שיחת השבוע - הגיליון השבועי לכל יהודי

הגיליון השבועי לכל יהודי. מס' 829, ערב שבת  וישלח, י"ז בכסלו תשס"ג (22.11.02)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר) ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

קובץ גרפי בפורמט PDF

לדף ההורדות

גליונות קודמים

עמוד 1

עמדה שבועית

 לטעום מאור החסידות

רבים אינם מסוגלים לשער בנפשם את האור המופלא שהם עשויים למצוא בתורת החסידות. איך אפשר להעביר לכל אלה את תחושת המתיקות והעושר הרוחני שטמון בתורת החסידות!

אנו חיים בתקופה מבולבלת ורבת-ניגודים. מצד אחד גואה החומרנות וגוברת ההתפרקות מערכים מסורתיים; ומצד שני (אולי בתגובה על המגמה הראשונה) מסתמנת התעניינות גוברת ברוחניות וברבדים הנסתרים של המציאות, ורבים מחפשים תוכן ומשמעות לחייהם.

המונים מחפשים את משמעות החיים במחוזות רחוקים. יש הנודדים להודו ולמזרח הרחוק, אחרים מתעניינים בשיטות מיסטיות שונות ומשונות, ויש שמצטרפים לכיתות מוזרות. הצד השווה שבכולם שאין הם מעלים על דעתם שמבוקשם מצוי קרוב כל-כך - ביהדות.

אנו עומדים ומביטים בהם בכאב וברחמים. כמה חבל על שנות הנדודים הצפויות להם ועל לבטי-הנפש הקשים. כמה חבל על מי שיתייאשו או ייתקעו אי-שם במקומות זרים. לו אך יכולנו לשכנעם להביט תחילה אל צור-מחצבתם, היו חוסכים מעצמם הרבה סבל וייסורים והיו זוכים לאושר ולשמחה שהיהדות יכולה להעניק.

נחלתו של כל יהודי

תחושה זו מתעצמת עוד יותר בלב כל מי שזכו לאור החסידות. אנו רואים יהודים, ביניהם שומרי תורה ומצוות, שמתלבטים בשאלות עיוניות, שמבקשים דרך בעבודת-ה', שצמאים לשמחה ולאור חסידי, ואין הם יודעים שמשאת-נפשם קרובה כל-כך - בחסידות.

הבעל-שם-טוב, מייסד החסידות, בא לעולם כדי לגלות את אור החסידות לכל אדם מישראל. הוא לא בא להקים 'תנועה', אלא להעניק לכל יהודי תוספת אור וחיות בחייו בכלל ובעבודת-ה' בפרט.

מייסד חסידות חב"ד, רבי שניאור-זלמן מלאדי - שבשבוע הבא נחגוג 204 שנים לגאולתו - הכריז כי החסידות אינה 'מפלגה', אלא היא נחלתו של כל יהודי. היא מיועדת לכל יהודי וצריכה להילמד על-ידי כל יהודי, יהיה מי שיהיה ותהיה השתייכותו החברתית, התנועתית והעדתית אשר תהיה.

רבים אינם מסוגלים לשער בנפשם את האור המופלא שהם עשויים למצוא בתורת החסידות. אתה שומע אותם מתנצלים שאין להם פנאי, שעדיין לא מילאו כרסם בש"ס ופוסקים, שהם 'אינם ראויים' ללימוד תורה קדושה זו, ועוד תירוצים. ואתה חושב בליבך, איך אפשר להעביר לכל אלה את תחושת המתיקות והעושר הרוחני שטמון בתורת החסידות!

נדרשת החלטה טובה

מסופר על בעל ה'תניא', שכאשר ביקר פעם באחד המקומות שאור החסידות טרם הגיע אליהם, סבבוהו רבים בשאלות ובקושיות. הוא עלה על הבימה והכריז בקול רם ומתוך ניגון: "טעמו וראו כי טוב ה' - תטעמו ותראו שה' הוא טוב!". אמירה זו גרמה שעשרות אברכים מבקשי-ה' הלכו אחריו.

כדי ללמוד חסידות אין צורך בשום הכנות והקדמות. מובן שככל חלק בתורה יש ללמדה בסדר ובהדרגה. יש נושאים קלים, שכל אדם יכול ללמוד ולהבין, ויש סוגיות עמוקות, שכדי להבינן נדרשים לידיעה רחבה בנגלה ובנסתר. כך הדבר בכל תחום - יש סוגיות בגמרא שמלמדים ילדים בני תשע ויש סוגיות חמורות שאפילו תלמידי-חכמים מתקשים בהן.

ספר ה'תניא' ומאות הכרכים בתורת החסידות שמתבססים עליו שופכים אור חדש על כל תחום בתורה ובחיי האדם היהודי. דברי החסידות מאירים את נשמת האדם, מסלקים את הספקות, נוסכים שמחה ואופטימיות וממלאים את הנפש במאגרים בלתי-נדלים של חיות ומרץ. נדרשת רק החלטה טובה - לגשת אל הבאר ולשאוב מלוא חופניים.

בציפייה לגאולה

 "צריכים רק 'לפקוח את העיניים', ואז רואים שנמצאת כבר הגאולה האמיתית והשלמה בפשטות, וכל בני-ישראל, 'בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו', מוכנים בכל הפרטים ופרטי-הפרטים 'לגשת ולהסב אל השולחן'".

(הרבי מליובאוויטש, י"ט בכסלו תשנ"ב)

יש חדש

התוועדויות חג-הגאולה

במוצאי-השבת ייפתחו ההתוועדויות החסידיות המסורתיות לרגל י"ט בכסלו, חג הגאולה של רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל ה'תניא' והשולחן-ערוך, ממאסרו לפני מאתיים וארבע שנים. התוועדויות וכינוסים ייערכו אי"ה על-ידי בתי-חב"ד ובתי-כנסת חב"ד ברחבי הארץ והעולם. ועד כפר-חב"ד מזמין את הציבור הרחב להתוועדות המרכזית הגדולה,  ביום ראשון בערב, בבית-הכנסת 'בית-מנחם' בכפר-חב"ד, בהשתתפות גדולי הרבנים ואישי-ציבור נכבדים. הציבור מוזמן להתבשם מאור החסידות ולהשתתף בשמחה החסידית.

משפיעים אורחים

ארגון הדרך הישרה הזמין לארץ שניים משלוחי הרבי מליובאוויטש בעולם, והם יתוועדו במוקדים השונים בימי חג-הגאולה ויפיחו בציבור רוח-חיים רעננה. השניים הם הרב משה פלר, השליח במיניסוטה שבארה"ב, והרב שבתי סלבטיצקי, השליח באנטוורפן שבבלגיה. השניים יוכלו להביא לציבור מבט על אור החסידות כפי שהוא מגיע לפינות רחובות ברחבי העולם. פרטים במרכזי חב"ד.

נסיעה לאוהלים

לקראת יום ההילולא של בעל התניא, כ"ד בטבת, מתארגנת נסיעה קבוצתית לציונו בהאדיטש שבאוקראינה, במגוון מסלולים. המסלול הרגיל יכלול גם ביקור ב'ציוני' הבעש"ט, המגיד ממזריטש, רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב ואדמו"ר האמצעי. המעוניינים במסלול קצר ביותר, יוכלו לצאת ביום א', כ"ד בטבת, בבוקר, ולשוב ארצה באותו יום, בלילה. טל' 5701225-03, 899681-056.



 

עמוד 2  (לתחילת הגיליון)

שולחן שבת

מעובד על פי שיחותיו של הרבי מליובאוויטש, על-ידי צ' לבנוני

 יעקב כבר מוכן לגאולה

כאשר שלח יעקב אבינו את המלאכים אל עשיו אחיו, התבטא במילים "ויהי לי שור וחמור". מלבד המשמעות הפשוטה התכוון בכך לרמוז מסר עמוק יותר: על "וחמור" אומר המדרש: "זה מלך המשיח, שנאמר עני ורוכב על חומר". יעקב הודיע אפוא לעשיו: יש לי כבר גם "חמור", "זה מלך המשיח", אני כבר מוכן לגאולה.

מתעוררת כאן השאלה, מדוע רמז יעקב אבינו את הגאולה השלמה דווקא באמצעות "חמור"? הלוא הגמרא מציינת שתי אפשרויות לביאת המשיח: אם "זכו" יופיע על ענני השמים, ואם "לא זכו אזיי יגיע על חמור, "עני ורוכב על חמור". מדוע אפוא רמז יעקב דווקא לגאולה באופן של "חמור"?

"חמור" - חומר

ה"חמור" מופיע לא רק אצל המשיח, אלא גם אצל אברהם ומשה, וחז"ל אומרים שזה אותו חמור. משמעות הדבר, שמדובר בעניין אחד, שמתחיל באברהם, נמשך על-ידי משה ומגיע לשלמותו אצל משיח-צדקנו.

ה"חמור" רומז לחומר, לחומריותו של העולם. אברהם אבינו התחיל את זיכוך העולם, ומשה רבנו קיבל את התורה, שבאמצעותה עוסק עם-ישראל בהחדרת הקדושה האלוקית לתוך העולם ובזיכוכו של חומר העולם. בביאת משיח-צדקנו יגיע תהליך זה לסיומו, ולכן המלך המשיח מכונה "רוכב על חמור", דבר המבטא את השליטה המוחלטת של האלוקות על חומר העולם.

מעלת הזיכוך

מכיוון שדווקא זיכוכו של העולם החומרי הוא המביא את הגאולה וביאת המשיח, יש לומר שבמאמר הגמרא שהוזכר לעיל טמון רמז ברוח זו: אם עם-ישראל עוסק ב"זכו", מלשון זך ורוחני, בעבודה רוחנית, בדברים זכים ועליונים בלבד – כי-אז הגאולה תבוא באופן של "ענני שמיא", גילוי מלמעלה, שיורד בהדרגה למטה.

לעומת זאת, אם העבודה של עם-ישראל היא בבחינת "לא זכו" – הם עובדים גם עם דברים שאינם זכים ורוחניים, ופועלים להחדרת הקדושה האלוקית גם לתוך המציאות הגשמית והחומרית – אזיי תבוא הגאולה באופן של "עני ורוכב על חמור", כשהחומר עצמו נהפך להיות כלי לאור הקדושה, ובכך מגיע האור האלוקי אל תוך-תוכה של המציאות הגשמית, למקומות שהנשמה עצמה לא הייתה יכולה להגיע אליהם.

מהירידה לגאולה

לזה רמז יעקב באומרו "ויהי לי שור וחמור". הוא אומר לעשיו: בשנים שהייתי אצל לבן עסקתי בבירור החומר, בזיכוך המציאות הגשמית והחומרית. לא הסתפקתי בעבודה רוחנית ובדבקות הנפש בקב"ה, אלא פעלתי שהמציאות החומרית עצמה תזדכך. לכן אני כבר מוכן לגילוי הנעלה ביותר – "עני ורוכב על חמור".

מכאן עלינו להפיק הוראה, שזיכוך העולם והכנתו לביאת המשיח נעשים דווקא על-ידי היציאה מד' אמות של תורה ותפילה כדי לפעול בעולם ולבררו ולזככו. על-ידי עבודה זו נזכה בקרוב ממש לגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו.

(לקוטי שיחות כרך א, עמ' 70)

אמרת השבוע

 "סלול בעצמך דרך"

כאשר רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא, הגיע אל רבו, המגיד ממזריטש, לא מסר לו המגיד שום הוראה אישית, כפי שנהג עם שאר תלמידיו. כשעברו כך שנתיים, שאל רבי שניאור-זלמן את המגיד מה צריכה להיות עבודתו. אמר המגיד: "אתה סלול בעצמך דרך".

נסע רבי שניאור-זלמן, אסף אברכים והחל ללמדם. לאחר זמן שב אל המגיד ואמר: "אבנים כבר יש לי. אני גם יודע כיצד לסדרן. חסר לי רק הדבק שיחברן זו לזו". השיב המגיד: "כוח זה מקבלים מהרבי. אקח מהרבי (=הכוונה לבעל-שם-טוב) ואתן לך".

למחרת אמר לו המגיד: "אתה זקוק לברכה כפולה. ירצו לשבור אותך. יהיו לך הרבה מנגדים". בירכו בברכת כוהנים, עם כל הכוונות, ואמר: "יש לך האזור של אליהו ומותניים חזקים כדי לעמוד בכל הדברים הקשים".

מן המעיין

 דרכי החסידות

 לזכור את העבר

זקני החסידים לדורותיהם הזהירו את מחונכיהם, שבכל זמן מזמני השנה, יזכרו איך היה נראה זמן זה אצל חסידים בשנים שעברו; איך נראו לפנים אצל החסידים חודש אלול, ימי הסליחות, ההקדמה לראש-השנה ויום-הכיפורים, זמן שמחתנו, ימי החול, השבתות ומועדי השנה.

(ספר המאמרים תש"ט)

 מיהו חסיד

חסיד הוא מי שיודע לצום מתוך אכילה; להתבודד כשהוא בין הבריות; ולעבור גלגול שלג במיטה חמה ונקייה.

(רבי מנחם-מנדל מוורקי)

 לקבל מהזקנים

אמר הרבי הרש"ב מליובאוויטש: צריכים לשמוע ולקבל מזקני החסידים. פעם אחת שהו שניים מגדולי החסידים כמה שבועות בליובאוויטש, ואחר-כך, במשך שלושת רבעי שנה, עסקתי בעניינים שדוברו אז.

 לקבל באהבה

החסידות באה לעולם כדי שאדם לא יהיה זקוק תמיד להצלחה. החסיד מקבל הכול באהבה, גם את הכישלון. חסיד נקרא האיש שההצלחה אינה חסרה לו.

(רבי נחמן מברסלב)

 חוט השדרה

סח אחד מהחסידים הראשונים: "חוט השדרה" של חסיד הוא הרגש והיוקר בשלושה דברים: סיפור חסידי, ניגון חסידי, ריקוד דבקות בעיניים עצומות.

(ספר המאמרים תש"ט)

 שמח ובוכה

חסיד צריך להיות כמו תינוק: שמח ובוכה. שמח על שזכה להיות עובד ה', ובוכה על חטאיו ומעשיו הלא-טובים.

(החוזה מלובלין)

 אז והיום

לשעבר, כאשר נפגשו שני חסידים, התעניין האחד בשלום חברו, בשלום בני-ביתו, במצבו הגשמי והרוחני, והם היו מספרים על כך בגילוי-לב איש לרעהו. היום אין מדברים כך. לאחד לא אכפת מהשני; הזולת אינו נוגע לו, ואין זה אלא לצאת ידי חובה בלבד; כל אחד ואחד עסוק רק עם עצמו.

(אדמו"ר הריי"צ, ספר השיחות תרצ"ו)

 אהבת-רעים

אהבת-רעים אצל חסידים היא טבע - טבע ראשון, לא טבע שני. חסיד שחסר לו באהבת-רעים, הוא בעל-מום, כמו מי שנולד בלא יד או בלא רגל.

(אדמו"ר הריי"צ, ספר השיחות תרצ"ז)



 

עמוד 3  (לתחילת הגיליון)

מעשה שהיה

 המסווה הוסר

אלה היו ימים שהמשכילים התאמצו לפרוץ אל תוך עולם הישיבות ולומדי התורה. ממרכז פעילותם, ברלין שבגרמניה, שלחו שליחים לכל קהילות ישראל בפולין, בגליציה, בליטא, ברוסיה ובאוקראינה.

משימת המשכילים הייתה להשתלב בתוך הקהילות הללו ולהשפיע עליהן מבפנים. על-פי-רוב נראו המשכילים בהופעתם החיצונית יהודים יראי-שמים לכל דבר, תלמידי-חכמים המדקדקים במצוות קלות כחמורות.

בקהילות רבות אכן הצליחו ללכוד ברשתם צעירים רבים. הם היו משכנעים את ההורים לשלוח את בניהם לישיבות בחו"ל כביכול. בפועל אלה היו בתי-ספר של המשכילים.

אחד הפעילים הללו היה אדם ושמו שמעון, שהתגורר בווילנה. שמעון נחשב תלמיד-חכם והיה מכובד מאוד בחוג המתנגדים. הוא הצטיין בתורת הדקדוק ואפילו הגאון מווילנה, שנודע בין השאר במומחיותו הגדולה בדקדוק, מצא עמו שפה משותפת.

על-אף היותו מקורב למתנגדים הצליח שמעון להתחבב גם על החסידים. הוא לא הצטרף למחלוקת, ובכך בנה לעצמו מעמד של איש-שלום. באותה עת יצא-לאור סידור התפילה המנופה והמדויק של רבי שניאור-זלמן מלאדי. שמעון הרבה לשבח את הנוסח המדוקדק, וגם בכך קנה את לב החסידים.

שנים אחדות פעל בתחכום רב ובהסוואה מושלמת בקרב צעירי וילנה. יום אחד החליטו ראשי המשכילים לשגרו לליאוזנה, מקום שבתו של רבי שניאור-זלמן.

המשכילים התקשו לחדור לתוך קהילות החסידים בליטא. הם קיוו כי ייקל עליהם לעשות זאת אם ייטיבו לעמוד על אופי מנהיגם ועל דרכי התנהלותם של חיי הקהילות. המשימה הוטלה על שמעון מווילנה, במחשבה שיוכל לקנות את ליבו של רבי שניאור-זלמן בשיחה מלומדת על הסידור שהתקין.

על תוצאות ביקורו דיווח כעבור זמן שמעון עצמו לחבריו המשכילים אשר בגרמניה. מכתבו אליהם נתגלה לאחד החסידים, וכך נודעו פרטי המעשה.

כשהגיע שמעון לליאוזנה התערה בין החסידים ועקב אחר אורחות חייהם. בתוך ליבו בז להם, אך היו גם לא-מעט רגעים שבהם נכבש בדבקותם, ברצינותם וגם בנגינתם. כעבור כמה ימים הגיע תורו להתקבל ל'יחידות' אצל רבי שניאור-זלמן.

כשנכנס שמעון לחדר הרבי נפל עליו פחד. הרבי הביט בו בעיניים חודרות ושאל בקולו הרם, "מה רצונך?".

שמעון מיהר להתעשת וענה כפי שתכנן: "מזאמוט אנוכי, מלמד תינוקות-של-בית-רבן. אני לומד עם תלמידיי על-פי כללי הדקדוק. חבריי המלמדים חולקים על שיטתי ומקנטרים אותי על שאני מלמד את הילדים גם את תורת הלשון. כשהבאתי ראיה מסידור התפילה החדש של הרבי, שהוא מדויק בתכלית הדיוק, נסתתמו טענותיהם. מבקש אני אפוא כתב-המלצה מהרבי, כי נכון נוהג אני וכי כדאי ורצוי ללמד את הילדים לפי תורת הלשון וכללי הדקדוק".

רבי שניאור-זלמן עצם את עיניו והשעין את ראשו על זרועותיו. כעבור זמן פקח את עיניו ואמר: "אמת ויציב כי אמירת התפילה, ובמיוחד שמע-ישראל ושמונה-עשרה, צריכה להיות בזהירות גדולה, לפי כללי הדקדוק, אך העיסוק בתורת הדקדוק דורש זהירות גדולה עוד יותר. בהיכלי מעלה שוכנים 'היכל חכמת הדקדוק' ו'היכל מגלי פנים בתורה שלא כהלכה' זה לצד זה. כידוע, בלילה שבה נשמת היהודי למעלה אל אותו היכל שאליו הייתה קשורה במשך היום. ולפעמים קורה שבמקום להיכנס ל'היכל חכמת הדקדוק', תועה הנשמה ונכנסת להיכל הסמוך – 'היכל מגלי פנים בתורה שלא כהלכה'".

לאחר שתיקה קצרה פנה הרבי אל שמעון ושאל: "כיצד אתה מפרש לתלמידיך את הפסוק 'ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאוד'?".

"אני מפרש להם כפירושו הראשון של רש"י – 'לשון תמיהה'", ענה שמעון.

"ומדוע אינך מוסיף להם גם את פירושו השני של רש"י, על יסוד דברי המדרש – 'ראה גיהינום פתוחה מתחתיו'?", שאל הרבי.

"סבורני כי אין להלאות את מוחותיהם הצעירים והרכים בדברי אגדה מפחידים על גיהינום, וכיוצא בזה", השיב שמעון.

"אהה", אמר הרבי. "אם-כן אמור לי, מניין, לדעתך, שאב זאת המדרש, כי אמנם ראה יצחק 'גיהינום פתוחה מתחתיו' של עשיו?".

לשאלה זו לא הייתה לשמעון תשובה. "אומר לך את התשובה", המשיך הרבי. "כשנכנס עשיו אל אביו ואמר לו 'אני בנך בכורך עשיו', זה היה דבר-שקר, שהלוא מכר את בכורתו ליעקב ומעתה על-פי דין-תורה יעקב הוא הבכור. ומשום ששיקר וכן משום שכפר בדין התורה, הייתה 'גיהינום פתוחה מתחתיו'".

שוב עצם הרבי את עיניו והשעין ראשו בין זרועותיו. כך נמשך הדבר זמן-מה. אחר-כך פקח את עיניו, נטל בידו אחד משני הנרות שדלקו על שולחנו וקירבו אל פניו של שמעון, כמבקש לראותו טוב יותר. וכך אמר: "כשאדם בא מווילנה ואומר שהוא מזאמוט; כשאותו אדם מציג עצמו כמלמד תורה לתינוקות-של-בית-רבן, ובפועל הוא מעביר אותם למולך ההשכלה – גיהינום פתוחה מתחתיו!"...

מאותו יום נתגלה קלונו של שמעון ברבים ומעתה ידעו הכול להיזהר מפניו. בעקבות זאת דבק בו הכינוי – 'שמעון הכופר', ואבדה יכולתו להוליך שבי צעירים תמימים.

דרכי החסידות

 היהלום היקר

פעם אחת נשאל רבנו הזקן, בעל התניא, מדוע לא נתגלתה תורת החסידות בדורות הראשונים. השיב על כך במשל למלך שהיה לו אוצר יקר כל-כך, עד שחשש להראותו לשריו, מפני שיש להם הבנה בטיבו של האוצר. מה עשה המלך, הראהו לעבדיו הפשוטים. הם אינם מבינים את יוקר האוצר, ולכן הם יכולים לראותו.

רבות מדובר בספרות החסידית על כך שתורה מופלאה זו הייתה גנוזה ונסתרת אלפי שנים, ונתגלתה דווקא בדורות האחרונים, הירודים כל-כך. ומסתבר, שדווקא משום שהדורות ירדו בדרגתם, לא הייתה ברירה אלא לגלות להם את הכוח המופלא של החסידות, שבאמצעותו יתמודדו מול החשכה הרוחנית הגוברת.

בן המלך החולה

בעל התניא המשיל על כך משל ידוע: משל לבן מלך שחלה והרופאים נלאו למצוא מזור למחלתו. יום אחד הגיע לארמון המלוכה רופא גדול במיוחד ואמר שיש בעולם יהלום נדיר ויקר מאוד, שאם יכתשוהו, אבקתו עשויה לרפא את בן המלך. מיד החלו לחפש אחר היהלום, והנה נמצא שהיהלום הזה משובץ ב...כתר המלך, והוא כל יופיו והדרו של הכתר. החלו השרים להתווכח, אם כדאי להשחית את כתר המלך למען הסיכוי שהבן יתרפא. התלבטו השרים והביאו את הדבר לפני המלך. אמר המלך: "הכתר יקר לי ביותר והוא כל כבוד המלכות והדרה, אך מה בצע לי בכל מלכותי אם בני לא יחיה. טלו את הכתר, טחנו את היהלום, מהלו את האבקה במים - והשקו את הבן. ואף שיודע אנוכי שרוב אבקת היהלום היקרה תישפך ארצה, בכל-זאת כדאי הדבר, כי אולי טיפה אחת תיכנס לפיו ותצילו".

בן המלך, בנמשל, הוא עם-ישראל. בדורות האחרונים העם היהודי חולה. עוברות עליו תמורות קשות והוא ניצב לפני אתגרים שטרם היו כמותם. החסידות היא תרופת-הפלא. היא האבן היקרה של כתר המלך, שיש בכוחה להציל את העם. לכן נתגלו דווקא בדורות הללו, ובשפע רב, מעיינות תורת החסידות, כי רק באמצעותם היהודים יכולים לעמוד מול הקשיים ולהישאר דבקים בתורה ובמצוות.

ואכן, ראינו במאתיים וחמישים השנים האחרונות את כוחה האיתן של החסידות. היא שיקמה את העם שהתפורר והלך בימי הבעש"ט; היא עמדה נגד המתקפות העזות של דור ההשכלה וההתבוללות; היא לא נכנעה לשלטון הסובייטי העריץ; היא גברה על מוראות השואה; והיא גם חוללה את תנועת התשובה המופלאה שמתפשטת ומתרחבת בימינו.

חובה ללמוד

יש עוד הסבר לגילוי אור החסידות דווקא בדורות האחרונים. מסופר, שהבעש"ט ערך פעם עליית נשמה והגיע עד היכלו של המשיח. שאלו הבעש"ט: "אימתי קאתי מר?" (=מתי יבוא מר?), והשיבו המשיח: "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה". כלומר, גילוי תורת החסידות הוא בבחינת הכנה לביאת המשיח.

בשנים שעברו, כשהגאולה עדיין הייתה רחוקה, לא היה הכרח בגילוי החסידות. אבל כשאנו נמצאים ב'עקבתא דמשיחא' וקרובים כל-כך לגאולה, חייבים אנו ללמוד את מעיינות החסידות ולטעום באמצעותה מהשפע העילאי שיתגלה לעתיד-לבוא, שכן כך אנו מכינים את עצמנו לקראת הגאולה.

ועל-כן, בזמן הזה, לימוד תורת החסידות הוא חובה המוטלת על כל יהודי, ובאמצעותה אפשר להגיע לשלמות בעבודת הבורא, בלימוד התורה ובחיי תורה ומצוות מתוך שמחה וחיות.

ואמר כ"ק אדמו"ר הרש"ב: "רבנו הזקן מסר את נפשו על תורת החסידות, ובמסירות-נפשו פעל שבכל זמן ובכל מקום שילמדו חסידות, בספר ובעל-פה, יפעלו הדברים בשומעים. אבל בתנאי שישמרו את דברי הרב".



 

עמוד 4  (לתחילת הגיליון)

חיים יהודיים

"בימינו אי-אפשר בלי חסידות

הרב ויינברג:
"חיפשתי את התמונה המלאה"

"בשנים האחרונות מתפשטת תופעה חדשה - 'כוללים לחסידות'. תלמידי ה'כולל' באים, על-פי-רוב בשעות הערב, לשעתיים-שלוש, כדי ללמוד חסידות לימוד רציני ויסודי. 'כוללים' כאלה פועלים במקומות רבים בארץ ובחו"ל. בבני-ברק לבדה, למשל, כבר יש לפחות שני 'כוללים' כאלה. ביסוד התופעה טמונה ההכרה כי החסידות איננה רק צירוף של מנהגים, ניגונים, תלבושת ומושגים כלליים - אלא תורה היא ולימוד היא צריכה.

על ספסלי ה'כולל לחסידות' אפשר לפגוש חסידים מכל הזרמים לצד שאינם חסידים. ביניהם גם רבים שבמשך היום מתנצחים בהוויות אביי ורבא, ובלילה מתעמקים בענייני נפש האדם, אהבת ה' ויראתו.

רוצים להבין

הרב משה ויינברג הוא ראש ה'כולל לחסידות' בשכונת רמת-אהרון בבני-ברק.  הוא גם מגיד-שיעור מבוקש בספר התניא ובתורת החסידות בכלל. "יש חלקים שלמים בתורה שבלי חסידות קשה מאוד להבינם", אומר הרב ויינברג. "למשל, כל החלקים הסיפוריים הממלאים את ספר בראשית. מה משמעותם בעבורנו? הרי ברור שהתורה אינה סתם ספר-סיפורים. תורת החסידות מבארת זאת".

לדעתו, בלי ללמוד חסידות קשה מאוד גם להתמודד עם שאלות-יסוד מרכזיות בחיים היהודיים. "איזה חפץ יש לקב"ה בכל הבריאה? מהו תפקיד האדם בעולם? מהי מערכת היחסים התקינה בין הגוף לנפש? מה משמעות המושג 'עם-ישראל'? ועוד ועוד. אנחנו חיים בדור סקרן ושוחר-ידע, שמשתדל להבין כל דבר וכל תהליך. לא ייתכן שדווקא בשאלות-יסוד כה רציניות נחסום את עצמנו ולא ננסה להבין את הדברים לעומקם".

מאחורי הקיצור

הרב ויינברג עצמו הוא דוגמה מצויינת לתמורה שהתחוללה בתחום לימוד החסידות בשנים האחרונות. הרקע שלו רבגוני. הוא בן למשפחת אדמו"רי סלונים, אביו אחיינו של ה'בית-ישראל' מגור, ובבחרותו למד בישיבות קול-תורה וחברון.

"נמשכתי לתורת החסידות והרבתי לעסוק בספרי אדמו"רי פולין", מספר הרב ויינברג. "במיוחד נקשרתי ל'שפת אמת', ועד היום אני יכול לצטט ממנו על-פה קטעים שלמים. ובכל זאת, דבר אחד הציק לי. הדברים הופיעו שם בקיצור-נמרץ. מן הקיצור הבנתי שמאחוריו מסתתרת למעשה תורה שלמה. רציתי להגיע אל התורה השלמה; להכיר את התמונה המלאה".

אור בעיניים

לפני חמש-עשרה שנה בערך הצטרף הרב ויינברג לשיעור בספר התניא. "לפתע אורו עיניי. לפניי נפרסה מערכת שלמה וסדורה שמסבירה מהי הבריאה, מה מקומו של האדם בה, מהן הציפיות ממנו, כיצד ביכולתו לממשן ועוד. מאז תורת החסידות היא חלק מרכזי ומהותי בחיי".

מאז גם משתדל הרב ויינברג – תלמיד-חכם גדול, בהיר לשון והסברה – להפיץ את תורת החסידות בכל מקום. "קשה לתאר איזו הפתעה, לעיתים תדהמה, גורם הלימוד בספר התניא למי שנחשפים לו. אברכים של צורה אומרים לי פעם אחר פעם, 'כל זה היה לידנו ואנחנו אפילו לא ידענו!'. אנשים מתוודים על שאלות רציניות בענייני אמונה והשקפה שהטרידו אותם ושבגלל העדר תשובות הולמות נהגו להדחיקן. ופתאום הם רואים כיצד בעל התניא בכבודו ובעצמו מניח את השאלות האלה על השולחן וגם נותן להן תשובות". יש אור, צריך רק לפקוח עיניים.

פינת ההלכה והמנהג

חסידות מגיל צעיר

מאת הרב יוסף גינזבורג

רב אזורי עומר

שאלה: האם נכון שמי שעדיין לא מלאו לו ארבעים אסור לו ללמוד את פנימיות התורה?

תשובה:  הש"ך כתב: "גם המקובלים ושאר אחרונים הפליגו בדבר, שלא ללמוד חכמת הקבלה עד אחר שמילא כרסו מהש"ס. ויש שכתבו שלא ללמוד קבלה עד שיהא בן ארבעים שנה, כמו שכתוב 'בן ארבעים – לבינה', בשגם שצריכים קדושה וטהרה וזריזות ונקיות לזה...".

מקורו הראשון מדברי הרמב"ם, שכתב שענייני 'מעשה בראשית' ו'מעשה מרכבה' חכמים קוראים אותם 'פרדס', "ואני אומר, שאין ראוי לטייל בפרדס אלא למי שנתמלא כרסו לחם ובשר... לידע האסור והמותר וכיוצא בהם משאר המצוות". ובכל-זאת, התחיל הרמב"ם את ספר ההלכות – שכתב אותו "לקטן ולגדול" – ב...'מעשה מרכבה' ו'מעשה בראשית'! אלא שכוונתו לדחות לשלב נעלה רק את ה'טיול' בפרדס, להתעמק ולהתענג ממנו, אבל את הידיעות הכלליות והיסודיות בענייני אמונה הנחיל לנו לפני הכול.

בכל נושא פוסקים כדעת המומחה בנושא זה. והנה האריז"ל הורה, שבדורות האחרונים "מותר ומצווה לגלות זאת החכמה". ובפרט בדורותינו אלה ובתקופתנו זו, שרבים "שמים חושך לאור ואור לחושך", תלוי בזה לימוד התורה וקיום המצוות כראוי של כל אחד ואחת מישראל. ברוב הניסיונות העוברים על הנוער (והמבוגרים) בדורותינו, רואים במוחש שהעוסקים בתורת החסידות, רובם ככולם נשארים יראי-שמים, אבל אלה האומרים "אין לי אלא תורה", עלול חלילה להתקיים בהם סיום מאמר חז"ל זה, "אפילו תורה אין לו".

וכמו שבלימוד התורה לא די בלימוד מקרא ומשנה אלא צריך ללמוד גמרא, שהיא המוסיפה ומגלה את הטמון והמרומז במשנה ובמקרא, כך תורת חסידות חב"ד מבארת ומגלה את הטמון והמרומז בתורת הבעש"ט ותלמידיו, ובפנימיות התורה בכלל, ומביאה לידי עבודת-ה' וקיום תורה ומצוות בדרך אמיתית ופנימית.

מקורות: יבמות קט,ב. רמב"ם, הל' יסודי התורה ספ"ד. ש"ך יו"ד סי' רמו ס"ק ו. הקדמת הרח"ו לשער ההקדמות. תניא, אגה"ק ר"ס כו. מבוא לקונטרס 'עץ החיים'. לקוטי שיחות כרך כו, עמ' 122. שערי הלכה ומנהג יו"ד סי' עא-עד.



 

לדף הראשי

 

בית חב"ד | חדר עיון | חדר ילדים | חדר חדשות | בית דפוס | מודיעין | מפתח עניינים 

(c) כל הזכויות שמורות
צעירי אגודת חב"ד - המרכז / אגף ההוצאה לאור
ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס': 03-9606169
ראש מדור אינטרנט: יוסף לב-ארי  *  יו"ר:  הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

chabad@chabad.org.il