שיחת השבוע - הגיליון השבועי לכל יהודי

הגיליון השבועי לכל יהודי. מס' 824, ערב שבת  פ' לך לך, י"ב במרחשוון תשס"ג (18.10.02)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר) ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

קובץ גרפי בפורמט PDF

לדף ההורדות

גליונות קודמים

עמוד 1

עמדה שבועית

עכשיו אפשר לדבר לעניין

לאחר שדעך הניסיון לכרוך את רצח רבין עם תעמולה פוליטית לדרכו המדינית, אפשר לעסוק באמת בלקחי הרצח ולנצל את היום הזה כדי לעורר דיון רציני ונוקב על דפוסי השיח הציבורי בישראל

בתוך השינויים והתמורות שהתחוללו כאן בעקבות העימות הנוכחי מול הפלסטינים אפשר לכלול גם את היעלמותו של גל 'ציד המכשפות' שהחל לאחר רצח ראש-הממשלה יצחק רבין ז"ל. כולנו עדיין זוכרים את הניסיון הנואל להטיל את אשמת הרצח על כל הציבור הדתי ועל כלל נאמני ארץ-ישראל. את הביקורת הנוקבת אך הלגיטימית נגד הסכמי אוסלו כינו 'הסתה', וחיפשו בנרות את הרבנים שנתנו, כביכול, היתר לרצח, עד שהתברר שאין כאלה.

גם בשנים שלאחר מכן עדיין השתמשו ביום-השנה לרצח כמנוף לתעמולה קיצונית נגד הציבורים שחלקו על דרכו של רבין. כבר אז הזהירו רבים וטובים, כי מגמה זו תטפח בסופו של דבר בפרצופם של מחולליה. במקום שרצח ראש-ממשלה בישראל יהיה תמרור אזהרה, שיחנך לאחדות העם, למיתון הוויכוח, למתן כבוד גם ליריב; הוא הופך לחלק מהתעמולה הפוליטית, דבר שמקומם, מטבע הדברים, את הציבורים שאינם שותפים לה.

תעמולה פוליטית

בכך איבד רצח רבין את הכוח שהיה טמון בו ליצירת שינוי אמיתי בתרבות הדיון והוויכוח אצלנו. באירוע הנורא הזה יש לקח חשוב וחיוני לכל העם, על סכנותיה של מלחמת-אחים. הרצח הוא אור אדום, המתריע מפני אלימות ומפני יד איש באחיו. הרצח מבהיר לכולנו, כי אסור שחילוקי-דעות יגלשו להרמת יד ולשפיכות-דמים. זה לקח שהעם כולו צריך להתאחד סביבו.

לעומת זאת, השימוש במונח 'מורשת רבין' הוא תעמולה פוליטית צרופה. לרבין הייתה דרך שהיו שתמכו בה והיו שהתנגדו לה. היו שהאמינו כי תביא שלום והיו שהזהירו כבר אז כי תמיט אסון חלילה. היו שראו בהסכם אוסלו, שעליו חתם רבין, הסכם שלום, והיו שסברו שזה הסכם מביש, הרפתקני ואומלל.

דרכו של רבין לא זו בלבד שהייתה שנויה במחלוקת, רוב הציבור הצביע נגדה. ערב הרצח היה רוב ברור בעם שתבע את הפלת ממשלת רבין. אפילו אחרי הטראומה הנוראה של הרצח הודחה הממשלה שהלכה בדרכו מהגה השלטון. הדרך הזאת המיטה עלינו את גלי הפיגועים הרצחניים בשנת תשנ"ו (1996), והקימה את התשתית להתפרצות האלימה הנוראה שאת מחיר הדמים שלה אנו משלמים כבר שנתיים ימים.

אין פלא שהציבור התקומם על הניסיון להכניס את 'מורשת רבין' כחלק מהלקח הכללי שיש להפיק מהרצח. העובדה שאת ראש-הממשלה רבין רצח יהודי, אינה הופכת את דרכו לצודקת יותר. מי שניצל את הזעזוע הכללי לעשיית נפשות לדרכו הפוליטית של רבין, גרם בסופו של דבר להסתייגות של ציבורים גדולים מהעיסוק בעניין כולו.

לעודד דיון אמיתי

המגמה הזאת נבלמה לפני שנתיים. כאשר רובו של הציבור ראה במו-עיניו של תוצאותיה של דרך אוסלו, דעכה הדורסנות שבה ניסו לכרוך את לקחי הרצח עם דרכו הפוליטית של רבין, ובתוך כך לנסות להשמיץ את הציבורים שחלקו עליה. עכשיו אפשר לעסוק באמת בלקחי הרצח ולנצל את היום הזה כדי לעורר דיון רציני ונוקב על דפוסי השיח הציבורי בישראל.

וכאן יש הרבה לעשות. לצערנו השתלטה עלינו תת-תרבות של צעקנות ופסילת היריב. אנשים שעלו ארצה ממדינות תרבותיות מביעים לא-אחת שאט-נפש מצורת הדיון אצלנו, הרוויה פסילות אישיות, דמגוגיה זולה ושיסוע דבריו של הצד השני. מדוע לא נוכל לנהל דיון רציני, ענייני, מכובד, על השאלות הגורליות שבחיינו?

גם את השנאה לציבור הדתי והחרדי יש לכלול בתוך לקחי רצח רבין. כי זה המסר האמיתי שכולנו צריכים להפיק מיום זה - לשים קץ לשנאה, להתקפות האישיות, לפסילת היריב. לנהוג כבוד איש באחיו. להקשיב איש לזולתו. ואז יתברר שיש לנו מכנה-משותף רחב ושהמחבר בינינו גדול מן המפריד.

בציפייה לגאולה

"ויאמר לאברהם ידוע תדע: 'ידוע' - שאני מפזרן, 'תדע' - שאני מכנסן; 'ידוע' - שאני ממשכנן, 'תדע' - שאני פורקן; 'ידוע' - שאני משעבדן, 'תדע' - שאני גואלן"

(בראשית רבה פרשה מד)

יש חדש

הכינוס הארצי

ביום חמישי הקרוב, ח"י במרחשוון, יתקיים אי"ה הכינוס הארצי ה-43 של חסידי חב"ד בארץ, באולם היכל התרבות בראשון-לציון, בשעה 7 בערב. כינוס מסורתי זה זכה לעידודו של הרבי מליובאוויטש, שאף נהג לשגר אליו מכתב מיוחד. השנה תעמוד במרכז הכינוס ההיערכות למתקפה האמריקנית נגד עיראק, לאור דבריו הברורים של הרבי בימי מלחמת המפרץ. כזכור קבע אז הרבי כי ארץ-ישראל היא המקום הבטוח ביותר, וכי יש לעודד נסיעות לארץ, ובכלל זה נסיעות של תלמידים ללמוד כאן. הרבי הדגיש את דברי המדרש: "בניי, אל תתייראו... הגיע זמן גאולתכם".

ניגוני חב"ד ב'

הופיע החלק השני מהמהדורה המחודשת של ספר ניגוני חב"ד, בעיבודו של אלאור ולנר, בהוצאת ספריית אשל. יש כאן עיבודים חדשניים לניגוני חב"ד המקוריים, לצד תקליטורים, דבר המסייע ללמוד לנגן נכון את הניגונים. הפצה: יודאיקה, טל' 9606120-03.

קטלוג לחתונה

בימים אלה יצאה-לאור החוברת מזל-טוב - קטלוג מידע לזוגות הבאים בברית הנישואין. בחוברת מידע מגוון על הלכות נישואין ומנהגים לחופה, מקוואות, כשרות, סדרי הרשמה לנישואין, לצד מגוון השירותים לחתונה, אולמות, תזמורות וכדומה. החוברת הופקה על-ידי שופר תקשורת, והיא תישלח חינם בדואר לכל חתן וכלה. טל' 9678555-03.

הבהרה והתנצלות

בגיליון חג-הסוכות פורסמה כתבה על מיצג ב'בית השרוף' ברובע היהודי בירושלים. לצערנו התברר כי המיצג אינו עולה בקנה אחד עם השקפת-עולם יהודית-תורנית. אנו מתנצלים על הפרסום המטעה.



 

עמוד 2  (לתחילת הגיליון)

שולחן שבת

מעובד על פי שיחותיו של הרבי מליובאוויטש, על-ידי צ' לבנוני

ברית נצחית, ירושה נצחית

בחלקה האחרון של פרשתנו מצווה הקב"ה את אברהם אבינו על מצוות ברית המילה. כהקדמה לציווי על המילה מבטיח הקב"ה לאברהם את ארץ-ישראל: "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך, את כל ארץ כנען, לאחוזת עולם".

מהעובדה שירושת הארץ נכרכה בציווי על ברית-המילה למדו חז"ל, ששני הדברים תלויים זה בזה: "אם מקיימין בניך את המילה הן נכנסים לארץ, ואם לאו אין נכנסים לארץ". וכך אומר הזוהר: "כל מי שנימול, יורש את הארץ".

הבטחה חוזרת?

הבטחה חוזרת זו מעוררת שאלה: הלוא הקב"ה כבר הבטיח את ארץ-ישראל לאברהם אבינו, בברית בין-הבתרים; מה נתחדש אפוא בהבטחה הנוספת, התלוי במצוות המילה?

לכאורה היה אפשר לומר, שהחידוש כאן הוא במילים "לאחוזת עולם"; כלומר, שהבטחת הארץ היא לנצח-נצחים. אבל קשה לפרש כך, שהרי גם ההבטחה בברית בין-הבתרים היא הבטחה נצחית. הלוא זו כל מהותה של הברית –  ברית-נצח בין הקב"ה ובין זרעו של אברהם, ועל-כן ברור שכבר אז הובטחה הארץ לעולמי-עולמים.

מכירה, מתנה, ירושה

ההסבר הוא, שבירושת הארץ מצאנו כמה דרגות: מכירה, מתנה, ירושה. ההבדל ביניהן הוא במידת התמורה שניתנת בעבור החפץ: במכירה ניתן החפץ תמורת תשלום מחיר; במתנה אין מחיר, אבל צריכה להיות סיבה שבעבורה מחליט הנותן להעניק את המתנה; ואילו בירושה אין היורש עושה דבר כדי לקבל את הירושה, אלא הוא מקבל אותה בלי שום פעולה מצידו.

הבטחת הארץ בברית בין-הבתרים הייתה בבחינת 'מכירה'. הקב"ה נתן לאברהם את הארץ, ובתמורה היו בניו צריכים לקיים את חלקם ב'עסקה' – "גר יהיה זרעך בארץ לא-להם, ועבדום ועינו אותם ארבע-מאות שנה" – לרדת לגלות מצרים.

בלי שינויים

לעומת זאת, בציווי על ברית-המילה נתן הקב"ה את הארץ "לאחוזת-עולם" – בבחינת 'מתנה' ו'ירושה', שאינן תלויות ב'תשלום' מצד המקבל. כשם שברית-המילה יוצרת קשר נצחי, שאינו ניתן לשינוי, בין הקב"ה ובין עם-ישראל, כך נתינת הארץ היא דבר נצחי שאינו יכול להשתנות.

כאשר יהודי מתקשר עם הקב"ה על-ידי ברית-המילה, הוא זוכה בארץ-ישראל כמו בן היורש את נכסי אביו, שאין הוא צריך לעשות שום פעולה כדי לקבלם. כך הבעלות של עם-ישראל על ארץ-ישראל אינה תלויה במצבו של עם-ישראל ובתנאים כלשהם, אלא היא נחלתו לנצח. כך יהיה בסוף הגלות, שהקב"ה יגאל את כל ישראל בזכות המילה, וכולם יבואו לארץ-ישראל, שהיא נחלת-עולם לעם-עולם.

(לקוטי שיחות כרך לה, עמ' 45)

אמרת השבוע

אתה וזרעך

רבי שלום מבלז הוזמן לסעודת ברית-מילה ובתוך הדברים אמר לאבי הבן: "היום הושלמה ברית-המילה שלך".

תמה האיש: "ברית-המילה שלי?".

הסביר הצדיק: "כל מצווה צריך לקיים בשלמות במחשבה, בדיבור ובמעשה. את ברית-המילה אנו מקיימים בתינוק במעשה, אבל במחשבה אין הוא מקיים את המצווה, שכן עדיין אינו בר-דעת. רק כשהוא מכניס את בנו בבריתו של אברהם אבינו, הוא מתקן את המחשבה שהייתה חסרה בברית שלו-עצמו".

והוסיף: "זהו שנאמר לאברהם 'ואתה את בריתי תשמור, אתה וזרעך אחריך'. לשם-מה נאמר שוב 'אתה'? אלא כאשר תקיים את הברית ל'זרעך', תגיע 'אתה' לשלמות במצוות המילה".

מן המעיין

אכילה

לאכול כדי להתקיים

כשהתיר הקב"ה אכילת בשר, אמר (בראשית ט,ג): "כירק עשב נתתי לכם את כול". גם בשר שמן צריך לאכול "כירק עשב", שאין לאדם כל הנאה ממנו, ואין הוא אוכלו אלא כדי לקיים את גופו.

(רבי משה מקוברין)

העלאת הבשר

האוכל בשר שמן ושותה יין מבושם כדי להרחיב דעתו לקב"ה ולתורתו, או כדי לקיים מצוות עונג שבת ויום-טוב - מברר את חיות הבשר והיין ומעלה אותה לה', כעולה וכקרבן; אבל מי שהוא מזוללי בשר וסובאי יין למלאות תאוותו, מוריד את חיות הבשר והיין לתוך טומאת הקליפה.

(תניא)

הסוף מוכיח

יהודי השרוי בתענית סבור שהגיע למדרגת מלאך, אולם פעמים סופו מוכיח – בתום התענית הוא אוכל כבן-אדם ופעמים אף זולל כסוס.

(רבי שמחה-בונם מפשיסחה)

לחפש את הרוחני

בכל דבר גשמי יש ניצוץ של קדושה, וכדי לברר ניצוץ זה ולהעלותו לקדושה, על האדם להילחם עם עצמו שלא ירצה ליהנות מן הגשמי, אלא יבקש את התועלת שאפשר להפיק ממנו, בתורה, בתפילה, בקיום המצוות ובעבודת השם יתברך.

(ספר השיחות תש"ג)

תאוות העני

רבי אלימלך  מליז'נסק אמר: העני, בסעודתו הדלה, עלול לפעמים לשקוע בתאוות האכילה יותר מהעשיר בסעודתו הדשנה.

להיזהר ולהתאמץ

אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש אמר פעם: אין אנו יודעים עד כמה צריכים להיזהר כשמכניסים דבר-מה לפה. בכל התורה כולה מופיע רק פעם אחת הביטוי "חזק" בעניין הזהירות מאיסור והוא באכילה - "רק חזק לבלתי אכול" (דברים יד,כג).

הנשמה פורחת

רבי חיים מצאנז הבחין בעת הסעודה בביתו שאחד החסידים יושב ליד השולחן ואינו אוכל דבר. שאלו הרבי מדוע אינו אוכל. השיב החסיד כי לא בא אל הרבי כדי לאכול. השיב לו רבי חיים: "גם הנשמה לא באה לעולם כדי לאכול, אך כשמונעים ממנה אוכל היא עלולה להסתלק; על-כן אכול".

לא להתפנק

העיסוק בצורכי הגוף, כמו אכילה ושתייה, צריך להיות כאילו כפאו שד. אל-לו לאדם לומר, מאכל זה איני אוכל, וכן בכל כיוצא בזה.

(תורה אור)



 

עמוד 3  (לתחילת הגיליון)

מעשה שהיה

פיקוח-נפש

מאז היווסדה הייתה שכונת שערי-חסד בירושלים שכונה של תורה ויראת-שמים. בתי-הכנסת שבה היו ועודם ספוגים תורה ותפילה, שוקקי חיים של קדושה בכל שעות היממה.

רבה של השכונה, לפני כשישים שנה, היה הגאון הרב יעקב-משה חרל"פ. בימים ההם עבר היישוב הקטן בארץ-ישראל טלטלות רבות. המצב העולמי הכללי, השלטון הבריטי וגזרותיו, השפל הכלכלי, ועוד - כל אלה ערערו את הקרקע מתחת רגליהם של בני ירושלים. במיוחד גדול היה החשש לבני הדור הצעיר, לבל יושפעו מן הרוח הזרה שנשבה מבחוץ.

אולם הרוח הייתה עזה, והיא סחפה צעירים רבים אל מחוץ לעולמה של תורה. רוח זו לא פסחה גם על שכונת שערי-חסד. בנו של אחד התושבים, יהודי ירא-שמים ובן-תורה, השליך את לבושו המסורתי וגזז את פאותיו. לב ההורים נשבר, אך לא היה לאל-ידם לעשות דבר.

היו מהשכנים שדרשו מההורים להרחיק את הבן הסורר מהבית ומהשכונה. אך אלה, בעצה אחת עם הרב חרל"פ, החליטו להוסיף לקיים את הקשר עם בנם ולנסות להשפיע עליו בדרכי נועם.

הבן הוסיף אפוא לחיות בשכונה, בהשילו מעליו את שאריות הסממנים שקשרו אותו למסורת ישראל. לאחר זמן התנדב ל'הגנה' ובמרוצת הזמן נעשה מפקד בכיר בארגון.

שבת אחת נזדעזעה השכונה כולה: הצעיר נראה נוסע להנאתו, במכונית, ברחובות השכונה. מעולם לא העז איש לחלל כך שבת בפרהסיה ברחובות השכונה. זה היה בבחינת פריצת קו אדום.

רוב התושבים התייחסו למקרה בצער כבוש, אך היו בשכונה גם קנאים, שהעניין העלה את חמתם. אלה הטיחו חרפות וגידופים על ראש הצעיר שחילל וביזה את כבוד השבת.

הצעיר לא התרשם מן החרפות וגם לא מאיומים מפורשים יותר שהופנו לעברו. להפך, נראה היה כי כל אלה רק הגבירו את רצונו להתגרות בתושבים ולהפגין את הבוז שהוא רוחש להם. קנאי השכונה כבר הודיעו כי בשבת הבאה לא יעבור המעשה בשתיקה.

עם התקרב השבת נעשתה האווירה בשכונה טעונה. הרי ברור לכול כי השבת הקרובה עומדת להיות שבת של פורענות. לא הועילו כל תחנוני ההורים על אוזני בנם. הוא היה נחוש בכוונתו לנסוע ברחובות השכונה גם בשבת הקרובה.

בצר לו פנה האב שוב אל רב השכונה, לבקש עצה. הרב חרל"פ הקשיב בתשומת-לב לדברי האב, והתעניין בעיסוקיו של הצעיר. "אמור לבנך כי אני מבקש לראותו ולשוחח עמו בעניין חשוב", אמר לבסוף לאב.

בהגיע האב לביתו סיפר לבנו על הזמנת הרב. הבן סירב ללכת אל הרב. "יודע אני מראש את שברצונו לומר לי. גם שמעתי היטב את איומי הקנאים. אין לי עניין בהטפות מוסר, כשם שאיני מתרגש מאיומיהם של חשוכים".

ביומיים הבאים הוסיף האב להתחנן לפני בנו, ללכת אל הרב - אך ללא הועיל.

השבת התקרבה, והבן עודו עומד בסירובו. נותרו עוד כמה שעות עד השבת, והמתח באוויר גואה. כשדמעות בעיניו ניסה האב ניסיון אחרון לדבר על לב בנו: "אף אם לא תקבל את דברי הרב, עשה-נא לי טובה ולך אליו. איך אראה את פניו בעוד כמה שעות בבית-הכנסת כאשר אפילו לשוחח עמו לא הסכמת?".

כמי שכפאו שד הסכים הבן לתחינת אביו. "אל תטפח ציפיות", הדגיש קודם לכתו, "אינני מתרגש מהרב ואיני מפחד מהאיומים!".

כשהגיע הצעיר לבית הרב זה היה שעה קלה לפני שבת. הרב עדיין לא שב מהטבילה במקווה. להפתעתו הרבה קידמה אותו הרבנית במאור-פנים ובחיוך. היא ביקשה ממנו להמתין לרב, ובינתיים פרסה לו מעוגת השבת הטרייה.

לאחר כמה דקות הופיע הרב. על פניו נסוכה הארת השבת הממשמשת, וכולו אחוז הרהורי דבקות. בהבחינו בצעיר רץ אליו מיד ולחץ את ידו בחמימות. "אני מתנצל על שהטרחתי אותך אליי בשעה דחוקה זו", התנצל, "סלח לי".

לאחר הפתיחה הלבבית, אמר לו הרב: "שמעתי עליך דברים גדולים. נודע לי כי אתה מפקד חשוב ב'הגנה' ועוסק בהצלת חיי יהודים. יהיה חלקי עם מי שזכו להגן בגופם על עם ישראל. אין לשער את גודל המצווה שבידך.

"אולם אני מבקש לספר לך, כי יש כמה אנשים בשכונתנו שאינם מודעים למעשיך החשובים. הם אינם יודעים כי אתה עוסק במצווה כה חשובה, הדוחה גם את השבת. בשבת שעברה, סיפרו לי, נסעת במכוניתך בחוצות השכונה. ומן-הסתם, כשיהודי נוסע בשבת, הרי זה משום פיקוח-נפש. אם כך הדבר, הנסיעה מותרת ואף מצווה. אולם מי שאינם יודעים זאת, זוממים לפגוע בך, ואגב כך להפריע למלאכת-הקודש שאתה עוסק בה.

"בקשתי אפוא ממך כי מחר, אם תצטרך שוב לנסוע בדחיפות כדי להגן על חיי יהודים, אנא הקש על דלתי והודע לי. אני אכנס עמך למכונית, ואסע עמך ברחובות השכונה. כך ידעו כולם שנסיעתך מותרת בשבת, ולא יפגעו בך ובעבודתך".

נכנסו הדברים הרכים לליבו של הצעיר, ומאותו יום לא נסע עוד בשבת ברחובות שערי-חסד, והשקט והשלווה חזרו לשרות בשכונה.

 (תודתנו לשולח הסיפור, יעקב-משה ברגמן, נינו של הרב חרל"פ)

דרכי החסידות

המצוות המכינות

לא בבת-אחת הופיעו בעולם תרי"ג המצוות. אדם הראשון קיבל מהקב"ה שש מצוות. לנח ניתנה מצווה שביעית, ויחד אלה שבע מצוות בני-נח. אחר-כך הופיעה מצווה נוספת, אצל אברהם אבינו - המילה. חז"ל גם אומרים, שהאבות קיימו את המצוות עוד בטרם ניתנו. ואחר כל זאת ניתנה לעם-ישראל התורה עם תרי"ג מצוותיה.

תורת החסידות מסבירה, כי התחולל כאן תהליך הדרגתי שהכשיר את הקרקע לקבלת המצוות בהר-סיני. השלב הראשון היה שבע מצוות בני-נח; השלב השני - המצוות שקיימו האבות; והשלב השלישי - המצוות שניתנו בסיני.

עולם מתוקן

את מצוות בני-נח ניתן לראות, בפשטות, כחוקי-יסוד של חברה אנושית מתוקנת. מטרתן לא הייתה לרומם את העולם ולקדשו, אלא להבטיח את ניהולו התקין ושלא יושחת. אלה מצוות שמסדירות את מערכת היחסים בין אדם לחברו, את מבנה המשפחה ואת שלילת האלילות - דברים שבלעדיהם אין חברה אנושית בריאה יכולה להתקיים.

לעומת-זאת, המצוות שניתנו בסיני מטרתן להחדיר קדושה אלוקית בתוך העולם, ובדרך זו לרוממו ולהעלותו למעלה ממגבלות הבריאה. כשיהודי נוטל עור של פרה, למשל, ומקיים בו את מצוות תפילין, מזוזה או כתיבת ספר-תורה, הוא יוצר מציאות חדשה: 'חפצא דקדושה' (חפץ קדוש), דבר גשמי שמתקדש וסופג את הקדושה האלוקית.

זה הכוח המיוחד והמופלא שניתן לעם-ישראל בעת מעמד הר-סיני – הכוח לחבר את העולם הגשמי עם ההוויה האלוקית ולקדש את המציאות החומרית. כך נוצר חיבור בין שני קטבים מנוגדים - מציאות גשמית מוגבלת עם אור אלוקי בלתי-מוגבל - אך הקב"ה, שהוא כל-יכול ובלתי-מוגבל, העניק לעם-ישראל כוח לעשות זאת על-ידי התורה ומצוותיה.

אם-כן, יש לפנינו שני סוגים של מצוות: מצוות בני-נח, שהיו במסגרת העולם ונועדו לצורך העולם; ומצוות התורה, שמטרתן להרים את העולם ממגבלותיו ולחברו עם הקדושה האלוקית. אך היה עוד סוג במצוות - המצוות של האבות. עדיין לא היה בהן הכוח לחבר את הקדושה עם המציאות הגשמית, אבל באמצעותן החל להאיר בעולם האור האלוקי (ולכן נאמר במדרש שעד אברהם היה העולם מתהלך באפלה, ומשבא אברהם, החל להאיר).

זיככו את העולם

מצוות האבות מכונות במדרש 'ריח': "כל המצוות שעשו לפניך האבות - ריחות היו". הריח איננו חלק מעצם הדבר אלא ריחו בלבד; וכמו-כן קיומו זמני וארעי, וכעבור זמן הוא פג ומתנדף. תכונות אלה מאפיינות גם את מצוותיהם של האבות: האור האלוקי שהשכינו בעולם לא היה עצם האלוקות, אלא הארה והתפשטות בלבד ממנו; וכמו-כן לא היה להם הכוח להשכין את הקדושה בקביעות בתוך המציאות הגשמית, עד כדי הפיכתה ל'חפצא דקדושה'.

דבר זה נבע מכך, שעדיין לא ניתנה התורה על הר-סיני ובאמצעותה הכוח לחבר בין הקדושה לבין הגשמיות. עבודתם של האבות הייתה שלמה והם גרמו שתאיר בעולם קדושה עליונה ביותר, אבל אז טרם ניתן הכוח להשכין קדושה בתוך הגשמיות, ולכן היו מצוותיהם בחינת 'ריח' בלבד.

אך הייתה לאבות מצווה אחת מעין המצוות שלנו - מצוות מילה. הואיל והיא באה על-פי ציווי הקב"ה, היה בה הכוח לקדש את בשר הגוף הגשמי; ככתוב: "והייתה בריתי בבשרכם" - קדושתי בתוך בשרכם (ולכן כשרצה אברהם להשביע את אליעזר עבדו, אמר לו: "שים נא ידך תחת ירכי"; שכן הנשבע צריך להחזיק חפץ קדוש, והחפץ היחיד שנתקדש בימי אברהם היה המילה).

אמנם מצוותיהם של האבות לא קידשו ממש את המציאות הגשמית, אבל הן זיככו את העולם וסללו את הדרך לקיום המצוות שלנו. ועל זה נאמר: "מעשי אבות - סימן לבנים".



 

עמוד 4  (לתחילת הגיליון)

חיים יהודיים

הניצוץ שחזר לברית

שמואל ריצ'ס:  "אנשים שפויים
בגילי לא עושים דברים כאלה"...

שמואל הידק את החגורה והמטוס החל במרוצתו על המסלול. רגע קודם שניתקו הגלגלים מהקרקע, חש פתאום פיק-ברכיים ואילו היה הדבר בידו, ייתכן שהיה יורד מהמטוס ונשאר ביפן. הספקות הציפו אותו. "אנשים שפויים בגילי כבר לא עושים דברים כאלה", אמר בליבו, "הרי אנחנו חיים במאה העשרים ואחת!". הוא התקשה להאמין שעלה למטוס מטוקיו לישראל, למטרה אחת בלבד - לעבור ברית-מילה. אבל המטוס כבר היה באוויר.

סיפור חייו המיוחד של שמואל ריצ'ס (49) סופר לא-מכבר בשבועון 'כפר חב"ד'. אימו נולדה בטרנסילווניה, בימי מלחמת-העולם הראשונה. משפחתה נטתה אחר תנועת ההשכלה וניתקה כל קשר עם עולם התורה והמצוות. בצעירותה עברה לצרפת, ושם למדה בסורבון.

הרחק מיהודים

כשכבשו הנאצים את צרפת נתפסה בידיהם, אך בדרך-לא-דרך הצליחה להימלט מהם. בארבע שנות המלחמה הסתתרה בהרים, מתוך ידיעה ברורה שאם תיתפס, תישלח מיד למחנה-השמדה. בעיני הנאצים הייתה לכך סיבה כפולה: יהדותה ומום מולד ברגלה.

לאחר המלחמה הגיעה ללונדון, ושם הכירה צעיר אנגלי, לא-יהודי, והתחתנה עמו. הם גרו בכפר, הרחק משאון העיר ומכל קהילה יהודית. לילדיה לא סיפרה על מוצאה. רק כשהיה שמואל בחור, נודע לו כי אימו יהודייה. "מאז ומתמיד חשתי קשר פנימי אל העם היהודי, והגילוי הזה נתן לזה פתאום הסבר", סיפר. אך גם עתה עדיין היה משוכנע שאיננו יהודי, בסוברו שמוצא האב הוא הקובע.

"אתה משלנו"

במהלך לימודיו באוניברסיטה טס ליפן, כדי להשלים עבודת מחקר בתחום עיסוקו. מלכתחילה תכנן לשהות שם חצי שנה, אך שהייתו נמשכה יותר מעשרים שנה. כל השנים האלה חש תהייה ובלבול. "הרגשתי קצת אנגלי, קצת יהודי, קצת איש העולם הגדול, ובעצם בלא זהות אחת ברורה".

לפני כשנתיים, לאחר פרוץ גל הטרור הנוכחי בארץ, הרגיש שמואל דחף עז להזדהות עם תושבי ישראל. כך מצא את עצמו בבית-הכנסת של בית-חב"ד בעיר. זה היה ליל שבת. אחד המתפללים הושיט לו יד לשלום ופתח עמו בשיחה. שמואל חש נבוך ואמר לבן-שיחו כי זה ביקורו הראשון בבית-כנסת. כמו-כן ציין כי יש לו "קשר מסויים ליהדות". "מה זאת אומרת 'קשר מסויים'?", תהה הלה, ושמואל הסביר שאימו יהודייה, אבל אביו לא-יהודי. המתפלל תלה בו עיניים נוצצות ואמר: "אם-כן, אתה משלנו! תרגיש בבית!".

יהודי שלם

כשהבין שמואל כי על-פי ההלכה הוא יהודי לכל דבר, חש הקלה עצומה. לאחר התפילה השתתף בסעודת שבת בביתו של שליח חב"ד בטוקיו, הרב מנחם סודקביץ'. "בסעודה סיפר השליח סיפור על הבעל-שם-טוב, שהיה מסתובב בעולם ומלקט ניצוצות אלוקיים חבויים. פתאום הרגשתי שזה גם הסיפור שלי, שזה הרגע שגם הניצוץ שלי סוף-סוף מתגלה!".

לאחר כשנה וחצי של לימודים והכרת היהדות, הגיע להחלטה לערוך ברית-מילה. כאמור, בטיסה עדיין היה מלא תהיות ולבטים, אבל לאחר הברית מילאה אותו הרגשה מופלאה. רק עכשיו חש כיהודי שלם. "מאז הברית אינני עוד אורח ביהדות, אלא אחד מבפנים. כעת אני מסוגל להושיט יד לאחרים ולמשוך גם אותם פנימה", אומר שמואל.

פינת ההלכה והמנהג

מאכלים בתוך הסעודה

מאת הרב יוסף גינזבורג

רב אזורי עומר

שאלה: על אילו מאכלים מברכים ברכה ראשונה באמצע הסעודה?

תשובה: סלטי גזר, למשל, שמקובל לאוכלם רק בתוך הסעודה, גם אם יוגשו בסופה לעידון ותענוג, אכילתם טפלה לסעודה ואין לברך עליהם.

פירות: על אשכולית כמנת פתיחה, אין מברכים. פירות הנאכלים ללא לחם, כקינוח ולא כמזון, יש לברך עליהם, בין חיים ובין מבושלים, לכל הדעות, וכן בפיצוחים. אולם אם הכוונה היא לאוכלם כעת כמזון, כדאי לטעום מהם מעט [פחות מ'כזית'] לפני הסעודה בברכה. אם הביאום גם כדי "ללפת בהם את הפת", עדיף לאכול מהם מעט תחילה בברכה, ללא פת. אם הדבר היחיד שמלפת בו את הפת בסעודה זו הוא הפירות, יאכל מהם מעט תחילה עם פת, ושוב לא יצטרך לברך עליהם כלל.

'מזונות': אין לברך עליהם בתוך הסעודה, אלא-אם-כן באו לעידון ולתענוג ולא למזון ולהשביע, או כקינוח בסופה, להקל מכובד המאכל. מברכים על מזונות הממולאים במיני-מתיקה או בפירות, וכן נוטה דעת ה'משנה ברורה'. על שאר מיני מזונות אין מברכים כלל (ולפי ה'חיי אדם' ראוי לכוון לפוטרם בברכת 'המוציא'). לפי ה'ילקוט יוסף', אין ראוי לאכול כל סוגי 'מזונות' בסעודה, והאוכלם לא יברך.

גלידה: לפי אדמו"ר הזקן מברכים על גלידה בסעודה. בין הפוסקים האשכנזים בדורנו יש חילוקי דעות בזה (בין השאר: אם דינה כמשקה או כאוכל), ולפי ה'ילקוט יוסף' אין לאכול גלידה אלא לאחר ברכת המזון, והאוכלה בסעודה לא יברך עליה.

הסתייגות כללית: מי שאינו מעוניין כלל לאכול לחם, אלא אוכל ממנו מעט [עד 'כביצה'] רק כדי לפטור מאכלים אחרים, נסתפקו בזה הפוסקים, ועדיף להימנע מאכילת הלחם ולברך על כל מאכל. רק בשבת וביום-טוב אם אוכל 'כזית' ומעלה נחשב לו סעודה גם כשאינו מעוניין באכילת הלחם.

מקורות: (נוסף על הציונים בגיליון הקודם) מזונות – שו"ע ונו"כ, משנ"ב וביה"ל סי' קסח ס"ח. שו"ע אדה"ז שם,יד. סדר ברה"נ פ"ב ה"י, וביאורו. ילקוט יוסף סי' קעז, וש"נ. פירות – שו"ע ומשנ"ב וילקוט יוסף סי' קעז. הסתייגות - סי' קעז, מג"א ס"ק א. שו"ע אדמו"ר הזקן, משנה ברורה וערוה"ש שם.



 

לדף הראשי

 

בית חב"ד | חדר עיון | חדר ילדים | חדר חדשות | בית דפוס | מודיעין | מפתח עניינים 

(c) כל הזכויות שמורות
צעירי אגודת חב"ד - המרכז / אגף ההוצאה לאור
ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס': 03-9606169
ראש מדור אינטרנט: יוסף לב-ארי  *  יו"ר:  הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

chabad@chabad.org.il