משמש שליח-ציבור בראש-השנה ועליו לעיין במחזור כדי להסדיר את תפילתו. אמר לו הרבי: "המחזור עומד בעינו, כאשתקד. מוטב שתעיין במעשיך ותסדר את עצמך".

תוספת הידור

בכל שנה, בראש-השנה, צריך האדם לקבל עליו להוסיף בשלושת הדברים האלה: הידור במצוות עשה, זהירות ממצוות לא-תעשה, ותוספת הנהגה טובה.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

 טובה ומתוקה

בראש-השנה אנו מבקשים: "יהי רצון מלפניך שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה". לא די ב'טובה' בלבד,  שכן אפילו על דבר רע חייבים אנו לומר  'גם זו לטובה'. לכן אנו מתפללים שהשנה תהיה גם 'מתוקה' – שנה טובה באמת.

(פניני תורה)

 לא רק גשמיות

החסיד רבי יוסף, דודו של אדמו"ר ה'צמח-צדק', שהה פעם אחת בימים הנוראים במקום כלשהו. בערב, אחר התפילה, אמר: "בלבלו אותי. האנשים ביקשו גשמיות בלבד".

 חיים "למענך"

"זכרנו לחיים... למענך אלוקים חיים". בקשתנו היא, שהחיים שתיתן לנו יהיו "למענך", שלא נבזבז אותם חלילה בדברי-הבל.

(שפת אמת)

המלאכים מצפים

אדמו"ר מהר"ש מליובאוויטש אמר פעם: בראש-השנה עומדים המלאכים ומצפים שיהודי יאמר דברי-שבח על חברו. יודעים הם שהקב"ה מתאווה לטובתם של ישראל אף יותר מתפילת הצדיקים.

 להכניס לעולם

לאחר תפילת מנחה של יום ב' של ראש-השנה היה אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש אומר מאמר חסידות, ומאריך בו עד מוצאי החג, זאת כדי להכניס את האורות של ארבעים ושמונה השעות של ראש-השנה לתוך העולם, שבכל ענייני העולם יאיר אור החסידות.

עמוד 3  (לתחילת הגיליון)

בציפייה ל"שופר גדול"

השופר מלווה את האירועים המרכזיים בחייו של עם-ישראל. בראש-השנה אנו תוקעים בשופר; מעמד הר-סיני היה מלווה קול שופר; וגם הגאולה תבוא בתקיעת שופר. כך אנו מתפללים שלוש פעמים בכל יום: "תקע בשופר גדול לחירותנו". והנביא אומר (ישעיה כז,יג): "והיה ביום ההוא ייתקע בשופר גדול, ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר-הקודש בירושלים".

יש כאן אפוא שלושה סוגי שופרות: א) השופר הרגיל של ראש-השנה; ב) השופר של מתן-תורה, שעליו נאמר (שמות יט,יט): "ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד", שופר שקולו חזק, "קול גדול"; ג) השופר של הגאולה, שהוא עצמו "גדול". ההבדל ביניהם וייחודו של ה'שופר גדול' של הגאולה יובנו לאחר הסברת עניין השופר בכלל.

מן המיצר

לפני תקיעת השופר בראש-השנה אומרים את הפסוק (תהילים קיח,ה): "מן המיצר קראתי י-ה, ענני במרחב י-ה". זה גם מבנה השופר - צידו האחד צר ("מן המיצר") וצידו השני רחב ("במרחב"). על-ידי הלחץ שמפעיל התוקע בצידו הצר, בוקעת התקיעה מן הצד הרחב. דבר זה מסמל את מהותו הרוחנית של השופר - צעקה הפנימית, הבוקעת דווקא מתוך ה'מיצר' והלחץ. השופר מבטא את 'צעקת הלב' של יהודי, שחש את ריחוקו מה', וצועק מתוך כאב על רצונו לחזור ולהיות קשור ודבוק בקב"ה.

זעקה פנימית זו מגיעה לרום המעלות, ומכאן חשיבותה העצומה של מצווה זו. על-ידי הצעקה "מן המיצר" מגיעים עד "מרחב י-ה" - עד הדרגות האין-סופיות והבלתי-מוגבלות של האור האלוקי. לכן השופר מעורר חיות חדשה ושפע חדש למען העולם, למשך כל השנה החדשה.

בעניין זה יש הבדל בין הסוגים הנ"ל של קול השופר: השופר של ראש-השנה הוא שופר רגיל, שאכן מעורר שפע אלוקי מאת ה'. השופר של מתן-תורה, שהיה לו 'קול גדול', מבטא גילוי אלוקי רב ועצום. אולם השופר העתידי, שיהיה "שופר גדול' - משמעותו שאז תתגלה עצם המהות האלוקית, שהיא כשהיא למעלה מכל התגלות ומכל שייכות לעולמות המוגבלים.

כאב הגלות

ה'שופר גדול' הזה, ככל שופר, בא גם-כן בעקבות מצב של 'מיצר'. לפני הגאולה עומד עם-ישראל במצב של 'מיצר' - הצרות הגשמיות והירידה הרוחנית העצומה גורמות לכל יהודי לחוש תחושה עמוקה של 'מיצר'. ובמיוחד לאותם יהודים שבבחינת 'אובדים' ו'נידחים', החשים כאב עצום על ריחוקם מהאמת האלוקית. ה'מיצר' הזה והלחץ הזה של ערב הגאולה, הם שיוצרים את הקרקע להתגלות העצומה של ה'שופר גדול'.

עם זאת, הגילוי הזה של ה'שופר' העתידי אינו מעשה ידי אדם. לכן נאמר: "ייתקע בשופר גדול" - ייתקע מאליו. שכן מצבו של עם-ישראל ערב הגאולה הוא בשפל כזה, שהקב"ה אינו מצפה ממנו להתעורר בעצמו, אלא הקב"ה הוא שמעורר את העם על-ידי ה'שופר גדול'. כאשר הקב"ה 'תוקע' ב'שופר' הזה, ומערה על עם-ישראל את ההתגלות הגדולה, ממילא מתעורר כל יהודי, אפילו מי שהיה בבחינת 'אובד' ו'נידח', ואף הוא בא להשתחוות לה' בהר-הקודש.

מכאן מובן, שעיקר העבודה בתקופה זו של ערב הגאולה אינה דווקא בהשגת מדרגות עליונות, אלא בהתבטלות ובתחושת 'מיצר'. יהודי צריך לחוש צער וכאב על מצבו הרוחני, ולדעת שגם המדרגות הרוחניות שאליהן הגיע, אינן בזכות אישיותו העצמית, אלא בכוחו של הקב"ה, שכבר מתחיל להאיר עלינו מעט מהגילוי של ה'שופר גדול'. תחושת התבטלות זו היא הכנה לגילוי המלא של ה'שופר' העתידי, שיעורר את כל עם-ישראל, וכולם יבואו להשתחוות לה', בגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו.

"להתחנן על עמו ישראל, אשר שלחוני"

אבינו מלכנו

מאת הרב יוסף גינזבורג

רב אזורי עומר

שאלה: מה מקורה של תפילת 'אבינו מלכנו' ומתי אומרים אותה?

תשובה: בגמרא מסופר, שפעם אחת גזרו תענית על הגשמים והתפללו ולא נענו, וירד רבי עקיבא לפני התיבה, ואמר: "אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה! אבינו מלכנו, למענך רחם עלינו!", וירדו גשמים. וכתבו הראשונים, שכשראו חכמי אותו דור שנענה באותה תפילה, הוסיפו עליה דברי בקשות ותחנונים, וקבעום לעשרת ימי תשובה.

בגרסת רבנו חננאל וה'עין יעקב' בגמרא שם מופיעות עוד ארבע פסקאות. בסידור הראשון שבידנו, סידור רב עמרם גאון, מופיע נוסח בן עשרים וחמש פסקאות. בסידורים אחרים ניתוספו עוד בקשות, עד שבמנהג אשכנז-פולין יש ארבעים וארבע פסקאות. על-פי ה'לבוש', כל הבקשות שבי"ג הברכות האמצעיות של תפילת העמידה (שמונה-עשרה) מופיעות בנוסח 'אבינו מלכנו'.

ה'בית-יוסף' כתב שהנוהגים לומר את תפילת 'אבינו מלכנו' בראש-השנה (שאין מתוודים בו) ידלגו על כל מקום שנזכר בו חטא ועוון, וכן נהגו הספרדים והחסידים, ואילו הרמ"א כתב לאומרה "על הסדר". כאשר ראש-השנה חל בשבת, כבשנה זו, וכן בשבת שובה, אין האשכנזים אומרים אותה כלל, משום שאין 'שאלת צרכיו' בשבת. בין הספרדים יש נוהגים לאומרה, הן בראש-השנה והן בשבת שובה. בעשרת ימי תשובה הכול אומרים אותה בשחרית ובמנחה. ביום-הכיפורים אומרים אותה ללא דילוג, וכשחל בשבת, הנמנעים מלאומרה בשבת אומרים אותה רק במנחה (והאשכנזים – בנעילה), "שאם לא עכשיו – אימתי".

בנוסח אשכנז, וכן בנוסח חסידי חב"ד בדורותינו, נהגו לאומרה גם בתענית ציבור.

למנהג הספרדים, שליח-הציבור אומר 'אבינו מלכנו' והקהל עונה אמן, חוץ מכמה פסקאות שהציבור חוזר עליהן. למנהג האשכנזים, רבים אומרים מקצת הפסקאות (ויש הנוהגים לומר כך את כולה בנעילה) פסוק בפסוק, חזן וקהל, ולמנהג חב"ד אומרים את כולה יחדיו ללא חזרה.

מקורות: תענית כה,ב. מחזור ויטרי עמ' 384. ארחות חיים הל' ר"ה סי' ב. ב"י ר"ס תקפד וסו"ס תרכב, שו"ע ,רמ"א, לבוש ונו"כ, ומטה אפרים שם. כף החיים תקפד,ח. אוצר מנהגי חב"ד עמ' קב,קסד. נתיב בינה ח"ה פ"ב, וש"נ.