שיחת השבוע - הגיליון השבועי לכל יהודי

הגיליון השבועי לכל יהודי. מס' 834, ערב שבת פ' שמות כ"ב בטבת תשס"ג (27.12.02)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר) ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

קובץ גרפי בפורמט PDF

לדף ההורדות

גליונות קודמים

עמוד 1

עמדה שבועית

 לא לפחד ולא להפחיד

במו-ידינו אנחנו זורעים בהלה בציבור ומקרינים לעיני העולם כולו את פגיעותה של החברה. ממש כאילו החלטנו לשרת באורח מושלם את האינטרסים של האוייב

תופעה מוזרה מתחוללת בימים אלה: החברה הישראלית מבוססת במידה רבה מאוד על ההווי הצבאי. חיילים בצה"ל מתחנכים על ערכים של גבורה ואומץ-לב, הסתערות ונכונות להסתכן ולהקריב קרבנות. עולם המושגים הזה היה אמור לחלחל גם לחיים האזרחיים ולטפח חברה אמיצת-לב, בוטחת ונכונה לשאת סבל וליטול סיכונים.

והנה אנחנו עדים לתחרות של פאניקה. כל אימת שעולה בדרך כלשהי הנושא העיראקי, מיד נשטפת המדינה במבול של כותרות מפחידות, אחת היסטרית מרעותה. מתקבל רושם שמנסים בכוח להפחיד את העם ולהכניס חרדות בלבבות.

פאניקה מיותרת

פחד וחרדה אינם זהים כלל להיערכות נכונה לאיומים ולסכנות. תפקידן של מערכות הביטחון, הבריאות, ופיקוד העורף להתכונן לכל צרה שלא תבוא. שם צריכים לעסוק בכל התרחישים, אפילו הבלתי-סבירים, כדי שהמערכות הללו יהיו מצויידות בכל הציוד הדרוש וערוכות לתת מענה לכל התפתחות.

אבל אין שום סיבה להפחיד את הציבור וליצור גלי פאניקה מיותרים ומזיקים. אם הציבור צריך לרענן ערכות - אפשר לקרוא לו לבוא ולעשות זאת. אם יש אוכלוסייה שצריכה להתחסן (האומנם יש לזה הצדקה אמיתית?) - אפשר לבצע זאת בשקט ובאיפוק. לשם מה להפחיד ולהכניס מורך-לב ובהלה בציבור?

הפחדת הציבור בעת הזאת חמורה שבעתיים. מה הייתה מטרתו של הרודן העיראקי בשיגור הטילים בימי מלחמת המפרץ? הוא ידע היטב שפגיעתם הממשית תהיה זניחה במושגים של מאבק במדינה שלמה. המטרה הייתה להפחיד את העם, לעורר אימה בציבור הישראלי וליצור אפקט של מהלומה כואבת.

והנה אנחנו מספקים לו זאת מבלי שיצטרך לשגר אפילו טיל אחד. במו-ידינו אנחנו זורעים בהלה בציבור ומקרינים לעיני העולם כולו את פגיעותה של החברה ואת חולשתה נוכח איומים על העורף. כל זה - בלי שום סיבה אמיתית, ממש כאילו החלטנו לשרת באורח מושלם את האינטרסים של האוייב.

ואיפה מה שמכונה 'מנהיגות'? דווקא בימי בחירות, כשהציבור בוחן את המתיימרים להנהיגו, הם ממלאים פיהם מים, ובוחרים להעסיק אותנו בגימיקים פרסומיים ובפרשיות 'שחיתות' מנופחות, כאילו זו הבעיה החשובה והעיקרית של העם בישראל אחרי שנתיים רוויות דם ושכול.

מנהיגות של אמת

זכינו לראות מנהיגות של אמת. ראינו כיצד נהג הרבי מליובאוויטש בכל המערכות הקשות של העם בארץ-ישראל. ערב מלחמת ששת-הימים, כשחרדה גדולה (אז הייתה לפחות מבוססת ומוחשית) אפפה את העם היהודי, קרא בקול בוטח: "אין לפחד ואין להפחיד", והבטיח כי "לא ינום ולא יישן שומר ישראל".

כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נסך רוח של עידוד וביטחון בעם, ובישר כי המלחמה תסתיים בניצחון גדול. מחיר המלחמה היה נורא (בעיקר בגלל ההחלטה האומללה לא לגייס את כוחות המילואים), אבל מבחינה צבאית זו הייתה הצלחה בלתי-נתפסת - להפוך את הקערה על פיה מעמדת פתיחה כה נחותה ולהכות את הצבאות התוקפים שוק על ירך.

כולנו זוכרים איך עודד הרבי את העם ערב מלחמת המפרץ. אסר על תלמידים לעזוב את הארץ וקרא לציבור היהודי כולו להוסיף לנסוע לארץ-ישראל. הוא הבטיח כי הקב"ה שומר על ארץ-ישראל, וכי היא המקום הבטוח ביותר ליהודים.

זו הגישה היהודית הנכונה - לחזק את רוח העם, לטעת ביטחון בלבבות ולהתחזק באמונה כי הקב"ה אומר לנו: "בניי, אל תתייראו, כל מה שעשיתי, לא עשיתי אלא בשבילכם... הגיע זמן גאולתכם" - בקרוב ממש.

בציפייה לגאולה

 "לפני הגאולה מגלות מצרים נאמר 'וייאנחו בני-ישראל'. רק כשהחלו לחוש את מרירות הגלות ונאנחו - גאל אותם הקב"ה. כך יהיה גם באחרית הימים - כאשר ירגישו את עול הגלות וייאנחו, תבוא הגאולה"

(חידושי הרי"ם)

יש חדש

הילולת בעל התניא

ביום ראשון, כ"ד בטבת, יחול יום ההילולא של רבנו הזקן, בעל התניא ושולחן-ערוך, רבי שניאור-זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד, שנסתלק ביום זה לפני מאה ותשעים שנה. לרגל יום זכאי זה יתקיימו בכל מרכזי חב"ד בארץ התוועדויות חסידיות, במוצאי שבת-קודש וביום ראשון. בהתוועדויות ילמדו המשתתפים מתורתו של בעל ההילולא, ויחזקו את הלבבות ללכת בדרכיו ולשמור את הוראותיו ותקנותיו. הציבור מוזמן.

הרב יואל כהן בארץ

הגאון החסיד הרב יואל כהן, ה'חוזר' של הרבי מליובאוויטש, מגיע השבוע לביקור מיוחד בארץ, ויקיים שורת התוועדויות לציבור התורני. הנה תכנית ההתוועדויות (בדרך-כלל בשעה 8 בערב): כ"ד בטבת – מלון ויז'ניץ בבני-ברק. כ"ה בטבת – אולמי בית-ישראל בירושלים. כ"ו בטבת – בית-המדרש שאץ-ויז'ניץ בחיפה. כ"ז בטבת – בית-הכנסת חב"ד בקריית-גת. כ"ח טבת – בית-המדרש 770 ברמת שלמה ירושלים. ב' בשבט – בית-המדרש ויז'ניץ מונסי בבית-שמש. ג' בשבט – אולמי הנרקיס באשדוד. ג' בשבט – בית-הכנסת חב"ד בביתר עילית. בשבת הקרובה ישהה הרב כהן בכפר-חב"ד, שם יתקבצו תלמידי הישיבות הגבוהות מכל הארץ. בשבת הבאה יתוועד עם תלמידי הישיבות הקטנות מכל הארץ, שיתאספו בלוד.

כינוס השלוחים

בימים שני-רביעי בשבוע הקרוב יתקיים בבית-ההארחה ניר-עציון שליד חיפה הכינוס הארצי השנתי של יותר מ-220 שלוחי הרבי, מנהלי בתי-חב"ד ברחבי הארץ, הפועלים במסגרת צעירי-חב"ד. בכינוס יגובשו דרכי הפעולה לשנה הקרובה, תוך שימת דגש מיוחד על עידוד משפחות נפגעי הטרור וסיוע לנפגעים לאורך כל ימות השנה, ובמיוחד בחגים. כמו-כן יידונו דרכים לטפח את הציפייה לגאולה והצורך להכין את עצמנו ואת העולם שסביבנו לגאולה הקרובה לבוא על-ידי משיח-צדקנו.



 

עמוד 2  (לתחילת הגיליון)

שולחן שבת

מעובד על פי שיחותיו של הרבי מליובאוויטש, על-ידי צ' לבנוני

 כוחו של ביטחון

כשגדל משה ויצא אל אחיו, ראה איש מצרי מכה איש עברי. הרג משה את המצרי. למחרת ראה "שני אנשים עברים ניצים", ואמר לרשע: "למה תכה רעך?". ענה לו המכה: "הלהרגני אתה אומר, כאשר הרגת את המצרי?". כששמע זאת "ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר", ואכן, "וישמע פרעה... ויבקש להרוג  את משה".

המדרש אומר: "שני בני-אדם הבטיחן הקב"ה ונתייראו – הבחור שבאבות והבחור שבנביאים". המובחר שבאבות זה יעקב, שהקב"ה הבטיחו "והנה אנוכי עמך", וכשהגיע למפגש עם עשיו - נתיירא. המובחר שבנביאים זה משה, שהבטיחו הקב"ה "כי אהיה עמך", ונתיירא מפני עוג מלך הבשן, עד שאמר לו הקב"ה "אל תירא אותו".

מה היסוד לביטחון?

יש מפרשים את המדרש כשבח ליעקב ולמשה, שמידת הענווה שלהם הייתה גדולה כל-כך, עד שחששו שמא יגרום החטא לביטול הבטחתו של הקב"ה. לעומתם, יש מפרשים זאת כלימוד לקח, שלא נתנהג כמותם, כי מן הראוי שלא לירא, והאדם צריך להיות "נכון ליבו בטוח בה'".

נשאלת השאלה, מהו היסוד לביטחון הזה של האדם, והלוא באמת ייתכן "שמא יגרום החטא"? אפילו כשיש הבטחה מפורשת של הקב"ה ייתכן שההבטחה לא תתקיים בגלל חטאי האדם; קל-וחומר כשאין לאדם הבטחה כזאת. על מה אפוא מבוסס הביטחון שיהיה לו טוב?

תחשוב טוב - יהיה טוב

התשובה לכך טמונה במעשה שהיה עם אדמו"ר ה'צמח-צדק'. יהודי אחד התחנן לפניו שיעורר רחמים על חולה מסוכן, ואמר לו ה'צמח-צדק': "תחשוב טוב – יהיה טוב". מתשובתו משמע, שעצם המחשבה בכיוון הטוב תביא את התוצאות הטובות, שבאמת יהיה טוב.

כלומר, הביטחון בה' הוא-עצמו עבודה שהאדם צריך להתייגע עליה ולהביא את עצמו לידי ביטחון גמור בה' – לסמוך ולהישען עליו ולהשליך את כל גורלו ביד ה', עד שאין הוא נשען על שום דבר בעולם מלבד הקב"ה. הביטחון נעשה להיות 'כלי' לברכת ה', שהקב"ה אכן ייטיב עם האדם בטוב הנראה והנגלה.

לא להתיירא

כאשר האדם סומך באמת ובעומק נשמתו רק על הקב"ה לבדו, עד שאינו דואג כלל מן הקשיים והבעיות – ביטחון זה מצד האדם פועל למעלה, שהקב"ה יתנהג עמו גם-כן באופן כזה, אף-על-פי שללא הביטחון לא היה ראוי לכך.

וזה מה שהתורה מלמדת אותנו בפרשתנו: דווקא משום שמשה רבנו התיירא כשהתברר לו ש"אכן נודע הדבר", ולא בטח בה' לגמרי, נעשה כך גם בעולם הזה, ופרעה ביקש להרגו, עד שנאלץ לברוח. ואילו היה בטוח לגמרי בקב"ה, היה הביטחון הזה עצמו פועל שהדבר היה נשכח והיה לו טוב בפועל, טוב הנראה והנגלה.

וכך גם הביטחון בגאולה הקרובה לבוא – הוא-עצמו גורם שהקב"ה ימהר לגאול אותנו, בגאולה האמיתית והשלמה, בקרוב ממש.

(לקוטי שיחות כרך לו, עמ' 1)

אמרת השבוע

 פירור של אמת

כאשר התקבצו חסידים סביב רבי שלמה מקרלין וביקשוהו להכתירו לרבם, סירב להיענות להם. לא הרפו ממנו החסידים, עד שקם רבי שלמה ואמר: "אסע אל המגיד מזלוטשוב. כשהוא מביט בפניו של אדם, הוא רואה מיד את מעשיו, וכשהוא יספר ברבים מי אני – שוב לא יציקו לי".

כשהגיע אל המגיד מזלוטשוב, קיבלו בכבוד גדול והעתיר עליו שבחים רבים. התרגש רבי שלמה וקרא: "האם גם פה אין פירור של אמת?!".

אמר לו המגיד מזלוטשוב: "אתה צדיק וקדוש ואין לך מה לחפש פירורי אמת בביתי. עליך ללכת לביצות מלאות בוץ, לשקוע בתוכן עד צוואר ולהציל נשמות טובעות".

מן המעיין

 יראת-שמים

 העיקר להינצל

יראת העונש אינה עבודה תמה, שהרי הנזהר מחטא עושה זאת מתוך דאגה לעצמו. ובכל-זאת התורה מזהירה ומתריעה בעונש הצפוי לחוטא, כדי שיראת העונש תצילנו מעשיית עבירה, שהיא גרועה הרבה מפנייה אישית.

(אור התורה)

 הפיכת היוצרות

חז"ל אמרו: "הכול בידי שמים חוץ מיראת-שמים". מכאן שהפרנסה היא בידי שמים, ואילו יראת-שמים מסורה לידי האדם; אבל לצערנו בני-האדם הופכים את הסדר - רצים אחר הפרנסה, ואת יראת-השמים משאירים בידי שמים...

(רבי יצחק-מאיר מגור)

 ציווי היראה

הציווי של יראת ה' אינו על 'יראת העונש', אלא על יראה נעלית יותר 'יראת בושת'. על יראת העונש אין צורך לצוות, כשם שמלך בשר-ודם אינו צריך לצוות שיפחדו ממנו, והכול יראים ממנו ממילא, בלא ציווי. זו דרכו של העולם, שהחלש ירא מהחזק ממנו, העכבר ירא מן החתול, החתול מן הכלב, וכך הלאה. היראה האמיתית היא 'יראת בושת'.

(כתר שם טוב)

 גם מצוות לשם שמים

חז"ל הורו "וכל מעשיך יהיו לשם שמים". הכוונה היא, שגם "מעשיך" שהם "לשם שמים" יהיו  נעשים אך ורק לשם שמים ולא לשם פניות צדדיות אחרות.

(רבי מנחם-מנדל מקוצק)

 תמיד נותנים

"הכול בידי שמים חוץ מיראת-שמים" (ברכות לג,ב). "הכול בידי שמים" כאשר מבקשים דבר-מה מענייני העולם, רוצים – נותנים; לא רוצים - לא נותנים. "חוץ מיראת-שמים" כאשר מבקשים "יראת-שמים", נותנים תמיד.

(אדמו"ר מהר"ש מליובאוויטש)

 נברשת בלי נורות

אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש אמר: תורה בלי יראת-שמים למה היא דומה, לנברשת חשמלית בלי נורות, ולטלית-קטן בלי ציצית.

 יראה אמיתית

רבי מנחם-מענדל מקוצק שאל פעם אחד מחסידיו: " נתקלת מימיך בזאב טורף?". "כן", השיב החסיד. אמר לו הרבי: "כשם שיראת אז מפני הזאב, כך צריכה להיות יראת-השמים שלך".

 להכיר את הערך

רבים יודעים את מחירם של דברים, אך רק מעטים מכירים את ערכם. רבים יודעים שיש בורא לעולם, אך לצערנו רק מעטים יודעים את ערך הדבר ומבינים את משמעותו.

(רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב)



 

עמוד 3  (לתחילת הגיליון)

מעשה שהיה

 שליחות עלומה

סוחר גדול היה ר' אלכסנדר ושמע עושרו יצא למרחוק. חווילתו התנוססה לתפארה במרכז העיר שקלוב ושימשה גם מרכז לתורה ולחסידות.

על-אף עסקיו המסועפים ורכושו הרב לא היה ר' אלכסנדר עושה צעד קטן כגדול בלי להיוועץ תחילה ברבו, רבי שניאור-זלמן (בעל התניא והשולחן-ערוך). לפני כל עסקה שעמד לחתום היה נוהג לעבור דרך ליאוזנה ולהיכנס ל'יחידות' אל הרבי.

פעם אחת, בעת שהתכונן לנסיעה אל אחת מערי גליציה, כדי לסכם שם עסקה גדולה, סר אל הרבי כדי שיעניק לו ברכה. לרגע נראה הרבי מהורהר. "בקשה לי אליך", אמר לו, "לאחר שתשלים את עסקיך בהצלחה, סע לעיר פלונית הסמוכה".

ר' אלכסנדר הניד ראשו בהכנעה ויצא לדרכו. אף-על-פי שלא ירד לסוף דעת  רבו, לא הרהר אחריה אפילו כמלוא נימה. "עיני הרבי צופות למרחוק", אמר בליבו, "כשאגיע לעיר ודאי כבר אדע את שליחותי".

ר' אלכסנדר השלים את ענייני עסקיו ופנה עם מלוויו אל העיר שבשמה נקב הרבי. זה היה יום שישי, ור' אלכסנדר העריך שיצטרך לעשות בעיר את השבת המתקרבת.

בחולפו על-פני רחובות העיר סקר את העוברים והשבים ובחן את יהודי המקום. די היה במבט חטוף כדי להבחין בהופעתם המודרנית. הם נראו והתלבשו בסגנון המשכילים של התקופה. "זו החברה שאצטרך לבלות בה את השבת", נחמץ ליבו.

ר' אלכסנדר חיפש אכסניה כשרה למהדרין והופנה אל "האכסניה של הינדל". אביה של הינדל זו שימש רב הקהילה בעיר עד פטירתו כמה שנים קודם לכן. הינדל הייתה אישה יראת-שמים וכן בעלה.

בראות הינדל את הפמליה, ור' אלכסנדר בראשה, שמחה שמחה רבה. לא בכל יום הזדמנו למלונה אורחים שחזותם העידה עליהם כי יראים ושלמים הם. "אדאג לכל מחסורכם ואעשה הכול כדי שתוכלו להתענג על זיו השבת", הבטיחה.

ואמנם, השבת התנהלה באווירה טובה ומרוממת. ר' אלכסנדר וחבורתו, ועמם אורחים נוספים באכסניה וכמה מתושבי הסביבה הקרובה, התפללו קבלת-שבת וערבית יחדיו, בשמחה עילאית. לאחר מכן נערכה במקום סעודה כיד המלך, ופיו של ר' אלכסנדר לא חדל מלהפיק מרגליות, מהעושר הרוחני שנשא עמו מבית-מדרשו של בעל התניא.

ר' אלכסנדר עדיין לא הצליח לגלות את סיבת בואו לעיר, בשליחות רבו. גם תפילות יום השבת התקיימו באווירת קדושה ושמחה. לאחריהן באה הסעודה שהייתה גדושת דברי תורה וחסידות, מתובלת בניגונים שובי-לב.

בקצה השולחן ישב נער צעיר, שלטש זוג עיניים גדולות ובלע במבטיו את כל המראות והקולות סביב השולחן. ברגע מסויים, כשהכול השתתקו בהמתנה למוצא פיו של ר' אלכסנדר, נשמע לפתע קול של בכי. הסועדים הפנו מבטיהם למקור הבכי וגילו את בעלת המקום, הינדל. "מה לך כי תבכי בעיצומו של יום השבת?!", פנה אליה ר' אלכסנדר.

כבשה הינדל את בכיה וענתה: "זה כמה שנים חלפו מאז נפטר אבי-מורי זיכרונו לברכה, רב הקהילה. עדיין זוכרת אני היטב את שולחנות השבת שהיה עורך בביתנו, בקדושה ובטהרה. בכל שבת חווינו מחדש את מתיקותה של השבת. לא רק אנחנו, אלא גם כל האורחים שנהרו לביתנו, ליהנות מהזוהר המיוחד שקרן מאבא.

"מאז נפטר אבא ז"ל השתנו דברים רבים. בעודו חי עמד על המשמר וחסם בגופו את רוחות ההשכלה הכפרניות שאיימו לחדור לעירנו. לא חלף זמן רב מאז נסתלק לעולמו והרוחות הרעות פרצו במלוא עוזן לרחובותינו ולבתינו. כיום המצב הוא שאין בית אשר אין בו חלל.

"בעלי היקר ירא-שמים הוא, אך לרגל עסקיו הוא נאלץ לנדוד ממקום למקום ולבלות את רוב שבתות השנה הרחק מכאן. כך אין בננו הצעיר יכול לחוות שבת אמיתית ואני חוששת מאוד לחינוכו. שבת זו, בחברתכם, החזירה אותי לאחור, אל שולחן השבת של אבא ז"ל - ואיך לא אבכה?"...

בינתיים הגיעה שעת מנחה ורעווא-דרעווין. עם צאת השבת פנה ר' אלכסנדר אל הינדל והציע לה לשלוח עמו את בנה לליאוזנה. הוא תיאר לפניה בצבעים עזים את חיי התורה והחסידות השוקקים בקהילות היהודיות ברוסיה וסיפר לה על הרבי היושב בליאוזנה.

"ישב בנך כמה שנים באוהלה של תורה, יתחמם מן האש החסידית היוקדת, ואחר-כך ישוב אלייך, אדם בנוי ויצוק ששום רוח בעולם לא תעקרהו משורשיו ותסיטהו מדרך הישר", אמר לה ר' אלכסנדר. האם הקשיבה, שקלה בדעתה ולבסוף הסכימה.

מעתה לא תהה עוד ר' אלכסנדר לפשר השליחות שהטיל עליו רבו. ברור היה לו כי בעיניו הטהורות צפה הרבי אל נשמתו היקרה של הנער הצעיר והחליט להוציאה מסביבתה הרוחנית הלא-בטוחה.

ואמנם הילד הצעיר לא אכזב. כמה שנים בילה בצילו של הרבי ודבק בו בכל לב. לימים נשא אישה, בת חסידים, ונולד להם בן ושמו פרץ. זהו החסיד הנודע הגאון הרב פרץ חן, אביה של משפחת חסידים, רבנים ומשפיעים – עד עצם היום הזה.

דרכי החסידות

 האש הבוערת ב'סנה'

אחד האירועים החשובים בשחר ימיה של החסידות היה הוויכוח המפורסם בעיר מינסק, בירתה של רוסיה הלבנה. באותם ימים הייתה מינסק מבצר של ה'מתנגדים', והיו בה תלמידי-חכמים רבים וגאונים גדולים. כשהתלהטה המחלוקת כנגד החסידים, הועלתה הצעה לקיים ויכוח פומבי ובדרך זו לברר את הטענות לאשורן. הוחלט להזמין את רבנו הזקן, בעל התניא, למינסק ולהתייצב לוויכוח פומבי על שיטת החסידות.

בתוך הטענות שהועלו בוויכוח היו שתיים מרכזיות: א) שיטת הבעש"ט מייקרת מאוד את תפילתם ואת אמירת התהילים של אנשים פשוטים. בשיטה זו, טענו ה'מתנגדים', מכניסים רוממות-רוח בעמי-הארץ ומשפילים את כבודם של תלמידי-החכמים. ב) הבעש"ט אמר, שגם גאונים וצדיקים צריכים לעסוק בעבודת התשובה. אמירה זו פוגעת בכבוד התורה ובכבודם של תלמידי-חכמים, שכאילו הם אנשים שצריכים לעשות תשובה.

ההתגלות הראשונה

רבנו הזקן השיב: שיטת הבעש"ט מיוסדת על ההתגלות האלוקית הראשונה למשה רבנו, בלבת אש מתוך הסנה. אילנות-מאכל מסמלים את תלמידי-החכמים, כפי שנאמר "כי האדם עץ השדה", והגמרא (תענית ז,א) מפרשת שהכוונה לתלמידי-חכמים. אולם לבת האש מופיעה דווקא בסנה ולא באילן-מאכל.

ייחודה של ההתגלות הזאת בכך ש"הסנה איננו אוכל" – האש אינה מאכלת את הסנה אלא היא בוערת בלהבה שאינה דועכת. דבר זה מצוי דווקא ב'סנה', שמסמל את עמי-הארץ, ולא באילנות-מאכל, שמסמלים את תלמידי-החכמים. לומדי התורה מרווים את ה'אש' שבנפשם, את הצימאון לאלוקות, על-ידי התורה. כשהם לומדים תורה, הם משיגים את מבוקשם ומרווים את נפשם. לעומתם, היהודים הפשוטים בוערים באש שאינה נגמרת. תפילתם התמימה ואמירת התהילים שלהם, שבאה מכוחה של אמונה פשוטה – הם ה'סנה הבוער', שדווקא בו מתחוללת ההתגלות האלוקית הגדולה.

וכאשר משה רבנו רואה את המחזה הזה, הוא אומר: "אסורה נא", ומפרש רש"י: "אסורה מכאן להתקרב לשם". משה רבנו הבין את המחזה העליון שמראים לו; את מעלתם הגדולה של היהודים הפשוטים לעומת תלמידי-החכמים, וש'לבת האש' נמצאת דווקא אצלם. כתוצאה מזה הגיע לדרגה של תשובה - "אסורה מכאן להתקרב לשם".

משה רבנו הוא צדיק גמור, והתשובה של צדיק גמור שונה לגמרי מתשובה של אדם רגיל. התשובה שלו אינה על חטאים, חלילה, אלא זו עלייה לדרגה עליונה לאין-ערוך, עד שהוא עוזב את הדרגה הקודמת שלו כפי שבעל-תשובה נדרש לעזוב את דרכו הרעה. כי אפילו צדיק גמור כמשה רבנו נזקק לעבודת התשובה, בבחינת "אסורה מכאן להתקרב לשם".

"ברוכים תהיו"

זה הדבר, סיים רבנו הזקן, שהראו למשה רבנו, מנהיגם של ישראל. הראו לו את מעלתם של היהודים הפשוטים, שדווקא בליבם בוערת 'לבת האש', בבחינת 'הסנה איננו אוכל'. בכך הנחו אותו, שתפקידו, כשליח הגאולה, למצוא את 'לבת האש' דווקא בתוך ה'סנה', בליבם של היהודים הפשוטים, ועד שהדבר יגרום לו-עצמו לעסוק בעבודת התשובה - "אסורה מכאן להתקרב לשם".

את הדברים האלה אמר רבנו הזקן בהתלהבות היוצאת מעומק הלב, בהדרת-קודש של יראת-שמים ואהבת ה'. המחזה עשה רושם אדיר על כל הנוכחים. אחד הגאונים הגדולים, שבאו לוויכוח, קם ממקומו, ניגש אל רבנו הזקן ואמר לו: "ברוכים תהיו". הגאון החסיד ר' יצחק-אייזיק מוויטבסק ספר ומנה, שארבעים מניינים של תלמידי-חכמים זקנים וצעירים, מכל ערי הסביבה, הצטרפו אז לעדת החסידים ונעשו חסידיו הנאמנים של בעל התניא (על פרשת הוויכוח – ספר השיחות תש"ב עמ' 45 ואילך).



 

עמוד 4  (לתחילת הגיליון)

חיים יהודיים

"עקידת יצחק" של הרב האהוב

הרב עראמה הי"ד.
"ארבע השנים היפות"

המציאות הקשה ורוויית הסבל, שאנו חיים בה כבר למעלה משנתיים, יוצרת לעיתים טרגדיות קשות מנשוא, כאשר כאב מצטרף לכאב והייסורים נשזרים זה בזה. כזאת היא המכה הנוראה שאירעה ביום שישי שעבר, עם הירצחו של הרב יצחק עראמה הי"ד, רב היישוב נצר-חזני בגוש קטיף.

שרשרת הייסורים מתחילה לפני שנתיים. בבוקר יום שני כ"ב במרחשוון תשס"א יצא אוטובוס מלא תלמידים ומורים מכפר-דרום לעבר גוש-קטיף. בדרך, על ציר כיסופים, נפגע האוטובוס ממטען רב-עוצמה. מרים אמיתי וגבריאל ביטון הי"ד, מוותיקי היישוב, נהרגו במקום. עוד ארבעה נוסעים, ובהם שלושת ילדי משפחת כהן מכפר-דרום, נפגעו קשה מאוד בגפיהם.

נתיב הדמים

למחרת, יום שלישי, נסע איתמר יפת (18), תלמיד ישיבת 'תורת חיים' בנווה-דקלים, בכיוון ההפוך. הוא יצא מביתו בנצר-חזני שבגוש לעבר כפר-דרום, כדי לנחם את משפחות הנרצחים יום קודם. בדרך, גם-כן על ציר כיסופים, השיג את איתמר כדור של צלף ערבי, פילח את ראשו והרגו. מי שהתגייס בכל כוחו לתמוך במשפחתו השבורה של איתמר הי"ד היה רב היישוב, הרב עראמה. רק כארבע שנים קודם-לכן הגיע ליישוב, אבל מהר מאוד כבש את לב התושבים ונעשה הדמות הדומיננטית.

לזכרו של איתמר ייסד הרב עראמה שיעור בספר קוהלת. את תוכן השיעורים העלה עלי-ספר, שראה אור לפני כמה חודשים ונקרא 'קהילת איתמר'. בהקדמה כותב הרב עראמה: "הורתו ולידתו של הביאור היו בנסיבות טרגיות, עקב הירצחו של איתמר יפת הי"ד... ימים רבים לפני עלייתו בסערה השמיימה, הרבה איתמר להגות בספר קוהלת ושינן לחבריו, 'הבל הבלים הכול הבל', 'טוב שם משמן טוב ויום המוות מיום היוולדו'".

בדרך לשמחה

התמיכה במשפחת יפת הולידה קשר נפשי עמוק בינה ובין הרב ומשפחתו. ביום שישי שעבר, כשיצאה משפחת יפת בדרכה לעפולה, כדי לחגוג שם 'שבת חתן' לבן גלעד, אך טבעי היה שגם משפחת עראמה תצטרף לנסיעה. דקות מעטות לאחר צאתם לדרך, על אותו ציר-מוות – נורה הרב ומת. קשה לחשוב על מימוש מצמרר יותר של הפסוק "דמים בדמים נגעו".

"איש צדיק ואהוב, שאיחד את כל התושבים", מבכה יעקב יזרעאלי, מזכיר נצר-חזני, את הרב עראמה. "יהודי בעל שיעור-קומה ותלמיד-חכם גדול, שעסק בתורה ובחסידות ולא ביטל רגע", אומר הרב יגאל קירשנזפט, שליח חב"ד בגוש-קטיף ומנהל תלמוד-התורה בנווה-דקלים, שבו לומדים שניים מילדי הרב עראמה, מתתיה ומלאכי.

להמשיך את החיים

נצר-חזני, יישוב חקלאי של כשבעים משפחות (כארבע-מאות נפש), חש מיותם. בגלל קוצר הזמן ביום שישי נערכו כל סידורי ההלוויה והקבורה במהירות-שיא. הרב עראמה נטמן כשעה לפני שבת, בעיר-הולדתו הרצליה. "כרגע אנחנו מלקקים את הפצע הפתוח ומשתדלים לתמוך ברעיית הרב ובששת היתומים שהותיר", אומר יזרעאלי. "לאחר ה'שבעה' נצטרך לאסוף את עצמנו ולחשוב על המשך החיים. זו משימה לא-פשוטה, אך ברור לכולנו שזה רצון התורה וזו גם משאלתו של הרב".

הרב יצחק עראמה ציין לא-אחת את היותו צאצא של רבי יצחק עראמה, פרשן נודע וחשוב לתורה, שחי בסלוניקי לפני כשש-מאות שנה. מזעזע לחשוב, שסיפור חייו של הנכד, שנשא את שם הסב והלך בדרכו, מתומצת בשם ספרו הנודע על התורה - 'עקידת יצחק'.

פינת ההלכה והמנהג

הזמנות בכתב-סת"ם

מאת הרב יוסף גינזבורג

רב אזורי עומר

שאלה: האם יש מניעה משימוש בכתב-סת"ם לצורך הזמנות לשמחות, עלונים וכיוצא-בזה?

תשובה: מנהג עתיק, שנשמר בקפידה, שלא להשתמש בכתב זה לענייני חול. כתב הרמב"ם: "וממה שראוי שתדעהו, שזה הכתב, רצוני לומר 'כתב-אשורי' [=כתב סת"ם], הואיל וניתנה בו התורה, כמו שנתאמת, ובו נכתבו לוחות הברית – מגונה השימוש בו בזולת כתבי-הקודש, ולא סרה האומה מלהיזהר בזה, ולא היו איגרותיהם וחיבורי חוכמותיהם וכתבי-חול שלהם אלא ב'כתב עברי' [=עתיק]. ולזה תמצא תמיד על שקלי הקודש חקוקים דברים של חול ב'כתב-עברי', ולא תמצא לעולם אות אחת מזה 'הכתב-האשורי' בדבר מעתיקות האומה... ולזה העניין שינו אנשי ספרד כתבם, ושמו לאותיות צורות אחרות [כמו 'כתב רש"י' או ה'כתב' הרגיל], עד שנעשה ככתב אחר, כדי שיוכלו להשתמש בו בדברי חול...".

ואכן, כדברי הרמב"ם, היו רבים בדורות קודמים שנזהרו אפילו משימוש ב'אותיות מרובעות' [=אותיות דפוס עבריות], אך בדורות האחרונים התפשט המנהג להקל בזה. הרבי מליובאוויטש הסתייג לא רק משימוש בכתב סת"ם בהזמנות ובעלונים, שאינם נשמרים, אלא אפילו מהדפסת פסוקים בכתב-סת"ם בספרי קודש. לפחות יש להימנע מלתייג את הכתב ב'תגים', כבכתיבת סת"ם.

אגב, מסיבה זו עצמה נזהרו כל הדורות משימוש בלשון-הקודש לענייני חול, ואף ש"לא שינו את לשונם", השתמשו לזה בניב-יהודי מיוחד, כמו יידיש, לאדינו וכדומה (שאף חדר לענייני קודש, כמו במשנה, בתלמוד ובספרי הרמב"ם, וכן נהגו בעל-פה הבעש"ט ורבים מגדולי ישראל, שדיברו אל העם במילים ובמונחים לועזיים של ימיהם), והעברית נשארה לענייני קודש ולעניינים רשמיים בלבד. רק בדורותינו, מכיוון שהעברית החדשה פשטה לגמרי את צורתה המקורית ולבשה צורה שונה, מקילים להשתמש בה.

מקורות: כוזרי ב,סח. תשובות הרמב"ם (בלאו) סי' רסח, איגרות הרמב"ם (שילת) ח"א עמ' שצח. מג"א פה,ב. אג"ק אדמו"ר מהורש"ב ח"ב עמ' תתטז, ואדמו"ר מהוריי"צ ח"ד עמ' יב. לקוטי דיבורים תו,א. תיט,א. שערי הל' ומנהג יו"ד סי' קכא. וראה שו"ת דברי יציב יו"ד סי' נב.



 

לדף הראשי

 

בית חב"ד | חדר עיון | חדר ילדים | חדר חדשות | בית דפוס | מודיעין | מפתח עניינים 

(c) כל הזכויות שמורות
צעירי אגודת חב"ד - המרכז / אגף ההוצאה לאור
ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס': 03-9606169
ראש מדור אינטרנט: יוסף לב-ארי  *  יו"ר:  הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

chabad@chabad.org.il