שיחת השבוע - הגיליון השבועי לכל יהודי

הגיליון השבועי לכל יהודי. מס' 820, ערב שבת קודש וחג הסוכות, י"ד בתשרי תשס"ג (20.9.02)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר) ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

קובץ גרפי בפורמט PDF

לדף ההורדות

גליונות קודמים

עמדה

יש חדש

עמוד 1

עמדה שבועית

לתקן עולם במלכות ה'

דבר-מה גדול מתרקם כאן. אי-אפשר שלא לראות כי העולם מתקדם במהירות לקראת הייעוד המפורט בהפטרת החג: "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".

ח ז"ל אומרים, שאחרי מחילת העוונות ביום-הכיפורים מתחיל הקב"ה למנות מחדש את חטאי עם-ישראל רק בחג-הסוכות, משום שבימים שבין יום-הכיפורים לחג-הסוכות אין כל אפשרות של חטא ועוון. בימים האלה היהודים "עסוקים במצוות" — זה בסוכתו, זה בלולבו. ובאמת, לא צריך להיות רבי לוי-יצחק מברדיצ'וב כדי לחוש התעלות-רוח למראה המוני בית-ישראל המתהלכים בימים אלה ברחובותינו ואתרוג ולולב בידיהם, או למראה הילדים והמבוגרים העמלים על בניית הסוכה.

פתאום רואים את האהבה שיש בלב כל יהודי למצוות ה'. ניכרת שמחה של מצווה אמיתית. רוח היראה של הימים הנוראים מפנה את מקומה לרגש של אחווה, שמחה ודבקות במצוות. זו התקופה שבה מגיעה לשיאה אווירת החגים, שמרימה את כולנו מחיי היום-יום ומטרדות השעה, לעולם רוחני יותר, נינוח ומלא שמחה ואהבה.

להביט פנימה

חג-הסוכות הוא מפגן של אחדות-ישראל. הדבר משתקף במצוות הסוכה, שמבטלת את המחיצות בין חלקי העם. הכול יוצאים מהבתים, המפוארים יותר או פחות, ויושבים בסוכות. והלוא אמרו חז"ל: "ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת".

מימד עמוק יותר של אחדות בא לידי ביטוי במצוות ארבעת המינים. הכול מכירים את המדרש הידוע על ארבעת הסוגים שיש בעם-ישראל, אבל כאשר מתבוננים במשמעות הדבר, אי-אפשר שלא להתפעל מעוצמת רעיון האחדות הטמונה כאן. התורה מצווה אותנו לצרף אלינו גם את ה'ערבה', גם את היהודי שאין בו לא תורה ולא מעשים טובים. וכי אין אנו נוטים להתרחק מטיפוס כזה של יהודי ריק מתורה וממצוות? אבל התורה קובעת, שבלי להתחבר עם היהודי הזה אין כל ערך אפילו ב'אתרוג' - אי-אפשר לקיים את המצווה!

כאן מזדקרת האחדות המהותית המופלאה הקיימת בעם-ישראל. "אל תביט אל מראהו", אמר הקב"ה לשמואל הנביא. על-אחת-כמה-וכמה הדברים נאמרים לשכמותנו. אל לנו לשפוט יהודי שני על-פי המראה החיצוני, על-פי מעשיו והתנהגותו הגלויים לעינינו. גם מי שנראה כ'ערבה', הוא חלק מעם-ישראל ויש בקרבו נשמה שהיא "חלק א-לוה ממעל ממש". יש בו מעלות אין-סופיות, צריך רק לדעת להסתכל פנימה ולגלותן.

העולם מתאחד

חג-הסוכות גם מדגיש את ההשפעה הכלל-עולמית של הקדושה. בחג זה היו מקריבים בבית-המקדש שבעים פרים, כנגד שבעים אומות-העולם. ההפטרה של החג מדברת על מה שיקרה לגויים בזמן הגאולה, ועל התהליכים שיביאו את העולם כולו להאמין בה' ולעבדו שכם אחד.

בתקופתנו אנו עדים להתרחשויות כלל-עולמיות בלתי-שגרתיות. השנה ציין העולם שנה לפיגוע הטרור במרכז הסחר העולמי בניו-יורק, אירוע ששינה באחת את פני העולם. בעקבותיו הוגדר מחדש ציר-הרשע, העובר דרך מדינות תומכות טרור וארגונים אסלאמיים קיצוניים. המדינות השולטות כיום בעולם נחושות לרוצץ את ראש הנחש ולהילחם עד חורמה בגרורותיו של הטרור העולמי. במידה מסויימת יש כאן התאחדות של העולם כולו להשגת יעדים של תיקון עולם והשלטת ערכים של צדק ויושר בעולם כולו.

אין ספק שדבר-מה גדול מתרקם כאן. כיצד בדיוק יתפתחו הדברים - אין אנו יודעים. כבר קבע הרמב"ם, שתהליכים רבים במהלך הגאולה "לא יידע אדם איך יהיו עד שיהיו". אבל אחרי שהדברים מתרחשים, וכאשר רואים את התמונה הכוללת, אי-אפשר שלא לראות כי העולם מתקדם במהירות לקראת הייעוד המפורט בהפטרה: "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".

בציפייה לגאולה

"אמר רבי חנינא: אין מלך המשיח בא אלא ליתן לאומות העולם שתי מצוות, כגון סוכה ולולב, אבל ישראל - כולם למדים תורה מפי הקב"ה, שנאמר 'וכל בנייך לימודי ה'"

(ילקוט שמעוני תהילים סימן תרפב)

יש חדש

מגבירים שמחה

צעירי-חב"ד ערוכים לקראת הפעילות הגדולה בימי חג-הסוכות. מאות סוכות ניידות יסובבו אי"ה בחוצות הערים והיישובים, ויזכו את המוני בית-ישראל במצוות החג. במרכזי הערים מציבים בתי-חב"ד את 'סוכות האחווה', שיאפשרו לציבור לקיים את מצוות הסוכות וארבעת המינים. חסידי חב"ד ישמחו את כוחות הביטחון, ובייחוד את החיילים המשרתים ביש"ע. כמו-כן תהיה פעילות מיוחדת במרכזים רפואיים, בבתי-אבות, בריכוזי עולים ואף בבתי-כלא. בלילות חול-המועד ייערכו אי"ה עצרות גדולות של שמחת בית-השואבה. הציבור מוזמן.

חוגגים בחברון

היישוב היהודי בחברון מצפה לעליית המוני בית-ישראל לחברון בימי חול-המועד סוכות. בימים שני ושלישי תהיה מערת-המכפלה פתוחה כולה, לרבות אולם יצחק, כל היום, ויתקיימו אירועים עם מיטב אמני הזמר החסידי. ביום שלישי יופיע גדול הזמר החסידי, מרדכי בן-דוד בעצרת שמחה גדולה. כל האירועים, הדרכים והסיורים מתואמים עם כוחות הביטחון ומאובטחים על-ידם. הסעות ממוגנות מכל רחבי הארץ.לפרטים 1-800-400-456.

הפקות חדשות

חברת 'גל-פז' הפיקה לאחרונה שתי הפקות חדשות לילדים: השב תשיבם – קומדיה חינוכית סביב מצוות השבת אבידה, עם דוד החקיין, מיכאל וייגל ואברהם סלקטור. מבצע מנחם – עלילה על רקע המהפכה החומייניסטית באיראן. טל' 03-9606120.



 

עמוד 2  (לתחילת הגיליון)

שולחן שבת

מעובד על פי שיחותיו של הרבי מליובאוויטש, על-ידי צ' לבנוני

כשה'יבול' מוכן
- יש שמחה

השמחה בחג-הסוכות היא ביתר שאת משמחת הרגלים האחרים, פסח ושבועות. דווקא בחג-הסוכות התורה מצווה שלוש פעמים על השמחה, בעוד בחג-השבועות מופיע ציווי אחד בלבד, ואילו בחג-הפסח אינו מוזכר עניין השמחה.

חז"ל מסבירים בפשטות, שהדבר נובע מההבדלים במצבה של תבואת השדה בכל אחד ואחד משלושת הרגלים: בפסח, "חודש האביב", התבואה עדיין אינה בשלה, ולכן עדיין אין שמחה, כי בשלב זה אין יודעים בוודאות אם התבואה תצמח כראוי. בשבועות, "חג הקציר", התבואה כבר מוכנה לקצירה, ולכן מתחילה שמחה, אך עדיין אין היא שלמה, שכן התבואה נמצאת בשדה ועדיין אי-אפשר ליהנות ממנה. דווקא בחג-הסוכות, "חג האסיף", היבול כבר אסוף בבית ואפשר ליהנות ממנו, ולכן השמחה שלמה שלוש פעמים שמחה.

תבואה רוחנית

התורה היא נצחית וענייניה שייכים לכל יהודי, בכל מצב ובכל זמן. שלושה שלבים אלה בהתפתחות השמחה קיימים לא רק אצל החקלאים בימי-קדם, אלא גם בעבודתו הרוחנית של כל אדם מישראל.

ה'תבואה' הרוחנית היא התורה והמצוות (התורה מכונה 'לחם' ו'תבואה' והמצוות הן בבחינת 'פירות'). ובעניין זה יש שלושה שלבים בעבודתו של יהודי בקיום התורה והמצוות: חג-הפסח מציין את השלב הראשון, חג-השבועות – השלב השני, ובחג-הסוכות מגיעה העבודה לשלמותה, ולכן גם השמחה שלמה.

האמונה היא היסוד

חג-הפסח הוא הזמן של יציאת מצרים, שבו התחולל בעם-ישראל עניין האמונה ("וירא ישראל... ויאמינו בה'"). האמונה היא היסוד של עבודת ה', אבל עם זה אין היא אלא יסוד בלבד. יכול אדם להאמין ולנהוג שלא על-פי האמונה, שכן האמונה היא כוח כללי ועליון מכדי לנתב את החיים בפועל.

השלב השני הוא חג-השבועות – "זמן מתן תורתנו". כאן עבודת ה' עובדת לפסים מעשיים של קיום התורה והמצוות. הקב"ה נותן לנו את תורתו ומצוותיו, ואנו, מצידנו, מכריזים "נעשה ונשמע". שלב זה נמשל לקציר התבואה – היא כבר קצורה ומוכנה, אבל עדיין לא הוכנסה הביתה. כך בני-ישראל מקבלים עליהם את התורה והמצוות, אבל עדיין לא קיימון בפועל.

יש 'יבול'

השלב השלישי והשלם הוא חג-הסוכות. מחג-השבועות ועד חג-הסוכות עסקנו בקיום התורה והמצוות בפועל, ועל-כן עכשיו אפשר 'להכניס הביתה' את היבול הרוחני של העשייה בתורה ובמצוותיה. היהודי כבר הגיע לשלב השלישי של קיום התורה והמצוות בפועל ממש, ועכשיו הוא יכול לשמוח על דרגתו הרוחנית.

דבר זה מסביר את גודל השמחה של חג-הסוכות. שמחה זו נובעת מ'איסוף' התבואה הרוחנית. ובפשטות – השמחה בחג-הסוכות היא שמחה של מצווה שמחת הלולב ושמחת הישיבה בסוכה. השמחה הרוחנית הזאת מביאה שפע של שמחה לעבודת ה' כל ימות השנה.

(לקוטי שיחות כרך כט, עמ' 232)

אמרת השבוע

תשובה כהלכה

רבי לוי-יצחק שניאורסון, אביו של הרבי מליובאוויטש, אשר שימש רבו של מחוז יקטרינוסלב באוקראינה, נודע כבר בצעירותו כגאון-עולם. קודם שנעשה רב הלך לבקש סמיכה מגאוני דורו, ובין השאר ביקר אצל הגאון רבי חיים מבריסק.

זה היה בחג-הסוכות שחל בשבת. לאחר כניסת השבת והחג באו פתאום כמה תושבים במרוצה אל רבי חיים ושאלה חמורה בפיהם: הם כמה דיירים שהתכוננו לאכול את סעודת החג בסוכה שהקים אחד מהם בחצר, אך התברר ששכחו לערוך 'עירוב חצרות', וממילא אסור לטלטל את האוכל מהבית לסוכה.

פנה רבי חיים אל אורחו: "מה דעתך על שאלה זו?". ענה רבי לוי-יצחק בו-במקום: "הלוא הסוכה עצמה היא ה'עירוב'!".

מן המעיין

חג-הסוכות

 בסוכה עם פשוטי-העם

מסופר על הבעש"ט, שפעם אחת בנה לו סוכה שהיו עליה הרבה שאלות, ורק בדיעבד הייתה כשרה למצוות סוכה. וכי לא היה יכול לבנות סוכה כשרה למהדרין ולקיים מצווה מן המובחר? אלא כמנהיג העם היה מוכן לרדת ממדרגתו ולשבת בסוכה שפשוטי-עם יושבים בה, כדי להביא באמצעותה את הארות הקדושה של הסוכה גם לסוכותיהם של היהודים הפשוטים ולהעלותם. עד-כדי-כך הגיעה אהבת-ישראל של הבעש"ט!

 הדיוט בסוכה

רבי פישל מסטריקוב היה יושב בסוכה אפילו בשעת גשם. שאלוהו: הלוא נאמר בפירוש בשולחן-ערוך: "ירדו גשמים, הרי זה ייכנס לתוך הבית", ומוסיף על כך הרמ"א בהגהותיו: "וכל פטור מן הסוכה ואינו יוצא משם אינו מקבל עליו שכר ואינו אלא הדיוט?". השיב להם רבי פישל: "מוטב שאהיה הדיוט, ובלבד שאשב בסוכה".

מי יכול להצטער

רבי מנחם-מענדל מקוצק היה יושב בסוכה בשעה שירדו בה גשמים. הוא היה אומר: כל הפטור מן הסוכה בשעת גשם הוא מפני שאז האדם הוא בבחינת 'מצטער', וה'מצטער' פטור מן הסוכה; אבל לי נראה, שיהודי שמסוגל להרגיש בסוכה את הגשם ולהיות 'מצטער' על כך - באמת אינו ראוי לשבת בסוכה.

 אושפיזין

בספר הזוהר יש אזהרה מיוחדת על גודל העניין של הכנסת אורחים לסוכה. יש לומר, שזה כולל גם 'להכניס לסוכה' יהודים שאולי אינם עניים בגשמיות, אלא שהם עניים ממצוות סוכה; צריך לקיים בהם 'הכנסת אורחים' ולדאוג לכך שייכנסו לסוכה ויקיימו את המצווה.

(הרבי מליובאוויטש)

 יותר מראיית העין

סיפרו לרבי מנחם-מענדל מקוצק על צדיק אחד, האומר על עצמו שהוא רואה תמיד את כל שבעת האושפיזין אצלו בסוכה. השיב רבי מנחם-מענדל: אני אינני רואה אותם, אבל אני מאמין לדברי חכמינו ז"ל שהם באים אלינו אל הסוכה, ובאמונה הזאת רואים יותר ממה שרואים בעיניים.

 שמחת בית-השואבה

"אמר רבי יהושע...לא ראינו טעם שינה בעינינו". כיצד אפשר לראות שינה בעיניים? אלא הכוונה היא שלא ישנו אז אף לא שינה שבה העיניים פקוחות. הלוא "יושב בטל כישן דמי"; הבטלה היא שינה בעיניים פקוחות. ובשמחת בית-השואבה לא ישבו בטל אף לא רגע אחד, כי עסקו תמיד בעבודת-השם.

תשובה מאהבה

התורה אומרת: "ולקחתם לכם ביום הראשון". אומר על כך המדרש: "ביום הראשון - ראשון לחשבון עוונות". בימים הנוראים היה מקום לומר, שתשובתם של בני-ישראל אינה אלא מיראה, אולם כשמגיע חג-הסוכות ובני-ישראל רצים לקיים את המצווה לשם-שמים, סימן שתשובתם היא מאהבה. והלוא אמרו חכמינו, העושה תשובה מאהבה נעשים לו הזדונות כזכויות. זהו אפוא "ראשון לחשבון עוונות" – ביום זה מתחילים לחשב את העוונות לזכויות.

(רבי לוי-יצחק מברדיצ'וב)

 אחרי הטהרה

מצוות סוכה מתקיימת לאחר יום-הכיפורים. אחרי שכל גופו של האדם נטהר מחטא ביום-הכיפורים, ראוי הוא להיכנס אל תוך מחיצות הסוכה.

(חידושי הרי"ם)



 

עמוד 3  (לתחילת הגיליון)

מעשה שהיה

סוכה במדבר

במלחמת יום-הכיפורים, בחג-הסוכות, נגה עלינו אור גדול.

כאשר הזעיקו אותנו למלחמת המגן של עם-ישראל באמצע יום-הכיפורים הייתי מוצב כחייל מילואים ביחידת חרמש, בגדוד 128 (חטיבה 14). כל העם היה מגוייס. מקום השירות שלנו היה בסיני, באזור הצפוני (ציר טסה).

נעים ונדים היינו במדבר בזחל"ם שלנו, ללא מקום קבוע. הכול היה נייד, ולא היה לנו מושג היכן נהיה בעוד שעה. ההפעלה שלנו נעשתה באמצעות הקריאה בקשר, ללא תכנון מקדים.  עיקר הפעילות שלנו הייתה בלילה. במשך היום חנינו בדרך-כלל מתחת לרשתות הסוואה, פרוסים על-פני השדה, כל זחל"ם בנפרד.

הקרבות היו עדיין בעיצומם. בערב חג-הסוכות, כשאנו נעים על הכביש, בשיירה,  פגשנו את הרב החטיבתי נוסע בג'יפ. הרב מסר לי בקבוק יין ואגודה של ארבעת המינים.

ערב חג-הסוכות עבר עלינו במנוחה, לאחר לילה של פעילות. כל החיילים שכבו בצל הזחל"מים המוסווים וחל איסור לצאת אל מחוץ לרשתות.

בשעות אחר-הצהריים הביאו לנו אספקה של מזון ומים ואישרו לכל חייל מימייה אחת של מים לרחצה. חברי יואל הצהיר שאפשר להתקלח ולחפוף ראש במימייה אחת, ואמנם כך עשינו ואף החלפנו בגדים נקיים לכבוד החג המתקרב ובא. 

אבל מה על סוכה לכבוד חג-הסוכות?

נשארו לנו כשעתיים עד כניסת החג והשאיפה להכין סוכה הייתה גדולה.

אבל איך? מהיכן נמצא מדבר דפנות, עמודים, סכך כשר וקישוטים?

התחלנו לטכס עצה. ביקשנו רשות להקים סוכה על הזחל"ם אבל לא קיבלנוה בגלל הצורך להשאיר את הזחל"ם בזמינות מבצעית לקראת הצפוי. החג מתקרב והולך ועדיין אין סוכה. החלטנו להקים סוכה במקום שבו חנינו וקיווינו שלא יזעיקו אותנו עד כניסת החג.

יואל, המשתייך למשפחת 'האוגרים' (כל פריט ללא בעלים נאסף אליו למאגר, שמא יהיה לו שימוש בעתיד), ניגש עמנו לחטט במאגר אוצרותיו. מצאנו אצלו ארבעה ברזילי-זווית, חבל שאורכו כתריסר מטרים וחבילת חוטי קשירה, שהתגלגלה ליד האפסנאות בעת הגיוס ללא בעלים מוצהרים ומצאה את דרכה אל האוצר.

החלטנו שבעזרת כל אלה נוכל לבנות סוכה כשרה. מיד התחלנו בבניית הסוכה. חמישה חיילים קיבלו אישור לצאת אל מחוץ לרשתות ההסוואה.

חיילים שהתעוררו ממנוחתם שפשפו את עיניהם ולא הבינו את פשר מעשינו. לאחר שקלטו במה מדובר חפצו גם הם להצטרף לבניית הסוכה. בשעות אחרי-הצהריים המאוחרות, כשעה לפני כניסת החג, קיבלנו פקודה לקפל את רשתות ההסוואה והותר לנו להסתובב בשטח. או-אז הצטרפו רבים למלאכה.

הקמנו עמודי זווית (בגובה מטר ועשרה). קשרנו את החבל בראשי הזוויתנים. קשרנו חוטי קשירה בין הזוויתנים, במרחק של כעשרים ס"מ זה מזה, וזכינו בקירות מדין 'לבוד', בשלוש דפנות.  בחלק העליון קשרנו בין החבלים חוטי קשירה רבים כדי להניח עליהם שיחים לסכך.

חיילים רבים נפוצו על פני השדה לתור אחר סכך. השיחים באזור שבו היינו היו קטנים ודלילים. לאחר כשעה מאומצת אספנו די שיחים לסכך את הסוכה.

עם כניסת החג הייתה לנו סוכה כשרה שגודלה כחמישה-עשר מטרים רבועים, וגובהה קצת יותר ממטר.  חסרו לנו כמובן – שולחנות, כיסאות, תאורה וקישוטים. הסתדרנו בלעדיהם, שהרי אלה אינם ממעכבי המצווה.

התפללנו מוקדם. לתפילה הצטרפו חיילים רבים שבדרך-כלל לא נהגו לבוא לבית-כנסת. בסיום התפילה נכנסו לתוך הסוכה כל המתפללים ואט-אט הצטרפו כל שאר חיילי הפלוגה, חוץ מהשומרים. קידשנו על היין, בירכנו 'לישב בסוכה' ואכלנו מנות-קרב מחוממות. השירה החלה מיד וסחפה את כל החיילים, שישבו מקופלים על הרצפה (לא נמצא מי שאמר צר לי המקום שאשב בסוכה), ושרנו שירי חג.

חזקה עלינו פקודת המפקדים שלא לשיר בקול רם מדי ולהתכונן לתזוזה ברגע שנקבל פקודה, אולם עד שהתקבלה הפקודה ישבנו ושרנו שעה ארוכה.

הספקנו לברך ברכת המזון ובדיוק ברגע שסיימנו לברך הגיעה הפקודה בקשר לצאת למשימה הבאה. זו הייתה הפעם היחידה באותו חג שזכינו לשבת בסוכה.

בטוח אני כי כל האושפיזין באו לבקרנו בסוכה זו, אשר בה נתקיים "ויעשו כולם אגודה אחת".

יצאנו לדרכנו למשימה הבאה והסוכה נשארה בשטח, לחכות לאושפיזין אחרים.

ישיבה כזו בסוכת שלום של אחדות ישראל השאירה בי חותם לשנים רבות.

מאז בניתי לי סוכה קטנה, בגודל מינימלי, מתקפלת וניידת, שאני יכול להשתמש בה בכל מקום ולהקימה בתוך דקות. בסוכה זו משתמשים ילדיי בטיולי סוכות. בני הבכור, שנולד במלחמת יום-הכיפורים, ייקח אותה השנה לשירות מילואים בחג-הסוכות.

סיפור זה סיפרתי לבני-משפחתי בלילה הראשון של חג-הסוכות במשך עשרים ושמונה שנים. השנה החלטתי לחלוק אותו עם כל עם-ישראל, בתקווה שבמהרה נוכל לשבת יחד בסוכת עורו של לווייתן.

(תודתנו למספר הסיפור וגיבורו, צמח גלס, חיפה)

דרכי החסידות

חיבוק של הקב"ה

כל אחד ואחד ממועדי חודש תשרי מבטא, בדרכו המיוחדת, את הקשר המהותי העמוק שבין היהודי לקב"ה. ראש-השנה מגלה זאת על-ידי כוחו של היהודי להמליך את הקב"ה למלך על העולם; יום-הכיפורים חושף נקודה זו בכך שבו מתפרצת עצם הנשמה, ה'יחידה' שבנפש; שמחת-תורה מבטא זאת על-ידי הקשר העמוק בין כל יהודי לתורה; ואילו חג-הסוכות מפגין את הקשר העמוק שבין היהודי לקב"ה – על-ידי הסוכה.

כיצד מבטאת הסוכה את האהבה העצמותית שבין היהודי לקב"ה? על הפסוק (שיר-השירים ב,ו) "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני" מבואר בתורת החסידות, שיש כאן רמז למועדי חודש תשרי: "שמאלו תחת לראשי" מכוון כנגד ראש-השנה ויום-הכיפורים, שהם ימי הדין והיראה ("שמאל"); ואילו "וימינו תחבקני" אמור על חג-הסוכות, שבו מתגלית אהבתו של הקב"ה לעם-ישראל בבחינת 'תחבקני'.

אהבה בלי תנאים

חיבוק הוא אחד מביטויי האהבה. אפשר, כידוע, לבטא אהבה בדרכים שונות: בדברי אהבה, במבט אוהב, בנשיקה וגם בחיבוק. למה נבחר דווקא החיבוק כביטוי לאהבתו של הקב"ה לעם-ישראל?

מסבירה תורת החסידות, שהחיבוק שונה במהותו משאר ביטויי האהבה. אפשר לראות את ההבדל כבר בצורה החיצונית: כל ביטויי האהבה האחרים קשורים בדרך כלשהי בפנים (מדברים אל פני האהוב, מביטים בפניו, נושקים בפניו), ואילו החיבוק הוא דווקא מאחור; המחבק לופת דווקא את גבו של אהובו.

שוני חיצוני זה מגלה את השוני המהותי. שאר ביטויי האהבה קשורים ביכולתו של האהוב להשיב אהבה. המדבר דיבורי-אהבה מצפה שהאהוב ישמע את הדברים, יבינם, יגיב עליהם. כך גם במבט או בנשיקה. לכן כולם קשורים בפנים, שבהם משתקפת אישיותו של האדם. לעומתם, החיבוק מבטא אהבה שאינה מצפה לאהבה חוזרת. האדם כאילו אומר: גם אם לא תשיב לי אהבה, אוסיף לאהוב אותך. משום כך הביטוי החיצוני של אהבה זו הוא בחיבוק, שמקיף גם את חלקו האחורי של הגוף, אותו חלק שאינו מגיב ואינו משיב אהבה.

אכילה ושתייה שהן מצווה

כל זה הוא משל לקשר שבין הקב"ה לעם-ישראל. גם אצל יהודי יש 'פנים' ויש 'אחור' (כלפי הקב"ה). אותו חלק מהחיים שמוקדש לתורה, לתפילה ולעבודת ה', הוא בבחינת 'פנים', שכן בו משתקפת החזרת האהבה מצד היהודי כלפי הקב"ה. החלק האחר של החיים - הצרכים הגשמיים, האכילה, השתייה, השינה וכדומה - הוא בבחינת 'אחור', שכן באופן חיצוני לפחות איננו רואים שם את הקדושה ואת האהבה לקב"ה.

היה אפשר לחשוב, שאהבת הקב"ה לעם-ישראל תקיף רק את חלק החיים שבו קשור היהודי לקב"ה - את התורה, התפילה, קיום המצוות, עבודת ה'. אומרת כנסת-ישראל: לא ולא! "וימינו תחבקני"! הקב"ה 'מחבק' את היהודי גם 'מאחוריו', גם את החלקים שבהם אין הקשר שלו עם בוראו נראה בגלוי; אהבת ה' לעם-ישראל מקיפה גם את העיסוקים הגשמיים השגרתיים ביותר.

ביטוי לזה אנו רואים במצוות סוכה. וכי היהודי מצווה ללמוד בסוכה, להתפלל בה, לקיים בה מצוות? לאו-דווקא. המצווה היא לעשות בה את צרכיו הגשמיים: לאכול, לשתות, לישון, לנוח. וכאן אנו רואים את הדבר הנפלא ביותר: אותה אכילה, אותה שתייה, אותה שינה ומנוחה שהאדם עושה בסוכה, אף-על-פי שהן צרכיו הגשמיים, נהפכות למצווה ומבטאים את הקשר בין היהודי לבוראו!

זה, כביכול, ה'חיבוק' של הקב"ה, האהבה הגדולה שלו אף לצדדים שאינם קשורים עמו. הקב"ה כאילו אומר בכך, שאהבתו לעם-ישראל כה גדולה, עד שגם צרכיו הגשמיים של יהודי יקרים לו והוא מקיפם באור האלוקי של המצווה.



 

עמוד 4  (לתחילת הגיליון)

חיים יהודיים

עלייה לרגל מחלונות 'הבית השרוף'

קלמנוביץ': "להחזיר את החיים
השוקקים לרובע היהודי"

העימות הנוכחי פגע קשה בתיירות בישראל ובמיוחד בירושלים. אפילו במספר הפוקדים את שריד בית-מקדשנו, נרשמה בשנה האחרונה ירידה. הרובע היהודי הסמוך, שבעבר שקק חיים, בעיקר בעיתות חג ומועד, משווע למבקרים. להערכת בעלי-העסקים מדובר בצניחה של כתשעים אחוזים בתיירות החוץ והפנים.

"אין לירידה הזאת שום הצדקה אמיתית", אומר יו"ר דירקטוריון החברה לפיתוח הרובע היהודי, דב קלמנוביץ'. " ברובע היהודי אין חיכוך בין יהודים לערבים, וברוך-ה' גם לא היו בו פיגועים. נראה שזו אווירה כללית של חשש ושל הסתגרות".

ממצאים חיים

על רקע זה מקווה קלמנוביץ' להקפיץ מחדש את מספר המבקרים ברובע היהודי, החל מחול-המועד סוכות, בעזרת שני מיזמים תיירותיים שיזם. האחד, מיצג אור-קולי מרהיב שיועלה במרתף 'הבית השרוף' ברובע. 'הבית השרוף' הוא ביתה המפואר של משפחת הכוהנים העשירה לבית קתרוס, שנחרב כמעט עד היסוד בזמן חורבן הבית השני.

הבית נתגלה בחפירות לשחזור הרובע היהודי, לאחר מלחמת ששת הימים. קומת המרתף של הבית נמצאה מכוסה בשכבת-שריפה עבה במיוחד, שלא נפגעה על-ידי בנייה מאוחרת. תחתיה נתגלו מכתשים ועליים עשויי אבן-בזלת, אבני רחיים, משקולות, כדים, שולחן-אבן, כידון ואפילו שלד של אחת מבנות הבית.

בונים את החורבה

המיצג החדש מתאר באמצעים חזותיים וקוליים משוכללים ביותר את המתרחש באותם ימים של מצור וחורבן. בשלב מסויים נראה הכוהן ניגש לחלון הבית, מבחין בלהבות העולות מבית-המקדש וזעקה נוראה פורצת מגרונו. בעזרת האפקטים הטכנולוגיים חשים הנוכחים בלב ההתרחשות. "כשראיתי את המיצג לראשונה, בכיתי", אומר קלמנוביץ'.

הפרוייקט השני שיזם ושבזכות מרצו הבלתי-נלאה זכה לפני כמה שבועות לאישור ולמימון ממשלתי, הוא שחזורו של בית-הכנסת 'חורבת רבי יהודה החסיד'. מדובר בפרוייקט ענק ושאפתני, שיימשך כשנתיים. "אנחנו מבקשים, מצד אחד, לחבר אנשים אל כאב החורבן, ועם זה לטעת תקווה ואופטימיות, על-ידי בניית ההריסות ושיקום העבר המפואר", אומר קלמנוביץ'.

נגד כל הסיכויים

ככל שהדברים נוגעים לו-עצמו, המגמה שהוא מציג היא יותר מסמלית. קלמנוביץ' (45), דור שישי בירושלים, בעל משרד גדול לראיית-חשבון, הוא הפצוע הראשון של האינתיפאדה הקודמת. בשבט תשמ"ח נסע לבית-אל דרך רמאללה, ובקבוק-תבערה הושלך על רכבו. הרכב עלה באש ודב, טנקיסט לשעבר, הצליח להיחלץ מתוכו אפוף להבות. הוא נכווה בשבעים וחמישה אחוזים מגופו. הרופאים לא נתנו לו סיכויים רבים לחיות. חודש שהה במחלקת טיפול-נמרץ ועוד כשנה בתהליכי החלמה ושיקום.

מבחינה רפואית יש לו למעלה ממאתיים אחוזי נכות, מעשית - קלמנוביץ' הוא פצצת מרץ וחיים. לאחר שיקומו עמד כשלוש שנים בראש ארגון נפגעי פעולות איבה, ורשם כמה הישגים חשובים לטובת הנפגעים. כעת הוא מתפרנס מראיית-חשבון ועוסק בפיתוח הרובע היהודי. ובין לבין הוא מסתובב בעולם ונושא הרצאות. קלמנוביץ': "לפני הפציעה היו לי שלושה ילדים ולאחריה נולדו לי ברוך ה' עוד שלושה. הערבים התכוונו להרוג יהודי אחד וקיבלו עוד שלושה. אבל אני הרי לא הסיפור כאן".

פינת ההלכה והמנהג

קישוטים לסוכה

מאת הרב יוסף גינזבורג

רב אזורי עומר

שאלה: האם יש משמעות הלכתית לקישוטי הסוכה?

תשובה: בברייתא במסכת סוכה פורטו קישוטי סוכה שנהגו בימי-קדם: "עיטרה [את הסוכה] בקרמין [יריעות ארוגות] ובסדינים המצויירים, ותלה בה אגוזים, שקדים, אפרסקים ורימונים, פרכילי [אשכולות] ענבים ועטרות של שיבולים, יינות, שמנים וסלתות". וכתב השל"ה: "מכאן נראה שהיה מנהגם כן, לחבב מצוות הסוכה ולייפותה בקרמין וסדינין ולתלות בה פירות חשובים. על-כן ראוי לעשות כן, וכל המרבה  - הרי זה משובח". מקשרים זאת למאמר חז"ל על הפסוק (שמות טו,ב) "זה א-לי ואנווהו" – "התנאה לפניו במצוות".

יש להיזהר שלא לתלות שום נוי-סוכה שאינו כשר לסיכוך מתחת הסכך, אלא כשכל הקישוט יהיה בתוך 32 הס"מ הסמוכים לסכך, שמא יתלה נוי רחב (כשיעור זה) וגם יישב תחתיו.

מי שבדעתו להסיר את הקישוט בשבת ובחג, מפני הגשמים או כדי שלא ייגנב וכדומה – עליו להיזהר שלא לקושרו קשר כפול, שאסור להתירו בשבת.

כל פרטי הסוכה ונויה אסורים בשימוש ובטלטול בשבת ובחג כ'מוקצה' (ויש סוברים שמועיל לכך תנאי מבעוד יום). אם ילדים עלולים להגיע לפירות-הנוי, מוטב שלא לתלותם, לפי שהם עלולים לחלל שבת וחג בהתרת קשרי החוטים או בקריעתם, וכן שמא יבואו לאוכלם.

למנהג חב"ד אין תולים שום קישוטים בסוכה, לא על הסכך ולא על הדפנות. הרבי מליובאוויטש הסביר, שבדורות האחרונים צריך 'נוי-הסוכה' להיות בגוף הסוכה, ולא על-ידי דברים חיצוניים, שעלולים להסיח את הדעת מעיקר המצווה.

מקורות: סוכה י,א. כח,ב. רמב"ם הל' סוכה פ"ו ה"ה והט"ז. מנהגי מהרי"ל עמ' שסא. שו"ע או"ח סי' תרכז ס"ד, תרלח ס"ב, ונו"כ. של"ה, מסכת סוכה (נוי מצוה: שבת קלג,ב. שו"ע או"ח סי' כד ושו"ע אדמו"ר הזקן שם. לקוטי שיחות יא,241. חידושי חת"ס רפ"ג דסוכה). ספר הסוכה השלם פי"ד ובמילואים. אוצר מנהגי חב"ד אלול-תשרי עמ' רסז, וש"נ.



 

לדף הראשי

 

בית חב"ד | חדר עיון | חדר ילדים | חדר חדשות | בית דפוס | מודיעין | מפתח עניינים 

(c) כל הזכויות שמורות
צעירי אגודת חב"ד - המרכז / אגף ההוצאה לאור
ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס': 03-9606169
ראש מדור אינטרנט: יוסף לב-ארי  *  יו"ר:  הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

chabad@chabad.org.il