שיחת השבוע - הגיליון השבועי לכל יהודי

הגיליון השבועי לכל יהודי. מס' 827, ערב שבת  פ' תולדות, ג' בכסלו תשס"ג (8.11.02)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר) ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

קובץ גרפי בפורמט PDF

לדף ההורדות

גליונות קודמים

עמוד 1

עמדה שבועית

 סכסוך ישן-נושן

את שורשיה של האנטישמיות אנחנו מוצאים בפרשת השבוע, המספרת על לידתם של יעקב ועשיו. המאבק ביניהם מתחיל עוד בהיותם ברחם אימם. מתח פנימי הנעוץ בשורש הווייתם

תופעת האנטישמיות היא אחת החידות האנושיות הבלתי-ניתנות להסבר במונחים רציונליים. בעולם חיים בני-אדם מכל הגזעים והתרבויות, ואין אח ורע לשנאה כלפי העם היהודי. היו עמים שסבלו משנאת העמים האחרים, אבל זו הייתה איבה לפרק-זמן מוגבל, והיא נבעה מנסיבות שיכולות להסבירה. העוינות לעם-ישראל מלווה אותנו לכל אורך ההיסטוריה של עמנו, והיא אינה תלויה בשום דבר שנעשה או שלא נעשה.

איננו מוכרחים להרחיק למעמקי ההיסטוריה. די לראות את היחס העקיב של מרבית האומות כלפי ישראל, כדי להבין שיש כאן עוינות כללית בלתי-מובנת. לכאורה הייתה אהדת העולם צריכה להיות נתונה לעם היהודי, עם קטן ונרדף, שבקושי הגיע לפיסת ארץ משלו לאחר אלפי שנות הרג ורדיפות ואחרי השואה הנוראה. בפועל מתייצב העולם שיטתית לימין אויבינו, מאמץ בלי היסוס את עמדותיהם ו'מזכה' אותנו בסדרת גינויים אין-סופית.

שנאה נטולת פשר

היו שניסו להסביר את האנטישמיות באורחות-החיים הנבדלים של היהודים. דתם, לבושם והתנהגותם היו שונים משל העמים האחרים, ולכן עוררו איבה ושנאה – כך טענו. אחר-כך ראינו, ששונאי-ישראל לא הבדילו בין דתיים לשאינם דתיים, בין לובשי שחורים לבין יהודים הלבושים על-פי הצעקה האחרונה של האופנה המודרנית.

הערבים מתלבשים אחרת מהמקובל בעולם המערבי, מדברים בשפתם, שומרים את מנהגיהם ואורחותיהם, והעולם כולו מכבד אותם ונזהר בכבודם. ואילו מנהיגי ישראל מתלבשים כמקובל בעולם, משתדלים לדבר אנגלית רהוטה, מנסים להידמות לשאר מנהיגי העולם - ותמיד-תמיד יועמדו בפינה. הם זוכים למחמאות רק בשעה שהם נענים לדרישות אויביהם ומוותרים על נכסיהם.

ומצד שני, דווקא בימינו נהנים יהודים שומרי תורה ומצוות ברחבי העולם מיחס של כבוד והערכה. במרבית המדינות מתייחס השלטון ליהודים הדתיים והחרדים בכבוד, מתחשב בבעיותיהם ומקבל בהבנה את צורכיהם הייחודיים. ההנחה שאורח-החיים הייחודי הוא הגורם לשנאת הגויים, אין לה אפוא בסיס עובדתי.

לקראת עולם מאוחד

את שורשיה של האנטישמיות אנחנו מוצאים בפרשת השבוע, המספרת על לידתם של יעקב ועשיו. המאבק ביניהם מתחיל עוד בהיותם ברחם אימם. כבר בשלב זה "ויתרוצצו הבנים בקרבה" - זה מושך לכיוון אחד ואחיו מושך לכיוון השני. כשרבקה המודאגת הולכת לברר את פשר הדבר, היא מקבלת את התשובה: "שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעייך ייפרדו, ולאום מלאום יאמץ".

המתח הפנימי בין יהודים לגויים נעוץ אפוא בשורש הווייתם. זה מאבק מתמיד שלא ייגמר עד ביאת המשיח. לעיתים הוא לובש דמות חמורה ומכוערת, ולעיתים הוא נושא אופי מעודן ומאופק יותר, אבל המתח הבסיסי הזה קיים לעולם.

התורה הבטיחה - והמציאות הוכיחה זאת - שכאשר יהודים ממלאים את תפקידם ומתנהגים כיהודים, חש עשיו יראת-כבוד כלפיהם. באורח פרדוקסלי משהו, דווקא כאשר ההבדלים בין יהודים לגויים באים למלוא ביטוים, מעורר הדבר הערכה מצד הגויים, ואילו הנטייה להידמות לגויים ולהתבולל בתוכם, מעוררת תגובה הפוכה של בוז וזלזול.

האיבה העתיקה של 'עשיו' ל'יעקב' תגיע בקרוב לקיצה, בגאולה הקרובה לבוא על-ידי משיח-צדקנו. אז יבינו היהודים את חשיבות תפקידם, ובעקבותיהם יבינו זאת גם הגויים, ותתקיים הנבואה: "והיו מלכים אומנייך ושרותיהם מניקותייך", כאשר העולם כולו יסייע לעם-ישראל למלא את ייעודו בתיקון העולם.

בציפייה לגאולה

 "אחד המיוחד שבאומה, והוא מלך ישראל משיחנו, מתאווה ומשתוקק מתי יבוא לגאלנו; וכל איש ישראל מצווה להתחזק בכל עוז ותעצומות למלאות החשק הזה"

(אור החיים דברים טו,ז)

יש חדש

ספרים חדשים

שערי יורה-דעה

מאת הרב אליעזר ברוד

בהוצאת המחבר

ספר-עזר ראשון מסוגו ללומדי חלק יורה-דעה בשולחן-ערוך ולמי שמתעתדים לקבל הסמכה לרבנות. כרך זה הוא חלק ראשון, והוא עוסק בהלכות בשר בחלב. המדור 'נתיב הט"ז' ו'נתיב הש"ך' מסכם בלשון קצרה את דברי הפוסקים הללו, ולצידם המדורים 'הרחב דבר' ו'עיון דבר', ליתר ביאור. 320 עמ'. טל' 9606120-03.

ממשה עד עזרא

מאת שמואל הכהן

בהוצאת המחבר

כרך שני של מחקרים בנושאים שונים, ובמרכזם מחקר על ימי שיבת ציון מגלות בבל. המחבר, מחנך מפורסם, שימש מפקח על הוראת התנ"ך, והספר יביא תועלת רבה לעוסקים בהוראה. 277 עמ'. הפצה: ספריית בית-אל. טל' 6427117-02.

אותיות של אש

מאת איתמר לוין

בהוצאת ידיעות אחרונות / חמד

מחבר הספר, עורך החדשות בעיתון 'גלובס', נודע בחקירותיו בעניין שוד הרכוש היהודי בזמן השואה. בספרו זה הוא מרכז שאלות הלכתיות שנשאלו רבנים ערב השואה, במהלכה ואחריה. מסמך מרתק ומאלף. 352 עמ'. טל' 9222579-03.

בעל התניא

מאת ר' וינגרטן

בהוצאת כרמים

המחברת, שמאחוריה יבול ספרותי מרשים לילדים, מגישה כאן ספר העוסק ב"סיפור חייו ומורשתו לדורות" של רבנו הזקן, בעל התניא. ניקוד מלא, שפה קולחת, סגנון מרתק. 309 עמ'. הפצה: שלום בן-דב, טל' 319079-050.



 

עמוד 2  (לתחילת הגיליון)

שולחן שבת

מעובד על פי שיחותיו של הרבי מליובאוויטש, על-ידי צ' לבנוני

 

לשכלל את עולמו של הקב"ה

התורה מספרת על שלוש בארות שחפר יצחק. את השתיים הראשונות סתמו הפלשתים, ואילו הבאר השלישית "לא רבו עליה, ויקרא שמה רחובות, ויאמר: כי עתה הרחיב ה' לנו, ופרינו בארץ".

המילה "פרינו" משמעותה בדרך כלל  פריון וריבוי צאצאים. כאן אי-אפשר לפרש כך, שהרי יצחק לא זכה לפריון רב, ולמעשה נולדו לו רק  שני בנים, יעקב ועשיו. לכן מסביר רש"י, שהכוונה ב"ופרינו בארץ" היא, שיצחק התבסס בארץ והתברך בה, כמו שנאמר עליו "ויגדל האיש, וילך הלוך וגדול עד כי גדל מאוד".

ברכה בארץ

לכאורה, מה מכריח את רש"י לפרש כך? הלוא היה יכול לבאר שהכוונה ב"ופרינו" היא  לנכדים, שכן "בני-בנים, הרי הם כבנים" וליעקב נולדו שנים-עשר שבטים, שזו בהחלט ברכה של פריון.

אלא שרש"י אינו יכול לפרש כך משום שבפסוק נאמר "ופרינו בארץ", ומכאן שהכוונה היא לברכה של פריון בארץ, ואילו בניו של יעקב לא נולדו בארץ אלא בחוץ-לארץ (בהיותו בחרן). ברור אפוא שהמילה "ופרינו" אינה מכוונת אליהם, ומכאן שהכוונה לשפע ולברכה בהתבססותו של יצחק עצמו בארץ.

כוח להוסיף

בפנימיות העניינים רמוזה בפסוק הזה מהות עבודתו של האדם בעולם. בפסוק שני חלקים: א) "הרחיב ה' לנו", ב) "ופרינו בארץ". החלק הראשון מציין את הברכה שניתנת מלמעלה ("הרחיב ה' לנו"), והחלק השני מתאר את הברכה שבאה בעקבות עבודתו של האדם ("ופרינו בארץ").

החידוש כאן הוא שהאדם, בעבודתו, מוסיף שפע וברכה יותר מכפי שניתן מראש מלמעלה. הקב"ה נותן ברכה במידה מסויימת, ובא האדם ומוסיף עוד יותר, על-ידי פעולתו ומאמציו. וזו אכן תכליתו של האדם בעולם – להוסיף על הבריאה כפי שבראה הקב"ה, ועד שהוא "נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית".

זה רצון הבורא

אפשר לבוא ולטעון, שאין לאדם להוסיף על הבריאה, מכיוון שכך בראה הקב"ה. אם הקב"ה ברא את העולם במתכונת מסויימת או במגבלות מסויימות, מי נותן לאדם זכות ורשות להוסיף בעולם שלמות שהקב"ה לא בראה מלכתחילה?

התשובה לשאלה זו רמוזה גם היא בפסוק שלנו. שני חלקיו של הפסוק מוכיחים שמדובר במקשה אחת. הקב"ה עצמו "הרחיב... לנו" ונתן כוח שנוכל לפעול "ופרינו בארץ". זה רצונו של הקב"ה, שהאדם יביא את הבריאה לדרגה עליונה ושלמה מזו שבה בראה הוא עצמו מלכתחילה, והוא נותן לנו כוחות מיוחדים להצליח בכך. כשתושלם משימה זו יתקיים הייעוד "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר", בגאולה האמיתית והשלמה בקרוב ממש.

(לקוטי שיחות כרך י, עמ' 72)

אמרת השבוע

ריח של צדיק

רבי חיים מצאנז עבר פעם אחת בדרכו בכפר נידח ושמו מקאלי. כשחלפו ליד פונדק קטן הורה הצדיק לעצור. הוא ירד מהמרכבה, נכנס פנימה ושאל אם יש כאן איזה זקן או זקנה. אמרו לו, כי אימו של בעל הפונדק היא זקנה בת תשעים שנה.

שאלה רבי חיים: "האם התארח אי-פעם צדיק גדול במלון?".

השיבה האישה: "כן, פעם אחת עבר כאן הצדיק רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב, והתארח בפונדק כשבועיים".

אמר רבי חיים למקורביו: " כשעברנו ליד הפונדק הרגשתי ריח טוב של צדיק, והתפלאתי, איך הגיע צדיק למקום נידח זה. אבל אם רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב היה כאן - הכול כבר ברור". 

מן המעיין

 עקב הוא עקב

אנחנו עומדים עתה בזמן של 'עקבתא דמשיחא'. עקב  צריך לדעת שהוא עקב. איזה קשר יש בין עקב לחכמה? העיקר העבודה בפועל ממש.

(ספר השיחות תרפ"ח)

 אור אחרי הערב

"והיה לעת ערב יהיה אור" (זכריה יד,ז). אין הקב"ה מבקיע אורו של מלך המשיח, אלא אם כן הוא מעריב ערבים תחילה.

(רבי ישראל מרוז'ין)

 המסילות מתפצלות

לאורך כל המסע המסילה היא אחת, אבל כאשר מתקרבים לתחנת הרכבת, מתפצלות מסילות רבות, וצריכים להיזהר מאוד שלא לעלות על מסילה לא-נכונה. לפני ביאת המשיח, בזמן של 'עקבתא דמשיחא', יהיה נדמה שיש דרכים רבות, אך צריכים להיזהר שלא לרדת מדרך הישר.

(ספר השיחות תרפ"ט)

 שוכחים מי אנו

עיקר  הגלות ותמציתה - השכחה, ש ישראל שוכחים שהם בני-מלכים, שהם בנים למקום, ושהם בנים למלך מלכי המלכים הקב"ה.

(רבי אהרן מקרלין)

 היינו נגאלים

רבי אלימלך מליז'נסק היה אומר: לו כל צערנו בגלות היה רק על גלות השכינה - מיד היינו נגאלים.

 מתוך הצרה

הגאולה באה מתוך הצרה, כפי שנאמר (ישעיה נט,יט-כ): "כי יבוא כנהר צר... ובא לציון גואל". לכן בסדר תפילת שחרית אומרים "יענך ה' ביום צרה", ולאחר מכן "ובא לציון גואל".

(אור  התורה)

 מתרגלים לגלות

עיקרה של גלות מצרים הייתה בכך שהתרגלו לשאת אותה. אין גלות נקראת גלות אלא אם כן מתרגלים להשלים איתה.

(רבי יצחק-מאיר מגור)

 חסר ה'לבוש'

כל מצווה מורידה מלמעלה מעין 'לבוש', אור מקיף לנשמה. בזמן הגלות אין  שלמות בקיום המצוות, כי אין אנו מקיימים אותן כראוי, ולכן חסרה לנו בזמן הגלות גם שלמות ה'לבוש' הנובע מקיום המצווה.

(אור התורה)



 

עמוד 3  (לתחילת הגיליון)

מעשה שהיה

 מעגל שנסגר

סבי, ר' שאול שטרן ז"ל, היה איש-אשכולות ורב-פעלים. ירא-שמים, תלמיד-חכם וטוב-מזג. במקצועו היה כימאי, ובה-בעת שקד ללמוד תורה בכל רגע פנוי ואף חיבר ספר הגותי מעמיק על חמישה-חומשי-תורה. לפרנסתו ניהל מפעל לעיבוד מזון ונחשב מומחה בעל-שם לכשרות.

את הוריו ואת רוב בני-משפחתו איבד בשואה. ביניהם גם את אשת-נעוריו ובנם הקטן, דב-בעריש הי"ד. על-אף כאב האובדן וכל התלאות שעבר, מעולם לא איבד את אמונתו האיתנה בה' ואת תקוותו לעתיד טוב יותר. למקורביו  היה אומר: "אין לי שום תלונה, חלילה, על הקב"ה ואיני מהרהר אחר מידותיו. רק דבר אחד מציק לי – כיצד זה הניח הקב"ה לשמו הקדוש להתחלל כך בשואה האיומה".

סבא זכה לעלות ארצה, להינשא בשנית ולהקים משפחה לתפארת. לנו, ילדיו ונכדיו, נהג תמיד לספר סיפורים שנועדו להמחיש לנו את נוכחותה של יד-ההשגחה גם בשעות הקשות וברגעים הנוראים ביותר.

כך, למשל, סיפר, כי בעת שהיה במחנה-ריכוז בגרמניה, נהג להניח בלילות את משקפיו לרגלי הדרגש שעליו ישן. בוקר אחד, כשקם משנתו, עמד בחוסר-זהירות על המשקפיים וניפץ אותם לרסיסים. הדבר הסב לו, כמובן, עוגמת-נפש רבה. לא חלפו אלא דקות אחדות, ואל הצריף נכנס קצין גרמני והורה לכל מרכיבי המשקפיים להתאסף. אלה נחשבו אצל הנאצים ימ"ש בעלי-מום לכל דבר. קבוצת הממושקפים עזבה את הצריף ולא נראתה עוד במחנה. הוא ניצל משום ששבר את משקפיו בחוסר זהירות.

אולם מכל הסיפורים הרבים הייתה מציפה אותו התרגשות מיוחדת בכל פעם שסיפר את הסיפור הזה:

באחד המסדרים במחנה-הריכוז פקד הקצין הגרמני על כל בעלי ההשכלה הרפואית לצאת מהשורה. אמנם לסבא לא הייתה השכלה רפואית, אך הוא היה כימאי והבין קצת בתרופות. בלי לחשוב פעמיים יצא מהשורה והציג את עצמו כרופא. הוא עדיין לא ידע לאן הצעד הזה יוביל אותו, אך ליבו אמר לו שהדבר עשוי לסייע לו. ואכן, מאותו יום ואילך מונה על המרפאה במחנה. כך היה יכול לסייע לחולים רבים, שקיבלו ממנו תרופות יותר ממה שהתירו לו ההוראות.

יום אחד הגיע למרפאה נער צעיר, בעל חזות חסידית. סבא התעניין בשלומו, טיפל בו כראוי ואף שוחח עמו בדברי-תורה. הנער התחבב עליו מאוד והוא השתדל לסייע לו ככל יכולתו. בהמשך רקם סבא תכנית שבעזרתה הצליח, בסיוע עוד גורמים, להבריח את הנער אל מחוץ למחנה. מאז נעלמו עקבותיו של הנער והם לא נפגשו עוד.

שלושים שנה חלפו מאז. בשנים אלה הספיק, כאמור, לעלות ארצה ולהקים משפחה. חלפו עוד שנים ובינתיים גם ילדיו (ובהם הוריי) בגרו והקימו משפחות. לאחר נישואיהם התגוררו הוריי ברחובות.

זה היה בשבת הראשונה שבה התארחו סבי וסבתי בבית הוריי ברחובות. מכל בתי-הכנסת בעיר בחר סבא ללכת להתפלל בבית-הכנסת שבקריית חסידי קרטשניף. הוא התפלל שם הן בליל שבת הן ביום. בקריאת התורה, פנה אליו הגבאי וקרא לו לעלות 'שישי'. סבא היה מופתע מאוד, שכן בית-הכנסת היה מלא מפה אל פה ואילו הוא היה סתם אורח בלתי-מוכר.

בצאת השבת נהגו מתפללי בית-הכנסת להתייצב בפתח חדרו של האדמו"ר, רבי דוד-משה רוזנבוים מקרטשניף, כדי להתברך מפיו. גם סבא השתלב בתור הארוך והמתין לברכת האדמו"ר. לפתע ניגש אליו שמשו של הרבי וקרא לו לבוא עמו. שוב הופתע סבא מהיחס המיוחד כלפיו. הוא פסע בצייתנות אחרי השמש, שהוביל אותו היישר לחדרו של הרבי.

כשנכנס פנימה קידמו האדמו"ר בברכת 'שבוע טוב' לבבית והציע לו סיגריה. סבא השיב בנימוס כי אינו מעשן.

"זה חידוש בשבילי, ר' שאול", הגיב האדמו"ר, "מתי חדלת מלעשן?".

סבא היה נבוך ולא השיב. בקושי זכר שבעבר עישן.

האדמו"ר שינה את נושא השיחה. "יש לי חידוש-תורה לומר לך", אמר והשמיע באוזני סבא פירוש נאה לאחד מפסוקי התורה. כשסיים האדמו"ר את ה'פירוש', פנה אל סבא בשאלה: "נו ר' שאול, ההסבר הזה אולי מוכר לך?".

סבא לא השיב.

כעבור רגע של שתיקה, הישיר האדמו"ר מבט אל סבא ואמר לו: "את הפירוש הנאה הזה שמעתי ממך בנעוריי, בשעה שבאתי לקבל ממך טיפול במרפאה של מחנה-הריכוז. אני הוא הנער הצעיר שחיבבת ושסייעת לו לברוח אל מחוץ למחנה. התזכור?".

צמרמורת הרעידה את גופו של סבא. הוא התרגש עד עמקי נשמתו ולא הצליח להוציא הגה מפיו.

האדמו"ר הוסיף ואמר: "אתה היית שליח ה' להצילני, ואני חייב כלפיך בהכרת-הטוב".

סבא היה אחוז התפעלות מהעובדה שאחרי שלושים שנה עדיין זכר האדמו"ר את פניו, את חידוש-התורה ששמע ממנו במחנה ואפילו את העובדה שבאותם ימים עישן...

בכל פעם שסיפר לנו סבא את הסיפור הזה היה מתרגש מחדש. באותה פגישה עם האדמו"ר ראה סוג של 'סגירת מעגל' שמימית.

 (תודתנו לשולח הסיפור, ר' דוב זהבי, לע"נ סבו ר' שאול שטרן, שיום פטירתו חל בכ"ד במרחשוון)

דרכי החסידות

 בלי שביעות-רצון

החסידות מגנה ביותר את תחושת שביעות-הרצון העצמית, ומעודדת את הביקורת הפנימית ואת השאיפה להשתפר, להתקדם ולהתעלות. "שמח בחלקו" זו תכונה חיובית מאוד בכל הקשור לצד הגשמי-חומרי של החיים, אולם במישור הרוחני זו תכונה שלילית, שמעודדת קיפאון וממילא גוררת ירידה רוחנית.

הרבי מליובאוויטש מפרש ברוח זו את הפסוק "בשמים ממעל ועל הארץ מתחת": בכל העניינים הרוחניים ("שמים") עליך להביט אל מי שנמצא "ממעל", לקנא בו (קנאה חיובית) ולשאוף להידמות אליו, ואילו בכל העניינים הגשמיים והארציים ("ועל הארץ"), הבט תמיד במי שנמצא "מתחת" ותן תודה לה' שיש לך יותר ממנו.

"מה חסר לי?"

ברוח זו מפרש הבעש"ט את הפסוק "כי חוק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב": כאשר עבודת הבורא הופכת להיות חוק קבוע וחלק מטבעו של האדם - "כי חוק לישראל הוא" - והוא כבר אינו מתייגע להגיע לדרגה עליונה יותר, אזי "משפט לאלוקי יעקב" - עתיד הוא לעמוד למשפט על כך לפני הקב"ה (כתר שם טוב סי' רנו).

אברך צעיר, עילוי מפורסם, שמע את שמעו של רבנו הזקן, בעל התניא, והחליט לנסוע אליו. כשנכנס אל הרבי, שאלו הרבי: "מה חסר לך?". ענה האברך: "אינני יודע מה חסר לי, ואינני מרגיש שחסר לי משהו". אמר לו הרבי: "רוחניות וגשמיות הפכים הן בעצם מהותן. דבר שנתפס כמעלה בגשמיות הוא חיסרון ברוחניות. השמח בחלקו בגשמיות הוא בעל מעלה גדולה ביותר, ואילו מידת ההסתפקות במועט ברוחניות היא חיסרון גדול ביותר, שמביא לירידה ולנפילה" (היום-יום, ל' בסיוון).

כ"ק אדמו"ר הריי"צ אומר באחד ממאמריו (ספר המאמרים תרצ"ט עמ' 36): יש לך אדם שמתפלל שלוש פעמים ביום, קובע עיתים לתורה, מקיים מצוות, לפעמים עוסק בעבודה שבלב, מידותיו הן על-פי-רוב כדבעי, נזהר בדיבורו, דברי-תורה חקוקים בזיכרונו והוא חוזר עליהם בכל עת מצוא - ובעקבות כל זאת הוא נקי בעיני עצמו. 'ניקיון' זה לחטא ייחשב, ועל האדם לעשות תשובה על כך. על זה נאמר: "מכל חטאתיכם (חטא מלשון ניקיון וחיטוי, כמו 'וחיטא את הבית') לפני ה' תטהרו".

מי עדיף?

אדמו"ר הריי"צ מספר באחת מאיגרותיו (כרך י, עמ' קלא), כי החסיד המפורסם ר' גרשון-דוב היה אומר לפני ברכת 'המפיל': "גרשון-בער! צריכים לעשות תשובה, שתקום איש אחר לגמרי, שתכיר ותרגיש את הרחמנות האמיתית שעליך!". ואומר הרבי: "קשה להבין מדוע ביטל חסיד זה את עצמו ביטול חריף כל-כך, ואילו תביעות כבר היה יכול לתבוע מעצמו. אך העובדה שחסיד בעל שיעור-קומה כזה התנהג כך ולא היה שבע-רצון מעצמו - הוראה יש בה".

פעם נדחפו תלמידי הישיבה ליד חדרו של הרבי הריי"צ באחת מסעודות החג, אך רק מקצתם הצליחו להיכנס. אמר להם המשפיע ר' שמואל לוויטין: "אינני יודע מי עדיף - מי שזכו להיכנס פנימה והם שבעי-רצון, או מי שנשארו בחוץ וליבם מלא געגועים להיכנס פנימה"...

חסיד אחד התאונן לפני הרבי מליובאוויטש שאינו מבין חסידות. אמר לו הרבי: אולי העדר שביעות-הרצון והעדר ההבנה - הוא התכלית. ופעם הגיע חסיד מחצר חסידית אחרת להתוועדות של הרבי. הוא התפעל מאוד מתוכן הדברים, ובהתלהבות הרים כוסית, ניגש לרבי וקרא: "לחיים, רבי, נעשיתי חסיד שלם!". נענה הרבי: "חסיד - אינו שלם, ושלם - אינו חסיד"...

המשפיע בליובאוויטש היה אומר: אחד עומד בשליבה החמישית ונמצא בתנועה של ירידה או אפילו עומד במקומו, וחברו עומד בשליבה השנייה ועולה למעלה - האחרון גבוה יותר.



 

עמוד 4  (לתחילת הגיליון)

חיים יהודיים

שלוש פגיעות, שלושה ניסים

אליהו ובנו אביחי עם זנב פצצת המרגמה
שנחתה בביתם (צילום: מה"ס מ"א חוף-עזה)

השעה הייתה אחת-עשרה וחצי בלילה. שבעת ילדי משפחת כהן מנווה-דקלים בחבל-עזה, בהם גם התינוק נהוראי, בן ששת החודשים, נמו את שנתם. שעה קלה קודם לכן עלו גם ההורים על יצועם. לפתע החריד את הבית פיצוץ עז. דניס כהן, האם, זינקה בבהלה ממיטתה ורצה מיד לחדרי הילדים. הילדים היו ערים, מקצתם בכו, אך כולם בריאים ושלמים.

כעבור דקה הופיעו בדלת הבית שכנים מודאגים. עשן שחור היתמר מחצר הבית. פגז מרגמה שנורה מחאן-יונס נחת מטרים אחדים ממיטות הילדים. למשפחת כהן קרה נס. שוב קרה נס, למען הדיוק.

"לא עוזבים!"

אליהו (38) ודניס (36) כהן הגיעו לנווה-דקלים לפני כשלוש שנים. עד אז התגוררו באשדוד, ששם ניהל אליהו את אולפנת 'אורנית'. כשהוצע לו לנהל את מוסדות בני-עקיבא באופקים התלבטה המשפחה בין מגורים באופקים לבין מגורים בנווה-דקלים. "בחרנו בנווה-דקלים", אומרת דניס, "בגלל חינוך הילדים ובגלל האווירה הרוחנית והאידאליסטית המיוחדת שמצאנו ביישוב". שני ילדיהם הקטנים, אביחי ונהוראי, נולדו במקום המגורים החדש.

לפני שנה, בליל שבת-חנוכה, נחת פגז המרגמה הראשון על ביתם. הפגז ניפץ חלונות ותריסים והרס רכוש. למרבה המזל, באותה שבת לא הייתה משפחת כהן בביתה. "חזרנו הביתה ומצאנו רסיסים על השולחן שבו אנחנו סועדים בשבת", מספרת דניס. "הייתה ביני ובין בעלי התלחשות על המשך המגורים במקום. לא באמת חשבנו לעזוב, אבל בטבעי אני אישה די פחדנית והעניין עלה. הבן הגדול שלנו, שהיה אז בן שתים-עשרה, קלט את הלחשושים ומיד בא ואמר: 'אבא ואימא, אנחנו לא עוזבים!'".

באמצע ברכת כוהנים

לפני חודש נחת עוד פגז-מרגמה. אליהו היה בבית-הכנסת ודניס הכינה את הילדים לבתי-הספר. בשעה שבע דקות לפני שבע בבוקר הרעיד פיצוץ את כל הבית. רסיסים התפזרו סביב הקומקום החשמלי במטבח, שדניס הפעילה שניות קודם לכן. אליהו אומר: "בדיוק נשאתי אז כפיים בבית-הכנסת וכששמעתי את הפיצוץ, עברה בי המחשבה - זה אצלנו בבית!". "זה היה נס, פשוט נס!", מוסיפה דניס.

לפני שבוע וחצי נחת, כאמור, הפגז השלישי. בינתיים העמיקה משפחת כהן שורשים במקום, וכיום אין לה אפילו הרהור בכיוון של עזיבה. "זהו ניסיון של הקב"ה ואנחנו נעמוד בו", אומר אליהו.

למי נועדו הניסים?

אלף ושמונה-מאות פגזי-מרגמה נחתו במהלך השנתיים האחרונות על יישובי גוש-קטיף. על-אף המספר הדמיוני הזה, ברוך ה' לא היו עד כה נפגעים בנפש. תושבי הגוש חיים בהרגשה מתמדת של ניסים. "הקב"ה שומר עלינו", אומר אליהו.

עם זאת, קשה לו להשלים עם האדישות הממשלתית למצב ועם כך שההתייחסות התקשורתית לפיגועים נמדדת לפי מידת הצלחתם לפצוע ולהרוג. "אנשים שומעים ברדיו 'פצצות מרגמה נחתו הערב על יישוב ישראלי ברצועה - אין נפגעים', ועוברים לסדר-היום, כאילו זה היה דיווח על לידת קואלה באוסטרליה. מי יכול להעריך את הטראומות והמשקעים בלב הילדים הקטנים. וחוץ מזה, עלינו להתייחס לכל פיגוע על-פי כוונות המחבלים ולא על-פי התוצאות. אנחנו שמחים על הניסים שהקב"ה עושה לנו, אבל דבר אחד ברור - הערבים אינם אמורים ליהנות מהניסים האלה!".

פינת ההלכה והמנהג

'שלום עליכם'

מאת הרב יוסף גינזבורג

רב אזורי עומר

שאלה: מדוע אומרים ב'קידוש לבנה' איש לרעהו 'שלום עליכם' ומשיבים 'עליכם שלום'?

תשובה: כך נהוג בקהילות האשכנזים, ואילו בקהילות הספרדים (שאגב קוראים לתפילה 'ברכת הלבנה') אומרים זאת שלוש פעמים לכלל הציבור, ללא ענייה.

מקור אמירה זו, כמו חלק גדול מהנוסח הנאמר בהקשר זה, הוא במסכת סופרים. בשם הראשונים מסרו את הטעם, שלאחר שאמר (שלוש פעמים) "תיפול עליהם אימתה ופחד" (כתפילה ש"לא יוכלו כל אויביי לנגוע בי לרעה"), ראוי לומר לחברו 'לא עליך' אלא 'שלום עליך'. המהרי"ל מסביר זאת בכך, שהואיל וברכה זו חשובה כמצווה רבה, "ראוי לתת שלום זה לזה מתוך שמחה וטוב-לבב, שקיבלו פני השכינה".

בשם האר"י ז"ל מובא טעם, הקשור בקטרוג הראשון, שהיה של הלבנה ("אי-אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד"). לכן אומרים 'שלום עליכם' – שלא יהיה עוד קטרוג. במקום אחר בכתביו נתבאר כי 'שלום עליכם' – הם דברי הקב"ה, השולח את מלאכי השלום "כנגד הדורון אשר אנו שולחים במקומו" (לפייס את הלבנה). לפי זה מובן מדוע אומרים זאת גם ליחיד בלשון רבים, כי הכוונה שיהיה שלום בין החמה ללבנה.

אחרים כתבו, שמברכים איש את רעהו בשלום בשעה שמתפללים על חידוש מלכות בית-דוד, כיוון שאין הקב"ה מבשר את ישראל שיהיו נגאלים אלא בשלום, שנאמר (ישעיה נב) "משמיע שלום... מבשר ישועה", ולעולם הבא מלכות בית-דוד נקראת 'שלום', שנאמר (ישעיה ח) "למרבה המשרה ולשלום אין קץ".

יש לכך משמעות מיוחדת בימינו, שהרי ברכה זו מסמלת את האמונה והתקווה לגאולת ישראל "שהם עתידים להתחדש כמותה", ואת הבקשה לגאולה מיד: "וביקשו את ה' אלוקיהם ואת דויד מלכם".

מקורות: מסכת סופרים פ"כ.שו"ת מהרי"ל החדשות סי' מז. פע"ח סוף שער ר"ח. מטה משה סי' תקמ. טושו"ע ונו"כ סי' תכו. שער הכולל פל"ג ס"ק ז. 'קידוש לבנה – אוצר הלכות ומנהגים' עמ' קפז, וש"נ. 'דיני ומנהגי ר"ח – חב"ד' עמ' רכח, וש"נ.



 

לדף הראשי

 

בית חב"ד | חדר עיון | חדר ילדים | חדר חדשות | בית דפוס | מודיעין | מפתח עניינים 

(c) כל הזכויות שמורות
צעירי אגודת חב"ד - המרכז / אגף ההוצאה לאור
ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס': 03-9606169
ראש מדור אינטרנט: יוסף לב-ארי  *  יו"ר:  הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

chabad@chabad.org.il