שיחת השבוע - הגיליון השבועי לכל יהודי

הגיליון השבועי לכל יהודי. מס' 831, ערב שבת  מקץ, א' בטבת תשס"ג (6.11.02)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר) ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

קובץ גרפי בפורמט PDF

לדף ההורדות

גליונות קודמים

עמוד 1

עמדה שבועית

 לא לערפל ולא לטשטש

המציאות הקשה הביאה אותנו לנקודת הכרעה בין שתי תפיסות שונות זו מזו בתכלית. או נכנעים לטרור או מנצחים אותו. או מקבלים את דרישותיהם של המחבלים, או עוקרים אותם מן השורש

התככנות הפוליטית מעוררת בציבור תחושת מיאוס כלפי מערכת הבחירות כולה. יש יועצים ופרסומאים שאף מעוניינים להפוך את הבחירות למין משחק של ססמאות, דימויים ואמירות-סרק, כדי שאלה יהיו שיקולי הבוחרים ולא השאלות הרציניות והחשובות. מכאן גם יכולה להתפתח אדישות, בסגנון "כולם אותו הדבר".

אפשר היה להתייחס כך למערכת הבחירות לו היינו חיים בסקנדינוויה. כאן, בארץ-ישראל, יכולות להיות לבחירות השפעות גורליות ביותר על חיינו. פתק בקלפי עשוי להיות רב-משמעות בשאלות של חיים ומוות ממש.

משמעותה של בחירה

הנה, לפני כאחת-עשרה שנים הלכנו לבחירות. לכאורה עוד מערכת בחירות. כיום, במבט לאחור, אנו נוכחים לחרדתנו עד כמה הייתה הבחירה ההיא גורלית. היא הביאה לעלייתה של ממשלה שהמיטה עלינו את אסון אוסלו. על הטעות הזאת שילמו בחייהם יותר מאלף יהודים ורבבות נפצעו. היא אשמה בחלק מכריע של הבעיות הקשות האופפות אותנו – בביטחון, בכלכלה, במצב החברתי. זו הייתה משמעותו של פתק בקלפי.

הבחירות הנוכחיות אמורות להכריע בשאלה גורלית זו ממש. על כף-המאזניים עומדות שאלות של חיים ומוות, בלי שום מליצות. אין שבוע שהטרור האכזר לא דואג להזכיר לנו שבענייני נפשות עסקינן. אחרי שנתיים של שפיכות-דמים איומה ונוראה, ברור לכול שחייבים לשים קץ למצב הזה. לא יהיה אפשר להוסיף ולדשדש במקום, כאשר יהודים נהרגים כמעט מדי יום ביומו.

וכאן עומדות לפנינו שתי דרכים קוטביות. עכשיו כבר אי-אפשר להסתתר מאחורי מילים מעורפלות. המציאות הקשה הביאה אותנו לנקודת הכרעה בין שתי תפיסות שונות זו מזו בתכלית. או נכנעים לטרור או מנצחים אותו. או מקבלים את דרישותיהם של המחבלים, או עוקרים אותם מן השורש.

יש אומרים, שהדם היהודי שנשפך נגרם מכך שלא ויתרנו די הצורך בתהליך אוסלו. אולי אילו היינו מסכימים לוותר על כל העיר העתיקה ולא רק על הר-הבית, אם היינו נעתרים ל'זכות השיבה', אילו היינו מוכנים לעקור מאתיים אלף יהודים מבתיהם ולפרק את כל ההתנחלויות – כבר היה הזאב גר בשלום עם הכבש. מי שחושבים כך ודאי יבחרו במי שישאף ליישם מדיניות זו.

מי שאינו סבור שהאשמה תלויה בנו, משום שלא ויתרנו די הצורך, מבין בוודאי שהוויתורים שוויתרנו הם-עצמם לב הבעיה ומקור כל הצרות. אנחנו, באיוולתנו, הבאנו לכאן מתוניס כנופיית מרצחים, עזרנו להם להתחפש לדיפלומטים ולשוטרים, ובחסות תמימותנו ועיוורוננו הקימו הללו בלב ארצנו ישות טרוריסטית רצחנית וחינכו דור שלם לג'יהאד ולהתאבדות כדי לשפוך דם יהודים.

המסקנה המתבקשת מתפיסה זו היא – צריך לסלק מכאן את כל גורמי הטרור הללו, לנקות את השטח מכל אמצעי החבלה, להפסיק את ההסתה והחינוך לשנאת יהודים, ולעקור מן השורש את כל הרשות הטרוריסטית, על ראשיה, מפקדיה, שוטריה וכלי-נשקה.

"ובחרת בחיים"

אלה שני הקולות שצריכים להישמע במערכת הבחירות הזאת, והעם צריך לבחור במדיניות שהוא מאמין בה. מצד אחד יבואו מי שסבורים כי הפתרון הוא להעניק פרס לטרור ולהקים בעבורם מדינה עצמאית, ומנגד יתייצבו לפנינו מי שדורשים להפיק את הלקח מההשתוללות הרצחנית של העשור האחרון - לסלק מהארץ את כל גורמי הטרור, להחזיר לידינו את השליטה המלאה על הביטחון, לנפץ לחלוטין את כל החלומות של האוייב על מדינה עצמאית, שתהיה חלק מתכנית השלבים להשמדת ישראל.

זו השאלה האמיתית, העיקרית, המכרעת והגורלית. אל תתפתו לתעמולת-סרק. הקב"ה אומר לנו: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע", והוא מפציר ומבקש – "ובחרת בחיים".

בציפייה לגאולה

 "עתיד הקב"ה להחיות לכל אותם המלכים שצררו לישראל ולירושלים... ויתאספו עמהם שאר עמים, ועתיד הקב"ה להיפרע מהם. זהו שכתוב וברוב גאונך תהרוס קמיך, וזה נכתב על זמן ביאת המשיח".

(זוהר בשלח עמ' כח)

יש חדש - ספרים

תלמוד ירושלמי

עם פירוש ארץ הצבי

מאת דב-צבי פולק

מהדורה חדשה שנועדה לסייע במיוחד ללומדי הדף היומי בירושלמי. הפירוש המעטר את הגמרא מביא את לשון הגמרא, לצד דברי קישור והסבר, ההופכים את הלימוד לקל ונוח. לפנינו מסכתות גיטין ודמאי, והן מצטרפות למסכתות פסחים, חגיגה ועבודה-זרה.
טל' 08-8541570.

סיפורי חסידים (מנוקד)

מאת הרב שלמה-יוסף זוין

בהוצאת קול מבשר

מהדורה חדשה, בשלושה כרכים,  של אוצר הסיפורים החסידיים, שנעשה נכס צאן ברזל. מהדורה זו נועדה במיוחד לילדים. שני כרכים מרכזים סיפורים על התורה וכרך אחד על המועדים.
טל' 03-9606120.

תולדות רבנו האר"י

מאת יצחק אמסיל

בהוצאה מחודשת

ספר תולדותיו של האר"י ז"ל, מלוקט ממקורות מוסמכים, ובעיקר מכתבי האר"י, שכתב תלמידו, רבי חיים ויטאל. הספר נדפס לראשונה לפני כארבעים שנה, ועתה הופיעה מהדורה חדשה. 224 עמ'.
טל' 02-6512789.

בסוד ישרים

מאת צבי-אלימלך נויגרשל

בהוצאת המחבר

הספר מוגדר "בירורי סוגיות במחשבת היהדות". על עם-ישראל, מרכזיות האדם בבריאה, הדרגות הדתיות, ממלכת כוהנים, הנבואה וההשגחה ועוד. 244 עמ'.
טל' 03-6187236.



 

עמוד 2  (לתחילת הגיליון)

שולחן שבת

מעובד על פי שיחותיו של הרבי מליובאוויטש, על-ידי צ' לבנוני

מסירות-נפש בלי שאלות

המלחמה שהכריזו החשמונאים על היוונים מעוררת שאלה הלכתית לא-פשוטה. הם היו מעטים וחלשים, ומולם עמדו היוונים הרבים והחזקים. מבחינת יחסי הכוחות לא היה לחשמונאים, בדרך הטבע, שום סיכוי לנצח. כיצד היה מותר להם לצאת למלחמה כזאת, שיש בה סיכון ודאי של חיי כל הלוחמים?

בפשטות אפשר להשיב, שזו הייתה 'שעת השמד', כאשר היוונים ביקשו לבטל את הדת ולעקור את התורה והמצוות בעם-ישראל, ובמצב כזה חלה חובה על האדם ליהרג ולא לעבור אפילו על מצוות שבמצב רגיל אין האדם חייב למסור נפשו עליהן.

בלי שיעור

אולם תשובה זו אינה עונה על השאלה. 'שעת השמד' משמעותה, שאם כופים יהודי לעבור על מצווה כלשהי, עליו למסור את נפשו ולא לעבור; אבל גם ב'שעת השמד' אין חובה לצאת למלחמה נגד השלטון, ובפרט לא מלחמה אבודה מראש בדרך הטבע!

אלא זו גדולתם של החשמונאים, שפעלו מתוך מסירות-נפש שאינה יודעת גבולות. יש מסירות-נפש מוגבלת ומדודה. אמנם האדם מוכן למסור את נפשו, אבל יש לו הגבלות ומידה למסירות-הנפש; יש דברים שעליהם ימסור את נפשו ויש דברים שלא ימסור את נפשו עליהם. החשמונאים היו מלאים מסירות-נפש שאין לה מידה ושיעור, ולכן מבחינתם לא היה מקום לשאלות כלשהן.

"כוהניך הקדושים"

דבר זה רמוז בנוסח תפילת 'הנרות הללו', שבו מודגש שהניסים שעשה הקב"ה באו "על-ידי כוהניך הקדושים". גם הרמב"ם מדייק בלשונו וכותב: "גברו בני חשמונאי, הכוהנים הגדולים, והרגום והושיעו ישראל מידם". מדוע חשוב לציין שהניסים נעשו ל"כוהניך הקדושים" ו"לבני חשמונאי, הכוהנים הגדולים"?

משום שכאן מקור ההיתר ההלכתי לצאת למלחמה כזאת, שאין לה שום סיכוי. ההלכה היא, שיש דברים שאסור לאדם למסור את נפשו עליהם. אולם "אם הוא אדם גדול וחסיד וירא-שמים, ורואה שהדור פרוץ בכך, רשאי לקדש את השם ולמסור עצמו אפילו על מצווה קלה". החשמונאים עמדו בדרגה זו של "אדם גדול וחסיד", שרשאים למסור את הנפש בלי גבול ומידה, למעלה גם ממגבלותיה של התורה עצמה.

חתום בחותם

מכיוון שהחשמונאים התעלו לדרגה של מסירות-נפש שלמעלה מכל מידה ושיעור, זכו שנעשו להם ניסים שלמעלה מגדרי הטבע. בראש ובראשונה הניסים של המלחמה עצמה, שמעטים וחלשים ניצחו את הרבים והגיבורים, ועד הנס של פך השמן.

פך השמן הטהור, החתום בחותמו של הכוהן הגדול, מסמל את ההתבטלות המוחלטת לקב"ה, עד כדי מסירות-נפש שלמעלה מכל מידה ושיעור. החשמונאים התעלו לדרגה רוחנית גבוהה זו, ועל-כן היה בהם הכוח לנצח את היוונים ולהביא ישועה והצלה לעם-ישראל.

(לקוטי שיחות כרך לה, עמ' 172)

אמרת השבוע

פתאום יבוא

ה'חפץ-חיים' היה מרבה לדבר על ביאת המשיח הקרובה לבוא. פעם אחת שאלוהו, איך אפשר לצפות בסתם יום לביאת המשיח, כשאין שום סימנים שהוא אכן בא?

השיב להם: "יוסף הצדיק היה כלוא בבור במשך שתים-עשרה שנה, ולא היה נראה שהולכים לשחררו. אך ברגע שהגיע המועד שקבע הקב"ה להוציאו לחירות, מיד 'ויריצוהו מן הבור' – הוציאוהו במהירות ובבת-אחת מאפלה לאורה.

"כך תהיה הגאולה – ברגע שיגיע זמנה, יבוא תיכף ומיד משיח-צדקנו ויריצו אותנו במהירות אל הגאולה האמיתית והשלמה".

מן המעיין

 חנוכה

להשקיע את החמימות

"נר חנוכה מצוותה משתשקע החמה" (שבת כא,ב). ההתחברות עם הקב"ה, שנוצרת על-ידי מצוות הדלקת נר חנוכה, מביאה לידי כך "שתשקע החמה" השקעת וביטול החמימות בענייני העולם.

(הצמח צדק)

לעקור את ההרגלים

"מצוותה... שתכלה רגל מן השוק" (שבת כא,ב). המצווה של נר חנוכה צריכה להשפיע עד "שתכלה רגל מן השוק" - שתעקור ממנו את ההרגלים הגשמיים ואת המידות הגסות שבהם הוא עדיין קשור ונתון בתוך ה'שוק'.

(חידושי הרי"ם)

המדליק מתעלה

מקום הנחתו של ה'שמש' מעל שאר הנרות. מכאן אנו למדים כי מי שעוסק בהדלקת נשמות, מי שמדליק את "נר ה' נשמת אדם" הנמצא בכל אחד מישראל, מתעלה למעלה-מעלה.

(לקוטי שיחות)

חושך יוון

על הפסוק (בראשית א,ב) "וחושך על פני תהום" נאמר במדרש: זו מלכות יוון. לפיכך כשנגאלו ישראל וניצחו את היוונים, נקבע הנס על-ידי נרות, שהם היפוכו של החושך.

(שפת אמת)

המספר המוביל

חנוכה קשור למספר שמונה: החג נמשך שמונה ימים; הנס היה על-ידי החשמונאים, שבכינוים יש פעמיים שמונה (ח – שמונה, ו"שמונאי" מלשון שמונה); פך השמן היה חתום בחותמו של כוהן גדול, שמשמש בשמונה בגדים; הכוהן הגדול הראשון היה אהרון, שלאחר הסתלקותו חזרו ישראל שמונה מסעות לאחוריהם (רש"י דברים י,ו).

(לקוטי לוי יצחק)

לא לפחד מחושך

נרות חנוכה מלמדים אותנו שלושה דברים: "מצוותן משתשקע החמה" אין להתרשם מהחושך הרוחני השורר בעולם, כי גם מעט אור של תורה ומצוותיה דוחה הרבה מהחושך, ומה גם אור הרבה; "מצווה להניחן על פתח ביתו מבחוץ" יש להאיר גם את הרחוב באור היהדות; מספר הנרות מתרבה מיום ליום הפצת היהדות צריכה להיעשות מתוך הוספה תמידית.

(לקוטי שיחות)

ניסים בלילה

את הנרות מדליקים בלילה, "משתשקע החמה". היום מסמל את הנהגת הטבע, את המצב ש"עולם כמנהגו נוהג", ואילו הלילה מסמל את הניסים שהם למעלה מהטבע ומהעולם, ולכן הלילה מסוגל יותר לניסים. את נרות החנוכה לזכר הניסים מדליקים בלילה דווקא.

(המהר"ל מפראג)

בזכות מסירות-הנפש

הרמב"ן כותב שנרות חנוכה אינם בטלים לעולם. זאת משום שנרות אלה באו על-ידי שלמות עבודת ישראל, שמסרו את נפשם כנגד גזרות היוונים. לכן נרות אלו אינם בטלים לעולם.

(לקוטי שיחות)



 

עמוד 3  (לתחילת הגיליון)

מעשה שהיה

 נרות של חיים

סיפר ר' מרדכי אנסבכר, מניצולי מחנה-הריכוז דכאו ומעדי התביעה במשפטו של הצורר אייכמן ימ"ש:

הדבר שהעיק עלינו ביותר בדכאו היה הקושי לשמור על חשבון העיתים. אצלנו נתבלבלו כליל התחומים בין יום ולילה, בין ימי העבודה ויום המנוחה, בין חול וחג. כל השעות וכל הזמנים נתערבבו יחד ונהפכו לדייסה אפלה אחת.

ומי השליך לנו חגורת-הצלה כלשהי לתוך יוון המצולה? היה זה הישיש פישהוף, השמש הוותיק של בית-הכנסת העתיק אלטנוי-שול בפראג. מישהוף זה לא הסיח דעתו אף-לרגע מתפקידו רב-השנים להיות משמש בקודש, ומעל לכול לשמור בדיוק נמרץ את סדר הלוח היהודי. וכך הוא זרק יום אחד לעברנו את השביב המגרה הזה - "חנוכה!".

הכול סביבנו היה אפל וקודר, חושך ועלטה. בחמש לפנות בוקר שירכנו רגלינו בשביל הארוך, שנדמה עלינו כי אין לו קץ וסוף, ממחנה מספר ארבע בקאופרינג ועד המבצרים התת-קרקעיים למטוסים, אשר בתוכם נבנו בזיעת אפינו מכלי-דלק ענקיים למטוסיהם של הנאצים.

בעשר בלילה גררנו את רגלינו העייפות והקפואות בדרך חזרה, אל הצריפים העלובים של המחנה. ובאמצע הדרך האומללה הזאת הבזיק לקראתנו אותו ישיש פישהוף כברק - "היכונו! בעוד שבוע ימים חל חנוכה!".

להתכונן לחנוכה? איך? במה? אף לזה החל פישהוף לדאוג בעוד מועד. "מחר מתקיימת החלוקה השבועית של המרגרינה. נחסוך מפינו את מנת המרגרינה, ונשמור את השומן להדלקת נרות חנוכה!", הציע לנו הישיש, כאשר התאספנו בחשאי על אחד מדרגשי העץ שלנו, בחצות הלילה.

ישבנו סביבו, כמה 'קאצטניקים' (=אסירים במחנה-ריכוז) צעירים. מכיוון שהשמש הישיש של האלטנוי-שול האגדי שימש לנו סמל חי ודוגמה כובשת של 'נר-תמיד' שאינו דועך לעולם, הסכמנו להצעתו, אף-על-פי שהמחיר שנדרש מאיתנו היה רב ועצום.

כלום דבר קטן הוא בעיניכם לוותר על המנה השבועית של המרגרינה?! בעבורנו זה היה כמו דלק של החיים. עשרה גרמים של מרגרינה הוקצבו לנו – עובדי-הכפייה היהודים - לשבוע שלם. למה הספיקה לנו המנה? הקאפו היה חותך בסכינו החד מנה זעירונת של מרגרינה, שהיה בה כדי למרוח פרוסת-לחם אחת. אולם זו הייתה לנו מנת-חיים ממש. טיפת השומן חיממה את הגוף והחייתה את העצמות היבשות. והנה עלינו להפקיר את החיים ולהקריב את מנת המרגרינה.

- "איך נוכל לשמור על המרגרינה עד זמן הדלקת הנרות, בעוד שישה ימים?", פקפק בקול אחד מהקבוצה.

- "אכן, זו שאלה רצינית", נתהרהר הישיש בעצב.

- "לי יש רעיון", הרהרתי בקול. "באמתחתי יש שני תפוחי-אדמה, שהצלחתי לסחוב מהמטבח. אפשר לעשות בהם חורים ולאחסן בתוכם את כל מנות המרגרינה שנאסוף".

וכך היה. למטרה נשגבה זו הקדשתי את שני תפוחי-האדמה שלי. כל אחד מאיתנו גירד את שכבת המרגרינה מעל פרוסת-לחמו ומסר לי את האוצר לשמירה. אני חתכתי את תפוחי-האדמה לחצאים, ניקרתי את בשרם והכנסתי בתוכם את השומן. הדבקתי בחזרה את החצאים ולאחר מכן הטמנתי את האוצר במחבוא, שאיש מלבדי לא ידע עליו.

יש לזכור שאני הייתי בעל תפוחי-האדמה, ומכיוון שהתנדבתי למוסרם סמכו עליי כולם ובטחו בי, שאעמוד בפיתוי הגדול ואשמור על האוצר היקר מכול.

ליל חנוכה הגיע. את הישיש פישהוף לא היה אפשר להכיר. פניו נשתנו ועיניו זהרו בזוהר עליון, שלא מעלמא הדין. כל הדרך הארוכה, מבנייני הביצורים ועד צריפי המחנה, עברה עלינו כביעף. פישהוף פיזם כל הזמן את הפזמון של "מעוז צור ישועתי", ואיש מאיתנו לא פקפק שהוא, השמש, ידליק את הנר הראשון. בראשי ניקרה כל העת המחשבה, במה מדליקין? מניין ניקח מנורה או כלי להדלקת הנר?

"ילמדנו רבנו", לחשתי בשקט ובזהירות באוזניו של פישהוף. "אמנם המטמון מצוי אצלי, אולם במה נכניס ונמוסס את המרגרינה כדי שנוכל להדליק ולברך על נרות חנוכה?".

- "אל דאגה, זה בסדר גמור!", קרא פישהוף הישיש בקול רווי-שמחה. השמחה שפעה ממנו ללא הפוגות ודעתו לא הייתה נתונה כלל לפגיעה כלשהי.

- "מה משמע?", שאלתי בהשתוממות גוברת.

- "הכיצד לא תבין?!", התפלא פישהוף, "נשאיר את המרגרינה בתוך התפודים וכך נדליק נר חנוכה! בתנאים שלנו אין לנו כלי-קיבול יותר נוח ומתאים מזה, והעיקר, לא נפסיד לריק אף לא שמץ מן השומן!".

בחצות אותו לילה הוזעק פתאום כל מחנה מספר ארבע. מי הזעיקו? הפעם זה היה נר חנוכה הראשון, שהודלק בתוך חצי תפוח-אדמה מעל מרומי דרגש העץ של הקומה הגבוהה ביותר. פישהוף בירך והדליק. וכאשר פתח בקולו הנרגש ושר "הנרות הללו קודש הם", הצטרפו אליו הרבה קולות ובני-קולות, שפרצו מליבות ה'קאצטניקים' כולם.

אהה, מה צדק פישהוף הישיש. לא הפסדנו, חלילה, את מנת המרגרינה שנחסכה מפינו. כולנו חשנו בעליל כיצד אותו אור מנצנץ של חנוכה מזרים לעורקינו עוז של חיות.

דרכי החסידות

לדעת לספר

על ימי החנוכה אומר כ"ק אדמו"ר הריי"צ, שצריכים להקשיב לסיפורם של הנרות. סיפור שהנרות מספרים נושא עמו את המסרים הפנימיים של ימי החנוכה, ודווקא באמצעות הסיפור הם חודרים עמוק יותר ללב האדם. זו אפוא הזדמנות לגעת מעט במקום הנכבד שתופס הסיפור החסידי במשנת החסידות.

הקשר בין חנוכה לסיפור החסידי בא לידי ביטוי באמרה נוספת, שמשווה את הסיפור למלאכת הטבת הנרות שהייתה במקדש. עיקר המצווה היא אמנם ההדלקה, אבל קודם ההדלקה הייתה דרושה הכנה - הטבת הנרות. גם בעבודת ה' האישית יש צורך בהכנה, שהיא בבחינת 'הטבה כללית' - סיפורי חסידים. וכך אמר כ"ק אדמו"ר הרש"ב: "סיפורי חסידים הם הטבה כללית, העושים מן האדם בעל-מידות ועובד ה'. לאחר הטבת הנרות, מגיע תורו של האור המאיר".

הקב"ה פתח בסיפורים

סיפר רבנו הזקן בעל התניא: "כשהיינו שומעים תורה מפי המגיד ממזריטש, זה היה עבורנו בבחינת תורה שבעל-פה. אולם כשהיינו שומעים סיפור - זה היה בבחינת תורה שבכתב". ועוד אמר: "סיפורי צדיקים, המסופרים בהתוועדות חסידית, הם טל של תחייה, המחדיר חיות ב'השכלה' וב'עבודה' (עבודת המוח ועבודת הלב של החסידות)".

ומסופר שפעם אחת התייצבו שני מחברי ספרים לפני רבי ישראל מרוז'ין, כדי לקבל את הסכמתו לספריהם. האחד חיבר ספר של חידושי תורה, וחברו הביא את חיבורו - קובץ של סיפורי צדיקים. ביקש הצדיק לפתוח בספר הסיפורים ורק לאחר מכן נתן את הסכמתו לספר חידושי התורה. הנוכחים תמהו על שהצדיק ראה לנכון להקדים את ספר הסיפורים לספר חידושי התורה, ושאלוהו על כך. הסביר הצדיק: "גם הקב"ה התחיל בסיפורי צדיקים - ספר בראשית, ורק לאחר מכן פירט את מצוות התורה".

בדרך זו הסבירה החסידות את טעם הדבר שספר בראשית נקרא 'ספר הישר', שכן הסיפורים הקדושים מיישרים את הלב ואת המוח, שיהיו כלים לקבלת התורה ולעבודת ה'.

חלון לאור

ייחודו של הסיפור החסידי, שהוא מציג את הדברים כפי שהם במציאות ולא רק בעולם התאורטי. כששומעים על מעשיהם והתנהגותם של צדיקים, חסידים ואפילו אנשים פשוטים בעלי מידות טובות - מרגישים כי הערכים הנעלים של היהדות והחסידות ניתנים למימוש בחיי המעשה. הדברים אינם שייכים עוד לעולם הספר בלבד, אלא הם חלק מהעולם המעשי.

מאורי החסידות התבטאו בביטויים מופלאים על כוחו של הסיפור החסידי. הנה מבחר מהתבטאויות אלה: "סיפור חסידי מאיר ומחמם את הבית היהודי". "כל סיפור חסידי הוא חלון. מבעד לחלון הזה זורח אור ה'עבודה', שמקורו בשמש החסידות. האור הזה מאיר את כל הפינות החשוכות של בני-האדם". "סיפור חסידי צריך להביא לפתיחת המוח ולפישוט העקמומיות שבלב".

אדמו"ר הריי"צ הרבה לספר ולכתוב סיפורי חסידים, וגם לימד כיצד מספרים סיפור חסידי: "צריכים לדעת איך לספר סיפור חסידי - שהסיפור יישמע חי ממש. יותר מכך צריכים לדעת איך לשמוע סיפור, שמהשמיעה תתהווה במוח השומע תמונה שלמה, כאילו הוא חי את המאורע המסופר". ועוד אמר: "סיפור של צדיק או חסיד צריך להיות מסופר בדיוק רב. יש לספר דבר דבור על אופניו. אין לייפות את הסיפור בביאורים ובהסברים משל המספר".

באמצעות הסיפור החסידי עוברת נשמת היהדות והחסידות מדור לדור, ומכאן כוחם הגדול של סיפורים בכלל וסיפורי צדיקים וחסידים במיוחד.



 

עמוד 4  (לתחילת הגיליון)

חיים יהודיים

פרסומי ניסא חובק עולם

אור החנוכה בחברון.
החנוכיה הגדולה על גבעת אבו-סנינה

הרעיון של 'פרסומי ניסא' (=פרסום הנס) תופס מקום נכבד בחג החנוכה. לא די שבני-הבית ויושבי בית-המדרש יתוודעו לאורם של נרות החנוכה, אלא האור צריך להיראות גם ברשות-הרבים. בדור שלנו נקבעו סטנדרטים חדשים לפרסום הנס. כיום קשה למצוא עיר או מדינה בתבל, שבה חיים יהודים, שחנוכיית-ענק אינה מתנוססת ומאירה בחוצותיה.

הרעיון החל לצבור תאוצה לפני כעשרים וחמש שנה, כאשר הרבי מליובאוויטש קרא להביא את אור החנוכה לחוצות הערים. בארצות-הברית, למשל, התגובות היו נפלאות. יהודים רבים, שבעבר נהגו לקשט את חזית ביתם במנורות החג הנוצרי, שחל בתקופה זו של השנה, רק כדי שלא לחוש חריגים, גילו לפתע שהם יכולים להאיר את חלונותיהם באורות משלהם, אורות החנוכה.

שידורים חיים

לעיתים נתקלה היוזמה בהתנגדות, שבמרבית המקרים נבעה מחוגים יהודיים ליברליים. אלה חשו מבוכה מול מה שנתפס בעיניהם גאון יהודי מופרז, וניסו לעצור את החנוכיות על בסיס חוקת אמריקה המפרידה דת ממדינה. בכמה מדינות נדרשו בתי-המשפט לסוגיה ופסקו לטובת החנוכיות. מקרה דומה אירע בערב חנוכה זה בסינסינטי-אוהיו. גם הפעם היה בית-המשפט לצידו של האור והתיר לבית-חב"ד להציב חנוכייה גדולה בכיכר פלאזה הגדולה והמרכזית בעיר.

השנה יכלו רבים בארץ להתרשם בעצמם מהמשמעות האדירה של הדלקת חנוכיות בכל פינות תבל. רשת ג' של קול-ישראל העבירה השנה מדי יום ביומו, בתיאום עם שליחי חב"ד בעולם, שידורים-חיים מטקסי ההדלקה המרכזיים שקיימו השלוחים. בין השאר שודרו טקסי הדלקה משנגהאי-סין, טוקיו-יפן, אנקורג'-אלסקה, הונג-קונג, הונולולו-הוואי, סינגפור, ליוורפול-אנגליה, קונגו ועוד.

חנוכייה במומבסה

החנוכייה הגדולה בעולם מוקמת זה שנים רבות בשדרה החמישית של מנהטן, על-ידי צעירי-חב"ד. היא מתנוססת לגובה של קצת פחות מעשרה מטרים - הגובה המירבי המותר על-פי ההלכה.

החנוכייה מסמלת ניסים ועוצמה יהודית, ועל-כן משתדלים חסידי חב"ד להציב חנוכיות גם במקומות שבהם יש צורך מיוחד בעוצמה ובניסים. הרב שלמה בן-טולילה, שליח חב"ד בקונגו, שיגר השנה קבוצת צעירים  להציב חנוכייה מרכזית במומבסה שבקניה השכנה.

במקום הפיגוע

בארץ הציבו צעירי-חב"ד בחברון חנוכייה גדולה על גבעת אבו-סנינה. מאז הפיגוע בליל-שבת, שבו נרצחו שנים-עשר חיילים ואנשי יחידת הכוננות, שב צה"ל לשלוט בכל העיר ומדי ערב התקיים במקום טקס הדלקת נרות. "הנרות נראו ממערת-המכפלה, משכונת אברהם אבינו ומכל האזור", אומר השליח בחברון, הרב דניאל כהן.

צעירי-חב"ד קיימו בכל ימי החנוכה הדלקת חנוכייה מרכזית גם בשכונת קריית-מנחם בירושלים, במקום שבו התרחש לפני כשבועיים הפיגוע הנורא באוטובוס. מדי ערב התכנסו ובאו למקום בני משפחות הנספים והפצועים ועמם קהל רב, כדי להעלות נרות בחנוכייה. בין המדליקים היה גם סיני פרלמן, בן הארבע-עשרה, שאחיו הצעיר אילן וסבתו קירה נרצחו בפיגוע. מפרסמים את הניסים "בימים ההם" ומתפללים לשובם גם "בזמן הזה".

פינת ההלכה והמנהג

לראותם בלבד

מאת הרב יוסף גינזבורג

רב אזורי עומר

שאלה: בליל שבת כבה האור ונרות החנוכה האירו את החדר. האם מותר להשתמש באור זה?

תשובה: בנוסח 'הנרות הללו', שמקורו במסכת סופרים,  אנו אומרים: "הנרות הללו קודש הם, ואין לנו רשות להשתמש בהן אלא לראותן בלבד". לעומת זאת, בתלמוד מופיע הטיעון "וכי נר – קדושה יש בה?!", אף-על-פי-כן, חלק מהפוסקים הזכירו להלכה את קדושת מנורת המקדש כאחד המקורות לאיסור ההנאה מנר חנוכה, כלהלן. הכול מודים שגם ביום חול אסור להוציא שמן מנר זה, ובוודאי בשעה שהוא דולק.

הנה כמה מהסיבות שהזכירו לאיסור: א) מכיוון שתיקנו נר חנוכה בשל הנס שנעשה במנורת המקדש, דינו כמנורה זו, האסורה בשימוש. ב) מי שהכין את השמן לחנוכייה, הקצה אותו למצוותו (כמו נוי סוכה והדס של מצווה) ואסור ליהנות ממנו. ג) כדי שיהיה ניכר שהוא נר-מצווה ולא נר למאור רגיל. ד) משום ביזוי מצווה.

איסור זה חל על כל נרות חנוכה (אף שעיקר המצווה - נר אחד), וגם על חנוכייה שמדליקים בה משום מנהג (כמו בבית-הכנסת. ויש שכתבו שראוי לנהוג כך אפילו בנרות שמדליקים שם בשחרית). האיסור חל גם על צורך של מצווה, כגון להתפלל או ללמוד תורה לאור הנרות. למעשה, אין משתמשים לאורם גם לאחר שעבר זמן ההדלקה (חצי שעה).

לכן נוהגים להדליק נר נוסף לצד הנרות, או להניח שם את ה'שמש' שמדליקים בו, כדי שאם ישתמשו, יהיה זה לאורו. ויש להניחו גבוה או רחוק מעט מכל הנרות, לעשות היכר לדבר. אך לכתחילה גם אז אין להשתמש לאור החנוכייה. וכשיש תאורה אחרת בחדר, מותר.

אם כבה האור הרגיל בחדר, מותר ללכת לאור נרות-החנוכה כדי שלא להיכשל, שאין זה נחשב 'שימוש', אולם לאכול או לקרוא וכדומה - אסור.

מקורות: שבת כב,א. מס' סופרים פ"כ. טושו"ע סי' תרעג ס"א ונו"כ. נטעי גבריאל הל' חנוכה פל"ו, מצות נר איש וביתו סי' ט, וש"נ. לקוטי שיחות ה,457. שדי חמד, אסיפת דינים מערכת חנוכה ס"ט. אנציקלופדיה תלמודית, ערך 'חנכה' (סעיף יא), כרך טז עמ' שלז.



 

לדף הראשי

 

בית חב"ד | חדר עיון | חדר ילדים | חדר חדשות | בית דפוס | מודיעין | מפתח עניינים 

(c) כל הזכויות שמורות
צעירי אגודת חב"ד - המרכז / אגף ההוצאה לאור
ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס': 03-9606169
ראש מדור אינטרנט: יוסף לב-ארי  *  יו"ר:  הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

chabad@chabad.org.il