עמוד 1

האומנם העמדת פנים?

לא ההליכה לבית-הכנסת ביום-הכיפורים היא הצביעות. האדישות שרבים מאיתנו מגלים כל ימות השנה לענייני יהדות ואמונה - היא העמדת הפנים. ביום-הכיפורים מתגלה האמת שבנו

הנה הם באים. יהודים מכל השכבות ומכל המעמדות, מכל העיסוקים ואורחות-החיים, מכל ההשקפות והאמונות הפרטיות. כולם מתאספים בבתי-הכנסת, מתעטפים בטליתות ומתאחדים עם כלל ישראל השופך שיח לפני ריבון העולמים. לו יכולנו להציץ אל תוך ליבם, מה היינו מוצאים שם – אמונה טהורה, רצון כן להתקרב אל אבינו שבשמים או אולי העמדת פנים?

יש אומרים שהנהירה ההמונית של עם-ישראל לבתי-הכנסת ביום-הכיפורים, יש בה משום צביעות. רבים מאלה שנאספים ביום-הכיפורים בבתי-הכנסת ומכים 'על-חטא' אינם מתכוונים באמת לשנות את אורחות חייהם. הם לא ממש מתכוננים להתחיל לשמור שבת, לאכול כשר ולהתלבש בצניעות. האם אין בכך מעין מתן 'מס-שתיקה' לקב"ה, כדי לנקות את המצפון ולאפשר להם להמשיך במעשיהם כל ימות השנה?

בלי כפייה, בלי פקחים

למעשה, יום-הכיפורים בהחלט חושף את הצביעות ואת העמדת הפנים שבחיינו. לא, לא ההליכה לבית-הכנסת ביום-הכיפורים היא הצביעות. האדישות שרבים מאיתנו מפגינים כל ימות השנה לענייני יהדות ואמונה - היא הצביעות והעמדת הפנים. זה מגדיר את עצמו 'חילוני'. שני מכריז: "אני לא מאמין". שלישי שוצף וקוצף נגד 'הרבנים' ונגד 'חוקי הדת'. כאן טמונה העמדת הפנים הגדולה.

יום-הכיפורים מסיר את המסווה מעל כל ההצהרות המפוצצות הללו. היום הזה כאילו אומר: אל תתרגשו, אין זו אלא הצגה כלפי חוץ, העמדת פנים ותו לא. הביטו וראו את כל היהודים שמסביב, כל מי שהפגינו את אדישותם וחוסר האכפתיות שלהם לענייני היהדות; ראו עכשיו איך הם משילים מעליהם את המסווה, מסירים את מעטה הציניות והלגלוג, ומגלים את הלב היהודי המאמין שבתוכם.

יום-הכיפורים אינו יוצר שום דבר חדש, אלא מגלה את האמת הפנימית שבנו, זו שאולי נשכחת בימי החול האפורים. פתאום, בלי כפייה, בלי חוקים, בלי פקחים, מושבתת כל המדינה, שוממים הכבישים, והמוני בית-ישראל מתענים וממלאים את בתי-הכנסת. תחושה נפלאה של אחדות והיטהרות ממלאת את הלבבות. נראה שזה עם אחר, אבל זהו העם האמיתי שלנו.

לשאוב כל השנה

הלב היהודי משול לחבית חומר דליק. בימים רגילים היא עלולה להיראות כבדה, מסורבלת, אולי קצת חלודה בדופנותיה. אבל תנו בה ניצוץ אחד, ותראו איזו עוצמה אדירה גלומה בה, איזו להבה ענקית תפרוץ ממנה. כזה הוא הלב היהודי. הוא מקיף את עצמו בשכבות של ציניות וקשיחות צברית, אבל בפנימיותו הוא מלא אהבת ה', אהבת ישראל ואהבת התורה. רק תנו לו את ההזדמנות להתבטא.

הלב היהודי מתגלה בעיתים מיוחדות. כולנו נוכחנו השנה בתחושת האחדות שפיעמה בנו כאשר נקראנו להגן על העם והארץ. פתאום התמלאה הארץ רוח של התנדבות והקרבה, מסירות ואהבת הזולת. וגם ביום-הכיפורים אנו מגלים את האמונה שבלבנו ואת התחושה היהודית החזקה של כולנו. זו, בעצם, האמת האמיתית שלנו.

האתגר הגדול הוא לשאוב מן הרוח שמתגלה ביום-הכיפורים על כל ימות השנה. לתת ביטוי לאמונה שבליבנו גם בימים רגילים ואפורים. לא להסתפק בכך שהלב מלא וגדוש אמונה ואהבת-ה', אלא ליישם את האמונה בחיי היום-יום. אולי יום-הכיפורים הזה ייתן לרבים מאיתנו את העוז להתנער לגמרי מן המסכות הקשוחות של כל השנה, ולהצהיר בגאון: כן, אנחנו יהודים! אנחנו מאמינים!

חתימה טובה וגמר חתימה טובה לכל בית-ישראל.

  "כל הנביאים כולן ציוו על התשובה, ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן - ומיד הן נגאלין"

(רמב"ם הלכות תשובה פרק ז, הלכה ה)

תשרי עם הרבי

חברת JEM הפיקה לאחרונה את החלק השני של תשרי עם הרבי – לקט קטעים מחגי תשרי במחיצת הרבי מליובאוויטש. יש כאן קולות ומראות מרגשים מהאירועים השונים בחודש תשרי, מחלוקת ה'לעקח' של ערב יום-הכיפורים, בחירת ארבעת המינים, תפילות חג-הסוכות, שמחת בית-השואבה ועוד – מארכיוניהם של טובי הצלמים. אורך הקלטת שעה וארבעים דקות. תרגום מלא לעברית. להשיג גם בתקליטורי מחשב. להשיג ב'יודאיקה' 9606120-03.

רואים עולם כהלכה

הרב עקיבא הכהן כץ הוציא-לאור מהדורה מעודכנת של רואים עולם כהלכה - מדריך לנוסע לחו"ל. יש כאן סקירה ממצה של דיני כשרות, שבת, אישות, בעיות טכנולוגיות. רשימת רבנים, מסעדות ומקוואות ברחבי העולם, פירוט זמני הזריחה והשקיעה ועוד. טל' 6423779-02.

תרומות ומעשרות

מדרשת התורה והארץ בחבל קטיף מגישה תקליטור תרומות ומעשרות – סדר הפרשת תרומות ומעשרות אינטראקטיבי. התקליטור, המשלב קטעי וידאו ואנימציה,  הוא כלי-עזר מעולה להבנת התהליך של הפרשת התרומות והמעשרות. מתאים מאוד לתלמידים. טל' 6847055-08.

ניגונים מהלב

גם בעידן המודרני יש ערך לשירה ונגינה היוצאת מן הלב, בלי ליווי מקצועי. ר' שמריהו פלדמן ז"ל היה חסיד חב"ד שנחשב בר-סמכא בניגוני חב"ד עתיקי-היומין. משפחתו מגישה כאן תקליטור כפול ובו הקלטות של ניגונים אותנטיים בקולו. טל' 9606018-03.

עמוד 2  (לתחילת הגיליון)

להתחיל מלמעלה

השבת שבין ראש-השנה ליום-הכיפורים נקראת 'שבת תשובה'. בפשטות, היא נקראת כך משום שהיא אחד מעשרת ימי תשובה. עם זה, עצם העובדה שהשבת נקראת 'שבת תשובה' מוכיחה שיש קשר מיוחד בין השבת ובין עניין התשובה. מה הקשר בין שבת ובין תשובה?

הדבר יובן על-פי מהותה הפנימית של השבת. הן בימי החול והן בשבת יש לאדם עבודה, שכן העבודה היא תכלית חייו של האדם עלי-ארץ, אלא שאינה דומה העבודה בימות החול לעבודה בשבת.

ימי החול ויום השבת

בששת ימי החול עסוק האדם בענייני החולין. משמעות הדבר, שאז הוא עוסק ב'עבודת הבירורים' – לברר את ענייני העולם ולהוציא מכל דבר את הניצוץ האלוקי החבוי בו. עבודה זו כרוכה לא רק בעמל גשמי, אלא גם במאמץ רוחני, שכן הטוב מעורבב עם הרע ודרושה זהירות רבה כדי להפריד את הטוב מהרע ולברר את הניצוץ האלוקי שנפל לשם.

לעומת זאת, ביום השבת אסור 'לברור', כשם ששאר המלאכות אסורות. בשבת-קודש עולים כל העולמות לדרגה עליונה יותר, ולכן עומד האדם למעלה מכל ענייני הבירורים. מהי אפוא העבודה בשבת? -  להתעלות מדרגה לדרגה בעולם הקדושה עצמו.

דרגות בתשובה

גם בעבודת התשובה קיימות שתי הדרגות הללו: בתשובה הרגילה צריך להתבונן בחטאים, להתחרט עליהם, לבכות על הפגם שנוצר על-ידם בנפש, ולקבל החלטות טובות שלא לחזור עוד על המעשים הלא-טובים. בשפת החסידות מכונה התשובה הזאת – 'תשובה תתאה' [=תחתונה].

למעלה מזה היא התשובה שבה עומד האדם מלכתחילה במצב שבו אין מקום לחטאים ולעוונות. הוא עולה לדרגה רוחנית גבוהה, אשר בה מאיר בגלוי הקשר עם הקב"ה, עד שמופרך לגמרי לעשות דבר-מה נגד רצונו. העבודה בדרגה זו היא לעלות מחיל אל חיל, בדרגת הדבקות של הנשמה באלוקות. זוהי 'תשובה עילאה' [=עליונה].

כוח מיוחד לעלות

זו מעלתה המיוחדת של שבת תשובה, שבה משתלבת התשובה עם השבת, בדרגה של 'תשובה עילאה'. אמנם כל עשרת ימי תשובה עניינם 'תשובה עילאה', אבל מכיוון שהם ימי חול, אין זו אמיתת העבודה של 'תשובה עילאה'. לשלמות זו מגיעים דווקא בשבת תשובה.

הדבר מרומז גם בתחילת הפרשה: "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי", תחילה השמים ואחר-כך הארץ. כל ימות השנה יש סדר בעבודת ה' – תחילה עומדים על הארץ ואט-אט מנסים לעלות לשמים; אבל בשבת תשובה מקבל יהודי כוח להיות 'קרוב לשמים' – להתחיל ישר מלמעלה, מה'שמים', ולעמוד מלכתחילה בדרגה רוחנית גבוהה, ב'תשובה עילאה'.

(לקוטי שיחות כרך יד, עמ' 143)

הרגשה ביום-הכיפורים

החסיד הרב אברהם סגל לנדא היה רבה של העיר ז'עבין, ונהג להחמיר בשאלות הקשורות ביום-הכיפורים. כשחלה את חוליו שממנו נפטר אסר עליו הרופא לצום ביום-הכיפורים.

בערב יום-הכיפורים נכנס לבקרו המשפיע המפורסם הרב שמואל-גרונם. אמר לו החולה: "הרופא אסר עליי לצום. הרופא יודע ומבין בטיבה של מחלה, אך האם הוא מבין ויודע בטיבו של יום-הכיפורים? האם יש לו הרגשה מהו יום-הכיפורים? לך יש הרגשה זו, ואת הוראת הרופא אתה יודע, אמור לי אפוא מה לעשות".

אמר הרב שמואל-גרונם: "ידוע שהמגיד ממזריטש לא התענה כמה ימי-כיפורים בגלל חולשתו. אותה תורה המורה לצום ביום-הכיפורים, היא הקובעת שחולה אסור לו להתענות, וגם זה רצון ה'".

התשובה

 שיעיד עליו יודע תעלומות

ומה היא התשובה: שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו, ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד... ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם.

(רמב"ם)

 לפחד מהחיים

יהודי שחלה במחלה סופנית נכנס אל רבי הילל מרדושיץ ואמר: "רבי, מפחד אני מפני המוות". אמר לו רבי הילל: "אם תפחד מפני החיים ותעשה תשובה, שוב לא  תפחד מיום המוות".

 שיברון-לב

חסיד אחד קבל לפני רבי חיים מצאנז שאינו יכול לעשות תשובה. לדבריו, הוא מרגיש עצמו שבור מאוד ומדוכדך בשל חטאיו. אגב דבריו פרץ בבכי גדול. אמר   לו רבי  חיים: "אל תיתן כל-כך אל ליבך. לפעמים חוסר תשובה גם הוא תשובה".

 מה יהיה על המצוות

אחד מתלמידי המגיד ממזריטש פגש פעם אחת את חברו ואמר לו: "אחי, מה יהיה עלינו בגלל כל העבירות שלנו?". השיבו הלה: "על העבירות לא אכפת לי, כי על כך יש תשובה בעולם, אבל מה יהיה על המצוות שלנו, באילו פנים אנו עומדים לפני מלך הכבוד עם מצוות כאלה?".

 מחילה לכול

פעם אחת בא הרבי הרש"ב מליובאוויטש בערב יום-כיפור אל אימו, הרבנית רבקה, ואמר לה: "אימא, אולי לא יצאתי ידי-חובתי כלפייך" [וזאת אף שהרבי היה נזהר מאוד בכיבוד אב ואם בכל הדקדוקים]. אמרה לו אימו: "אמנם ידי-חובתך לא יצאת, אך בערב  יום-הכיפורים ה' יתברך מוחל לכול, לכן גם אני אמחול לך".

 ומיד הם נגאלים

כל הנביאים כולם ציוו על התשובה, ואין ישראל נגאלים אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותם ומיד הם נגאלים, שנאמר: "והיה כי יבואו עליך כל הדברים... ושבת עד ה' אלוקיך... ושב ה' אלוקיך את שבותך וריחמך".

(רמב"ם)

 לא ללטף

החסיד רבי שמואל בצלאל היה אומר: כשאומרים 'אשמנו' היו צריכים להכות על החזה לא ביד אלא במקל יבש. כשמכים ביד יצר-הרע חושב שמלטפים אותו.

 עכשיו מתחילים

הרבי הריי"צ מליובאוויטש סיפר: פעם אחת, למחרת יום-הכיפורים, נכנסתי אל אבי, הרבי הרש"ב, ושאלתיו: "מה עכשיו?". אמר לי: "עכשיו צריך להתחיל לעשות תשובה".

עמוד 3  (לתחילת הגיליון)

חמש תפילות

יום-הכיפורים הוא היום היחיד בשנה שבו מתפללים חמש תפילות. ביום חול מתפללים שלוש תפילות. בשבתות, בראשי-חודשים ובמועדים מוסיפים תפילת 'מוסף'. ואולם ביום-הכיפורים מתפללים תפילה אחת - 'נעילה'. תורת החסידות מסבירה, שחמש תפילות אלה הן כנגד חמש הדרגות שבנשמה - 'נפש', 'רוח', 'נשמה', 'חיה', 'יחידה'.

את חמשת השמות הללו אנו פוגשים לראשונה במדרש-רבה (יד,יא): "חמישה שמות נקראו לה, נפש רוח נשמה יחידה חיה" (בחסידות הסדר הוא "חיה יחידה"). אין אלה שמות בלבד, אלא חמישה רבדים שקיימים בנשמה; חמש דרגות, זו למעלה מזו.

דרגות בנפש

הדרגה התחתונה ביותר היא 'נפש'. זהו החלק שבנשמה שמתלבש להחיות את הגוף. היא מפעילה את הגוף ואיבריו ואת כוחות העשייה. בעבודת-ה', 'נפש' היא החוויה הנפשית המניעה את האדם לקיים בפועל את התורה והמצוות.

למעלה ממנה ניצבת הדרגה שנקראת 'רוח'. היא קשורה לעולם הרגשות. אהבה, יראה, רחמים - אלה רגשות שנובעים מדרגת ה'רוח' שבנשמה. ובעבודת-ה' - 'רוח' זו אהבת ה' ויראתו. אדם שחש בגלוי רגשות של אהבה לקב"ה ויראה מפניו, הוא אדם שבחינת ה'רוח' מאירה בו.

למעלה יותר נמצאת ה'נשמה'. היא מתלבשת בכוחות השכל של האדם: חכמה, בינה, דעת. ובעבודת-ה' - ההבנה וההשגה בגדולת ה' קשורה בדרגת ה'נשמה'. זו הכרה שכלית עמוקה בגדולת ה', עם שאיפה עזה לדבוק בו.

שלוש הדרגות הללו - 'נפש', 'רוח', 'נשמה' - הן הרבדים הגלויים והנתפסים של הנשמה. הן באות לידי ביטוי בצורות מוגדרות, וממילא מוגבלות. אפשר לחוש אותן ולהבינן, כיוון שיש להן לבוש מוגדר ומוגבל. למעלה מזה עומדות הדרגות 'חיה' ו'יחידה', שאין להן לבוש מוגדר. הן הרבדים העל-שכליים, הבלתי-מוגבלים והאין-סופיים של נשמת היהודי.

התגלות ה'יחידה'

יש בנפש כוחות העומדים מעל לשכל ומעל להיגיון. התודעה שלנו אינה מסוגלת לקלוט אותם, אלא בדרך כללית ובלתי-מוגדרת. זאת, משום שהשכל והרגש קטנים ודלים מכדי לתפוס כוחות אלה. הם באים לידי ביטוי בעוצמה רבה, אך מבלי שהתודעה תוכל לקלטם בבהירות ולתרגמם למושגים של שכל ורגש. כוחות אלה נובעים מ'חיה' ומ'יחידה'.

ההבדל בין 'חיה' ל'יחידה' הוא, כמובן, דק ומופשט. אפשר רק לומר, שהרצון הנובע מ'חיה' - אף שאין מבינים ואין מרגישים אותו, בכל-זאת הוא בא לידי ביטוי בצורה של רצון, במשיכה פנימית. עצם העובדה שהאדם חש משהו, מעידה שזה לא בדיוק הוא-עצמו; שיש כאן משהו נוסף. לעומת זאת, הדרגה שנקראת 'יחידה' - היא עצם הנשמה. היא אינה יכולה להתגלות בצורה של תחושה, כי היא-היא האדם עצמו.

ה'יחידה' נקראת כך משום שהיא קשורה ומאוחדת בתכלית ב'יחיד' - בקב"ה. כשם שהקב"ה אינו נתפס ואינו ניתן להרגשה בצורה כלשהי, כך גם עצם הנשמה. ה'יחידה' גם אינה משתנה ואינה מושפעת משום דבר חיצוני. היא עומדת מעל כל אפשרות שחטא ועוון יפגעו בה. הקשר שלה עם הקב"ה נשאר במלוא תוקפו, יקרה מה שיקרה.

דרגה זו אינה באה לידי ביטוי בדרך-כלל. היא מתפרצת רק כשהאדם ניצב מול דבר שמאיים על עצם הקשר שלו עם הקב"ה, כמו התכחשות ליהדותו, למשל. או-אז היא פורצת החוצה ומעניקה ליהודי את התוקף למסור את נפשו על קידוש-השם. ויש עוד הזדמנות שה'יחידה' מתגלה - ביום-הכיפורים, ובמיוחד בתפילת 'נעילה', התפילה החמישית. כאשר יהודי מכריז בסוף התפילה: "שמע ישראל", "ה' הוא האלוקים" - ברגע זה מאירה בו ה'יחידה' שבנפשו.

רחיצה ביום-הכיפורים

מאת הרב יוסף גינזבורג

רב אזורי עומר

שאלה: אילו סוגי רחיצה מותרים ביום-הכיפורים?

תשובה: על יום-הכיפורים נצטווינו בתורה (ויקרא טז,לא): "ועיניתם את נפשותיכם". אחד מחמשת העינויים שמנו חז"ל ביום זה הוא - רחיצה.

על העינויים שמלבד אכילה ושתייה נחלקו הפוסקים אם איסורם הוא מן התורה או מדרבנן, ולהלכה נפסק שיש להחמיר כדעת הסוברים שאיסורם מן התורה, ולהחמיר בהם במקרה של ספק.

גם חלק מהגוף אסור ברחיצה, בין במים חמים ובין בצוננים, ואפילו להכניס אצבע קטנה למים אסור. כמו-כן אסור לשטוף את הפה. אבל אם היו הידיים (וכן העיניים, הפה או כל איבר אחר) מלוכלכות ממש, מותר לנקות את המקום המלוכלך בלבד, לפי שאין זו רחיצה של תענוג. על-כן יולדת בימים הראשונים לאחר הלידה, וכן רופא ואחות המטפלים בחולים, רשאים לרחוץ את ידיהם כרגיל.

כלה (כל שלושים יום מחופתה) מותרת לרחוץ פניה, אבל אם אין החתן רואה אותה כל היום, נוהגים לאסור.

נטילת ידיים: בהשכמה נוטלים (שש פעמים לסירוגין, כבכל יום, אבל) עד חיבור האצבעות לכף היד בלבד. כוהן העולה לדוכן - נוטל ידיו כרגיל, עד אמת-היד (ויש מחמירים עד חיבור האצבעות). לוי הנוהג ליטול ידיו קודם שהוא נוטל את ידי הכוהן, נוטל עד חיבור האצבעות. היוצא לשירותים בליל יום-הכיפורים אחר התפילה, ייגע במקומות המכוסים, כדי שיצטרך ליטול ידיו (עד חיבור האצבעות) ולברך 'אשר יצר' בידיים טהורות. אבל בערב, לפני התפילה, או ביום, דיי שעשה צרכיו, כדי ליטול כאמור, מכיוון שצריך להתפלל אחר-כך. חולה האוכל ב'שיעורים' נוטל ידיו עד חיבור האצבעות, והאוכל כביצה נוטל ידיו כרגיל.

במוצאי הצום נוהגים לנטול את כל היד, כמו בכל יום בבוקר.

מקורות: יומא עג,ב.עז,ב. רמב"ם הל' שביתת-עשור פ"ג ה"א-ב. שו"ע או"ח סי' תריא, תריג ונו"כ. שו"ע אדמו"ר הזקן שם. פסקי תשובות שם. נטעי גבריאל יו"כ פמ"ב-מ"ד ופס"ח ס"ב, וש"נ. אנציקלופדיה תלמודית, ערך 'יום הכיפורים' כרך כב עמ' תנא,תע.