עמוד 1

"בקריאה של פרשת החודש, 'החודש הזה לכם ראש חודשים', נקרא בשם ניסן, שיש בו שני נוני"ם, שרומז על ניסי ניסים; ויש לומר, שרומז גם על הפיכת הנפילה של הגלות לניסי ניסים של הגאולה".

(הרבי מליובאוויטש שבת החודש תנש"א)

שולחן-ערוך כרך ג

מאת רבי שניאור-זלמן מלאדי

בהוצאת קה"ת

כרך שלישי, על הלכות שבת, בהוצאה חדשה של שולחן-ערוך-הרב, שחיבר רבנו הזקן בעל התניא. אותיות מאירות עיניים, מוגה משגיאות דפוס, עם ציון מקורות, הערות ומנהגים. עורך: הרב שלום-דובער לוין. טל' 9606018-03.

תורת מנחם יט-כ

שיחות הרבי מליובאוויטש

בהוצאת קה"ת

מהדורה חדשה של התוועדויות הרבי, בעברית. בכרכים שלפנינו שיחותיו משנת תשי"ז, ובהן שיחות רבות שמתפרסמות לראשונה. טל' 9606018-03.

יחל ישראל

מאת הרב ישראל-מאיר לאו

בהוצאת מכון מסורת ישראל

כרך שלישי, העוסק בשאלות ותשובות, בעיונים ובבירורי הלכה. מרבית הסוגיות עלו על שולחנו של המחבר, בתפקידו כרב הראשי לישראל ונשיא בית-הדין הגדול. בין הנושאים: מערכות איתות בשבת, פורים בשכונות החדשות בירושלים, כניסת נכרים להר-הבית ועוד. 318 עמ'. טל' 5388752-03.

הלכות שבת

מאת הרב דב טברדוביץ

בהוצאת המחבר

ספר על הלכות מוקצה ובורר, לשיטת רבנו הזקן. ציטוט הסימנים הרלוונטיים בצירוף הערות, וכן סיכום וקיצור של ההלכות השכיחות בדינים אלה. כמו-כן מובא בספר אלפון מאכלים וחפצים ודיני הגבהתם לעניין מוקצה. ספר-עזר שימושי לכול. 244 עמ'. טל' 9606924-03.

עמוד 2  (לתחילת הגיליון)

דם ישראל

לקראת חג-הפסח ביקר רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב במאפיות המצות שבעירו. הוא בדק לא רק את סידורי הכשרות ואת ההידורים שבתהליך האפייה, אלא גם שוחח עם הנשים והנערות שעמלו על רידוד הבצק ושאל אותן לתנאי עבודתן. לחרדתו שמע מהן כי העבודה קשה מאוד, וכי מנהלי המאפיות מעבידים אותן מבוקר עד ערב, תמורת שכר זעום.

נכנס הצדיק לבית-המדרש וזעק: "שונאי-ישראל מעלילים עלינו שאנו לשים את המצות בדם נוצרים. זה שקר וכזב – לא בדם נוצרים לשים את המצות, אלא בדם יהודים, דמן של בנות ישראל העובדות עבודת-פרך במאפיות המצות".

 כשרות האכילה

 הימנע מאכזריות

הסימן הגדול בעופות הוא הדריסה, שכל עוף הדורס לעולם טמא. מפני שדמו מחומם לאכזריותו, ונותן אכזריות בלב האוכלו. ואין בכל העופות האסורים שאינו דורס אלא אחד, הפרס או העזנייה. ואין בבהמות הטהורות שהם מעלי-גרה ומפריסי-פרסה בהמה דורסת. לפיכך הותרו לאכילה רק הבהמות שיש בהן שני סימנים אלו.

(רמב"ן)

 טמטום המוח והלב

המאכלות האסורים, נוסף על גודל העונש שמתחייב בו מי שאוכלם, נאמר במפרשים שהם מטמטמים את הלב ואת המוח. ואף שאין דבר זה מובן על-פי השכל, זוהי תכונתם. טמטום זה מוצא את ביטויו בחיי היום-יום של היהודי. ענייני תורה ומצוות נעשים לו כזרים, עד שדברים שהיו קודם לכן ממנו והלאה, פתאום הוא מוצא את עצמו שייך אליהם.

(הרבי מליובאוויטש)

 שרצים מול בני-אדם

בני-האדם זהירים מאוד בשרצים וברמשים, שלא לאוכלם חלילה. ואילו אכילת בני-אדם חיים, שדידתם ופשיטת עורם מעליהם - אלה דברים שקורים לצערנו בכל יום. זהו שאמר דוד כלפי משנאיו (תהילים כב,יז): "ואנכי תולעת ולא איש" - מדוע אתם מתנכלים לי; שוו בנפשכם שאין אני אלא תולעת ולא איש.

(פניני תורה)

 זהירות כשמכניסים לפה

אדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף-יצחק) מליובאוויטש אמר: אין אנו יודעים עד כמה צריכים להיזהר כשמכניסים דבר-מה לפה. בכל התורה כולה מופיע רק פעם אחת הביטוי "חזק", והוא בדבר הזהירות מאכילת דבר איסור, כפי שנאמר (דברים יב,כג): "רק חזק לבלתי אכול".

 שלוש שנות עבודה

החסיד רבי מרדכי מהורודוק סיפר: הפתגם הראשון ששמענו מאדמו"ר הזקן, כשבאנו לליאוזנה, היה: "האסור ודאי אסור, והמותר - מיותר". כשלוש-ארבע שנים "עבדנו" על פתגם זה, עד שהצלחנו להגשימו בכל ענייני חיינו. רק אז נכנסנו אל הרבי ל'יחידות', לשאול דרך בעבודה.

(היום-יום)

 היתר לעצם האכילה

"זאת החיה אשר תאכלו" (ויקרא יא,ד). התורה מתחילה במה שמותר לאכול, וכן בדגים ובחגבים. כי מצד הסברה היה ראוי שלא לאכול שום בעל-חיים; לכן הוזקקה התורה להתחיל במה שמותר לאכול, שכן עצם היתר האכילה הוא בגדר חידוש.

(חתם סופר)

 התורה ידעה

מופלא הדבר: אלפי שנים חלפו מאז ניתנה התורה, ומלבד הבהמות המנויות בה, לא גילה איש במשך הזמן עוד בהמה שיש בה סימני הטהרה שהתורה מפרטת.

(הכוזרי)

 חסד עם המקורבים

"ואת החסידה" (ויקרא יא,יט). "למה נקרא שמה חסידה? שעושה חסד עם חברותיה" (חולין סג). אם החסידה עושה חסדים, מדוע נמנתה עם העופות הטמאים? שהיא "עושה חסד עם חברותיה" - היא נמנית עם הדואגים רק לחבריהם וידידיהם, ומלבדם אין הם נותנים את דעתם על איש.

(פניני תורה)

עמוד 3  (לתחילת הגיליון)

 משפט-צדק

חודש ניסן הגיע. בעוד כעשרה ימים יחול חג-הפסח ובכיסו של רבי יעקב חדאד, מחכמי תוניס (לפני כמאה וחמישים שנה), רק כמה פרוטות. "בעלי היקר, במה אקנה את צורכי החג?!", קבלה אשתו באוזניו. "הסירי דאגה מליבך", ענה לה רבי יעקב, "הזן ומפרנס לכול יספק גם לנו את צרכינו".

אף שחכם היה וגדול בתורה, סירב רבי יעקב לעשות את תורתו קרדום לחפור בו. "גדול הנהנה מיגיע כפיו", נהג לצטט את דברי הגמרא. רבי יעקב היה מחלק את יומו לשניים - בחציו הראשון לימד תורה ללא שכר ובחציו השני עבד בנגרות.

ממעט היה רבי יעקב במלאכה והסתפק ברווח מועט בלבד. ואם נותר בידו פנאי, היה מקדישו ללימוד תורה. אותה שנה, בהתקרב הפסח, לא נתקבלה בבית-מלאכתו שום הזמנת עבודה ולפיכך לא היה בידו אפילו כדי פרנסת ביתו.

חלפו עוד כמה ימים, והנה לא נותר אלא שבוע אחד עד החג. אותו בוקר, כשהלך ברחוב, הבחין ברעש ובהמולה. כשעצר להביט, נזדעזע נוכח המראה שנגלה לעיניו - המון מוסלמי זועם מתנפל על נער יהודי ומבקש לעשות בו שפטים. בתוך כך הוזעקו למקום שוטרים. אלה אחזו בנער, כפתו את ידיו וביקשו להובילו למשפט.

התבונן רבי יעקב בנער וראה כי זה נפתלי הכוהן, אחד מתלמידיו. חש למקום והחל לצעוק לעבר ההמון והשוטרים: "מה רצונכם ממנו, עזבוהו לנפשו!".

ההמון נתן ברבי יעקב מבטים מלאי חימה. "הסתלק מכאן, יהודי", השיבו לו וכבר הניף מישהו מוט להכותו.

"אבל מה עשה לכם?", התעקש רבי יעקב.

"אינך יודע?!", נשמעו קולות מן הקהל, "גנב מרכוש המסגד וחילל את הקודש; בחייו ישלם על כך!".

נחרד רבי יעקב מחומרת ההאשמה. "האומנם עשית כן?", פנה אל נפתלי.

"לא ולא, רבי, איני יודע מה רצונם ממני!", השיב הנער.

"עזבוהו לנפשו, הרפו ממנו!", צעק רבי יעקב אל השוטרים. אלה לא הקשיבו לו. "הרי לא עשה דבר!", הוסיף רבי יעקב לטעון.

"הקאדי יפסוק", אמרו השוטרים.

"קחוני במקומו, אסרוני תחתיו!", צעק אליהם.

"זוז מכאן איש זקן", דחפו ההמון, "נשתבשה עליך דעתך".

בעודם מתווכחים, נראה הקאדי רכוב על סוסו. התקרב הקאדי למקום לראות במה דברים אמורים. "לחינם תפסו את הנער", קרא רבי יעקב אל הקאדי, "משוכנע אני כי ידיו נקיות ומעולם לא פגע בקדוש לכם!".

הקאדי הכיר את רבי יעקב שהוא אדם ישר והגון ונטה להאמין לו. "מה לך ולנער זה ומניין ביטחונך ביושרו?", תהה הקאדי.

"תלמידי הוא, וערב אני לו כי לא עשה דבר", השיב רבי יעקב. "איני יכול לראותו מובל כפושע ולכן מבקש אני ממך לשחררו ולאוסרני במקומו!".

"האומנם מתכוון אתה לכך?!", השתאה הקאדי.

"אכן", ענה רבי יעקב בלהט.

"אם כן עשו כבקשתו!", הורה הקאדי לשוטרים.

מיד נבהל הנער והחל לזעוק: "לא, אדוני, לא אסכים להשתחרר במחיר כבילת מורי!". מנגד, קרא רבי יעקב: "בסך-הכול נער הוא, אל תשעו לדבריו!".

בתוך כך הגיע למקום רץ והכריז בקול רם: "הקערה נמצאה! קערת הכסף נמצאה!".

"בידי מי?", שאל הקאדי.

"בידי מי שהעליל על הנער כי גנב אותה", באה התשובה.

שלח הקאדי להביא למקום את הערבי, גונב הקערה. "ספר מה עשית!", פקד עליו. האיש שתק. הצליף בו הקאדי בשוטו פעם ופעמיים והגנב פתח את פיו. הוא סיפר כי בבוקר השכם התגנב אל המסגד וגנב ממנו את הקערה היקרה. כאשר חמק משם הבחין בנער היהודי, הצועד לתפילה בבית-הכנסת. חשש הגנב פן הבחין הנער בו ובמעשיו והחליט להקדים רפואה למכה. "תיפסו את הגנב", קרא, "נער יהודי גנב מהמסגד!". בקריאותיו הזעיק למקום אנשים רבים. בעוד הנער נס על נפשו וההמון בעקבותיו, חמק משם הגנב האמיתי והסתיר את הקערה בביתו.

"וכיצד עלו על עקבותיו?", שאל הקאדי את הרץ. התברר כי אחד משכני המסגד ראה מחלון ביתו את הנעשה והלשין על כך לשומר המסגד. זה מיהר לבית הגנב ולאחר חיפוש קצר גילה את הקערה.

במצוות הקאדי הובאה הקערה למקום וצורף הוזעק לשוקלה ולהעריך את שווייה. הצורף נקב בסכום גבוה. פנה הקאדי אל הגנב ואמר: "כעת הברירה בידך - להיתלות עוד היום על עץ, או להביא לכאן בתוך שעה את שווייה המלא של הקערה".

רץ הגנב, מלווה שני שומרים, אל בני משפחתו. ליקט מהם כל סכום אפשרי, נטל מחבריו הלוואות ומכר בחיפזון חפצי-ערך. כעבור שעה היה בידו הסכום הדרוש.

"כעת תן את הכסף לחכם ולתלמידו, שיעשו בו כרצונם - פיצוי על צערם", הורה הקאדי לגנב. תחילה מיאנו רבי יעקב ותלמידו נפתלי לקבל את הכסף, אך הקאדי הכריחם. הודו לו על יושרו והקאדי רכב משם לדרכו.

שב רבי יעקב לביתו ונתן לאשתו כסף להכין את הפסח בהרחבה ובשמחה. "זה שכרי על קיום דברי חכמים 'יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך', ואילו הקרן קיימת לי לעולם הבא", אמר.

 נותנים כוחות

כל אחד ואחד מחודשי השנה מייצג דרך רוחנית וכוחות אלוקיים מיוחדים שמאירים בו. חודש ניסן, החודש הראשון ("ראשון הוא לכם לחודשי השנה"), יש לו מהות מיוחדת, שבאה לידי ביטוי בכך, ש בו דווקא יצאו בני-ישראל ממצרים.

דרכה של הגאולה ממצרים מורה על מהותו של חודש ניסן. בני-ישראל, מבחינתם, עדיין לא היו מוכנים לגאולה. מצב העם ערב הגאולה מתואר במילים: "ואת עירום ועריה"; כלומר, חוסר מוכנות מוחלט. משום כך הייתה היציאה ממצרים בבחינת 'בריחה' - "כי ברח העם", שכן העם עדיין לא היה בשל להיחלצות עצמית מן הרע ולהתקרבות אל הקדושה.

הגאולה באה כחסד עליון מצד הקב"ה - "נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה בכבודו ובעצמו וגאלם". במקום אחר מתוארת הגאולה במילים: "ואשא אתכם על כנפי נשרים". הקב"ה נאלץ, כביכול, 'לשלוף' את העם מטומאת מצרים ולשאתו למעלה מחומריות העולם. העם עצמו עדיין לא היה מוכן להתגלות אלוקית כזאת, ולכן היא ניתנה בחסד מלמעלה.

רוח של התעוררות

במתת-חסד יש יתרון גדול לעומת שכר-עבודה: הפועל מקבל שכר על-פי מידת עבודתו והשקעתו, וזו מוגבלת למדי; ואילו כשנותנים מתנת-חינם - לא חייב להיות שום יחס בין המתנה למעשיו של המקבל. במתנה אפשר לתת סכום כסף אדיר, שגם בעבודה של עשרות שנים לא היה המקבל מצליח להרוויחו.

זהו יתרונו של חודש ניסן: בחודש זה מאירים אורות אלוקיים עליונים ביותר, שבאים מלמעלה, בלי קשר ישיר למעשיו של האדם. לכן אין אומרים 'תחנון' בכל החודש, כי הדברים שיכולים להיעשות על-ידי אמירת ה'תחנון', נעשים מאליהם מצד גדולתם של ימי ניסן.

בשפת החסידות נקרא ניסן חודש של 'אתערותא דלעילא' (התעוררות מלמעלה). מי שליבו ער לגילויים העליונים חש בחודש זה רוח חדשה של קדושה והתעלות. הוא אפילו אינו יודע את סיבתה, אבל בחודש ניסן הוא מרגיש חשק גדול יותר ללימוד התורה, לתפילה בכוונה, להידור בקיום המצוות. הוא מלא שמחה של מצווה ועונג בעבודת-ה'. כל זה לא בא מכוחו ומעבודתו, אלא במתת-חסד מלמעלה.

עבודה עצמית

אבל המצב של 'אתערותא דלעילא' אינו קבוע, אלא כוח מאיץ בלבד. ההתעוררות שחלה בחודש ניסן אינה של האדם עצמו ואינה מעידה על שינוי במהותו האמיתית. כל עוד הוא נתון להשפעת ההתעוררות העליונה, אכן יש לו חיות בלתי-רגילה בעבודת ה', שכן בהיותה מתנה מלמעלה, שאינה תלויה כלל במצבו ובמעשיו של האדם, היא יכולה להיות גבוהה וחזקה מאוד. אבל בסופו של דבר, הוא חי על בסיס כוחות שאולים, שיינטלו ממנו בתום תקופת ההתעוררות העליונה.

על-כן חודש ניסן הוא רק צד אחד של המטבע. אחריו בא חודש אייר, שמייצג את הקצה השני - זה חודש של 'אתערותא דלתתא' (התעוררות מלמטה). בחודש זה מחזירים את האדם למצבו האמיתי ותובעים ממנו להתעלות ולהתרומם בכוחות עצמו. הדבר מתבטא במצוות ספירת העומר (שמתקיימת בכל יום ויום מימי החודש), שבה צריך האדם לתקן ולברר את כל המידות שבנפשו. כאן אין הוא יכול לסמוך על כוחות שבאים מלמעלה, אלא הוא עצמו צריך לבער את הרע שבו ולטהר את נפשו.

אולם כאשר ה'אתערותא דלתתא' באה לאחר 'אתערותא דלעילא' - כאשר חודש אייר בא אחרי חודש ניסן - קל יותר לפעול ולעשות, כי עדיין נותר רושם מההתעלות הגדולה שבאה מלמעלה. וזו חשיבותו הגדולה של חודש ניסן, חודש הגאולה.

סבון ומוצרי קוסמטיקה

מאת הרב יוסף גינזבורג

רב אזורי עומר

שאלה: האם מותר להתרחץ בסבון שמעורב בו שומן לא-כשר?

תשובה: מצאנו שסיכה בשמן הושוותה לשתייה. המשנה אומרת: "מניין לסיכה שהיא כשתייה ביום-הכיפורים? אף-על-פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, שנאמר (תהילים קט,יח): 'ותבוא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו'".

דעת רבנו תם היא, שאין זו דרשה גמורה, וכן שהעניין נאמר רק על שמן ולא על שומנים אחרים. לכן באיסורי אכילה אחרים (שאינם אסורים בהנאה) אין לאסור כלל סיכה בחומרים אלה. וכן פסק הרמ"א, וכתבו האחרונים שכך המנהג.

לעומת זה סבורים כמה פוסקים, שאם לא מדובר בסיכה למניעת צער אלא ב"סיכה של תענוג", יש להחמיר בזה. וכן פסק הגר"א, וה'משנה ברורה' כתב שנכון לחשוש לדעה זו.

סבון שנעשה משומן בעל-חיים לא-כשר יש להתיר לכל הדעות להתרחץ בו אפילו לתענוג, מכיוון שהוא נחשב 'פגום' ביותר מעיקרו.

שאלה: האם מותר להשתמש בפסח במוצרי קוסמטיקה שיש בהם חמץ?

תשובה: החמץ שבמוצרים אלו (כוהל או תמציות וכדומה) נפגם כליל, אפילו מאכילת כלב, ולכן אין בהם איסור מן הדין. אולם ישראל קדושים הם, ורבים נהגו להחמיר בזה (בין השאר בגלל הטענה שכיוון שמרכיבי החמץ משפרים את הריח והאדם נהנה מכך, הרי זה בגדר 'אחשביה', כאילו האדם החשיב זאת ראוי לאכילה). בפרט יש מקום להיזהר במוצרים שבאים במגע עם הפה, כמו משחות שיניים ושפתונים.

מקורות: שבת פ"ט מ"ד. נדה לב,א תוד"ה וכשמן, תוס' הרא"ש, הרשב"א והריטב"א. ב"י בבדק הבית יו"ד פד. ב"י, ב"ח, ט"ז, נקה"כ ופר"ח יו"ד קיז. רמ"א או"ח שכו ס"י, ביה"ל שם, ערוה"ש סכ"ט וביאור הגר"א יו"ד קנה ס"ק יז. נשמת אברהם או"ח שם, ושו"ת יחוה דעת ח"ד סי' מג, וש"נ. וראה פסקי תשובות סי' תמב אות ב וסי' תסז אות י, וש"נ.