שיחת השבוע - הגיליון השבועי לכל יהודי

הגיליון השבועי לכל יהודי. מס' 836, ערב שבת  פ' בא, ז' בשבט  תשס"ג (10/1/03)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר) ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

קובץ גרפי בפורמט PDF

לדף ההורדות

גליונות קודמים

עמוד 1

עמדה שבועית

 שום דבר לא השתנה

בסוגיות עקרוניות, שבהן ביטא הרבי עמדה ברורה, עקבית ונחרצת – לא יכול לחול שינוי. להפך, המשנה הסדורה הזאת נעשית מורשת תורנית לכל דבר, שאותה לומדים ומעבירים מאב לבן

לפני שבועיים הזכרנו כאן את דברי העידוד והחיזוק שהשמיע הרבי מליובאוויטש ערב מלחמת המפרץ, לפני שתים-עשרה שנים. בתגובה קיבלנו פניות מקוראים, השואלים מניין לנו הביטחון שדברי הרבי, שנאמרו בשעתם, במציאות מסויימת, תקפים גם עכשיו, במציאות שונה.

בעומדנו ערב היום הגדול והקדוש י' בשבט – יום ההילולא של הרבי הקודם והיום שבו קיבל הרבי את עול הנשיאות – זה הזמן הראוי לדון בסוגיה זו. למעשה, אותה שאלה יכולה להישאל לא רק על ההתנהגות הנכונה בעת מלחמה במפרץ, אלא על שורה של דברים שאמר הרבי. באותה מידה אפשר לשאול, אם התנגדותו הנחרצת של הרבי לוויתורים ונסיגות לאויבי ישראל תקפה גם עכשיו, או שמא נשתנו הנסיבות ועכשיו אין ברירה אלא לוותר ולסגת.

התורה אינה משתנית

הנקודה החשובה במסגרת הדיון הזה היא ההבחנה בין הוראה מוגדרת ותשובה פרטית כלשהי, לבין שיטה כוללת והשקפת-עולם רחבה, ההופכת חלק ממשנתו ותורתו של הרבי. ייתכן בהחלט שהוראה שניתנה בנסיבות מסויימות תשתנה בנסיבות אחרות. כל המעיין באגרות-הקודש של הרבי רואה כי לעיתים משיב הרבי תשובות שונות על שאלה זהה, לכאורה, שכן אינה דומה תשובה לאדם אחד לתשובה הראויה לאדם שני, או כאשר יש תנאים שונים של המקום והזמן.

אולם בסוגיות עקרוניות, שבהן ביטא הרבי עמדה ברורה, עקבית ונחרצת – לא יכול לחול שינוי. להפך, המשנה הסדורה הזאת נעשית מורשת תורנית לכל דבר, שאותה לומדים ומעבירים מאב לבן, מרב לתלמיד. בעניינים אלה אין לנו שום ספק מהי עמדתו של הרבי, כשם שאיש אינו מטיל ספק שהרבי דוגל באהבת-ישראל לכל יהודי ובהפצת התורה והחסידות לכל פינה יהודית בעולם.

יתרה מזו: מכיוון שעמדותיו של הרבי בסוגיות אלה לא התבססו על דעותיו האישיות, חלילה, אלא על הנאמר במפורש בתורה, והוא ציין אין-ספור פעמים את המקורות התורניים הברורים למשנתו הסדורה – הרי הטענה שחל שינוי בכך, כמוה כאמירה שהתורה יכולה להשתנות, חס-ושלום. כשם ש"זאת התורה לא תהא מוחלפת", כך לא יכולות להתחלף עמדותיו הברורות של הרבי, המבוססות על הנאמר בתורה.

האיסור לוותר לאויבי ישראל ולתת להם דריסת-רגל בשטחי-ספר, הוא הלכה מפורשת בשולחן-ערוך הלכות שבת. אם ההלכה קובעת שדבר זה הוא בבחינת פיקוח-נפש ממש, עד כדי כך שמצווים לחלל שבת כדי למנוע זאת – האם דבר זה יכול להשתנות? בדיוק להפך, דווקא עכשיו אנו נוכחים במו-עינינו בצדקת דבריו של הרבי, ועד כמה הוויתורים הללו גרמו פיקוח-נפש ושפיכות-דמים שלא הייתה כמותה!

וגם הגאולה קרובה

כשהרבי דיבר על האיסור לברוח מארץ-ישראל וקרא ליהודים להוסיף לנסוע אליה, בהבטיחו שהיא "המקום הבטוח ביותר ליהודים", הוא התבסס גם-כן על הלכות מפורשות, ועל הפסוק "ארץ אשר... תמיד עיני ה' אלוקיך בה". זו לא הייתה המלצה פרטית, בנסיבות מסויימות, אלא הרבי ביטא את עמדתה הברורה של התורה, שאסור לעזוב את הארץ ושחייבים לחזק את עם-ישראל השרוי בחרדה.

כל הצופה בהקלטות הווידאו מחילופי הדברים שהיו בין הרבי לאנשים שונים ששאלוהו אם לבטל נסיעה לארץ או להחזיר לחו"ל תלמידים הלומדים בארץ, רואה שהרבי מדגיש שוב ושוב, כי אין מקום לנהל עמו 'משא ומתן' בעניין, מכיוון שהקב"ה אומר בתורתו שארץ-ישראל היא המקום השמור ביותר. האם ייתכן להעלות על הדעת שהקב"ה אומר היום דברים אחרים, חלילה?

בכל הדברים הללו לא חל שום שינוי, וכך גם במסר העיקרי והמרכזי של הרבי, בדבר הגאולה הקרובה לבוא. אין שום ספק שאנחנו קרובים עוד יותר לגאולה האמיתית והשלמה, שתבוא במהרה בימינו.

בציפייה לגאולה

"כבר כלו כל הקיצין וכבר סיימו הכול, והגאולה כבר הייתה צריכה לבוא מזמן, ומפני טעמים שאינם מובנים כלל וכלל, עדיין לא באה. מזה מובן שעל-כל-פנים עכשיו צריכה הגאולה לבוא תיכף ומיד ממש".

(הרבי מליובאוויטש, שבת פרשת בא תשנ"ב)

יש חדש

יום הילולא והתקשרות

יום שני הקרוב, י' בשבט, הוא יום ההילולא של הרבי הקודם מליובאוויטש, אדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון), שנסתלק בשנת תש"י. ממנהגי היום: להדליק נר נשמה ביום ראשון לפנות ערב, ללמוד פרקים ממאמר החסידות האחרון שלו, להוסיף בצדקה ולשגר 'פדיון-נפש', כדי לקראותו על הציון הקדוש (מספר הפקס: 7234444 - 718 - +1).
זה גם יום קבלת הנשיאות על-ידי חתנו וממלא-מקומו, הרבי מליובאוויטש. בתי-חב"ד ברחבי הארץ מארגנים התוועדויות וכינוסים לרגל היום הגדול והקדוש.

כינוס למצוות הארץ

הכינוס השנתי למצוות התלויות בארץ, שנערך על-ידי מכון התורה והארץ בגוש קטיף, יתקיים השנה לרגל יום השלושים להירצחו של הרב יצחק עראמה הי"ד, רב היישוב נצר-חזני בגוש. הכינוס יהיה אי"ה ביום חמישי הקרוב, י"ג בשבט, בעולם הכנסים על-שם מינץ באוניברסיטת בר-אילן. בכינוס יידונו עניינים שונים הקשורים לארץ-ישראל ולמצוות הארץ. במושב השני ישתתף הראשון לציון, הרב מרדכי אליהו, הרב הראשי לשעבר, ויציע פתרונות לכמויות גדולות של תרומה בימינו, וכן ישיב לשאלות. טל' 6847325-08.

נקמה יהודית

יהודה גרובייס מגיש את ההפקה האיכותית והיוקרתית ביותר שלו –הנקמה היהודית. סיפורו של סוכן מוסד, שנשלח לאוקראינה כדי ללכוד פושע נאצי. כשהפרשה מסתבכת, הוא נאלץ לפנות לחסיד חב"ד מקומי, ובאמצעותו מתוודע ליהדות שלא הכיר. שילוב של עלילה מרתקת, ערכים יהודיים והפקה מקצועית ומושקעת. להשיג בתקליטורי מחשב ובקלטות וידאו. טל' 5782424-03.



 

עמוד 2  (לתחילת הגיליון)

שולחן שבת

מעובד על פי שיחותיו של הרבי מליובאוויטש, על-ידי צ' לבנוני

 מה קרה בחצות הלילה?

מכת בכורות התחוללה "בחצי הלילה" – בדיוק בחצות. כאשר הודיע משה לפרעה על המכה הזאת, אמר "כחצות הלילה", כלומר, בחצות בערך, אולם כשבאה המכה בפועל, מספרת התורה שהדבר היה בדיוק בחצות - "ויהי בחצי הלילה".

דבר זה אין להבין במושגים אנושיים. איך ייתכן לעשות דבר בדיוק בחצות, והלוא בכל מצב יהיו שנייה או שבריר שנייה לכאן או לכאן? המושג 'בדיוק בחצות' הוא לכאורה מונח תאורטי, שאינו קיים במציאות.

שתי דעות

המכילתא מביאה שתי דעות: א) "יוצרו חילקו" הקב"ה כביכול חילק את הלילה לשני חלקים, וברווח הזמן שנותר הביא את המכה; ב) "יודע עיתותיו ושעותיו הוא חילקו" – הקב"ה יודע מהו הרגע המדויק של 'חצות', ואז באה המכה.

בין שתי הדעות הללו יש הבדל מהותי: על-פי הדעה הראשונה, הקב"ה הקפיא לזמן-מה את הזמן, עצר את תנועת גרמי השמים, וכך חילק והפריד בין שני חצאי הלילה. לעומת זאת, על-פי הדעה השנייה לא היה כאן שום נס, אלא הקב"ה, שהוא "יודע עיתותיו ושעותיו", כיוון לנקודת הזמן המדויקת שבה חל חצות הלילה.

למעלה מגדרי הטבע

הדבר יובן על-פי משמעותה הפנימית של מכת בכורות. מכה זו באה מהדרגה האלוקית העליונה, שלמעלה מגדרי הבריאה, כפי שאומרים חז"ל: "אני ולא מלאך, אני ולא שרף, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו".

וכאן נשאלת השאלה, באיזו דרך באה הפעולה מהדרגה העליונה הזאת? על-פי הדעה הראשונה, כאשר הקב"ה בכבודו ובעצמו ירד לעולם הזה, לא היה העולם יכול להישאר בגדריו הטבעיים, ולכן נוצרה עצירת הזמן – התבטלו גדרי הטבע. לעומת זאת, על-פי הדעה השנייה, דווקא בנקודה זו באה לידי ביטוי גדולתו של הקב"ה – הוא ירד לעולם הזה, נכנס לתוך גדרי הטבע, ואף-על-פי-כן נשאר טבע העולם במתכונתו ולא התבטל ממציאותו.

כאז כן עתה

מכיוון שבתורה חל הכלל "אלו ואלו דברי אלוקים חיים", עלינו לומר שבהתגלות האלוקית של מכת בכורות היו שני הדברים גם יחד: האור האלוקי שלמעלה מגדרי הבריאה חדר לתוך גדרי הטבע, ובה בשעה היה ברור שזה כוח אלוקי שלמעלה מגדרי הטבע לגמרי.

כאז כן עתה: הגאולה השלמה תהיה בדוגמת הגאולה ממצרים. שילוב זה נדרש גם מאיתנו. מבלי הבט על גודל החשכה הרוחנית של הגלות נתחזק באמונה הפשוטה בביאת המשיח ה"עומד אחר כותלנו", ואמונה זו לא תישאר כדבר עליון ומופשט, אלא היא תחדור לתוך כל כוחות הנפש – הבנה, רגשות ועד הכוחות הנחותים. וכל זאת מפיצים גם אל ה'חוצה' אשר הפצת מעיינות החסידות חוצה מביאה תיכף ומיד ממש את הגאולה האמיתית והשלמה.

(לקוטי שיחות כרך ג, עמ' 868)

אמרת השבוע

 לא מרכין ראש

שנים רבות היה הרבי מליובאוויטש נוהג ללכת רגלי מביתו לבית-המדרש '770' ובחזרה. יהודי, תושב המקום, שאינו חסיד חב"ד, היה נקלע פעמים רבות למסלול הליכתו של הרבי, ובכל פעם היה הרבי מרכין את ראשו כלפיו, לאות שלום. פעם אחת הבחין היהודי, כי לעיתים פוגש הרבי בדרך גם תושב גוי, אך אינו מסתפק בברכת שלום, אלא עוצר ומחליף עמו כמה מילים.

בהזדמנות אחת אזר היהודי עוז ושאל את הרבי, מדוע הוא מקבל רק הרכנת ראש, ואילו הגוי זוכה שהרבי ישוחח עמו. השיב הרבי: "מימיי לא הרכנתי את ראשי כלפי גוי, ולכן אין לי ברירה אלא להחליף עמו כמה מילים".

מן המעיין

 תפילין

 תפילין של הקב"ה

אמר רבי אבין בר-אדא בשם רבי יצחק: מניין שהקב"ה מניח תפילין, שנאמר (ישעיה סב) "נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו"... ואין עוז אלא תפילין, שנאמר (תהילים כט) "ה' עוז לעמו ייתן".

(ברכות ו,א)

 שעבוד תמידי

עניינה של מצוות תפילין הוא שעבוד המוח והלב. משמעותו של שעבוד זה הוא, שגם כאשר האדם עסוק בעסקיו, יהיו דעתו וליבו לשמים.

(ספר המאמרים תשי"א)

 דעות ומעשה

בתפילין של-ראש ארבעה בתים, ואילו בשל-יד בית אחד בלבד. שכן כשמדובר ב'ראש', במחשבות ובדעות, רשאים אנו להיות חלוקים בינינו ולהחזיק בדעות ובהשקפות שונות, אבל כשמדובר ב'יד', במעשה - כאן חובה עלינו להיות מאוחדים, 'בית' אחד בלבד.

(פניני תורה)

 שעבוד עד הסוף

הנחת התפילין פועלת שעבוד המוח והלב, והוא צריך להגיע עד הכוחות הנמוכים יותר בנפש האדם, שגם הם יהיו משועבדים לקב"ה. רמז לכך יש לראות בשיעור רצועות התפילין של-ראש, שהוא עד הטבור.

(ספר המאמרים מלוקט)

 מי צריך אות

אמר רבי עקיבא: יכול יניח אדם תפילין בשבתות וימים טובים? - תלמוד לומר (שמות יג) "והיה לך לאות", מי שצריכים אות; יצאו שבתות וימים טובים שהם גופם אות.

(מנחות לו,ב)

 דקדוקי מצוות

כאשר התפילין נעשות כהלכתן, בדיוק כפי הרצון העליון, נמשך אור למעלה ונמשך אור בנשמה. לעומת זאת, אם התפילין אינן מרובעות, או שהפרשיות לא נכתבו בדיו כשרה על קלף כשר - אין בהן המשכת אור כלל. כך בכל מצווה ומצווה, כאשר מקיימים אותה בדיוק כפי הרצון העליון, מאיר בה הרצון העליון, ואם לאו - היא אינה כלי כלל לגילוי אור.

(ספר המאמרים תש"ט)

 עוז לישראל

מניין שהתפילין עוז הן לישראל? שנאמר (דברים כה) "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", ותניא, רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפילין שבראש.

(ברכות ו,א)

 כוח לשלוט בעולם

כאשר מקיימים את מצוות התפילין, שבה היהודי משעבד את עצמו, את מוחו ואת ליבו לה', יש לו הכוח לשעבד את העולם כולו שיירא מישראל, בבחינת "תיפול עליהם אימתה ופחד", עד שייראו ויפחדו מלגרום נזק כלשהו לישראל.

(לקוטי שיחות)



 

עמוד 3  (לתחילת הגיליון)

מעשה שהיה

 גוזר ומקיים

הגאון רבי חיים-אורי אטנער נולד בליז'נסק שבפולין והיה מחשובי רבני בעלז. הוא נשא לאישה את בתו של רב העיר קלביסוב והתגורר בנוטרוב. עוד בצעירותו הוסמך לרבנות על-ידי כמה מגדולי-עולם וביניהם האדמו"ר מאוסטרובצה, שנודע בגאונותו יוצאת-הדופן.

שנים אחדות לפני פרוץ מלחמת-העולם עזב רבי חיים-אורי עם משפחתו את אדמת פולין ועבר ללונדון, ושם שימש רב באחת הקהילות. בהפצצה אווירית של הגרמנים על העיר עלה ביתו באש, ובו כל כתביו, עם חידושי התורה הרבים שרשם במרוצת השנים.

אחר-כך עבר לארה"ב ושימש ראש ישיבת 'חפץ חיים' בניו-יורק. כשהוצע לו כס הרבנות של הקהילה החרדית בלוס-אנג'לס, התקשה להכריע בין משרתו בישיבה ובין זו המוצעת לו. מביני דבר יעצו לו לפנות בעניין אל הרבי מליובאוויטש.

כך החל קשר ארוך, עמוק ומרתק בין רבי חיים-אורי ובין הרבי, קשר שבמקצתו מתואר בהקדמה לספרו על הש"ס, 'אורים'. במרכזו של קשר זה סיפור מופלא, שזה מקרוב סופר לשבועון 'כפר חב"ד' מפי בתו של הגאון, הגב' קופרמן:

"המקרה שאספר עליו, ו תחילת ההיכרות של אבא זצ"ל עם הרבי, אירע לפני כשלושים וחמש שנים. אבא כבר לא היה אדם צעיר. הוא הגיע אל הרבי כשמאחוריו עבר מפואר של תורה ועבודת הבורא. אולם בשובו הייתה תחושה כאילו הוזרם לגופו דם חדש, צעיר ורענן.

"אני זוכרת את פניו הנוהרות של אבא בימים שלאחר פגישתו הראשונה עם הרבי. הוא התהלך בבית כמי שגילה מטמון ענק. הוא אמר שאילולא ראה את הרבי במו-עיניו, לא היה מאמין שייתכן בדור יתום שכזה מנהיג בעל שיעור-קומה כמותו.

"הוא תיאר את גאונותו של הרבי בכל מקצועות התורה ואת חוכמתו החובקת את כל שטחי החיים. 'כזאת בדיוק הייתה אישיותו של הרמב"ם', אמר וחזר ואמר בהתרגשות. הרבי, אגב, הכריע לטובת הרבנות בלוס-אנג'לס, לשמחת הקהילה החרדית שם.

"כשאמי ז"ל ראתה את התלהבותו של אבא, ביקשה להצטרף אליו לפגישתו הבאה עם הרבי.

"באותן שנים חוו הוריי חוויה מצערת מאוד, שהסבה להם עוגמת-נפש בלתי-רגילה. אחי הקטן יעקב (ג'ק) ירד בהדרגה מדרך התורה והמצווה. זה היה תהליך ארוך, שהידרדר למצב שאחי החל להתרועע עם צעירה לא-יהודייה, ונוצר חשש אמיתי שאף יבקש לשאתה לאישה.

"אין צורך לתאר את גודל יגונם של הוריי. היה להם קושי עצום להתמודד עם הבעיה, עד שאפילו לדבר עליה לא היו מסוגלים.

"גם כשנכנסו אבי ואמי אל הרבי התקשו לפתוח את ליבם ולספר לו את בעייתם הכאובה. למרבה הפלא, הרבי העלה מיוזמתו את העניין. לאחר ששוחחו על כמה וכמה עניינים, פנה הרבי אל הוריי ושאל מדוע אין הם מזכירים את בנם. אמי נאנחה אנחה כבדה וסיפרה על המצב כמות שהוא.

"הרבי הרהר קלות ואמר: 'מאחר שהשידוך שלו הוא בארץ-הקודש, עליכם לנסות לשדלו לטוס לארץ והקב"ה כבר יזמן לו את שידוכו'.

"עם שובם ללוס-אנג'לס פתחו הוריי במאמצים ובתחבולות שונות לשדל את אחי לטוס לביקור בארץ, אולם כל ניסיונותיהם עלו בתוהו. לא היו לנו בארץ קרובי-משפחה כלשהם, וארץ-ישראל  עצמה לא עניינה במיוחד את אחי.

"בהזדמנות הבאה סיפרו הוריי לרבי על מאמציהם שנכשלו. תגובת הרבי הייתה מפתיעה מאוד: 'לא תהיה ברירה, ארץ-ישראל תצטרך לבוא אליו'... אמי רצתה לשאול מיד את הרבי איך וכיצד יקרה הדבר, אך אבי, שכבר היה קשור אל הרבי כחסיד, רמז לה להחריש.

"לאחר כמה שבועות נכנסה אמי לחנות תכשיטים של ידידת המשפחה בלוס-אנג'לס, ומיד צדו את עיניה פנים של עובדת חדשה בחנות. בעלת החנות, ידידתה של אמי, לא נכחה באותה שעה במקום והעובדת החדשה סייעה לאמי בבחירת תכשיט. אמי התרשמה מאוד מהצעירה ונכנסה עמה לשיחה ארוכה, אשר חיזקה בליבה עוד יותר את הרושם הראשוני המצויין שעשתה עליה.

"בצאתה מהחנות התקשרה אמי לחברתה, בעלת החנות. זו סיפרה לה כי העובדת החדשה היא אחייניתה מתל-אביב, שבאה לביקור של שלושה שבועות בלוס-אנג'לס. לפני זמן-מה - מספרה הדודה לאמי - טלפנה אליה גיסתה (אם הצעירה) מישראל ואמרה לה שפתאום תפס את בתה חשק עז לטוס ללוס-אנג'לס.

"אמי הייתה אדם שאינו מבזבז זמן. היא הפעילה את כל הגורמים האפשריים, וברוך ה', לאחר כמה שבועות יכולנו כולנו לברך על השידוך המוגמר. כעת יכלו הריי לנשום לרווחה, לאחר שנה ארוכה של סיוט וסבל מתמשכים. הם לא יכלו לצפות לסוף טוב יותר, כאשר דבריו העלומים של הרבי מתממשים לנגד עיניהם בדרך מופלאה ביותר: 'לא תהיה ברירה, ארץ-ישראל תצטרך לבוא אליו'".

דרכי החסידות

כל השביעין חביבין

המדרש (ויקרא-רבה פרשה כט,יא) קובע כלל: "כל השביעין חביבין לעולם", ובהמשך נמנית שורה ארוכה של דברים שבהם בולטת חביבותו של השביעי: השבת, שנת השמיטה, שנת היובל (הסוגרת שבע שמיטות), הרקיע השביעי, חנוך (הדור השביעי לאדם הראשון), משה רבנו (השביעי לאברהם אבינו) ועוד.

המספר שבע הוא מספר רב-משמעות. הוא מייצג את המעגל השלם של הבריאה, כשהשביעי חותם את השישה שלפניו. אנו יכולים לראות זאת בתהליך הבריאה - העולם נברא בשישה ימים, והיום השביעי, השבת, שהיא קודש לה', סוגר את המעגל. אפשר לראות זאת גם במבנה החומר: החומר עצמו מורכב משישה צדדים - מזרח, מערב, צפון, דרום, מעלה ומטה - כשם שימות החול אף הם שישה. השביעי מייצג את הכוח האלוקי שמתלבש בתוך ששת הצדדים של החומר - כפי שיום השבת מייצג את הקדושה שבימות השבוע.

השביעי מסיים

למספר שבע גם חשיבות מרכזית בתיקונו של העולם לאחר החטאים שהתרחשו בו בתחילת בריאתו. על הפסוק (שיר-השירים ה,א) "באתי לגני אחותי כלה", אומרים חז"ל (במדרש רבה על הפסוק), שזה נאמר על-ידי הקב"ה בעת מתן-תורה, כשירדה השכינה למטה. ומדייקים חז"ל: "לגן אין כתיב כאן, אלא לגני", כלומר, למקום שכבר היה בו בעבר. שכן השכינה כבר הייתה בעולם הזה בראשית הבריאה, ורק בגלל החטאים הסתלקה ועלתה למעלה, עד ששבה וירדה במעמד הר-סיני.

המדרש מפרט שבעה דורות שסילקו את השכינה: "חטא אדם הראשון - נסתלקה השכינה לרקיע הראשון; חטא קין - נסתלקה לרקיע השני; חטא אנוש - נסתלקה לרקיע השלישי; חטא דור המבול - נסתלקה לרקיע הרביעי; חטא דור המגדל - נסתלקה לרקיע החמישי; חטאו אנשי סדום - נסתלקה לרקיע השישי; חטאו המצריים בימי אברהם - נסתלקה לרקיע השביעי".

אחר-כך עמדו שבעה צדיקים ובתהליך הדרגתי שנמשך שבעה דורות החזירו את השכינה למטה. אברהם הורידה מהרקיע השביעי לשישי, יצחק - לחמישי, יעקב - לרביעי, לוי - לשלישי, קהת - לשני, עמרם - לרקיע הראשון, ומשה רבנו הורידה לארץ. במעמד הר-סיני נאמר: "וירד ה' על הר-סיני", והשכינה חזרה וירדה לעולם הזה. אנו רואים אפוא, שתיקון הבריאה והחזרת השכינה למטה קשורים דווקא בדור השביעי, שהוא המסיים את העבודה של הדורות שלפניו.

שבעה כנגד שבעה

במאמר החסידות הראשון שהשמיע הרבי מליובאוויטש, בי' בשבט תשי"א, עשה הקבלה בין שבעת הדורות, מאברהם אבינו ועד משה רבנו, שהורידו את השכינה למטה, לבין שבעת הדורות של חסידות חב"ד, שמטרתם להכין את העולם לקראת ביאת משיח-צדקנו.

הרבי דייק בלשון חז"ל "כל השביעין חביבין" ולא "כל החביבין שביעין", שמכאן משמע, שעיקר חביבותו של השביעי היא בעצם היותו שביעי: "חביבותו אינה מצד עניין התלוי בבחירתו, רצונו ועבודתו, כי-אם בזה שהוא שביעי, שזה בא מצד התולדה". אין הדור השביעי יכול להידמות כלל לדור הראשון, אולם מעלתו היא שבכוחו לסיים את עבודתו של הראשון.

זה דורנו, הדור השביעי, שצריך לסיים את העבודה של הדורות הקודמים ולהביא את הגאולה בפועל ממש. ובלשונו של הרבי: "זה תובעים מכל אחד ואחד מאיתנו, דור השביעי, דכל השביעין חביבין. דעם היות שזה שאנחנו בדור השביעי הוא לא על-פי בחירתנו ולא על-ידי עבודתנו, ובכמה עניינים אפשר שלא כפי רצוננו, מכל-מקום הנה כל השביעין חביבין, שנמצאים אנחנו בעקבתא דמשיחא, בסיומא דעקבתא, והעבודה - לגמור המשכת השכינה, ולא רק שכינה כי-אם עיקר שכינה, ובתחתונים דווקא".



 

עמוד 4  (לתחילת הגיליון)

חיים יהודיים

"הרבי לא הפקיר חלילה את כלל-ישראל"

הרב כהן: מייחלים ומחכים

ל"הקיצו ורננו"

השבוע סיים הרב יואל כהן ביקור בן שבועיים בארץ. הוא מסר שיעורים וקיים התוועדויות חסידיות בכל רחבי הארץ, ורבבות נהרו לשמוע את דבריו. יותר מארבעים שנה היה ה'חוזר' של הרבי – האיש שצריך לזכור כל מילה מהתוועדות בת חמש ושש שעות, עמוסת דברי תורה עמוקים בנגלה ובנסתר, שנערכת בשבת וביום-טוב, כשאין אפשרות להקליט ולרשום. כמו-כן הוא העורך של 'ספר הערכים', האנציקלופדיה המקיפה לתורת חסידות חב"ד.

הרב כהן הגיע אל הרבי בדיוק בנקודת התפר של חילופי המשמרות. הוא יצא מהארץ בחורף תש"י, כדי ללמוד בישיבה שבחצר הרבי הקודם, הריי"צ (רבי יוסף-יצחק) מליובאוויטש. כשירד מהספינה על אדמת אמריקה קיבל את הבשורה המרה, שהרבי נסתלק בי' בשבט. בתוך זמן קצר דבק בחתנו וממלא-מקומו, הלוא הוא הרבי מליובאוויטש, ולא זז מד' אמותיו כל השנים.

הכול ברור

את ייעודו בחיים הוא רואה בהבאת אור תורתו של הרבי להמוני בית-ישראל. את החידוש העיקרי בתורתו של הרבי הוא מגדיר על-ידי ביאור שמבאר הרבי על הנוסח "אילו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה – דיינו". "שואלים על כך, אילו היה הקב"ה קורע לנו את הים ולא מעבירנו בתוכו, מה התועלת בנס? מסביר ה'אבודרהם', שהדגש הוא על המילה 'בחרבה'. הקב"ה היה יכול להעבירנו בים, אבל לא בחרבה, אלא בקרקע שיש בה לחלוחית. ועדיין לא מובן: ומה בכך?

"אלא מסביר הרבי, ש'ים' מסמל העלם והסתר, ואילו 'יבשה' מסמלת גילוי. כאשר דברים נסתרים מתגלים – זה חידוש גדול, גם אם נותרת 'לחלוחית', ועדיין מרגישים שיש כאן סודות כמוסים. החידוש של קריעת ים-סוף, שה'ים' נהפך לגמרי ל'חרבה' – הכול נעשה ברור, גלוי ומובן. זה גם מה שמאפיין את תורתו של הרבי: העניינים העמוקים ביותר בתורת החסידות מוסברים על-ידו בצורה הברורה והפשוטה ביותר. כל מי שלומד 'ליקוטי שיחות' רואה שעניינים מעומקה של תורת הסוד מוסברים ממש כמו סוגיה בנגלה דתורה".

התמסרות גמורה

הרב כהן מציין עוד את ההתמסרות של הרבי לכלל-ישראל, שאין לה אח ורע: "יש גדולי ישראל, אבל כל אחד ואחד מהם דואג בראש ובראשונה לחוגו ולקהילתו. אצל הרבי ראינו שכלל-ישראל עומד מעל הכול. שמעתי מיהודים רבים, שאינם חסידי חב"ד, שכאשר נכנסו אל הרבי הרגישו שברגעים אלה אין לרבי בעולמו אלא היהודי שעומד מולו, והוא שומע ומקשיב ומייעץ ומברך מתוך התמסרות גמורה לאיש הזה ולבעיותיו. זה דבר על-טבעי לחלוטין".

לדבריו, הרבי החדיר את הגישה הנכונה כלפי יהודי: "הרבי חינך בפשטות, שאין יהודי 'רחוק'. כל יהודי, במהותו הפנימית, מאמין בה' ורוצה לקיים את רצונו, ולכל היותר יש דבר-מה שמכסה על האמונה. אין צורך לחולל בו שום דבר חדש, אלא לגלות את מהותו האמיתית, וזאת על-ידי קיום מצוות מעשיות – הנחת תפילין, הדלקת נרות שבת וכדומה".

מנהיג ודואג

השאלה הנשאלת ביותר היא - מה עכשיו? הרב כהן משיב: "ידוע מה שמבואר בספר ה'תניא', שצדיק אחר פטירתו נמצא בעולם יותר מבחייו. כמו-כן ישנו הפתגם 'רועי ישראל לא יעזבו צאן-מרעיתם'. אבל כל זה תקף גם בצדיק שהניח ממלא-מקום. הרבי לא הניח ממלא-מקום, ועל-כן ברור שלא הפקיר חלילה את צאן-מרעיתו. גם עכשיו הוא מנהיג את הכלל והפרט, מעורר רחמים עלינו ודואג לכל פרט.

"רואים יהודים שעולים למטוס, עולים ל'ציון' של הרבי, שופכים את ליבם ושבים לארצם. ממש כפי שהיו באים בעבר אל הרבי, כי מבחינה זו אין שום שינוי. ואנו מחכים ומייחלים שבמהרה בימינו יתקיים הייעוד 'הקיצו ורננו', ונחזור להתראות עם הרבי, כאן בעולם הזה".

פינת ההלכה והמנהג

מבצע תפילין

מאת הרב יוסף גינזבורג

רב אזורי עומר

שאלה: מה התועלת להניח ליהודי תפילין פעם אחת?

תשובה: כאשר הכריז הרבי מליובאוויטש על 'מבצע תפילין', וקרא לזכות את המוני בית-ישראל במצווה זו, השיב על שאלות שהופנו אליו. וכך הסביר:

ערכה של מצווה אחת הוא לאין שיעור, על-פי פסק-דין מפורש ברמב"ם (הלכות תשובה פ"ג ה"ד): "צריך אדם שיראה עצמו... כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב... עשה מצווה אחת – הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף-זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה...".

זאת ועוד: כשיהודי מניח תפילין פעם אחת בחייו – יצא מכלל הדין הקשה של "קרקפתא דלא מנח תפילין", שלפי הרמב"ם (שם ה"ה) מדובר במי שלא הניחן מעולם.

המשנה קובעת: "מצווה גוררת מצווה". כשמשכנעים אפוא יהודי להניח תפילין פעם אחת, ודאי שבעקבות זאת יקיים מצוות נוספות.

שאלה: איך אפשר לפנות לכל יהודי ולשכנעו להניח תפילין, הרי "תפילין צריכין גוף נקי"?

תשובה: אין שום יסוד לומר שאותו יהודי יהרהר בדברים בלתי-רצויים דווקא ברגע שמציעים לו להניח תפילין. אפילו היה מקום לחשוש לזה, נפסק להלכה "והוא שידוע לו בוודאי... אבל מספק - לא יימנע ממצוות תפילין".

רבי משה מקוצי, מבעלי התוספות, כתב: "אין לך רשע שלא יהא ראוי לתפילין, קל-וחומר מספר-תורה שהוא מקודש יותר והכול אוחזין בספר-תורה בשעת תפילה, שהכול יכולים להתנהג בטהרה בשעת תפילה" – ובדורנו מדובר ביהודים שהם בגדר 'תינוק שנשבה', ולא חלילה ברשעים. וכבר הזהיר בספר החינוך שלא להניא את לב ההמון מרוב חשש לקדושת המצווה, אלא לסמוך על מאמר חז"ל "מצווה גוררת מצווה".

מקורות: אבות פ"ד מ"ב. שבת מט,א. ר"ה יז,א. ספרי ואתחנן ו,ו. סמ"ג, מ"ע ג. חינוך, מצוה תכא. טושו"ע חו"מ ר"ס כה. שו"ע אדמו"ר הזקן או"ח לח,ד. שערי הל' ומנהג או"ח ח"א סי' לג.



 

לדף הראשי

 

בית חב"ד | חדר עיון | חדר ילדים | חדר חדשות | בית דפוס | מודיעין | מפתח עניינים 

(c) כל הזכויות שמורות
צעירי אגודת חב"ד - המרכז / אגף ההוצאה לאור
ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס': 03-9606169
ראש מדור אינטרנט: יוסף לב-ארי  *  יו"ר:  הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

chabad@chabad.org.il