עמדה שבועית

 לדעת או להאמין?

האם יש אפשרות להבין בהיגיון דברים שבאמונה? האם האמונה, מעצם הווייתה, ניתנת להוכחה באמצעות השכל? מתברר שנדרש שילוב בין שני הכוחות הגדולים הללו – השכל והאמונה

בדיונים בענייני אמונה נשמעות פעמים רבות שתי גישות מנוגדות: מצד אחד יש הטוענים שאי-אפשר להתווכח על עניינים שבאמונה, ומצד שני הננו עדים לניסיונות שכנוע גם בדברים המבוססים על האמונה. איזו גישה מן השתיים היא הנכונה?

ההנחה שאי-אפשר להתווכח על אמונה, יש בה מן האמת. דבר שאפשר להוכיחו על-ידי השכל וההיגיון, אינו דבר שצריכים להאמין בו. זה ההבדל היסודי בין אמונה לידיעה: אמונה היא הכרה פנימית, שאינה מושתתת על השכל ועל ההיגיון; ולעומתה הידיעה, כשמה כן היא - ידיעה שכלית. ועם זאת, גם בענייני אמונה יש מקום נכבד לשכל ולהיגיון, ולמעשה נדרש שילוב בין שניים אלה - האמונה והשכל.

תחושה טבעית

האמונה כשהיא לעצמה אינה זקוקה להוכחות ואינה מתבססת על ידיעה והכרה שכלית. אנו נוטים לייחס חשיבות עליונה לשכלנו, אבל יש בנו כוחות אחרים שאינם קשורים בהכרח לשכל. למשל, טעם וריח. וכי הם נמדדים באמות-מידה הגיוניות? והרגש, האם הוא בהכרח נגזר מהשכל הקר? אלה עולמות נבדלים, ואין כל טעם לחפש היגיון בדברים שבלב, בטעם ובריח. כך גם האמונה היא כוח פנימי שקיים באדם. האמונה תופסת את מציאות הבורא בתחושתה הפנימית ואין היא זקוקה להוכחות ולהסברים הגיוניים.

האמונה בבורא-עולם נטועה בנפש האדם מעצם הווייתו. זו תחושתה הטבעית של הנשמה, שמרגישה את מקורה האלוקי ומשתוקקת להיות קשורה עמו. אין שום צורך ליצור את האמונה בלב האדם, כשם שאין צורך ליצור בו את הקשר הטבעי להוריו-מולידיו. הקשר של הנשמה עם בוראה טבעי ושורשי, ואין הוא תלוי כלל בהשקפת-העולם וברמת הידיעה וההבנה.

מבחינה זו, כל אדם הוא בבסיסו - מאמין. גם מי שטוען להעדר הוכחות לקיומו של הבורא, מאמין בו בתוך נפשו. אין כל סתירה בין הדברים: בשכלו אכן אין לו הוכחות, אך מצד האמונה הפנימית שבליבו, חש גם הוא את נוכחותו של הבורא וטמונה בו הכמיהה להתקרב אליו ולדבוק בו.

לעיתים טוענים אנשים להעדר אמונה. כוונתם שאין להם תשתית רעיונית להאמין בקב"ה. אדם שלא חונך על ברכי האמונה, או מי ששקע בשאלות שלא מצא להן תשובה, עלול להגיע לספקות ואף לשלילת האמונה. במקרה כזה תיווצר התנגשות בין האמונה הפנימית שבתוך נפשו ובין הכרתו השכלית. כדי להיחלץ ממנה הוא יכול להדחיק את האמונה, עד שיחשוב באמת ובתמים שאין בליבו אמונה. אולם גם אז האמונה עצמה קיימת עמוק בתוך נפשו, אלא שאין היא יכולה לפרוץ החוצה אל תוך התודעה.

משום כך חשוב שלא להסתפק באמונה עצמה, אלא לגבות אותה בהכרה שכלית מתאימה. כדי למנוע סתירה בין האמונה לבין ההיגיון, על האדם ללמוד ולהבין בשכלו את מה שהוא מרגיש באמונה שבליבו. ולחלופין - מי שטוען לאי-אמונה יוכל לשחרר את אמונתו מכלאה על-ידי ששכלו יחדל מלהילחם בה. כשיבין, באמצעות השכל וההיגיון, את קיומו של הבורא, לא יעמוד השכל כמחסום בפני האמונה, והיא תוכל להתגלות ולהתבטא בתודעתו.

יסוד הכול

זה השילוב הנכון בין השכל לאמונה. יסוד הכול הוא האמונה. אנו נקראים 'מאמינים בני מאמינים', מכיוון שהאמונה הפנימית, אמונה שאינה תלויה בשכל ובהבנה, היא הבסיס לקשר שלנו עם הקב"ה, תורתו ומצוותיו. ועם זה איננו מסתפקים באמונה כשהיא לעצמה ונותנים לה את מלוא התמיכה של השכל, הלימוד והידיעה.

שילוב זה בא לידי ביטוי בפרשת פרה שנקרא השבת - "זאת חוקת התורה". ההכרה שציוויי הקב"ה הם חוקה על-שכלית היא הבסיס לכול, ובתוך כך אנו נדרשים ללמוד ולהבין, לדעת ולהפנים.

בציפייה לגאולה

יש חדש

שולחן שבת

מעובד על פי שיחותיו של הרבי מליובאוויטש, על-ידי צ' לבנוני

 להכין טהרה קודם הגאולה

השבת קוראים, נוסף על פרשת השבוע, את פרשת פרה, הדנה בדרך להיטהר מטומאת מת. בשבת שלאחר מכן נקרא את פרשת החודש, שבה מופיעה המצווה לקדש את החודש.

בתלמוד הירושלמי נאמר, שלאמיתו של דבר היה סדר הפרשיות צריך להיות הפוך – קודם פרשת החודש ולאחריה פרשת פרה, שכן פרשת החודש נאמרה בא' בניסן (וגם תוכנה עוסק בראש-החודש) ואילו עשיית הפרה (בפעם הראשונה, במדבר) הייתה ביום השני בניסן. הירושלמי מסביר שפרשת פרה הוקדמה משום שהיא "טהרתן של ישראל".

נולדים ומתחדשים

הסבר זה דורש ביאור. מה הקשר בין "טהרתן של ישראל" ובין פרשת החודש; הלוא מצוות קידוש החודש אינה קשורה כלל לעניין הטהרה?

יש להסביר זאת על-פי משמעותם הפנימית של העניינים. תוכנו של ראש-חודש הוא – מולד הלבנה. לאחר שהלבנה הייתה בהעלם ובהסתר, היא נולדת ומתחדשת. דבר זה רומז גם לישראל, שנמשלו ללבנה. אמנם בזמן הגלות הם שרויים בהסתר, אבל לאחר מכן הם נולדים ומתחדשים, שזה עניינה של הגאולה.

מים טהורים

ראש-חודש ניסן מייצג את התחלתה של הגאולה. על היום הזה נאמר למשה במצרים "היום הזה לכם ראש-חודשים", וחז"ל למדו גזרה-שווה בין המילה 'הזה' שנאמרה כאן לבין 'הזה' בפסוק "ביום הזה באו מדבר סיני", שנאמר על מתן-התורה. תוכנו של מעמד הר-סיני הוא גאולה – גאולה והשגת חירות מיצר-הרע, ממלאך-המוות ומשעבוד מלכויות (כמאמר חז"ל). מכאן שבראש-חודש ניסן כבר קיים עניין הגאולה – אתחלתא דגאולה.

כך מובן הצורך בטהרה קודם פרשת החודש: הואיל ופרשת החודש עניינה מולד הלבנה, אתחלתא דגאולה, דרושה לפניה הקדמת הטהרה. גם קודם הגאולה עצמה תבוא הטהרה, כפי שנאמר "וזרקתי עליכם מים טהורים".

לעשות ולא רק לחכות

מהדברים הללו עלינו ללמוד הוראה מעשית: אפשר לטעון, שהואיל ולטהרה האמיתית יהיה אפשר להגיע רק לאחר ביאת המשיח, שאז יתקיים "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" (שכן גם כשיבוא המשיח עדיין יצטרך לכוף את כל ישראל ללמוד תורה ולקיים מצוות, דבר המוכיח שרוח הטומאה טרם עברה מן העולם), עלינו לסמוך אפוא לגמרי על המשיח ולא לעשות דבר בינתיים.

באה פרשת פרה ומלמדת אותנו: חייבת להיות הכנה כדי להגיע לטהרה ולגאולה בפועל ובשלמות. מחובתנו לפעול בעניין הטהרה ככל שאפשר, להשתדל לחשוף את נקודת הטהרה הטמונה בכל יהודי. כך נפטרים מאבות הטומאה ותולדותיה ומביאים את הטהרה והגאולה בפועל, בביאת משיח-צדקנו במהרה בימינו.

(לקוטי שיחות כרך א, עמ' 220)

אמרת השבוע

מן המעיין

מעשה שהיה

 האפשרות השלישית

בעיירה טעיטש שבהונגריה התגורר הגביר הנודע ר' צבי-הירש וייס. הוא היה בעליו של בית-חרושת ענק לחומץ מלאכותי. עד אז נהגו לייצר חומץ טבעי בלבד, משמרי יין וכדומה. כשנתגלתה הדרך לייצר חומץ מלאכותי, היה ר' צבי-הירש מהראשונים לאמצה.

עלות ייצורו של חומץ מלאכותי קטנה בהרבה מעלות הייצור של חומץ טבעי. עובדה זו אפשרה כמובן למכור את החומץ המלאכותי במחיר נמוך יותר. צרכנים רבים החלו לעבור מחומץ טבעי, יקר, לחומץ מלאכותי, זול. ר' צבי-הירש שיווק את החומץ שייצר בכל רחבי הונגריה, ושלט שליטה כמעט מלאה בשוק החומץ.

על-אף עושרו הרב לא גבה ליבו, והוא התהלך בין הבריות כשווה בין שווים. נוסף על כך נתברך בעין טובה ובלב רחב, וכל גבאי הצדקה הכירו את כתובתו. גם אנשים מן השורה, שנקלעו למצוקה כספית, התדפקו על פתח ביתו ונעזרו על-ידו בנדיבות.

אך מאחורי גבו קמו לר' צבי-הירש אוייבים רבים - סוחרי החומץ הטבעי. אלה חיפשו כל העת דרך להפליל את סוחר החומץ היהודי ולסלקו מן השוק. חיפשו וגם הצליחו.

ערב אחד התייצבו שוטרים בבית הגביר ולקחוהו למעצר. הסיבה - עדויות מפורטות שנתקבלו במשטרה ולפיהן בתהליך ייצור החומץ במפעלו של ר' צבי-הירש, השתמשו בחומר רעיל ומסוכן. מובן שזו הייתה בדיה חסרת-שחר. באותה שעה ממש נשלחה פלוגת שוטרים לסגור את שערי המפעל במנעול ובריח, לבל יושמדו ראיות.

בני משפחתו של ר' צבי-הירש שכרו את שירותיו של עורך-דין בכיר, לייצגו בהליך המשפטי הצפוי. עורך-הדין הציג לפני בני-המשפחה שתי אפשרויות: אפשרות אחת היא שהמשפט ייערך בבירת המחוז, שהעיירה טעיטש בתחומו. אפשרות אחרת, שהמשפט ייערך בווינה. לכל אחת משתי האפשרויות יתרונות וחסרונות. אם ייערך המשפט בדרג מחוזי, לפני שופטים זוטרים, יש חשש רב יותר לעירוב שיקולים זרים, דוגמת שנאת יהודים או השפעה של דעת-קהל עויינת. כנגד זאת, גדולה האפשרות לשחד את המערכת ולהשיג במשפט תוצאה רצויה. לעומת זאת, אם יהיה המשפט בווינה, בניהול שופטים בכירים, יש סיכוי גדול יותר שהמשפט יהיה ענייני וצודק. אחא שאין כמעט דרך להשפיע על תוצאותיו"...

השאלה הייתה כבדת-אחריות ורעייתו של ר' צבי-הירש החליטה לצאת לבעלז (שבגליציה), כדי לשאול את פי הצדיק רבי יששכר-דוב. כעבור יומיים מתישים של נסיעה ברכבות המהירות, הגיעה האישה לבית הרבי.

נרגשת ובוכייה סיפרה לרבי על העלילה שטפלו המתחרים הגויים על בעלה. לאחר מכן פירטה לפניו את האפשרויות שהציג עורך-הדין, וביקשה את הכרעת הרבי - היכן כדאי לבקש שייערך המשפט, בעיר-המחוז או בווינה.

"אינני תומך כלל במשפט", הפטיר הצדיק בקצרה, וסימן לגבאי להכניס פנימה את הבא בתור.

יצאה האישה מחדר הצדיק, נבוכה ומבולבלת. חזרה לטעיטש, הזמינה את בני-המשפחה ואת עורך-הדין וציטטה באוזניהם את תשובתו הקצרה של הרבי. הנוכחים הביטו בה בתימהון רב. וכי לשם כך נסעה דרך ארוכה כל-כך?! השאלה הייתה היכן לערוך את המשפט, ועל כך לא ניתנה שום תשובה!

לאחר בחינת הדברים הגיעו הכול למסקנה כי האישה, ברוב התרגשותה, לא שמעה או לא הבינה כראוי את דברי הרבי. לפיכך, הוחלט, תיסע שוב אל הצדיק, ובפעם הזאת תעשה מאמץ מיוחד לחזור ובידה תשובה מפורטת וברורה יותר.

כעבור יומיים הגיעה בשנית לבעלז. קודם שנכנסה שוב לחדרו של הצדיק, החליטה לכלוא את רגשותיה ולדבר אל הרבי בשפה ברורה ובהירה, למען ייטיב הצדיק להבינה. כמו-כן הייתה נחושה החלטתה להקשיב היטב לתשובתו ואף לבקש הסברים במידת הצורך.

לאחר שנכנסה פנימה וסיימה להרצות את דבריה, פנה הרבי אל הגבאי שעמד לידו ואמר בנימת קפידה: "מה היא חושבת לה, כי אני כמו אלה שבעזרת כמה מטבעות אפשר לבלבל את מוחם ולשנות את דעתם?! הלוא כבר גיליתי את דעתי ואמרתי כי אינני דוגל כלל במשפט!".

בשובה לביתה סיפרה האישה לבני-משפחתה את שהיה אצל הרבי. כעת הבינו הכול כי אין מדובר כאן באי-הבנה, אלא זו תשובת הצדיק ואין להרהר אחריה.

בינתיים הוסיפו העניינים להתגלגל, וכבר נקבעו המקום והמועד למשפט.

זמן-מה לפני פתיחת המשפט שלחה התביעה חוקרים לחפש חיפוש במחסני המפעל, כדי לגלות את החומרים הרעילים המעורבים בייצור החומץ, שעליהם עמדו עדי התביעה להעיד.

בדקו החוקרים כל פינה במפעל, הפכו כל אבן, הזיזו כל מכונה - אך כל זכר לחומר הרעיל לא נמצא. בו-במקום נתבטל המשפט ור' צבי-הירש יצא לחירות.

רק אז הבינו הכול את תשובתו של הרבי, שנאמרה ברוח-הקודש – "אינני דוגל כלל במשפט".

דרכי החסידות

חיים יהודיים

שואלים את 'משה' והוא משיב

פינת ההלכה והמנהג