שיחת השבוע - הגיליון השבועי לכל יהודי

הגיליון השבועי לכל יהודי. מס' 838, ערב שבת  פ' יתרו, כ"א בשבט תשס"ג (24.1.03)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר) ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

קובץ גרפי בפורמט PDF

לדף ההורדות

גליונות קודמים

עמוד 1

עמדה שבועית

 בצומת ההכרעה

חשוב להבטיח שחוסר העניין בפוליטיקה לא ייהפך לאדישות כלפי עצם ההצבעה. תהיה דעתנו על המפלגות ותעמולתן אשר תהיה, ביום הבחירות חייבים כולנו
ללכת ולהצביע

מאז ומעולם היו מערכות בחירות בארצנו סוערות, יצריות ורוויות מאבקים. המאבקים בין המפלגות גלשו לשנאה ממשית בין המחנות היריבים ולהתכתשויות ביום ובלילה על הצמתים ועל לוחות המודעות. הפעם זו מערכת בחירות שונה בתכלית. אין מאבקים ואין גם שנאה. יש רק אדישות וחוסר עניין.

דומה שהציבור חש את העדר הטעם במאבקים פוליטיים בשעה שמלחמה מתישה מתנהלת בארץ. כשדם יהודים נשפך והמדינה עומדת לפני מציאות קשה בתחומים רבים, אין ליבו של העם נתון לעימותים בין-מפלגתיים. אולי הוא אפילו מתקומם על בזבוז הכסף והפניית המשאבים האנושיים להתכתשויות פוליטיות, במקום להשקיע את כל הכוחות להשגת ניצחון במלחמה ולהחזרת החיים בארץ לתקנם.

אין להימנע

אולם חשוב להבטיח שחוסר העניין בפוליטיקה לא ייהפך לאדישות כלפי עצם ההצבעה. תהיה דעתנו על המפלגות ותעמולתן אשר תהיה, ביום הבחירות חייבים כולנו ללכת ולהצביע. אין זו רק זכות, אלא גם חובה. התורה מחייבת אותנו ללכת לקלפי ולנצל את כוח ההשפעה שלנו באופן הטוב ביותר.

אנו עומדים עכשיו בצומת הכרעות בשני תחומים מרכזיים: ראשית, בדרך הנכונה להיאבק בגל הטרור ששוטף את הארץ למעלה מעשרים ושמונה חודשים, טרור שגבה מאיתנו יותר משבע-מאות הרוגים יקרים. שנית, בדמותה היהודית של המדינה, נוכח מגמות לעקירת הזהות היהודית ממנה ולהפיכתה למדינה חילונית, ועד 'מדינת כל אזרחיה'.

שתי הסוגיות הללו כבדות-משקל, ואין איש מאיתנו אדיש כלפיהן. גם מי שאין לו שום עניין בפוליטיקה, ושאין בליבו אהדה כלפי מפלגה כלשהי, חשוב לו מאוד שתינקט המדיניות הנכונה כלפי המחבלים והרשות הטרוריסטית שמאחוריהם, וכמו-כן הוא חרד מאוד לדמותה היהודית של המדינה. לכן יש חשיבות מכרעת כל-כך להצבעה בבחירות, כדי לחזק את הכוחות החיוביים בשתי הסוגיות הללו, וכדי להחליש את המגמות המסוכנות של הצד השני.

כל אזרח במדינה, שיש לו זכות הצבעה, מקבל ביום הבחירות החלטה שיש לה השפעה רבה על חיי כולנו בקדנצייה הבאה. אם אינו הולך לקלפי – גם זו החלטה. הוא החליט להימנע, והימנעות היא הצבעה לכל דבר. מי שאינו מצביע – מצביע בפועל למתנגדיו המרים ביותר ומחזק את כוחם. הוא אולי משלה את עצמו שהוא 'לא במשחק'. הוא במשחק ועוד איך. הוא בחר – שלא להצביע, וזו בחירה בעלת משמעות רבה ביותר.

הרבי מליובאוויטש הרבה להדגיש נקודה זו, בעיקר במערכות הבחירות הראשונות. הנה כמה דוגמאות: "כל אחד ואחת... מחוייב להשתתף בבחירות . . והמניעה בזה מגדילה בדרך ממילא כוח רשימות המנגדים על השם תורתו ומצוותיה" ('אגרות-קודש' כרך ד, עמ' רעט). "שלא ילך לאיבוד אפילו קול אחד" (שם עמ' שמה). "מיעוט קול אחד ברשימה היותר חרדית, מגביר החשיבות הערכית של רשימות המנגדים על ה' ותורתו" (שם כרך יא עמ' שפה).

לבלום מגמות מסוכנות

רבים מתקשים לקבל החלטה על הצבעה למפלגה כלשהי. בכל אחת ואחת הם מוצאים חסרונות, אם בהרכב האנושי, אם במצע ואם באמינותן של ההבטחות. ראוי שיזכרו, כי ככל שאין הם שבעי רצון מהמפלגות הקרובות לדעותיהם, הם חרדים פי כמה וכמה ממי שנמצא בצד השני של המתרס. כשאנו מצביעים למפלגה כלשהי, מן המפלגות הדוגלות במדיניות תקיפה כנגד הטרור ובשמירת זהותה היהודית של המדינה, אנו מחלישים את כוחה של העמדה הנגדית. על-כן חובה להצביע למפלגה כלשהי, ובלבד לבלום את המגמות המסוכנות הנושבות מהצד השני.

הצבעה בבחירות היא מילוי החובה הבסיסית של כל אחד ואחת מאיתנו להשפיע על דמותה היהודית של המדינה ועל זכותנו לחיות בביטחון ולנצח את הטרור. חייבים להצביע!

בציפייה לגאולה

"בשעת מתן התורה לא היה הגילוי האלוקי אלא לפי שעה, אבל בימות המשיח יהיה גילוי אלקותו לעד ולעולמי עולמים בלי הפסק. בזמן הגלות צריך עמל ויגיעה רבה לקבוע בליבו השמחה האמיתית בה', מה שאין כן לימות המשיח"

(תורה אור ויחי נג,א)

יש חדש

כינוס השלוחות

בשבת זו, כ"ב בשבט, יחול יום-השנה החמישה-עשר להסתלקות הרבנית חיה-מושקא שניאורסון, רעייתו של הרבי מליובאוויטש. לרגל יום זה מתקיים במרכז חסידות חב"ד בניו-יורק הכינוס העולמי של 'השלוחות' — נשות השלוחים מכל קצווי תבל. מאות נשים יגיעו לכינוס וידונו בבעיות המיוחדות שעמהן מתמודדת שליחת חב"ד, מחינוך הילדים ועד פעילות ציבורית בקרב נשים ובנות.

עלייה לחברון

ביום שני הקרוב, כ"ד בשבט, יחול יום-השנה לפטירתה של הרבנית הצדקת מנוחה-רחל ע"ה, הטמונה בבית-העלמין היהודי העתיק בחברון. ביום פטירתה תהיה אי"ה עלייה המונית לציון קברה, לתפילה, לזעקה ולתחינה. הסעות ממוגנות יוצאות מירושלים, מבני-ברק, מכפר-חב"ד, מביתר-עילית ומצפת. לאחר העלייה לקבר תהיה התוועדות חסידית רבת-משתתפים במרכז גוטניק, שליד מערת המכפלה. האירועים באבטחה מלאה של כוחות הביטחון. לפרטים: 317299-064.

הרבי ואישי-ציבור

הרבי מליובאוויטש נפגש עם אישי-ציבור מכל רוחב הקשת. רבות מהפגישות הללו צולמו בווידאו, והן מוגשות בתקליטור מחשב שהופק לא-מכבר, הנקרא הרבי של כולם. טל' 9606120-03.

שבעת המינים

הפקה יוקרתית, שצולמה במשך שנה וחצי, מגישה את סיפורם של שבעת המינים, שלבי צמיחתם וייצור המוצרים המופקים מהם, על רקע נופי ארץ-ישראל. הפקה: חיל. טל' 9606120-03.



 

עמוד 2  (לתחילת הגיליון)

שולחן שבת

מעובד על פי שיחותיו של הרבי מליובאוויטש, על-ידי צ' לבנוני

 משעבוד מצרים להשתעבדות לקב"ה

כשנתן הקב"ה את התורה לישראל, פתח ואמר: "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". למה הייתה נחוצה התוספת "אשר הוצאתיך מארץ מצרים"? הלוא בני-ישראל ידעו מי הוציאם ממצרים, ועוד בהיותם שם כבר הודיע להם הקב"ה כי עם יציאתם ממצרים "תעבדון את האלוקים על ההר הזה".

מפרש רש"י, שתוספת זו באה לומר: "כדאי היא ההוצאה (ממצרים) שתהיו משועבדים לי". כלומר, הזכרת היציאה ממצרים נועדה להחדיר בבני-ישראל את הצורך להיות משועבדים לקב"ה.

לא בן-חורין

הדיבר "אנוכי ה' אלוקיך" מודיע ואומר, שבני-ישראל צריכים לקבל עליהם את הקב"ה למלך ולשליט, לקיים את כל מצוותיו ולציית לו. אולם קבלת עול מלכות שמים כשהיא לעצמה עדיין אינה שוללת את תחושת החירות של האדם. הוא יכול להישאר אדון לעצמו, אלא שבדברים מסויימים, שבהם המלך מצווה אותו, הוא מציית לו.

אולם "שתהיו משועבדים לי" פירושו – שהאדם אינו בן-חורין לעצמו אלא משועבד לקב"ה. אין לו שום חיים פרטיים ועצמאיים משלו, אלא כל-כולו משועבד לקב"ה, בכל פרטי חייו ובכל אורחותיו.

"כדאי ההוצאה"

בכך בא הקב"ה להודיענו, שהקשר של יהודי עם הבורא אינו מתמצה בקיום מצוותיו ובציות להוראותיו, אלא בעצם ההשתעבדות הכללית לקב"ה. יהודי נדרש לא רק לקיים את ציוויי ה', אלא למסור לקב"ה את כל ישותו, כעבד שאין לו שום מציאות משל עצמו, וכל-כולו קיים אך ורק כדי לקיים את רצון אדונו.

דבר זה נלמד דווקא מהתוספת "אשר הוצאתיך מארץ מצרים": כשבני-ישראל חיו במצרים, היו לא סתם עבדים, אלא משועבדים למצרים. הם עבדו עבודת-פרך, באופן של "תכבד העבודה" – למעלה מכל מידה ושיעור. ועל כך אומר הקב"ה: "כדאי היא ההוצאה, שתהיו משועבדים לי" – אותו שעבוד שהיו בני-ישראל משועבדים במצרים, עליהם להשתעבד עכשיו לקב"ה.

מחפש מצוות

הדבר יכול לבוא לידי ביטוי במצוות שהאדם מצד עצמו אינו חייב לקיימן, אבל כשהאדם מרגיש שכל-כולו משועבד לקב"ה, הוא מחפש את המצוות הללו כדי לבטא עוד יותר את הקשר שלו עם הקב"ה. הוא חי בהרגשה, שהתורה והמצוות מקיפות את כל חייו, ואין הן מותירות אפילו רגע אחד ונקודה כלשהי פנויים מעבודת ה'.

שני הדברים הללו – קבלת מלכותו של הקב"ה ותחושת ההשתעבדות אליו – הם היסוד לקיום התורה והמצוות, ולכן נכללו בדיבר הראשון. נקודת-המוצא של יהודי היא ההכרה, שהוא מקבל עליו עול מלכות שמים ומוסר את עצמו לקב"ה בכל ישותו, עד שאין הוא מותיר שום מציאות לעצמו. ואז הוא יכול לקיים את שאר דיני התורה בשלמות הראויה.

 (לקוטי שיחות כרך כו, עמ' 124)

אמרת השבוע

היום ומחר

רבי אברהם מסלונים, בעל 'בית אברהם', שוחח פעם אחת עם צעיר יהודי, שנטה מדרך הישר והתחבר עם צעירים פורקי-עול, יהודים ולא-יהודים. דיבר הצדיק על ליבו עד ש התעורר הבחור בתשובה וקיבל החלטה לחזור למוטב. אולם מאחר שהתקשה לנתק בבת-אחת את קשריו החברתיים, אמר שברצונו לבלות היום עם החבורה בפעם האחרונה וממחר יהיה אדם אחר.

"לא זו הדרך", אמר לו הצדיק. "כשהקב"ה נתן תורה לעם-ישראל אמר למשה 'וקידשתם היום ומחר'. זו התשובה האמיתית ליצר הרע, שמפתה את האדם לאמור, היום תשמע בקולי ומחר תחזור למוטב. אומר הקב"ה: יש לנהוג להפך – 'וקידשתם היום' – תהיו קדושים היום, 'ומחר' – זאת כבר נראה בהמשך, אבל העיקר שהיום יעבור כראוי".

מן המעיין

 נשי ישראל

 לנשים תחילה

"כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני-ישראל" (שמות יט,ג). "בית יעקב" אלו הנשים ו"בני-ישראל" אלו הגברים. ולמה לנשים תחילה? אמר הקב"ה: כשבראתי את העולם לא ציוויתי (על עץ הדעת) אלא לאדם הראשון, ואחר-כך נצטוותה חווה, ועברה וקלקלה את העולם. עכשיו אם איני קורא לנשים תחילה, הן מבטלות את התורה. לכן נאמר "כה תאמר לבית יעקב" - אלו הנשים.

(שמות רבה)

 היסודות בידי הנשים

העמדת דור ישרים וחינוך הילדים, כשרות האוכל, אצילות טוהר קדושת השבת, כל הקדוש בעם-ישראל וביסוד בית-ישראל - מסר הקב"ה בידי נשי ישראל, לשמרם ולעבדם. האישה, אשר תמלא חובתה ותעודתה בחיי המשפחה, בהנהגת הבית ובחינוך על-פי התורה, עליה הכתוב אומר (משלי יד,א): "חכמת נשים בנתה ביתה".

(היום-יום)

 האמונה מאירה

"כה תאמר לבית יעקב". מפרש רש"י: "אלו הנשים, תאמר להן בלשון רכה". אצל האישה מאירה האמונה בקב"ה יותר מבגבר, לפיכך אין היא צריכה לזירוז בענייני יהדות בדברים קשים, כמו הגבר, אלא די לה באמירה רכה.

(לקוטי שיחות)

 לגדל יהודי מאמין

על האישה נאמר (משלי לא,לא): "תנו לה מפרי ידיה", ראשי-תיבות 'תלים'. לאישה הכוח לגדל יהודי מאמין, 'יהודי של תהילים' אמיתי.

(ספר השיחות ת"ש)

 שלוש מצוות

שלוש המצוות שנמסרו לנשות ישראל - נר שבת, הפרשת חלה, טהרת המשפחה - קשורות בצרכים אנושיים, הקיימים גם אצל לא-יהודים: אור בבית, אכילה, חיי משפחה. האישה מחדירה בפעולות רגילות אלה תוכן קדוש ויהודי.

(הרבי מליובאוויטש)

 מופת לרבים

בכל פעולה גדולה ומצווה רבתי ניתנו לנשי ובנות ישראל כוחות ואפשרויות מיוחדים להשתתף בהן, ואף להיות מן הזריזים לדבר מצווה ודוגמה ומופת לרבים. ואין לך מצווה גדולה מהחזקת היהדות והפצתה, הנוגעת לקיום עם-ישראל.

(לקוטי שיחות)

 חינוך חסידי לבנות

אמר אדמו"ר המהר"ש (רבי שמואל) מליובאוויטש: חבל שיש חסידים המחנכים רק את בניהם בדרך החסידות אבל שוכחים את דבר חינוך בנותיהם. בעל 'אור החיים' למד עם בנותיו חומש, ומזה יצא פירושו על התורה.

 הדרכת הבנות

חסיד צריך לשים ליבו לחינוך בנותיו ולהדרכתן בדרכי החסידות, כמו לחינוך והדרכת בניו. עליו להתבונן היטב, בכל עת, איך לבאר ולהסביר להן את דרכי החסידים.

(אגרות-קודש הרבי הריי"צ מליובאוויטש)



 

עמוד 3  (לתחילת הגיליון)

מעשה שהיה

 חייל במשמרת

מנדל היה יהודי פשוט וישר-דרך שהתגורר בכפר קטן, לא-הרחק מברדיצ'ב. 'מנדלי הפונדקאי' כינוהו הבריות, משום שכל חייו התפרנס מפונדק שעמד על אם-הדרך.

יום אחד שקע מנדל בהרהורים: רוב שנותיי חלפו עליי בכפר, בניהול הפונדק. האכלתי עוברי-אורח יגעים ומזגתי משקאות לאיכרים גסים ולפריצים פרועים. זמני הדחוק לא הניח לי לפתוח ספר יהודי. כה טרוד הייתי בענייני הפונדק, עד שאפילו להתפלל כיאות לא יכולתי. כעת, כשנזרק הלובן בשערי, באה השעה לפרוש מהבלי העולם הזה ולהתחיל להכין צידה לדרך הרחוקה.

אמר ועשה. קרא לבנו שייעה, צעיר נמרץ ותוסס, שכוחו במותניו, ומסר לידיו את מפתחות הפונדק. "הרי לך הפונדק שניהלתי וטיפחתי עשרות שנים", אמר מנדל לבנו, "הגיעה העת כי תקבל אחריות לחייך ולפרנסת ביתך".

מנדל עצמו עזב את הכפר הקטן ועבר לגור בברדיצ'ב. את שעותיו חילק בין ביתו ובין בית-הכנסת. תלמיד-חכם לא היה ואפילו התקשה לקרוא באותיות הקטנות, אך להתפלל ידע וגם לקרוא בחומש היה יכול.

מאז עזב מנדל את הפונדק שינה המקום את צורתו ואופיו. מפונדק שקט ונעים היה למקום של מסיבות ואירועים. פריצי הסביבה מצאו בפונדק עניין גובר והולך, והחלו לערוך בו את משתאותיהם. מבחינה עסקית טהורה היה הפונדק סיפור של הצלחה.

בד-בבד החלו עוברי-האורח הפשוטים להדיר את רגליהם מן הפונדק, שאליו היו רגילים להיכנס בכל פעם שחלפו בסביבה. שם, ידעו, יצפה להם מנדל, הפונדקאי הישר והחביב, שיקדם את פניהם במאור-פנים ויציע להם ארוחה פשוטה, אך חמה ומזינה. כעת נעשה המקום זר ומנוכר והוא דמה יותר למועדון הוללות.

כשנודע הדבר לצדיק רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב, התמלא ליבו צער. צער על הבן שייעה, שהרחיק לכת למען הכסף, צער על המקום, שמאכסניה נעימה היה לבית-חטאים, וצער על עוברי-הדרכים היהודים, שניטלה מהם האפשרות לנוח ולסעוד בכשרות.

שלח רבי לוי-יצחק לקרוא למנדל. "מדוע נטשת את פונדקך ומסרת אותו לידי בנך הצעיר?", ביקש הצדיק לדעת.

שטח מנדל את נימוקיו לפני הצדיק: "אינני נעשה צעיר מיום ליום. כל שערותיי כבר הלבינו. מי יודע עוד כמה שנות חיים יעניקו לי ממרומים, ובמה אבוא לפני בית-דין של מעלה? הלוא כעני בפתח אעמוד לפניו, שכן אין בידי לא תורה ולא תפילה.

"עתה, כשהבן דואג לפרנסת הבית, רווח לי. אני קם כל בוקר, מתעטף בטלית, מתפלל מילה במילה בנחת, ויש לי גם פנאי להציץ בחומש. כעת אני מרגיש כי אוכל להתייצב לפני בית-דין של מעלה ובאמתחתי תורה ותפילה".

שקע רבי לוי-יצחק בהרהוריו וכעבור דקה ארוכה אמר: "חכמינו ז"ל אמרו 'איזהו חכם, המכיר את מקומו'. על כל אחד ואחד מישראל לדעת מהו המקום שהועידה לו ההשגחה העליונה בעולם הזה. וכשהוא יודע את מקומו, עליו להישאר בו ולא לנסות לתפוס את מקומו של חברו.

"ועוד לימדונו חכמינו ז"ל, כי 'מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע'. כלומר, המלכות שם, במרומים, דומה למלכות כאן בארץ, וכמנהגי המלכות כאן, כך המנהגים גם שם. אוי לה למלכות שאין לה אלא שרי צבא בלבד וחסרים לה חיילים פשוטים. חייל פשוט הבורח מהמערכה כדי להיות גנרל דווקא, אף הוא נחשב עריק והוא מורד במלכות".

רבי לוי-יצחק השתהה לרגע קט. אחר-כך נתן מבט רך במנדל והניח כף יד מלטפת על זרועו. "דע לך, מענדל בני", אמר, "כי גנרלים - מיוחסים ולמדנים - יש לו לקב"ה די בעולמו. לעומת זאת, חסרים לו חיילים פשוטים ונאמנים שדווקא בפשטותם מוכיחים נאמנות אין-קץ למלכו של עולם.

"הקב"ה העמיד כל אדם במקומו-שלו. את מקומו של האחד קבע בבית-המדרש, ואת מקום זולתו בכפר קטן ונידח. אותך, מנדל, בחר הקב"ה להעמיד בפונדק-דרכים, כדי שתגיש לעוברי-דרך עייפים צלחת מרק חמה וכשרה ביום חורף קר וכוס משקה צונן בקיץ הלוהט. 

"לא, מנדל, לא ולא! לא כעני בפתח תעמוד לפני בית-דין של מעלה ולא בבושת-פנים תתייצב לפני מלאכי השרת. איתך יבואו כל הארוחות הכשרות שהגשת לעוברי-הדרכים, כל המיטות החמות שהצעת להם, כל החיוכים והמילים הטובות שהרעפת עליהם - כל אלה ישמשו בעבורך מליצי-יושר. חזור אל הפונדק ומלא את תפקידך במקום שנקבע לך מהשמים".

ציית מנדל לדברי הצדיק וחזר לכפר. בתוך ימים שב הפונדק שעל אם-הדרך לפתוח את שעריו לעוברי-אורח יגעים, כמאז, ואילו ההוללים הפרועים חיפשו להם מקום אחר. מנדל שב לעבודתו הישנה, אך הפעם מילאה קורת-רוח את ליבו – הוא ידע כי חייל נאמן הוא, העומד על משמרתו.

דרכי החסידות

 הלימוד  כמטרה

החידוש הגדול שהתחולל במעמד הר-סיני הוא האפשרות שנתן הקב"ה לאדם להתעלות מעל מגבלותיו הטבעיות ולהתחבר עם הקדושה האלוקית, שלמעלה מהבריאה. התחברות זו נעשית, בפשטות, על-ידי התורה והמצוות. אלא שיש הבדל בין הקשר שנוצר על-ידי לימוד התורה לבין הקשר שנוצר על-ידי קיום המצוות.

הכול יודעים שהתורה אינה ספר חוקים בלבד, שכל עניינו להורות לאדם את דרך-חייו. התורה היא מטרה לעצמה, ולימודה הוא לא רק מצווה גדולה כשהיא לעצמה, אלא שמבחינות מסויימות יש ללימוד עצמו חשיבות רבה מקיום המצוות. למשל, ההלכה הקובעת שאין מבטלים תלמוד-תורה בשביל מצווה שאפשר לעשותה על-ידי אחרים. או הדין שמי ש'תורתו אומנותו' פטור מקריאת-שמע ומתפילה. כל זה מעיד על הערך הרב שיש לעצם לימוד התורה, גם בלי קשר לקיום המצוות, כאמצעי להתקשרות עצומה בין האדם לבוראו.

"דם ובשר כבשרו"

ההבדלים בין התורה לבין המצוות והיתרונות שיש לכל אחת ואחת מהן, ממלאים כרכים רבים בתורת החסידות. מאמרי חסידות רבים מפליאים בגודל מעלתה של התורה ובקדושה העצומה שלימודה משרה על נפש האדם. כתבי חסידות אחרים מרוממים דווקא את קיום המצוות, שדווקא על-ידן מגיעים אל עצמותו של הקב"ה ומגשימים את הייעוד "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים". מובן אפוא שהלומד רק את המאמרים המדברים בערך התורה או את אלה המבארים את מעלת המצוות, מקבל תמונה חלקית וחד-צדדית, וחובה ללמוד את המאמרים האחרים, כדי לראות את התמונה בשלמותה. הכרח לציין זאת, כהקדמה לדיון שלהלן.

אחד הדימויים על התורה והמצוות משווה את התורה למזון ואת המצוות ללבוש. האדם זקוק גם למזון וגם לבגד, אבל יש הבדל ביניהם: המזון דרוש לו לעצם קיומו וחיותו, והוא גם מתעכל בקרבו ונעשה "דם ובשר כבשרו", ואילו הבגד אינו חיוני כל-כך לעצם קיומו, והוא גם נשאר מחוצה לו (ומצד שני: דווקא הלבוש הוא המכבד את האדם, ובלי לבוש מתאים אי-אפשר לבוא לפני המלך). דימוי זה מבטא את מהות הקשר שנוצר בין האדם ובין הקב"ה על-ידי התורה והמצוות: התורה מזינה את הנפש ומחברת את קדושת הקב"ה עם פנימיותו של האדם, ואילו המצוות מקיפות את האדם באור אלוקי, כמו בגד שמקיף את האדם.

תחושת התבטלות מוחלטת

עוד דימוי ממשיל את התורה והמצוות לגוף חי - התורה נמשלת לדם והמצוות נמשלות לאיברים ('איברים דמלכא'). כדי שהגוף יחיה, הוא זקוק לשני הדברים - גם לדם וגם לאיברים - אך יש הבדל ביניהם: הדם מכיל בקרבו את חיות הנפש, עד שהם נעשים דבר אחד ("הדם הוא הנפש"), ואילו האיברים, אף שהם כפופים לגמרי לנפש ולרצונה, הם בכל-זאת מהויות עצמאיות.

הבדל זה קיים גם בנמשל. על התורה נאמר: "אורייתא וקוב"ה כולא חד" (=התורה והקב"ה הם דבר אחד). מהי התורה? חכמתו ורצונו של הקב"ה. היא הייתה קיימת קודם שנברא העולם, וגם לאחר הבריאה נשארה כפי שהיתה - תורת ה'. לעומתה, במצוות כבר מעורבת עוד מציאות - הן צריכות להתקיים על-ידי האדם ועל-ידי שימוש בחפצים גשמיים. הן דומות לאיברים, שעל-אף התבטלותם אל הנפש, יש בהם מציאות עצמאית כלשהי.

כך יש הבדל בין השפעת התורה על נפש האדם להשפעתן של המצוות. לימוד התורה (כשהוא כדבעי) מביא את האדם לידי הרגשת התבטלות מוחלטת כלפי הקב"ה ורצונו המתגלים בתורתו, התבטלות שאי-אפשר להגיע אליה על-ידי קיום המצוות בלבד. שכלו של הלומד מתמזג לגמרי עם החכמה האלוקית ונוצרת התקשרות עצומה עם הקב"ה. ולכן אמרו: "תלמוד תורה כנגד כולם".



 

עמוד 4  (לתחילת הגיליון)

חיים יהודיים

פטנט מקורי: לראות את הקולות

גוגנהיים: מהטילים וה'לביא'
לחקר האתיות

הוא פיזיקאי, מהנדס אלקטרוניקה, שעסק בפיתוח ראשי ביות של טילים, אבל ליבו נתפס לפסוק "וכל העם רואים את הקולות". מה הם בדיוק ראו? – זו השאלה שהחל לשאול את עצמו, כשהתקרב ליהדות ולשמירת תורה ומצוות ונתקל לראשונה בפסוק הזה.

כשעיין במפרשים גילה שפרשני המקרא בכל הדורות התחבטו בהבנת טיבה של ראייה זו. מחלוקת ראשונה בעניין נמצאת בין רבי ישמעאל לרבי עקיבא, אם "רואין הנראה ושומעין הנשמע", או אולי "רואין הנשמע ושומעין הנראה". רש"י בפרשתנו מסביר: "רואין את הנשמע". ה'כלי-יקר' אומר דברים מפורשים יותר, כי במתן-תורה ראה עם-ישראל את האותיות של הדיברות. כיצד נראו אותן אותיות? שאל יעקב גוגנהיים ולא הרפה.

אהבה לשפת-הקודש

יעקב (57), בעל תואר שני בפיזיקה ואלקטרוניקה, מתגורר ברחובות. הוא חזר בתשובה בצרפת, שם עבד כמהנדס וחוקר מכ"ם ולאחר מכן כמהנדס בכיר בנושא ראשי ביות של טילים. לפני כעשרים שנה עלה ארצה. עבד בפרוייקט ה'לביא', שימש ראש פרוייקט בחברת אלתא בתחומי מכ"ם ואלקטרו-אופטיקה וכעת הוא חוקר בחברת אלאופ.

"עליתי לארץ כדי להתחבר לשורשיי היהודיים", הוא אומר. "התחלתי ללמוד עברית ויהדות במקביל. מהרגע הראשון חשתי אהבה עצומה לשפת-הקודש. כשהגעתי לפסוק 'וכל העם רואים את הקולות', הדבר היה מבחינתי פשוט פנטסטי. ניסיתי לדמיין ולהבין מה הם ראו וכיצד נראו המראות הללו. יום אחד נזכרתי במכשיר אלקטרוני שראיתי לפני שנים באוניברסיטה בפריס. מכשיר זה הציג את התנודות של גלי הקול בצורת אותות גרפיים, והמעניין הוא שציוץ של ציפורים נראה בדמות ציפור. מכשיר זה נתן לי את הכיוון וכך יצאתי לדרך".

הקול משרטט אותיות

הוא ניסה לבדוק את הצורות הגרפיות שיוצרות אותיות שונות, ובהדרגה גילה שצלילי האותיות העבריות יוצרות על הצג דמויות של אותיות הכתב. בעזרת תוכנת מחשב ייחודית שפיתח הצליח ליצור הדמיה אקוסטית של אותיות שפת-הקודש. התוצאה מדהימה: הגייה ברורה ומדוייקת של האותיות בלשון-הקודש יוצרת גרפים הדומים מאוד (ברוב המקרים) לצורת האותיות.

ארבע שנים ארך מחקרו עד שהצליח להוכיח את התאוריה שפיתח. לפני כחמש שנים רשם פטנט על המצאתו. בעת האחרונה, עם העצמת מהירות המחשבים, אפשר לבצע את הניסוי בזמן אמיתי, כלומר בקצב הדיבור. הוא מסביר כי מהירות העיבוד של המחשב נחוצה בשל הפער העצום שבין כמות המידע הנקלטת באמצעות תמונה לבין המידע המועבר על-ידי קול – פער של כאחד למאה לטובת התמונה.

מילה יוצרת

גוגנהיים מוכיח כי צורת האותיות (בכתב אשורי) מתקבלת על-ידי הגייתן אך ורק בשפת-הקודש ולא בשום שפה אחרת. יעקב, העוסק בפנימיות התורה, מצביע גם על המשמעות העמוקה של האותיות בתהליך בריאת העולם והווייתו. והעולם, כידוע, נברא גם הוא באותיות לשון-הקודש.

"הגילוי הזה ממחיש לנו את משמעותה של מילה הנאמרת", אומר גוגנהיים. "למשל, כשאנחנו מברכים 'שהכול נהיה בדברו', אנחנו יוצרים בהבל פינו צורה של האותיות הללו. מכאן המסקנה בדבר האחריות הגדולה למוצא פינו".

פינת ההלכה והמנהג

עמידה בקדיש

מאת הרב יוסף גינזבורג

רב אזורי עומר

שאלה: הקדיש נאמר בעמידה. האם גם השומעים חייבים לעמוד?

תשובה: יש מהראשונים שהביאו בשם הירושלמי, שצריך לעמוד כשעונים קדיש או כל דבר שבקדושה, קל-וחומר מעגלון מלך מואב, שאמר לו אהוד בן-גרא "דבר אלוקים לי אליך", ותגובתו הייתה (שופטים ג,כ) "ויקם מעל הכיסא" לכבוד ה'. אם כך התנהג מלך מואב, כל-שכן אנחנו, עמו של הקב"ה.

בירושלמי ובמדרשים שלפנינו לא נמצא לימוד זה, וגם האריז"ל אמר, שלשון זה אינו מהתלמוד הירושלמי עצמו. יש שכתבו שאין זה לימוד גמור מהפסוק אלא 'אסמכתה' בלבד. ויש סוברים שהתלמוד הבבלי חולק בזה על הירושלמי.

לפי הפוסקים האשכנזים יש לעמוד לכתחילה בכל קדיש ו'ברכו' (ובכלל זה 'ברכו' של העולה לתורה), ולפחות יש להישאר לעמוד בקדיש שנאמר כשהציבור עומד ממילא, כגון אחרי 'הלל' ו'עלינו'. חובת העמידה היא עד אחרי אמן של 'דאמירן בעלמא', ולפחות עד אחרי 'יהא שמיה רבא'.

הפוסקים הספרדים כתבו שאין מנהגם לעמוד כלל בקדיש (וגם לא ב'ברכו'), ורק מי שכבר עמד בתחילת הקדיש (אפילו עמד לכבוד חכם או זקן), לא ישב עד אחר אמן של 'דאמירן בעלמא'. ובקדיש ו'ברכו' שלפני תפילת ערבית בליל שבת עומדים על-פי הקבלה. והמתפלל עם אשכנזים, נכון שיעמוד עמם בשעת קדיש ו'ברכו'.

על-פי כתבי האריז"ל אין צורך לקום אלא בקדיש שאחרי תפילת העמידה שחרית, מנחה וערבית; בקדיש שאחרי קריאת התורה; וכן בקדיש 'תתקבל' ושאחרי החזרת ספר-תורה להיכל, ובקדיש שאחרי 'קבלת שבת'.

הרבי מליובאוויטש נהג לעמוד רוב התפילה, ולכן כמעט כל קדיש היה אצלו בגדר "תפסו מעומד". בקדישים שישב בתחילת אמירתם, עמד ב"אמן, יהא שמיה רבא", ותמיד נשאר עומד עד סוף הקדיש.

מקורות: סנהדרין ס,א. שלטי הגבורים על המרדכי ברכות פ"ד אות ה. ד"מ ורמ"א סי' נו ונו"כ, וש"נ. שו"ע אדמו"ר הזקן ס"ה, משנ"ב ס"ק ז-ח וכף החיים ס"ק כ. שערי אפרים ד,ט ושערי חיים שם, וש"נ. שו"ת יחוה דעת ג,ד. הגהות אדמו"ר מהורש"ב לסידור 'תורה אור' (מהדורת תשמ"ז עמ' 485).



 

לדף הראשי

 

בית חב"ד | חדר עיון | חדר ילדים | חדר חדשות | בית דפוס | מודיעין | מפתח עניינים 

(c) כל הזכויות שמורות
צעירי אגודת חב"ד - המרכז / אגף ההוצאה לאור
ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס': 03-9606169
ראש מדור אינטרנט: יוסף לב-ארי  *  יו"ר:  הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

chabad@chabad.org.il