שיחת השבוע - הגיליון השבועי לכל יהודי

הגיליון השבועי לכל יהודי. מס' 848, ערב שבת פ' תזריע, ב' בניסן תשס"ג (4.4.03)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר) ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

קובץ גרפי בפורמט PDF

לדף ההורדות

גליונות קודמים

עמוד 1

עמדה שבועית

 מלחמה שעושה שלום

אותם נביאים שניבאו על השלום הכלל-עולמי, בישרו על המערכה שתתנהל כנגד כוחות הרשע. עקירתם מן השורש היא חובה מוסרית הנאצלת, כי רק כך נוכל לחיות בעולמנו בשלום ובבטחה

המלחמה הניטשת בעירק גורמת סבל לאנשים רבים, הרואים את עצמם אנשי מצפון, שוחרי שלום ושונאי מלחמה. אין ספק, מלחמה איננה דבר נעים. היא הורסת את חייהם של רבבות בני-אדם, הופכת אלפים לנכים וגודעת את חייהם של רבים אחרים.

אנחנו, היהודים, שוחרי שלום בעצם הווייתנו. הטבע הבסיסי שלנו הוא להיות רחמנים וגומלי-חסדים. אנו מרבים להתפלל למען השלום, וכל התורה כולה לא ניתנה אלא לעשות שלום בעולם. שאיפותינו ותקוותינו הם לעולם שבו "לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". ימות המשיח הם זמן שבו לא יהיו "לא מלחמה ולא קנאה ותחרות". זה האידיאל שאליו נשואות עינינו.

רחמנות אכזרית

אבל המלחמה הנוכחית, שמנהלת ארה"ב ובנות-בריתה כנגד עירק, היא הצודקת והמוסרית ביותר, על-אף הסבל וההרס שהיא גורמת. מי שמתנגד למלחמה אינו מוסרי יותר, אלא, במקרה הטוב, נטול יכולת לצפות את הסכנות הנוראות הגלומות במשטר הרשע של שליט עירק. צדקנות זו, בשם המוסר כביכול, עלולה להמיט אסון גדול לאין-שיעור על מספר גדול לאין-ערוך של בני-אדם חפים מפשע.

שוו בנפשכם רופא 'שוחר שלום', שאינו מסוגל לראות דם, ואשר נפשו מתקוממת נוכח הרעיון להכניס אדם לחדר ניתוחים. רופא כזה עלול לגרום למותם של בני-אדם שהיה אפשר להצילם. רחמנות-היתר שלו אינה אלא אכזריות וחוסר אכפתיות מהגורל הסופי שימצא את המטופלים. ברוך-השם, אין רופאים כאלה.

חז"ל קבעו: "כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי, סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן". יש מצבים שאדם חייב לעצור את רגשות הרחמים והחמלה ולבצע פעולה כואבת אך הכרחית. מי שאינו עושה כן, סופו שהוא גורם תוצאה אכזרית, כואבת ומסוכנת פי כמה וכמה.

ראינו זאת בכל מהלך העימות עם הערבים. רחמנות-היתר שלנו ושאיפתנו להיות אנושיים ולמנוע סבל מאוכלוסיית האוייב, גרמו בסופו של דבר לתוצאה ההפוכה. העימות הסלים והתעצם, ובסיכומו של דבר נגרם סבל כפול ומכופל לנו ולהם גם יחד. לעומת זאת, כאשר נקטנו צעדים תקיפים ונחושים, אף שגרמו סבל לאוכלוסייה, הצלחנו להגיע להקטנת הסך הכולל של הסבל.

ראוי לשים לב, שחזון הגאולה המופיע בנביאים - חזון מביא בסופו של דבר את העולם כולו לעידן של שלום ושלווה - כרוך במלחמות נגד הרע. הנביאים שניבאו על השלום הכלל-עולמי, בישרו על המערכה שתתנהל כנגד כוחות הרשע. גם המלך המשיח, נושא דגל השלום והטוב, עתיד לנהל מלחמות נגד גורמי הרוע, שאינם מניחים לעולם להגיע לתיקונו ולשלמותו.

התגלמות הרוע

מבחינה זו, המלחמה בעירק מעידה על הכרה שחלחלה בעולם, כי אסור לנו לעמוד אדישים נוכח כוחות הרוע והרשע. העולם שעמד מנגד כשהתהוותה המפלצת הנאצית, המיט על עצמו את מלחמת העולם השנייה, ועלינו את השואה הנוראה. כיום נושאת ארה"ב את נס המאבק ברשע, בשאיפה למנוע מראש היווצרותה של סכנה עולמית מעין זו.

המשטר העירקי וגורמים איסלמיים קיצוניים הם כיום התגלמות הרוע, האכזריות והחייתיות. הם צוהלים נוכח מחזות של הרג ושפיכות-דמים, ומחנכים דור שלם לשנאה רצחנית ואף להתאבדות כדי לגדוע את חייהם של אחרים. כתישתם ועקירתם מן השורש הם החובה המוסרית הנאצלת ביותר, כי רק כך יהיה עולמנו עולם שאפשר לחיות בו בשלום ובבטחה.

המלחמה העולמית ברוע היא מסימני הגאולה. הננו עדים לניסי ה', אשר מכה בכוחות הרשע, ומכשיר את העולם לקראת תיקונו הקרוב. נתפלל אפוא שמערכה זו תוכתר בהצלחה מלאה, ובקרוב נראה את העולם כולו מגיע לייעודו ולשלום האמיתי, על-ידי משיח-צדקנו.

בציפייה לגאולה

 גם כאשר בני-ישראל נמצאים בזמן הגלות, קודם שמגיע הקץ – נפעל כבר העניין של "למכה מצרים בבכוריהם", היינו, שאומות העולם יודעים שתפקידם ושליחותם לסייע לבני-ישראל

(הרבי מליובאוויטש, שבת הגדול תשמ"ב)

יש חדש

כולם יהיו בסדר

צעירי-חב"ד פותחים השבוע במסע-הסברה מיוחד שמזמין את הציבור להשתתף בסדרים ציבוריים המאורגנים ברחבי הארץ. רובם של 225 מנהלי בתי-חב"ד ברחבי הארץ מארגנים בעריהם סדרים ציבוריים, שמאפשרים להמוני בית-ישראל לחגוג את הפסח כהלכתו, באווירה שמחה ומאחדת. טל' 1-700-700-952.

סדר בקפריסין

לרשימת הסדרים הציבוריים שמארגנים חסידי חב"ד ברחבי העולם מצטרף סדר בקפריסין. הסדר ייערך במלון מפואר, ואמורים להשתתף בו כ250- איש. יערוך את הסדר הרב אריה-זאב רסקין. פרטים בטל'
03-6753131.

שבת לתושבי יש"ע

במסגרת התוכנית שבת עם חב"ד מארגן איגוד בתי חב"ד ביש"ע שבת מיוחדת במלון כינר קלאסיק, בשבת פרשת בחוקותי כ"א-כ"ב באייר (23-24.5.03). אורח השבת יהיה הרב אליעזר ברוד, רבו של כרמי יוסף. שמרטפייה ופעילות עשירה לילדים. מספר המקומות מוגבל וכל הקודם זוכה. פרטים בטל: 02-9971110, או 03-9607588 שלוחה 154 (אפשר להשאיר הודעות).

גז-מן בחג

המכון המדעי-טכנולוגי להלכה מספק לציבור לקראת הפסח מחדש את המתקן לכיבוי גז, גז-מן, המאפשר להדליק גז בשבת בדרך שיכבה מעצמו, בלא חשש איסור כיבוי.
טל'  052-408750.



 

עמוד 2  (לתחילת הגיליון)

שולחן שבת

מעובד על פי שיחותיו של הרבי מליובאוויטש, על-ידי צ' לבנוני

הלילה שנהפך ליום

בפרשתנו כתובה מצוות המילה: "וביום השמיני ימול בשר ערלתו". את המילה "ביום" דרשו רז"ל כהוראה שיש לקיים מצווה זו "ביום ולא בלילה". לאמור, אפשר לערוך ברית-מילה רק ביום ולא בלילה.

אולם במצרים מלו היהודים את עצמם בלילה. המדרש מספר, שערב היציאה ממצרים יהודים רבים "לא היו מקבלים עליהם למול". מה עשה הקב"ה? אמר "שיעשו הפסח, וכיוון שעשה משה את הפסח, גזר הקב"ה לד' רוחות העולם... הלכו ונדבקו באותו פסח". ריח הפסח של משה רבנו משך אליו את בני-ישראל: "נתכנסו כל ישראל אצל משה, אמרו לו, בבקשה ממך, האכילנו מפסחך". אמר להם משה: "אם אין אתם נימולים, אין אתם אוכלים". מיד מלו את עצמם.

למה בלילה?

מהמדרש משמע, שרק בלילה, כאשר עשה משה רבנו את הפסח, הודיע לבני-ישראל את הציווי "וכל ערל לא יאכל בו", דבר שהביאם למול את עצמם בלילה. והלוא יש לעשות את המילה דווקא ביום ולא בלילה?

אמת שבאותה שעה עדיין לא חל הציווי "ביום ולא בלילה", שהרי הדבר היה קודם מתן-התורה; אבל עדיין נדרש הסבר – על-כל-פנים בפנימיות העניינים – מדוע סובב הקב"ה את הדברים שבני-ישראל במצרים ימולו את עצמם בלילה דווקא ולא ביום.

למעלה מגדרי הבריאה

אחד הביאורים לכך, שליל יציאת מצרים לא נחשב לילה אלא היה בבחינת יום. הזוהר אומר, שבלילה הזה התקיים הכתוב "ולילה כיום יאיר". נמצא אפוא שלא היה לו דין של לילה אלא של יום.

יציאת מצרים באה על-ידי התגלות אלוקית שלמעלה מגדרי הבריאה. מצד טבע העולם, לא הייתה יציאת מצרים יכולה להתרחש. במובן הגשמי, אפילו עבד לא היה יכול לברוח ממצרים. ובמובן הרוחני, בני-ישראל היו שקועים במ"ט שערי טומאה, ולא היו יכולים, מצד עצמם, להיגאל משם.

יציאת מצרים באה על-ידי ש"נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה" – התגלות אלוקית שלמעלה מכל גדרי הבריאה. מכיוון שכך, נתבטלו גם הגדרים המבדילים בין יום ולילה, עד ש"לילה כיום יאיר".

אור וחושך - שווים

כאשר בני-ישראל מלו את עצמם בלילה הזה, התעלו גם הם לדרגה עליונה זו של קדושה אלוקית שלמעלה מגדרי העולם, וכך זכו להיגאל ולצאת ממצרים. לכן אמר משה רבנו את הציווי "וכל ערל לא יאכל בו" בלילה דווקא, כדי שהמילה תיעשה בלילה גדול ומופלא זה.

מכאן אנו למדים הוראה בעבודת ה'יציאה ממצרים' האישית: כשצריכים לצאת מהמצרים והמגבלות של האדם ושל העולם, חייבים להתעלות מעל כל הגדרים. היהודי צריך לחוש שבעיניו 'לילה' ו'יום' – שווים. אם יש אור בנפשו ואם שוררת חשכה בקרבו – הוא 'מל' את עצמו וכורת ברית עם הקב"ה. הוא שולף בגבורה את 'חרבו', כורת את הדברים המפרידים בינו ובין הקב"ה ומוסר את עצמו לגמרי לקב"ה ולרצונו.

 (לקוטי שיחות כרך יז, עמ' 125

אמרת השבוע

 ברית

כשנולד אדמו"ר הרש"ב (רבי שלום-דובער) מליובאוויטש ועמדו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו, הודיע סבו, אדמו"ר ה'צמח-צדק' שהברית לא תהיה במועדה. רעייתו, הרבנית, קיבלה את הידיעה בהרגשה קשה, ודרשה מבעלה לערוך את הברית במועדה, ביום השמיני. הגיב ה'צמח-צדק': "מה אוכל לעשות, הרי היא בת תלמיד-חכם; אבל יודע אני שהברית תהיה במועד שנקבע בהשגחה פרטית".

ואכן, ביום השמיני נערכו כל ההכנות כרגיל, ואולם כשבאו לערוך את הברית התברר שאי-אפשר למול את הילד. כעבור כמה שבועות הורה ה'צמח-צדק' לערוך את הברית בחדרו, בחשאי, במעמד שני מניינים בלבד. ואמר: "הלוחות שניתנו בחשאי, נאמר עליהם 'לא ימושו מפיך ומפי זרעך... מעתה ועד עולם'".

מן המעיין

געגועים לימי קדם

 "זה רב? זה מלמד?"

פעם אחת, בהתוועדות חסידית, אמר הרב, בהורותו על עצמו: זה רב? לפני שלושים שנה היה הרב שונה לגמרי; נענה המלמד: זה מלמד? לפני שלושים שנה היה המלמד דבר אחר לגמרי; החרה-החזיק אחריו אחד המסובים, יהודי מבוגר, ואמר: אל תתעצבו, כשהייתי בן עשר היה סבי אומר שאינו מגיע ליהודים שחיו לפני שלושים שנה...

(ספר המאמרים תשי"א)

 "לך לשלום"

לשעבר הייתה האמת מטבע מהלך. האדם היה אמיתי וחם, וה'שלום עליכם' היה באמת ובתמים, בחיות פנימית. כיום אפשר לחוש ב'שלום עליכם', שבעצם הכוונה היא 'לך לשלום'.

(ליקוטי דיבורים)

 הנפש הבהמית נמלטה

סח אחד החסידים הראשונים: בעבר, כאשר אמר הרבי מאמר חסידות, הייתה הנפש הבהמית נמלטת. כיום יכולים לשמוע חסידות וללמוד חסידות, והיא בתוקפה.

(לשמע אוזן)

 כל מילה - תורה

פעם כל מילה ששמעו הייתה תורה, וכל דבר שראו - הוראה בעבודה ובהדרכה.

(היום-יום)

 חסר הצחצוח העצמי

לפנים היה פתגם חסידי עושה רושם, כיום - "לא נגע ולא פגע". לומדים תורה ונדמה שיש חיות בקיום מצווה, ומקיימים מצוות בהידור, אבל זה צחצוח המצווה, לא מה שהאדם מצחצח את עצמו; חסרה הכפייה שצריכה להיות בזה.

(ספר המאמרים תשי"א)

 אמירה מעוררת

אחד מבניו של הרבי "הצמח צדק" הגיע פעם אחת לעיר בשנקוביטש, וכל בני העיר התאספו לכבודו. הוא נשא דברים לפניהם ובתוכם אמר: פעם היה תמיד של שחר ותמיד של בין-הערביים, כיום יש ארוחת-בוקר וארוחת-ערב. בעקבות דבריו געה כל הציבור בבכי.

 הוכיחו ואהבו

פעם הוכיחו איש את רעהו ואמרו את מה שהיה צריך לומר, אך אהבו זה את זה אהבת-נפש. כיום מתנשקים איש עם רעהו, אך שונאים זה את זה בפועל ממש.

(ספר השיחות תש"ד)

 יוצאים ידי חובה

בימים שעברו, כאשר נפגשו שני חסידים, התעניין כל אחד ואחד בשלום רעהו, בשלום בני-ביתו, במצבו הגשמי והרוחני, והיו מספרים זה לזה את קורותיהם בגילוי-לב. כיום כבר לא מדברים כך. לאחד לא אכפת מהשני, הזולת אינו נוגע לו, ואין זה אלא 'מהיכי תיתי', לצאת ידי חובה. כל אחד ואחד עסוק עם עצמו בלבד.

(ספר השיחות תרצ"ט)



 

עמוד 3  (לתחילת הגיליון)

מעשה שהיה

 סדר מעל כולם

דל העט מלתאר את ליל-הסדר אצל רבי יעקב-יצחק הורוביץ, החוזה מלובלין. הצדיק מסב בראש השולחן ולצידו תלמידיו הקרובים, בעצמם גדולי-רוח וענקי תורה. ביניהם - רבי ישכר-דוב מרדושיץ, רבי נפתלי מרופשיץ, רבי בונם מפשיסחה ורבי אורי מסטרליסק.

קוראים יחדיו את ההגדה בהתרוממות הנפש. מדי פעם בפעם הצדיק קוטע את הקריאה ומוסיף פירושים וטעמים על-פי תורת הסוד; בתוכם דברים שקיבל מרבותיו הקדושים - המגיד ממזריטש, רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב ורבי אלימלך מליז'נסק.

לא פחות מן הדברים הנאמרים, מופלאות שתיקותיו של הצדיק. כאשר הוא מתעטף בשתיקה, אין איש מעז להפרה. כך, למשל, אירע כאשר הגיעו למילים "ובמורא גדול - זה גילוי שכינה". או-אז השתתק רבי יעקב-יצחק זמן-מה. לפתע נתן את עיניו בשניים מתלמידיו והללו נתמלאו מורא גדול, עד שהתעלפו.

באותה שנה נסתיים הסדר בשעה מאוחרת מאוד. לפתע שקע רבי יצחק-יעקב בשרעפיו. לאחר כמה רגעים פנה אל התלמידים: "מכירים אתם את ר' איצ'ה מלובלין?". נבוכו התלמידים, שהרי "ר' איצ'ה מלובלין" הוא גם שם רבם; אך אין איש אינו מכנהו כך וגם לא סביר שישאל על עצמו.

החלו התלמידים לסקור בזיכרונם את כל מכריהם, בחפשם אדם שזה שמו. בעיר לובלין לא חסרו אנשים ששמם יצחק, איצ'ה וכדומה. העלו התלמידים הצעות אפשריות, אך הצדיק לא קיבל אף אחת מהן.

תמהו התלמידים לפשר עניינו של רבם באותו ר' איצ'ה עלום. "שמעתי שאומרים למעלה, כי הסדר שערך ר' איצ'ה מלובלין בקע רקיעים ועלה במעלתו על כל שאר הסדרים", גילה הצדיק לתלמידיו. לאחר שעה נפטרו התלמידים לבתיהם ועדיין לא נפתרה החידה.

גם למחרת ניסו התלמידים להציע לפני החוזה הצעות חדשות. את כולן דחה. לאחר חקירה יסודיות גילו התלמידים את התושב האחרון בלובלין המכונה איצ'ה. איש פשוט וקשה-יום, שנהג להטביע את מועקות היום בבקבוק.

כשהזכירו התלמידים את שמו, בהיסוס - ביקש הצדיק להזמין את האיש אליו. התייצב האיש לפני 'החוזה' ונראה היה כי הוא אחוז בושה וכלימה. באותה מידה אפשר היה להבחין בניצוץ שניצת בעיני הצדיק.

"ספר, ר' איצ'ה, כיצד ערכת אמש את הסדר", ביקש החוזה. השפיל הלה את עיניו: "אכן, רואה אני כי הכול גלוי לפני הצדיק וכי רואה הוא לאיזו דיוטה תחתונה הגעתי. אוי לי ואבוי לראשי"...

הרגיעו הצדיק ושב על בקשתו. "לבושתי ולכלימתי כרוך אני זה שנים אחר הטיפה המרה", החל האיש לספר. "יום לפני פסח התחננה אליי זוגתי להרחיק עצמי מן הבקבוק, כדי שאוכל לערוך את הסדר כדת וכדין. התחייבתי לפניה שלא אגע ביי"ש.

"בליל י"ד בניסן עמדתי בדיבורי, אך למחרת, עם התקרב מועד ביעור חמץ, נתקלתי בבקבוק יי"ש, וברגע של חולשה רוקנתיו לתוך גרוני. לאחר מכן שקעתי בתרדמה עמוקה.

"בערב, כשהכול שבו מבתי-הכנסת לערוך את הסדר, ניסתה זוגתי להקיצני, ללא הצלחה. בראותה כי השעה מתאחרת, ערכה את הסדר עם ילדיי. הרבה אוכל לא היה והם סיימו את הסדר במהירות ופנו לישון.

"כשהתעוררתי משנתי היה הבית חשוך לגמרי. אפילו לא ידעתי את השעה. מבוהל ונכלם נזכרתי כי ליל-הסדר הוא. גיששתי את דרכי אל השולחן. לא מצאתי אפילו פירור מצה. ליבי החל להלום בחוזקה. מה אעשה עתה? יצאתי אל הרחוב לראות אם באחד הבתים הקרובים עדיין דולק אור, ואולי אוכל להשיג לעצמי פיסת מצה; אך כל הבתים כבר היו חשוכים.

"בלב כבד ונשבר חזרתי לביתי. ישבתי ליד השולחן ובכיתי בכי-תמרורים. בכיתי על נפשי העלובה ועל דמותו של 'חג החירות' שלי. בכיתי על אשתי ועל ילדיי המסכנים. בכיתי ובכיתי. בכל ליבי ומאודי רציתי לקיים את הסדר כהלכתו, אך לא היו לי לא מצה ולא סימני הקערה.

"לאחר שעה ארוכה של בכי האירה לפתע במוחי מחשבה חדשה - סוף-סוף ליל-הסדר היום! ליל שימורים הוא לה'! נזכרתי בקטעים מההגדה העוסקים ביציאה משעבוד לחירות. הדברים נסכו בי תקווה ואמרתי לעצמי, הלוא גם אני יכול לצאת הלילה הזה מעבדות לחירות ולהשתחרר מכבלי הדכדוך והטיפה המרה.

"כל שהצלחתי למצוא על השולחן היה בקבוק ובו מעט יין. אחזתי בבקבוק ופניתי מעומק ליבי לה' ואמרתי: 'ריבונו של עולם, יהי-רצון מלפניך שתיחשב שתיית יין זו כאילו קיימתי את כל המצוות הנוהגות בלילה קדוש זה - מצה ומרור, כרפס וחרוסת, אמירת ההגדה ושתיית ארבע הכוסות. אמרתי את נוסח הקידוש ככל שזכרתי ושתיתי את היין". במילים אלה סיים האיש לתאר את ה'סדר' שערך.

פניו של החוזה מלובלין נהרו. הוא הניח יד מלטפת על זרועו של "ר' איצ'ה מלובלין" ועודדו להתמיד בדרכו החדשה. ולתלמידיו אמר: "עתה הבנתי מדוע הסדר שלו בקע רקיעים - משום שנעשה מתוך לב שבור ונדכה באמת. נקודת האמת שהאירה בנפשו, עלתה על כל שאר הסדרים ובקעה רקיעים".

דרכי החסידות

 הרמב"ם של החסידות

ב' בניסן הוא יום ההילולא של אדמו"ר הרש"ב (רבי שלום-דובער) מליובאוויטש (נסתלק בשנת תר"פ, בעיר רוסטוב). הרש"ב כונה בפי זקני החסידים "הרמב"ם של תורת החסידות", שכן "כל עניין ועניין המבואר בתורותיו ובדרושיו החב"דיים הוא הלכה קבועה ומסודרה, עם כל הנימוקים וההסברים של העניין, דבר דבור על אופניו" (בנו, אדמו"ר הריי"ץ, 'התמים' חוברת ו, עמ' ד).

עוד נאמר עליו (שם): "מסר נפשו הקדושה בעבודה נמרצה להנהיג גם אצל החסידים, ובייחוד אצל הצעירים, הבחורים והאברכים, את לימוד החסידות בעיון. שכן הלימוד השטחי, בידיעות מפוזרות, בבחינת 'מקיף', אינו חודר לתוך-תוכו של האדם לשנותו לטוב, ולכל היותר פועל רק בחיצוניות, אבל החסידות החב"דית דורשת פנימיות, ולזאת מגיעים רק על-ידי לימוד עיוני בטוב טעם ודעת, שהעניינים של תורת החב"ד ייכנסו בקליטה טובה במוח ולב, ורק אז יוכל לפעול ישועות בנפש האדם, לברר ולזכך את המידות הטבעיים ולקיים התורה והמצוות לא בבחינת מצוות אנשים מלומדה, אך ורק באור וחיות פנימי".

לא הרגיש

אביו, כ"ק אדמו"ר מהר"ש, העיד עליו: "בני לא היה נער אף פעם. עוד בנעוריו היה ירא-שמים ומסודר ויגע על כך, שהנהגתו תהיה בדרכי החסידות, ולקראת הבר-מצווה שלו היה לחסיד בעל עבודה מסודרת" (ספר השיחות תש"א עמ' 27). אדמו"ר הרש"ב עצמו סיפר לבנו, הריי"צ: "כשהייתי בן שתים-עשרה, חינכתי את גופי שכל איבר יעשה את אשר מוטל עליו לעשות... היה לי זמן קבוע ללמוד שולחן-ערוך אורח-חיים, ואז עיבדתי את גופי כפי הוראות השולחן-ערוך" (ספר השיחות תש"ג, עמ' 4).

בעניין זה מסופר, שפעם אחת, בוועידת רבנים גדולה, הבחינו כמה מהרבנים בהנהגה מסויימת של הרבי, ושאלוהו למקורה. השיב הרבי: "ברגע זה אינני זוכר היכן ראיתי שיש לנהוג כך, אבל אין לי ספק שיש לזה מקור בהלכה, כי מילדותי הרגלתי את גופי שיתנהג בטבעו על-פי השולחן-ערוך".

בצעירותו הרגיל את עצמו לשעבד את מחשבתו שעות רבות בעניין אחד, מבלי להסיח את הדעת ('חנוך לנער' עמ' 10). פעם אחת, בעמדו בהתבוננות בשעת התפילה, התחיל דם לזוב מאפו. הדם ניגר וניגר והוא לא הרגיש בכך כלל. איש מהחסידים לא העז להפריעו בשעת תפילתו, ולכן הלכו והודיעו על כך לאביו, המהר"ש. הרבי ניגש אליו, הרים את טליתו מעל פניו ולחץ על אפו עד שנפסק הדימום. והוא לא הרגיש בכל המאורע!

לא לאבד את האמת

לאחר הסתלקות אביו, סירב עת ארוכה לעלות על כס נשיאות חסידות חב"ד. פעם אחת התבטא בעניין זה: "ירשתי מאבי את האמת, ואינני רוצה לאבדה" (הלקח והליבוב עמ' רט).

לבנו סיפר (ספר השיחות תש"א עמ' 171), כי אביו מסר לו: "רבי, מנהיג עדת חסידים, אינו נעשה מעצמו. גם כשאדם הולך לישון כפי שחסיד צריך ללכת לישון, לאחר קריאת-שמע-שעל-המיטה חסידית עמוקה, זה עדיין סדר של חסיד. אמנם סדר בריא ואפשר לומר גם סדר חסידי נעלה, אבל לא סדר של רבי".

עבודתו המופלאה במסירות-נפש השפיעה לרעה על בריאות גופו. הרבי נאלץ לנסוע הרבה למקומות-מרפא וגדולי המומחים בדקוהו. פרופסור גדול אחד התבטא עליו: "ליבו משתוקק להרבה יותר ממה שמוחו מבין, ומוחו מבין הרבה יותר ממה שליבו מסוגל להכיל" (ספר השיחות תש"א עמ' 28).

גופו לא עמד בטלטולי הדרכים של ימי מלחמת-העולם הראשונה, כשנאלץ לעזוב את ליובאוויטש ולנדוד עד רוסטוב. שם, זמן קצר לאחר שקנה את הבית שבו ביקש למצוא שלווה, נסתלק, באמרו: "אני עולה למרומים, ואת כתביי אני משאיר לכם".



 

עמוד 4  (לתחילת הגיליון)

חיים יהודיים

תחביב האברכים היה לתערוכה מרהיבה

ר' יצחק ציטרון מאחורי מיצג על חג-הפסח

תמונה אחת, אומר הפתגם הידוע, שווה אלף מילים. כמה שווה אפוא תצוגה תלת-ממדית, המשלבת אפקטים של תאורה ותנועה? שלושה אחים וגיס אחד, כולם מירושלים, בנו במו-ידיהם תערוכת מיצגים מרהיבה, המתארת וממחישה כשבעים אירועים מן המקורות וממעגל החיים היהודי: חתונה, בית-המקדש, שלושה רגלים, פורים, חנוכה, פרקים מספר תהילים, מאורעות בתורה ועוד.

קרוב לעשר שנים מקדישים האחים ר' יצחק, ר' נתן ור' מרדכי ציטרון עם גיסם ר' יחזקאל וירצברגר מזמנם הפנוי להקמת המיצגים. בחול-המועד פסח הקרוב יוצגו אלה בע"ה בתערוכת-ענק בבני-ברק.

הכול בגלל ארגז אחד

הכול החל לפני כעשור בבית משפחת וירצברגר. לקראת חג-הסוכות ביקש ר' יחזקאל, שניחן בידיים טובות ובחוש אמנותי מפותח, להכין קישוט מיוחד לסוכה. בתוך ארגז עץ יצר תפאורה ודמויות זעירות, הממחישות שוק ססגוני של ארבעת המינים. אנשים שביקרו בסוכה התפעלו מהיצירה ושיבחו את היוצר.

עם המחמאות בא התיאבון, ולקראת השנה הבאה נוספו לסוכה עוד כמה ארגזי עץ, ובהם מוצגים עוד היבטים של החג. בהמשך הצטרפו לר' יחזקאל שלושת גיסיו הנזכרים, והתחביב נהפך למשפחתי. מספר המיצגים גדל והלך והמגוון שלהם הועשר והתרחב לנושאים חדשים.

חומרי-גלם מפתיעים

בשנים האחרונות הוצגו מקצת המיצגים במקומות אחדים, אך השנה, בחג-הפסח, זו תהיה הפעם הראשונה שהתערוכה תוצג בהיקף מלא. "אנשים מבוגרים ובעיקר ילדים מסוגלים לבלות שעות רבות מול המיצגים", אומר ר' יצחק. "המראות המוחשיים הופכים באחת שיעורים מופשטים בכיתה למציאות קרובה ומוחשית".

כשמביטים בתוצאה קשה לעיתים להאמין כמה פשוטים וזולים החומרים שמהם נבנו המיצגים - גושי קלקר, פיסות בד, קרטון, קיסמים, וכיוצא באלה. ניצול חומרי-הגלם מקורי ומפתיע. כך, למשל, כפתור קטן של חולצה נהפך לצלחת. לצד אלה השתמשו באורות ובמנועים קטנים המניעים אנשים וחפצים בתנועות סיבוביות ואחרות.

שבעת מיצגי החג

גם הירידה לפרטים מדהימה. הנה, לדוגמה, בחתונה - יושב לו בשולחן המכובדים, לצד החתן והמחותנים, אדמו"ר חשוב. מאחוריו ניצב השמש המסור, המסכם בינתיים עניינים דחופים בטלפון הנייד שבידו. מאחורי חרך במחיצה מציצה הכלה, ובפתח האולם מוצג בר פירות עשיר מאוד.  

לקראת חג-הפסח נבנו שבעה מיצגים העוסקים בצדדיו הרבגוניים של החג. שעבוד מצרים - יהודים מקוששים תבן, מלבנים לבנים ובונים את ערי המסכנות; בה-בעת נראים השוטרים הנוגשים בהם ומצרי שמשליך תינוק יהודי ליאור. יציאת מצרים - פרעה וצבאו דולקים אחרי עם-ישראל העומד על שפת הים, ורק נחשון בן-עמינדב כבר הספיק לזנק למים. קריעת ים-סוף - מיצג מדהים ביופיו, שכדאי לבוא ולראות. ויש גם ליל-סדר בנוסח יהודי תימן, מכות מצרים ועוד.

ביקור בתערוכה, עם הילדים, יעניק ללא ספק מימד חדש למצוות "והגדת לבנך".

פינת ההלכה והמנהג

כמה יין יש ביין

מאת הרב יוסף גינזבורג

רב אזורי עומר

שאלה: כמה אחוזי יין טהור צריכים להיות ביין תעשייתי, כדי שאפשר יהיה לברך עליו 'בורא פרי הגפן'?

תשובה: היין, מפני חשיבותו, שסועד את הלב ומשמחו, ככתוב (תהילים קד,טו) "ויין ישמח לבב אנוש", קבעו לו חז"ל ברכה מיוחדת - 'בורא פרי הגפן'. אף קידוש והבדלה, ארבע כוסות בליל-הסדר וכל 'כוס של ברכה' תיקנו על היין, שהוא "משמח אלוקים ואנשים" (שופטים ט,יג).

בימי התלמוד היו היינות חזקים מאוד, ולכן נהגו למזוג לתוכם מים. בדורות שלאחריהם, מכיוון שנחלשו היינות, מזגו אותם פחות. הדעות העיקריות על דרישות המינימום בזה נעות בין דעת הרמ"א, שדי אפילו ב-14.3% יין טהור (לדעת הרמב"ם צריך 25%, ויש שמועה בשם בעל התניא שדורש 33%), לבין דעת הבית-יוסף שרוב המשקה (51%) צריך להיות יין (אלא שכתבו, שספרדי השומע קידוש מאשכנזי על יין שלדעת האשכנזים כשר לברכת הגפן, יצא ידי חובה, מכיוון שלמקדש עצמו נחשב יין, ושומע כעונה).

ועדי כשרות חרדיים, הכותבים על היינות "כשר לברכת הגפן גם לדעת הבית-יוסף", מוסרים שיש ביינות אלה מעל 50% (רכז) יין טהור. יקבים יוקרתיים טוענים, שמלבד החומר המשמר, יש ביינות שלהם קרוב ל-100% יין טהור. לכל הדעות, הברכה מותנית בכך שהיין המזוג חזק וראוי לשתייה במזיגה זו, ודרך בני-אדם לשתותו כיין. מכיוון שהיקבים התעשייתיים מוסיפים כוהל וחומרים אחרים, ולפעמים גם תמציות, קשה מאוד לברר את האמת בעניין זה, ולכן יש להשתדל להשתמש ביין (וכל-שכן 'מיץ ענבים טבעי') המכיל כמות מירבית של יין טהור.

מקורות: ברכות נא,א. ב"ב צו,ב. שו"ע או"ח סי' רד ס"ה, עולת תמיד, א"ר, שו"ע אדמו"ר הזקן, משנ"ב ושעה"צ וכף החיים שם. שו"ע אדמו"ר הזקן סי' קפב ס"ב. שו"ע סי' ערב ס"ה, מג"א, וילקוט יוסף שם, וש"נ. שו"ת: צמח צדק או"ח סי' כז-כח,פב-פג (ובמיוחד סי' כח ס"ה). אור לציון ח"ב פ"כ סי"ח. חזון עובדיה ח"א עמ' פ, וש"נ. תשובות והנהגות ח"ג סי' פח.



 

לדף הראשי

 

בית חב"ד | חדר עיון | חדר ילדים | חדר חדשות | בית דפוס | מודיעין | מפתח עניינים 

(c) כל הזכויות שמורות
צעירי אגודת חב"ד - המרכז / אגף ההוצאה לאור
ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס': 03-9606169
ראש מדור אינטרנט: יוסף לב-ארי  *  יו"ר:  הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

chabad@chabad.org.il