שיחת השבוע - הגיליון השבועי לכל יהודי

הגיליון השבועי לכל יהודי. מס' 828, ערב שבת  ויצא, י' בכסלו תשס"ג (15.11.02)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר) ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

קובץ גרפי בפורמט PDF

לדף ההורדות

גליונות קודמים

עמוד 1

עמדה שבועית

 דמוקרטיה ויהדות

הרבה קודם שמדינות העולם עברו להתנהל בשיטה הדמוקרטית נהגו קהילות יהודיות, שחייהן הושתתו על יסודי התורה והמצוות, לקיים בחירות דמוקרטיות ל'ועד הקהל' או ל'שבעה טובי העיר'

חוסר יציבותה של המערכת הפוליטית בישראל והתנודות של אישים ומפלגות ימינה ושמאלה על-פי כיוון הרוח הנושבת באותו רגע – המאיסו על הציבור את הדמוקרטיה. אנשי-ציבור שונים כבר מודיעים שהפעם אין בכוונתם להצביע. מי שבכל-זאת יגיעו לקלפיות, יעשו זאת באין-ברירה, בבחינת הרע במיעוטו.

חסרונותיה של השיטה הדמוקרטית ידועים ומוכרים מכבר. על כך נאמר הפתגם: "הדמוקרטיה היא שיטת משטר גרועה מאוד, אבל היא טובה לאין-ערוך מחלופותיה". אלא שהסתאבותה של המערכת הדמוקרטית אצלנו מתחילה להעמיד גם קביעה זו בסימן-שאלה.

גם זו דמוקרטיה

יש מנסים להשריש דעה, שהדמוקרטיה אינה עולה בקנה אחד עם תפיסת התורה, אך לטענה זו אין שחר. הרבה קודם שמדינות העולם עברו להתנהל בשיטה הדמוקרטית נהגו קהילות יהודיות, שחייהן הושתתו על יסודי התורה והמצוות, לקיים בחירות דמוקרטיות ל'ועד הקהל' או ל'שבעה טובי העיר', הגופים שהנהיגו את הקהילה. איש לא חשב שיש סתירה כלשהי בין בחירה דמוקרטית של נציגי הציבור לבין ערכי התורה.

הנכון הוא, שלו הייתה המדינה מתנהלת על-פי התורה (דבר שיכול לקרות למעשה רק אם רוב אזרחיה רוצים בכך – עיקרון דמוקרטי מובהק), הייתה התורה נקבעת כחוקת המדינה. גם במדינות שהן סמל הדמוקרטיה יש חוקה יסודית שאינה עומדת למבחן הדמוקרטיה. החוקה הזאת מייצגת את הערכים הבסיסיים שהם מחוץ למשחק, ואותם חייבות לקבל כל המפלגות. זו בפירוש הגבלה של הדמוקרטיה, אבל עובדה זו אינה הופכת את המדינות הללו לבלתי-נאורות. להפך, החוקה מגינה על הערכים החשובים והנעלים של החברה מפני סכנותיה האפשריות של הדמוקרטיה.

לנו, היהודים, יש חוקה, המייצגת את ערכי-היסוד שלנו. זו התורה. היא מגדירה את מושגי הטוב והרע, המותר והאסור, הצדק והיושר. לו כל אזרחי המדינה היו יהודים שומרי תורה ומצוות, ברור שהתורה ועקרונותיה היו מתקבלים כחוקה יסודית המובנת מאליה, ועדיין היה נשאר מרחב גדול דיו למשחק הדמוקרטי. במציאות כזאת לא היו המפלגות מתקוטטות ביניהן בשאלה אם מותר לפתוח קניונים בשבתות, אבל היו מעמידות לבחירה אלפי שאלות אחרות בתחומי הביטחון, הכלכלה, החברה וכדומה.

העובדה שמפלגות דתיות וחרדיות נוהגות להעביר רבות מההחלטות החשובות להכרעת הרבנים וגדולי התורה, אף היא דמוקרטית לחלוטין. יש ציבור שבוחר לקבל את ההחלטות החשובות במרכז מפלגה, ויש ציבור המעדיף כי ההחלטות הללו יתקבלו על-ידי סמכויות רוחניות שהציבור הזה נותן בהן אמון. תודו, שכאשר רואים כיצד מתקבלות החלטות גורליות בוועידת מפלגה, על-ידי גושי אדם מזיעים ומצעקים, קצת קשה לטעון שזו דרך עדיפה מהתייעצות שקטה של חבורת אנשים חכמים ועתירי-ניסיון.

היכונו לשיטה החדשה

ייתכן שבמציאות הקיימת אין חלופה טובה מן השיטה הדמוקרטית, אבל אין להתעלם ממגרעותיה הגדולות. עובדה היא שאנשים טובים ומוכשרים מדירים את רגליהם מהעשייה הפוליטית, בשל הסתאבותה. זו שיטה שנותנת עדיפות לשטחיות, לציניות, ליכולת להחליף עמדות והשקפות במהירות שזיקית מחליפה את צבעיה. זו שיטה שמניחה כי הציבור הוא 'עולם-גולם', בעל זיכרון קצר, שאפשר לשטות בו על-ידי ססמאות ריקות מתוכן. אולי אם הציבור יוכיח לנבחריו שאין הוא כזה, תשתנה גם התנהגותם.

זה מה שיש בינתיים, אלא שלא לאורך ימים. בקרוב נעבור לשיטת משטר אחרת, טובה לאין-ערוך. שיטה שמבטיחה את התנהלותו התקינה של העולם, ורתימת כל היכולות האנושיות והמשאבים הציבוריים לטובת הציבור וליישום הערכים האמיתיים. לשיטה הזאת קוראים – משיח. ואנחנו מצפים.

בציפייה לגאולה

 "באמת זהו אות אמת וסימן טוב לישראל במה שיתארך זמן הגלות בלחץ ודוחק דווקא, כי מזה דווקא מורה, אשר יש תקווה וישועה קרובה לבוא, לגאלם גאולה שלמה במהרה בימינו".

(מאמרי אדמו"ר האמצעי דברים א, עמ' נא)

יש חדש

סיום הרמב"ם ה-20

ביום רביעי הקרוב, ט"ז בכסלו, יסתיים מחזור הלימוד העשרים של 'הרמב"ם היומי', וייפתח מחזור הלימוד העשרים ואחת. את לימוד הרמב"ם היומי תיקן הרבי מליובאוויטש, ומעלתו המיוחדת, שהוא לימוד משותף של כל הלכות התורה. חגיגות הסיום ייפתחו אי"ה ביום הסיום בטבריה, ליד ציון הרמב"ם, בשעה 7 בערב. מטה הרמב"ם היומי, שעל-יד צעירי-חב"ד, הפיק לוח-לימוד למחזור החדש, ואפשר לקבלו בבתי-חב"ד או בטל' 9607588-03.

התוועדות חובקת עולם

לקראת חג-הגאולה י"ט בכסלו תהפוך התכנית 'קול שישי', בהנחיית אסף נגל, להתוועדות חסידית חובקת עולם. השידור יהיה אי"ה ביום שישי הבא, י"ז בכסלו, בשעות 10-12 בבוקר, ברדיו 'קול-חי' (FM93). ישתתפו רבנים, משפיעים, שלוחים מקצווי העולם ומוזיקאים חסידי חב"ד. להקשיב ולהתבשם.

כדאי 'לגעת באור'

בית-חב"ד המרכזי בבאר-שבע מזמין את תושבי העיר לתכנית אירוח מיוחדת בנושא 'לגעת באור', במלון הכפרי 'חפץ-חיים'. התכנית תהיה אי"ה בימים שישי-שבת-ראשון, כ"ד-כ"ו בכסלו (29.11-1.12). הרצאה מרכזית מאת הרב מנחם ברוד. בסעודת מלווה-מלכה – 'מאפלה לאורה', סיפורו האישי של יוני פיין, בליווי גיטרה. שמרטפיות צמודות לכל ימי האירוח, לצד פעילות חווייתית לילדים ולכל המשפחה. טל' 6233197-08.

תיקון טעות:

 ב'מעשה שהיה' (גיליון 811) הוגדר זוזבין פרינטי מג'רבה "ערבי מקומי", ולאמיתו של דבר היה יהודי טוב ומכובד. אנו מתנצלים מאוד על הטעות.



 

עמוד 2  (לתחילת הגיליון)

שולחן שבת

מעובד על פי שיחותיו של הרבי מליובאוויטש, על-ידי צ' לבנוני

 הצלחה בחינוך דווקא בתנאים קשים

בפרשתנו מסופר כיצד יהודי אחד ויחיד הלך לארץ זרה. הוא הגיע לשם חסר-כול. מלכתחילה חשב שיהיה לו רכוש רב, כי עזב את בית אביו מצוייד בכל טוב וברכוש נכבד; אך בדרך תפשו אליפז בן עשיו, שאביו שלחו להרגו, ויעקב הצליח לשכנעו להותירו בחיים ולהסתפק ברכושו. כך נותר יעקב ללא פרוטה - "כי במקלי עברתי את הירדן". ועם זה צעד יעקב לדרכו בלב קל, כי היה לו ביטחון גמור בקב"ה.

בבואו לחרן גילה יעקב שאין לו על מי להישען, אפילו לא על קרוביו. דודו, לבן, רימהו. בכל-זאת לא איבד את ביטחונו בקב"ה. אכן, הדבר ארך שנים רבות וחייב עמל קשה – "ביום אכלני חורב וקרח בלילה" – אבל בסופו של דבר השיג עושר רב, ובעיקר זכה שתהיה "מיטתו שלמה": כל ילדיו צמחו וגדלו כראוי, שלמים, צדיקים.

דווקא יעקב הצליח

יש כאן תופעה מופלאה: לאברהם היה  בן צדיק יצחק, אך נולד לו גם בן אחר, ישמעאל. אף ליצחק היה בן טוב, יעקב, אך נולד לו גם עשיו הרשע. אברהם ויצחק הקימו את ביתם וילדו את ילדיהם בארץ-ישראל ולא בגלות, ועם זה קרה שנולדו להם בנים כישמעאל ועשיו.

לעומת זאת, יעקב, ילדיו נולדו בגלות. לא היה להם כלל במי להיעזר. הוא עבד עבודה קשה, ובה-בעת נדרש לשמור על בניו ובנותיו שנים-עשר ילדים – שלא יקלטו את אורח-החיים של חרן, ולהפך, שיספגו את התורה שהוא קיבל מאבותיו ומרבותיו. ובכל-זאת, דווקא יעקב הצליח בכך.

עושר בגשמיות וברוחניות

בתנאים הקשים הללו הגיע יעקב ל"ויפרוץ האיש מאוד-מאוד" - הוא נעשה עשיר מופלג בגשמיות, ולצד העושר הגשמי השיג גם עושר רוחני 'מיטתו שלמה': הוא זכה להוציא מהגלות את כל בניו ובנותיו, שלמים בחינוך שהעניק להם.

מצבו של יעקב אבינו משקף את גורלו של עם-ישראל לדורותיו. אנו רואים כי כל הבטחותיהן של אומות-העולם הן אין ואפס. אין לנו להישען אלא  על אבינו שבשמים, שהקשר עמו הוא אך ורק על-ידי התורה ומצוות.

חינוך בלי פשרות

 כשנחנך את ילדינו בדרך התורה של ישראל סבא, "עם לבדד ישכון" בתלמוד תורה, בישיבות, בחינוך ליראת-שמים בלי פשרות, ברוח הערכים והמורשת שקיבלנו מאבותינו ומאבות-אבותינו אזיי נזכה ל'מיטתו שלמה'.

דרך זו מבטיחה שבקרוב ממש נזכה כולנו, "בנערינו ובזקנינו, בבנינו ובבנותינו", לצעוד לקבלת פני משיח-צדקנו, וכשיבוא, נוכל לומר לו בגאון מוצדק: אלה חיילינו, הצבא שלנו, שנולד וגדל בכל תפוצות ישראל, ועם זה הם יהודים שלמים ומאמינים ומוכנים לגאולה.

(לקוטי שיחות כרך א, עמ' 63)

אמרת השבוע

 שאו מרום עיניכם

אדמו"ר האמצעי, רבי דובער מליובאוויטש, היה מוטרד מאוד ממצב הפרנסה של היהודים, וייסד מושבות חקלאיות, שבהן עסקו היהודים בחקלאות ובתעשייה. הרבי מינה את החסיד הנודע, ר' הילל מפאריטש, למשפיע נודד במושבות האלה.

כדי לשכנעו לקבל עליו את המשימה אמר לו הרבי: "תאר לעצמך את איכרי המושבות עומדים בשדות, לבושים כיפות וטליתות-קטנות, מעבדים את הקרקע ומייחלים לה'. הם נושאים את עיניהם לשמים ומרגישים את עומק הפסוק 'שאו מרום עיניכם', שזה עומק העניין של 'שמע'".

ר' הילל ניחן ביכולת מיוחדת לצייר דברים לנגד עיניו, וכשדימה בנפשו את המחזה שדיבר עליו הרבי, החליט להיענות ולהיות משפיע.

מן המעיין

  קריאת התורה

 ימי-רצון

משה רבנו עלה למרום ביום החמישי לקבל לוחות אחרונים, וירד ביום שני. לכן ימי שני וחמישי הם ימי-רצון. מטעם זה תיקנו לקרוא בתורה בימים אלו.

(מדרש תנחומא)

 רמז בפסוק

דורשי רשומות מצאו רמז לכך בפסוק "וילכו שלשת ימים... ולא מצאו מים" (שמות טו,כב). מכאן אמרו: אין מים אלא תורה, שנאמר (ישעיה נה) "הוי כל צמא לכו למים". כיוון שהלכו שלושת ימים בלא תורה – נלאו. עמדו נביאים שביניהם ותיקנו להם שיהיו קוראים בשבת ובשני ובחמישי, כדי שלא ילינו שלושה ימים בלא תורה.

(בבא קמא פב,א)

 באימה וביראה

בזוהר נאמר שבעת קריאת התורה יש לעמוד באימה וביראה, כאילו עומדים עכשיו בהר-סיני ומקבלים את התורה. לפיכך אסור לדבר בעת קריאת התורה אפילו בדברי-תורה וכל שכן דיבורים אחרים.

(אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש)

 דיוק כפול

נשיאי חב"ד הקפידו מאוד על בעלי-קריאה טובים. עיקר הדיוק היה על שני דברים: דקדוק התיבות בהברה חדה וטעמי הנגינה.

(ספר השיחות תרנ"ו)

 כוונות בקריאה

אדמו"ר הזקן נהג לקרוא קריאה מדוייקת ומוטעמת, על-פי כל כללי הדקדוק, ועם כל טעמי המקרא. בכל פסוק כיוון לכל מה שמצא עליו בנגלה שבתורה. בכל תיבה כיוון את כל מה שנאמר עליה בתורת הנסתר. והיה קורא לאנשים לעלות לתורה לפי שייכותו של האיש לפרשה.

(רשימות חסידים)

 שכר ואחריות

הקורא בתורה כדין שכרו גדול, ואילו מי שמזלזל בקריאה ואינו מכין את עצמו כראוי, הוא בכלל מחטיאי הרבים, השומעים את קריאתו המשובשת.

(ספר המאמרים קונטרסים)

 להוסיף לקרוא

חסיד אחד כתב לרבי הריי"צ מליובאוויטש שנדרש לו הרבה זמן להכין את הקריאה, ולכן עלה בדעתו להפסיק לקרוא בתורה. ענה לו הרבי: בחסידות מבוארת מעלת קריאת אותיות התורה בכלל, והקריאה בספר-תורה ברבים בפרט. יש להוסיף ולקרוא.

 כוחה של קריאה

אל אדמו"ר הזקן בא יהודי והתאונן על בנו הצעיר, שנטה מדרך היהדות. אמר לו הרבי: הבא אותו בשבת לבית-הכנסת, והעמד אותו בעת קריאת התורה מול שולחן הקריאה. הצליח האב לשכנע את בנו להגיע לבית-הכנסת, וכאשר שמע הבן את הקריאה מפי הרבי נהפך לאיש אחר.

(שמועות וסיפורים)



 

עמוד 3  (לתחילת הגיליון)

מעשה שהיה

 מילים סתומות

הגאון החסיד הרב פרץ חן, מדמויות-הפאר של חסידות חב"ד, היה רבן של כמה ערים ברוסיה. הוא היה קשור בלב ונפש לרבו, רבי דובער מליובאוויטש ('האדמו"ר האמצעי'. נולד ונסתלק בי' בכסלו).

הרבי הורה לו לערוך 'תיקון חצות' מדי לילה, ואמנם כך עשה. פעם אחת בא הרב פרץ אל הרבי וסח לפניו את ליבו: "לומר 'תיקון חצות' כראוי, בכל האמת ובלב שלם - איני מסוגל. ואילו לעשות שקר בנפשי - איני רוצה". הרבי שתק, והרב פרץ הבין זאת כהסכמה.

בשתיים מכהונותיו הרבניות נשזרו מקרים שבהם באו לידי ביטוי עיניו הצופיות למרחוק של הרבי.

מקרה אחד אירע במקום רבנותו הראשון - ביישינקוביץ. כשיצא לשם הרב פרץ, לשמש רב העיר, הרעיף עליו הרבי ברכות. בין הדברים הפנה אותו ל'סימן' מסויים בחלק יורה-דעה של השולחן-ערוך. "למד אותו ביסודיות", המליץ לו הרבי, "זה יהיה לך לעזר ברבנותך".

בביישיקוביץ התגורר יהודי חסיד וגדול בתורה, ר' אהרון יפה שמו. ר' אהרון עמד בראש ישיבה שבה מסר שיעורים עמוקים ביותר. הלה הסתייג במופגן מרבנותו של הרב פרץ. למעשה, תפיסתו האישית שללה מן היסוד את כל עצם המושג 'רב עיר'. "איך ייתכן", טוען היה, "שאדם יקבל עליו אחריות לקיום התורה והמצוות של כל תושבי העיר".

זה היה בערב חג-הפסח הראשון לכהונתו של הרב פרץ בעיר. הוא היה טרוד בהכנות לחג הקרב, כאשר הופיע בביתו שליחו של ר' אהרון ובפיו שאלה סבוכה ביותר בהלכות יורה-דעה. במקרה אחר ייתכן שהיה הרב פרץ זקוק לעיון ממושך כדי לענות על שאלה כזאת, אלא שבעניין זה הייתה תשובתו שגורה על לשונו. ומה הפלא? הוא שאב אותה מאותו סימן בשולחן-ערוך שהרבי המליץ לפניו ללמוד ביסודיות. תשובתו החדה והמהירה של הרב פרץ הרשימה את ר' אהרון וריככה את יחסו לרב החדש.

חלפו שנים, והרב פרץ חן הוזמן לתפוס את משרת הרבנות של העיר צ'רניגוב. הדבר כבר היה לאחר פטירת הרבי (ה'אמצעי',) והרב פרץ בא להיוועץ עם ממלא מקומו, האדמו"ר ה'צמח-צדק'.

אצל לו ה'צמח-צדק' ברכה להצלחה. בכל-זאת היסס הרב פרץ אם לקבל את המשרה. בצ'רניגוב התגורר באותם ימים יהודי ושמו ר' משה. הוא היה איש קשה ותקיף בדעתו, אך תפס עמדה של עמוד-התווך בקהילה המקומית. המינוי הסופי למשרת רב העיר עבר דרכו, וכבר יותר מפעם אחת פסל ר' משה את מועמדותם של רבנים.

"אל דאגה", הרגיע ה'צמח-צדק' את הרב פרץ, "אתן לך מכתב-המלצה". כתב ה'צמח-צדק' מכתב-המלצה קצר ומסרו להרב פרץ כדי שימסרהו לר' משה בצ'רניגוב.

ר' משה קיבל את מכתבו של הצמח-צדק ומיד החל לחקור את הרב פרץ: "מהיכן כבודו?".

- "מנעוול", השיב הרב פרץ.

- "והיכן שימש רב קודם לכן?".

- "בביישינקוביץ".

- ומתי אפוא היה בסמיליאן?".

- "קודם לכן".

שאלותיו אלה של ר' משה התמיהו את הרב פרץ כמו את יתר פרנסי העיר. אולם ראה זה פלא, בתום דו-שיח קצר זה, נתן ר' משה את ברכתו להרב פרץ והמינוי יצא לדרך. יתר על כן, ר' משה אף נרתם במלוא מרצו לסייע להרב פרץ ברבנותו. ויהי הדבר לחידה בעיני הרב פרץ ובעיני כולם.

יום אחד הזדמן לרב פרץ לשוחח שיחה אישית עם ר' משה. "במה זכיתי שלמרות תקיפותך המפורסמת, קיבלתני בסבר פנים יפות ואף אינך חוסך טורח ועמל לסייע לי?", שאל הרב פרץ.

למשמע השאלה השתתק ר' משה ועיניו מלאו דמעות. מוזר היה לראות את ר' משה במצב של התרגשות. כעבור דקה פתח את פיו ואמר: "משמים ניתן לכבודו התפקיד, וכיצד יכולתי להתנגד לו?".

כעבור רגע המשיך: "העניין מחזיר אותי כמה שנים לאחור, אל הרגעים הנוראים של הסתלקות מורנו ורבנו (רבי דובער). אני נמניתי עם קומץ החסידים שהקיף אותו בנייז'ין, ברגעים האחרונים. אפשר היה לראות בבירור כי הרבי משוטט בעולמות עליונים. שפתיו מלמלו משפטים שרק אנו, תלמידיו הנאמנים והקרובים ביותר, יכולנו להבין. כל אחד מאיתנו שמר בליבו את הדברים שכוונו לאוזניו. והנה, בעודי מטה אוזני לקלוט את מילותיו של הרבי, שמעתיו אומר 'פרץ מסמיליאן, אברך טוב הוא'. באותה שעה לא ידעתי מיהו 'פרץ מסמיליאן' ולא הבנתי למה כוונו הדברים.

"חלפו שנים והנה כבודו בא לכאן ובידיו מכתב-המלצה מאת בנו של הרבי (ה'צמח-צדק'). קראתיו בעיון. במכתב התבקשתי לסייע ל'הרב פרץ מסמיליאן'. למקרא המילים האלה הבריק בראשי זיכרון עמום. שאלתי את כבודו מהיכן בא, ואז התברר לי שעל-פי ההיגיון הישר ראוי היה לכנותו 'הרב פרץ מנעוול', או 'מביישינקוביץ', שכן שם שימש רב בשנים האחרונות. מה פתאום 'פרץ מסמיליאן', כאשר שם חי לפני שנים רבות?!

"פתאום הבנתי הכול ובשרי נעשה חידודין-חידודין. נזכרתי במילותיו של רבנו - 'פרץ מסמיליאן, אברך טוב הוא'. 'פרץ מסמיליאן', אמר רבנו, וגם בנו כינהו כך במכתבו אליי. ולאחר שראיתי רוח-קודש גלויה שכזו, הייפלא מכם שנרתמתי לסייע לכם ככל האפשר?"...

דרכי החסידות

שפע החסידות

הימים ט' וי' בכסלו קשורים באדמו"ר רבי דובער שניאורי, בנו וממלא-מקומו של רבנו הזקן, בעל התניא, שכונה בפי החסידים 'אדמו"ר האמצעי'. הוא נולד בט' בכסלו תקל"ד. בשנת תקפ"ז נאסר בגין הלשנה, ובי' בכסלו שוחרר ממאסרו, ויום זה נהפך ל'חג הגאולה'. אולם בשנה שלאחר מכן, בדיוק ביום-הולדתו, ט' בכסלו, נסתלק.

בספר 'בית רבי' (חלק ב, עמ' 4 הערה ה) מסופר עליו: "אמירת החסידות של אדמו"ר האמצעי הייתה שלא על-פי דרך הטבע. היה יכול לומר בשבת אחת הרבה פעמים דברי חסידות וכל פעם כמה שעות. בימי חג היה אומר בריבוי רב עד שהשומעים היו נלאים משמוע ומוחם קטן מהכיל את רוב השפע, והוא לא נלאה כלל. פעם אחת אמר אחת-עשרה פעמים ובריבוי רב עד שנכנס אליו דודו, רבי יהודה-לייב (מהרי"ל, בעל 'שארית יהודה'), ואמר לו: לאו כל מוחא סביל דא. פעם אחרת, בשמחת-תורה, אמר גם-כן הרבה פעמים חסידות והחסידים לא אכלו כל היום, וגם בליל מוצאי החג אמר הרבה דברי חסידות, ולאחר מכן אמר לחסידיו: עתה לכו לקיים שמחת יום-טוב. כל רצונו ומגמתו של הרבי האמצעי היה שתשתפכנה אבני-קודש בראש כל חוצות, ואם שני חסידים נפגשים, יהיה דיבורם בדברי חסידות, בעניינים של 'אריך' ו'עתיק' וכדומה".

המלאכים מקנאים

הרבי הרש"ב אמר: מתיאורו של הרבי האמצעי את הקלים שבקלים, אפשר לצייר מה קיווה לראות בחסיד. הרבי האמצעי כותב: "אפילו קל שבקלים בשעת נעילה מתעורר בתשובה ובוכה במר נפשו" (ספר השיחות ה'תש"ה עמ' 42).

ביום-הכיפורים, בין מנחה לנעילה, היה הרבי האמצעי יושב חבוש שטריימל, שלוב ידיים ותפוס עמוק במחשבות, ומקצה השטריימל הייתה נוטפת זיעה, מחמת יגיעת המוח. הרבי הרש"ב היה מציין את גודל מוחו וחשיבות יגיעת המוח של הרבי האמצעי, ואפשר לשער מה היה הרבי האמצעי פועל באותה שעה (ספר השיחות ה'תש"ג עמ' 14).

הרבי האמצעי ענה לאחד ב'יחידות': "כשאחד מדבר עם חברו בענייני עבודה והם לומדים ביחד, הרי זה שתי נפשות אלוקיות מול נפש טבעית אחת" (ספר השיחות ה'תש"ג עמ' 14).

בנו, ר' מנחם-נחום, הראה פעם לאביו, הרבי האמצעי, את עבודת התפילה של החסיד ר' בנימין קלצקר, בשעה שהתפלל בבית-המדרש הגדול. נענה הרבי האמצעי ואמר: "משרתי עליון, מלאכי מעלה, היו רוצים להתחלף בעבודתו זו של ר' בנימין" (ספר השיחות ה'תש"ג עמ' 125). על חסיד אחד שהתנענע בשעת התפילה מרוב התרגשות, ובהחזיקו בידיו בשולחן התנענע גם השולחן, אמר הרבי האמצעי: "נענועו בשעת התפילה הוא בבחינת מזון למלאכי עליון" (ספר השיחות ה'תש"א עמ' 111).

קשר נפשי

בליובאוויטש היה יהודי אחד, בעל-עגלה, ושמו נחום נחומוביץ'. פעם אחת נכנס לבית-המדרש בשעה שהחסיד ר' פינחס רייזס התפלל. התפעל ר' נחום מאוד מהתפילה, נטל סידור ופתחו ואמר את ה'עבודה' של יום-הכיפורים, ו'על חטא' ונפל 'כורעים', שאצל יהודים פשוטים זו הדרגה הגבוהה ביותר. וטען לעצמו: "אני והבהמה איננו יכולים להיות שווים". לא רצה עוד להיות בעל-עגלה והיה לשמש בית-כנסת. אמר על כך הרבי האמצעי: "גולם עץ זה נעלה מגאון-הגאונים" (ספר השיחות ה'תש"ג עמ' 126).

בהתוועדות יו"ד כסלו תר"מ אמר הרבי מהר"ש: "אצל חסידי רבנו הזקן היה עניין החסידות שאלת-חיים. כשלמדו חסידות והבינו את לימודם היו חיים ובשמחה, וכשלא למדו חסידות חלילה, היו בצער ובדיכאון. ואילו את חסידי הרבי האמצעי היו צריכים לעורר. אבל כשעוררו  אותם, היו רואים בהם את התקשרותם לעניין והתקשרות העניין אליהם. כל תנועה וכל מילה היו יקרות" (ספר השיחות ה'תש"א עמ' 52).



 

עמוד 4  (לתחילת הגיליון)

חיים יהודיים

נסע כאורח, חזר כשליח

אורי רווח: עיתונאי
צריך לחשוב גם על חייו-שלו

פניו, בלא הכיפה והזקן, ניבטו במשך שמונה שנים רצופות מן המרקע בצמוד לתואר "כתבנו לענייני חברה ורווחה". בחצי השנה האחרונה לעבודתו ב'חברת החדשות' של הערוץ השני החל לשדר כשכיפה לראשו. לפני כשנה וחצי החליט שהתפקיד אינו עולה בקנה אחד עם תפיסת-עולמו החדשה, וקיבל את ההחלטה הקשה לקטוע קריירה תקשורתית מבטיחה.

כיום אורי רווח הוא דוברו של השר לענייני דת. יהודי ירא-שמים ומהדר במצוות, נשוי באושר ואב לתינוקת קטנה. בשנה האחרונה נקשר לחסידות חב"ד ולפני כשבוע אף שב מ'כינוס השלוחים' העולמי של חב"ד, שהתקיים בניו-יורק. "נסעתי לשם כאורח וחזרתי כשליח", הוא אומר בהתלהבות.

להביא את המצוקה לתודעה

אורי (31) חי וגדל רוב שנותיו בשכונה ד בבאר-שבע, שכונת מצוקה. בגיל ארבע-עשרה החל ללטוש עיניים אל עולם התקשורת. בעקשנות ובהתמדה התקדם אל המטרה שהציב לעצמו. תחילה היה כתב-נוער של אחד העיתונים הגדולים, לאחר מכן - שדר בגלי-צה"ל, ולאחר שחרורו – כתב חדשות בערוץ השני.

הוא הזדהה הזדהות עמוקה עם התחום שסיקר, חברה ורווחה. "כמי שבעצמו צמח בסביבה של עוני ומצוקה, חשתי זכות וחובה גם יחד, להביא אל התודעה הציבורית את מצוקות המסכנים. להציג בצילום-תקריב את המקרר הריק של המובטל, את הקשיש החולה שאינו מסוגל לרכוש תרופות", הוא אומר.

האורב 'נלכד'

עם זה חש כי אינו מעניק תשומת-לב נאותה לחייו-שלו. "החיים שלי נעו סביב ציר אחד - לרוץ אחרי הסנסציה הבאה ולחשוב על התגובות שתעורר הכתבה שתשודר. לפתע תפסתי שאין לי לא זמן ולא שקט כדי להקשיב לעצמי, לנפשי".

יום אחד נשלח לארוב לרב מסויים, שישיבתו הגיעה לחדשות בנסיבות לא-נעימות. לאחר המתנה של שעה-שעתיים עם המצלמה הופיע הרב. המצלמה נדלקה ואורי עט על הרב בשאלותיו. המפגש החטוף הזה הוליד עוד פגישות עם הרב, שלא על הרקע המקצועי. אורי שאל והרב השיב תשובות משכנעות. עולמו של הכתב הצעיר השתנה: "התחלתי להקדיש יותר זמן לעצמי; לתיקון המידות, ללימוד תורה ולקיום מצוות".

חוזר למערכה

בשנה האחרונה מתגורר אורי בירושלים וקשור עם שליח חב"ד בשכונת רמות בעיר, הרב ישראל ליפסקר. הבוקר שלו נפתח בשיעור עיוני בספר ה'תניא', בבית-כנסת חב"ד בעיר העתיקה. לפני כמה שבועות שמע מהרב ליפסקר על כוונתו לטוס ל'כינוס השלוחים' העולמי, הנערך מדי שנה בחצר הרבי מליובאוויטש, בהשתתפות אלפי שלוחי חב"ד בעולם. אורי החליט להצטרף כאורח - לבוא, לראות, להתרשם.

עד מהרה נשבה בקסמם של השלוחים. "אתה רואה מולך אלפי אנשים בעלי להט פנימי עצום, עם חיוך בעיניים ושמחה בלב. אנשים שמחוללים מהפכה יהודית על-פני כדור-הארץ, ובאים לכמה ימים כדי להיות יחדיו, להתפלל ליד ציון הרבי ולצבור כוחות להמשך שליחותם. זו עוצמה כובשת".

עם שובו מהכינוס חל מהפך בגישתו לתחום התקשורת: "פגשתי אנשים המתמודדים עם קשיים סביבתיים גדולים ביותר ובכל-זאת לא נוטשים את המערכה. כיום אני מבין שאסור היה לי לנטוש את כישוריי וניסיוני בתחום התקשורת". בימים האלה הוא מקיים קשר עם גורמי תקשורת ומקווה לחזור ולעסוק בתחום, הפעם כ'שליח'.

פינת ההלכה והמנהג

להשאיר מזוזות בבית

מאת הרב יוסף גינזבורג

רב אזורי עומר

שאלה: אדם העובר דירה, האם מותר לו להעביר את המזוזות מהדירה הקודמת לדירה הנוכחית?

תשובה: חובת קביעת המזוזה אינה מוטלת על הבעלים, אלא על הגר בבית. השוכר בית בארץ-ישראל חייב במזוזה מיד, משום יישוב-ארץ-ישראל, ובחו"ל - משלושים יום ואילך (ויש מחייבים מיד כששכר ליותר משלושים יום).

כשמפנים את הבית, אסרו חז"ל להוציא את המזוזות ממקומן, ואמרו שיש סכנה בדבר. הטעם: לפי ה'שאילתות', משום ביזיון למזוזה, שמבטלה ממצוותה. לפי התוספות, משום שמסכן בכך את הבאים לגור במקומו. והריטב"א כתב, שמכיוון שחלה קדושת שכינה בבית זה, אין לו לסלקה משם. וכתבו, שגם אם המזוזות נקבעו מראש "על תנאי", אין זה מועיל. רק אם קיבל מזוזות בהשאלה זמנית מגמ"ח וכדומה, אפשר להסירן ולהחזירן.

גם אם האדם רוצה להעביר את המזוזות  לדירתו החדשה, הדבר אסור (בגלל שתי הדעות האחרונות), ואף אם בינתיים יעמוד הבית ריק זמן ממושך (לכל הדעות הנ"ל). אולם אם הדייר השני מסיר את המזוזות וקובע אחרות במקומן, מותר לראשון לקחתן בחזרה.

טוב וישר שהדייר החדש ישלם את מחיר המזוזות (אבל אי-אפשר לתובען ממנו בדין). לרוב הדעות, גם אם הדייר השני אינו מוכן לשלם בעד המזוזות, אסור להסירן. ולכן רצוי לסכם מראש עם הדייר השני, או עם בעל-הבית, שישלמו את מחירן (ראה להלן – אם מחליפן ברגילות, לפחות מחיר מזוזות כשרות רגילות).

אם מזוזותיו מהודרות ויקרות, רבים מתירים להסירן (ובפרט אם הוא עושה זאת לצורך בדיקתן) ולהחליפן במזוזות רגילות הבדוקות כדין, וכן נוהגים. ויש מחמירים להימנע מזה.

אם במקומו נכנס לגור גוי, או כשיש חשש לביזיון המזוזה, חייבים להסיר את המזוזות מהדירה.

מקורות: ב"מ קב,א, תוס' וריטב"א. מנחות מד,א. שאילתות פ' שלח, שאילתא קכו. רמב"ם הל' מזוזה ספ"ה. טושו"ע יו"ד רפו,כב ונו"כ, ו'שכל טוב' ס"ק רעג, וש"נ. רצא,ב ונו"כ, ושם ס"ק כד-לו, וש"נ.



 

לדף הראשי

 

בית חב"ד | חדר עיון | חדר ילדים | חדר חדשות | בית דפוס | מודיעין | מפתח עניינים 

(c) כל הזכויות שמורות
צעירי אגודת חב"ד - המרכז / אגף ההוצאה לאור
ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס': 03-9606169
ראש מדור אינטרנט: יוסף לב-ארי  *  יו"ר:  הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

chabad@chabad.org.il