|
הגיליון השבועי לכל יהודי. מס' 849, ערב שבת פ' מצורע, ט' בניסן תשס"ג (11.4.2003) יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר) ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169 עורך: מנחם ברוד @ יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב |
קובץ גרפי בפורמט PDF לדף ההורדות גליונות קודמים |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
עמדה שבועית 101 – מעל המגבלות המספר מאה ואחת מסמל את פריצת המגבלות האנושיות והמוסכמות החברתיות. הרבי מליובאוויטש משמש לכולנו סמל לפריצת-דרך ולהתמודדות אמיתית עם אתגרי הזמן
המספר מאה ואחד מוכר לציבור הישראלי מיחידת 101 המפורסמת או מהקילומטר ה-101 בסיני, אולם בתורה בכלל ובתורת החסידות במיוחד זהו מספר רב-משמעות. הגמרא אומרת, כי "עובד אלוקים" הוא "מי ששונה פרקו מאה פעמים ואחת", ואילו מי ש"שונה פרקו מאה פעמים" בלבד נחשב מי שאינו עובד את הקב"ה. ההסבר לכך הוא, שחזרה על הלימודים מאה פעמים נחשבה בימי חז"ל נורמה רגילה. לכן מי שנוהג על-פי הנורמה בלבד, אינו נחשב "עובד אלוקים", שכן הוא פועל במגבלת ההרגלים והתפיסות המקובלות. לעומתו, מי שחוזר על פרקו מאה פעמים ואחת – פורץ את מגבלות ההרגל והמוסכמות, ונחשב "עובד אלוקים". ופרצת ימה וקדמה הרבי מליובאוויטש לא פעל על-פי המוסכמות והנורמות המקובלות. בשעה שהיהדות הדתית הסתגרה בד' אמותיה והתגוננה מפני הרוחות הסוערות המנשבות בחוץ, קרא הרבי לפריצה החוצה ולהבאת דבר היהדות למיליוני אחים ברחבי העולם. בשעה שעל העולם הדתי השתלטה תפיסה, כאילו הטכנולוגיה וחידושי המדע נחשבים כעין סתירה לאמונה הדתית, פרץ הרבי דרך בקביעתו כי ההפך הוא הנכון, וכי ייעודם ומטרתם של כל חידושי הטכנולוגיה והמדע היא "לכבודו של הקב"ה", כדי לאפשר להפיץ את אור התורה והיהדות ולעזור ליהודי להכיר בפלאי הבריאה. בשעה שעם-ישראל החל להיפרד לשבטים ולקבוצות נבדלות, תוך הגברת המתחים ביניהם, הרים הרבי את דגל האחדות היהודית, שאינה מכירה במחיצות בין יהודי אחד למשנהו. בעולם-המושגים שלו – שאותו הנחיל למאות-אלפי שומעיו – לא קיימות המחיצות בין 'דתיים' ל'חילוניים' (הרבי שלל בתכלית ביטוי זה, שכביכול יש יהודים של חולין שאינם קודש), בין אשכנזים לספרדים, בין 'מיוחסים' לבין פשוטי-עם. יש יהודים. נקודה. דור הגאולה דרכו של הרבי ומורשתו הרוחנית הכבירה, המשתרעת על-פני מאות כרכים, הם התשובה האמיתית ללבטיו ולמגוון שאלותיו של היהודי בן-ימינו. מתלמידי-חכמים ועד מחפשי-דרך, מ'עמך' ועד אקדמאים. אין שאלה שהוא אינו דן בה, וכדרכו – בעמקות בלתי-רגילה ובהיקף מרשים ביותר. המסר המרכזי של הרבי לדורנו – שזה דור הגאולה, דור אחרון לגלות ודור ראשון לגאולה. עלינו לטפח את הציפייה לגאולה, להרבות במצוות ובמעשים טובים, ולהכין את עצמנו והעולם כולו לגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו – בקרוב ממש. |
בציפייה לגאולה "השנה חל חג-הפסח ביום החמישי בשבוע, ש"בחמישי בשבת יצאו ישראל ממצרים". נמצא שבקביעות כזאת מודגש ביותר העניין של 'כימי צאתך מארץ מצרים' – לא רק מצד ימי החודש, אלא גם מצד ימי השבוע". (הרבי מליובאוויטש, התוועדויות תשמ"ו עמ' 802) יש חדש בואו להתוועדויות במוצאי שבת-קודש וביום ראשון, י"א בניסן - יום מלאות מאה ואחת שנים להולדת הרבי מליובאוויטש - יצויין יום-סגולה זה בהתוועדויות חסידיות ברחבי הארץ. התוועדות מרכזית להמוני בית-ישראל - בהשתתפות אדמו"רים, רבנים ואישי-ציבור - תהיה אי"ה ביום ראשון בערב בכפר-חב"ד. כולם יהיו בסדר השלטים "גלעד יהיה בסדר", "סאשה יהיה בסדר" עוררו תשומת-לב רבה, והשבוע התבררה התעלומה, כשעלו השלטים המלאים שכותרתם "כולם יהיו בסדר". זה מסע-הסברה מיוחד של צעירי-חב"ד - באדיבות האחים שלום-דובער ויצחק-חיים בן-יהודה ומר בצלאל כריכלי - שמזמין את הציבור להשתתף בסדרים הציבוריים ששליחי חב"ד מארגנים בכל עיר ברחבי הארץ. טל' 1-700-700-952. קמחא דפסחא בתי-חב"ד ברחבי הארץ מנהלים בימים אלה את מפעל 'קמחא דפסחא' המסורתי. השנה, נוכח המצוקה הגוברת, הציבור נקרא לתרום ביד רחבה, בכסף, במזון, בבגדים וכדומה, כדי לשמח את לב הנזקקים. פרטים בבתי-חב"ד. צוציקים וצוציקיות זה שמן של שתי קלטות וידאו (ותקליטורי מחשב) בהפקת תהילה קרניאל, אחת לבנים והשנייה לבנות. חגיגה מוזיקלית, שזורת תכנים ומסרים יהודיים, מלווה משחק ותנועה. טל' 824776-054. תיקון: בידיעה על מתקן הגז-מן נכתב בטעות שהמכשיר מאפשר להדליק את הכיריים בשבת, וכמובן הדבר מותר רק בחג ולא בשבת. טל' 6424880-02, 5701225-03. מס' הפקס לעדכון דפי שופר 9643065-03. |
|
שולחן שבת מעובד על פי שיחותיו של הרבי מליובאוויטש, על-ידי צ' לבנוני נס שמגדיל את השבת השבת שלפני חג-הפסח נקראת "שבת הגדול", ושמה זה מלמד שיש בשבת זו גדולה מיוחדת לעומת שאר שבתות השנה. הסיבה העיקרית לגדולתה המיוחדת של השבת מצויינת בשולחן-ערוך: "לפי שנעשה בו נס גדול". מה היה הנס? בכורי מצרים ראו את בני-ישראל מתכוננים להקריב את הפסח ושמעו מפיהם שבליל הפסח יהרוג ה' את בכורי מצרים. תבעו בכורי מצרים מאבותיהם לשלח את ישראל ולא רצו. לפיכך פרצה מלחמה בין בכורי מצרים ובין אבותיהם וראשי השלטון, ועל זה נאמר: "למכה מצרים בבכוריהם, כי לעולם חסדו". שני גויים מתכתשים? עלינו להבין מה הקשר בין אותו נס ובין השבת, עד שהנס הזה פועל גדולה בשבת ועושה אותה 'שבת הגדול'. הלוא השבת מקודשת ועומדת מעצם הווייתה, והיא אות בין הקב"ה ובין עם-ישראל. השבת גם שייכת לעם-ישראל לבדו, ולגויים אף אסור לשמור שבת. איך ייתכן אפוא שמלחמה פנימית בין המצרים מוסיפה גדולה בשבת? התשובה לזה טמונה בפסוק שבו "למכה מצרים בבכוריהם" נאמר כשבח לקב"ה – "כי לעולם חסדו". באותו פרק מובאים דברים שהם, בפשטות, מעשי ידיו של הקב"ה, כמו "לעושה נפלאות גדולות לבדו", "לעושה אורים גדולים... את השמש". אבל כאשר שני גויים מתכתשים ביניהם, מה לזה ול"חסדו" של הקב"ה? ראו במוחש בזה באה לידי ביטוי העובדה, שלא רק בריאת העולם וניסים היוצאים מגדרי הטבע הם מעשי ידיו של הקב"ה, אלא גם כאשר שני גויים מתכתשים ביניהם, במצרים "ערוות הארץ" – הדבר קשור ל"חסדו" של הקב"ה. מכיוון ש"אין עוד מלבדו", גם אירועים אלה הקב"ה מכוונם. המלחמה שפרצה בין בכורי מצרים ובין אבותיהם איננה סתם התכתשות בין שני גויים, אלא זה "נס גדול" של הקב"ה: הכול ראו אז במוחש כי הקב"ה מנהיג את העולם, וכאשר מגיע הזמן שבני-ישראל צריכים לצאת לחירות, מחלחל הדבר עד המצרים עצמם, והם מתחילים להתכתש ביניהם למען גאולתם של בני-ישראל. העולם מתאים את עצמו דבר זה קשור למהותה של השבת. יום השבת מעיד שהקב"ה ברא את העולם ומנהיג אותו תמיד, אולם הכרה זו היא עניין של אמונה בלבד – אנו מאמינים שהקב"ה ברא את העולם בשישה ימים ושבת ביום השביעי. בשבת הגדול, כאשר בכורי מצרים נלחמו למען מילוי רצונו של הקב"ה – נהפכה הכרה זו למציאות מוחשית, גלויה ונראית בעיניים, ולכן פעל הנס הזה גדולה בשבת. ומכאן יהודי יכול ללמוד הוראה גדולה בעבודת ה': כאשר הוא ממלא את ציווי ה', "משכו וקחו לכם" – "משכו ידכם מעבודה זרה וקחו לכם צאן של מצווה" – הוא גורם שהעולם הגשמי, מצד טבעו-הוא, יתאים את עצמו לרצון ה', ועד ל"נס גדול" של "למכה מצרים בבכוריהם". (התוועדויות תשד"מ כרך ג, עמ' 1460) |
אמרת השבוע רגישות לזולת שנים רבות נהג הרבי מליובאוויטש להתפלל מנחה וערבית בבית-המדרש הקטן, שבו היה מתפלל בעבר חותנו, הרבי הקודם. הוא גם הוסיף לשבת באותו מקום שישב בעבר, ליד דלת הכניסה, ופניו לעבר הקהל. בעת חזרת הש"ץ היה יושב על הספסל ומניח יד על מצחו, בדרך שמסתירה קצת את עיניו. כך היה נוהג שנים רבות, ופתאום הבחינו הנוכחים כי לפעמים הרבי אינו מכסה את עיניו. הם ניסו להבין את פשר הדבר, עד שהצליחו. מתברר שבאותו זמן החל לבוא לתפילות אורח שמחלה או תאונה עיוותה את פניו עיוות מזעזע. קשה היה להביט בו בגלל מראהו הנורא. כשהיה אותו יהודי מגיע לתפילה, היה הרבי נמנע מלהניח את ידו על מצחו, שמא התנועה הזאת תתפרש בעיני האיש אי-רצון של הרבי להביט בו! ביד הלשון הצרעת כעונש "זאת תהיה תורת המצורע" (ויקרא יד,ד). מי שמספר לשון הרע ילקה בצרעת. אל תקרי "המצורע" אלא המוציא (שם) רע. שקשה לשון הרע משפיכות דמים, שכל ההורג אינו הורג אלא נפש אחת, והמספר לשון הרע הורג שלושה – האומרו, המקבלו והאיש שעליו הדברים נאמרים. (מדרש תנחומא) מרובה מידה טובה אם במידה רעה אמרו שלשון הרע הורגת רחמנא ליצלן שלושה, הרי מכיוון ש"מרובה מידה טובה", נמצא שלשון טובה מחיה ארבעה. (אגרות-קודש) לשון מזיקה לשון הרע מזיקה גם לאדם שעליו הדברים מכוונים, אף שהוא לא חטא במאומה. הדיבור עניינו הוצאת דבר ממצב של העלם (מחשבה) למצב של גילוי (דיבור). עצם הדיבור בגנותו של אדם מוציא את הרע שלו מן ההעלם אל הגילוי, ודבר זה כשהוא לעצמו עלול להזיק לו. (לקוטי שיחות) האוויר מלא מדוע אין רואים בימינו מצורעים, וכי אין עוד דיבורי לשון הרע בישראל? עונש זה פסק דווקא משום שלצערנו האוויר מלא לשון הרע במידה מרובה כל-כך, שלו היו האנשים נענשים על כך בצרעת, היינו כולנו מצורעים מכף רגל עד ראש. (אלשיך) לעז על התפילין כאשר היה רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב שומע שיהודי מספר לשון הרע על רעהו, היה ניגש אליו ואומר: יך אינך מתיירא להוציא לעז על התפילין של ריבונו-של-עולם, שכתוב בהן: "ומי כעמך ישראל". לטהר את הלב על כל אחד ואחד מוטלת החובה והמצווה לחזק את רעהו ולתמוך בו. איש-איש יטהר לבבו מכל שמץ מידה לא-טובה, ובעין של חסד ורחמים יביט על זולתו, לדון אותו בכל עת לכף זכות. (הרבי הריי"צ מליובאוויטש) מידה כנגד מידה המצדיק דין שמים על זולתו ואינו מצטער בצערו ומעורר עליו רחמים, מקטרג על עצמו וגורם שיעיינו במעשיו. אך המשתתף בצער חברו ומעורר עליו רחמים, יבוא על שכרו. (כתר שם טוב) להגיע למקומו כאשר אדם דן את חברו ברבים או בליבו בלבד, עליו להיכנס ככל יכולתו לחייו הפנימיים של הנידון, להתחשב במעמדו ומצבו ובכל הסובב אותו, ולהתעמק בסיבות שהביאוהו לחיות כך את חייו. (לקוטי דיבורים) |
|
מעשה שהיה סיבה להמשיך הרב שלמה-חיים ברנשטיין, מזקני ראשי הישיבות בדורנו, מתגורר כיום בבני-ברק. שנים רבות שימש ראש-ישיבה בברזיל, ובתפקידו זה זכה לפגישה שאינה נשכחת מזיכרונו עם הרבי מליובאוויטש. כבן עשר היה כשהתקבל לישיבתו של הגאון רבי שמעון גרינפלד בסעמיהאלי שבהונגריה. המהרש"ג – כך כונה בקיצור – נחשב אחד מגדולי רבני הונגריה. חריף ובקיא בתלמוד ובפסיקה ההלכתית, ובעל שיטה ייחודית בלימוד. כשנתיים (תרפ"ח-תר"צ) קיבל הרב ברנשטיין תורה מפיו ונקשר אליו קשר נפשי עמוק ובל-יינתק. על-אף גילו הצעיר קירבו הגאון אליו מאוד ונהג לעיתים קרובות לחדדו בשאלות תורניות מחוכמות. מאז חלפו יותר משבעים שנה, והרב ברנשטיין עדיין 'חי' את תורת רבו. לצד חיבורים תורניים משלו, עסק הרב ברנשטיין רבות, במרוצת השנים, בהפצת שיטת הלימוד של רבו ובההדרת ספריו. המקרה שלהלן, אשר נוגע אף הוא במקצת לקשר בין הרב ברנשטיין לרבו המהרש"ג, אירע לפני כשלושים וארבע שנים, בשנת תשכ"ט, בחדרו של הרבי מליובאוויטש. סיפר הרב ברנשטיין: שנים שימשתי ראש-ישיבה בברזיל. מצד אחד היה לי סיפוק רב. בחורים צעירים, מבני המקום, זכו להתקרב לעולמה של תורה בעזרתי; מצד אחר, היו לי חילוקי-דעות רבים עם ראשי הקהילה. לטעמם הייתי דתי מדי ולא הסכמתי לפשרות בעניינים שעל-פי ההלכה אין להתפשר בהם. על רקע זה התעוררו לא-אחת חיכוכים ביני ובין הקהילה, והדבר גרם לי חוסר-נחת. ביני לבין עצמי התחבטתי רבות אם לשוב לארץ-ישראל. הפיתוי לכך היה גדול, במיוחד נוכח הצעות, מצד כמה וכמה ישיבות בארץ, לעמוד בראשן. באותו זמן עמדתי לנסוע לניו-יורק כדי להשיא את בני. הרב שבתי אלפרין, שליחו של הרבי מליובאוויטש בברזיל, שהיה מודע להתלבטויותיי בדבר המשך עתידי בברזיל, הציע לי כי כשאהיה בניו-יורק אכנס אל הרבי ואבקש את עצתו בעניין. ואמנם כך עשיתי. בימי שהייתי בניו-יורק באתי אל הרבי ונתקבלתי ל'יחידות'. בשיחתנו שאל אותי הרבי למוצאי. השבתי כי נולדתי בהונגריה. הרבי שאל היכן למדתי, וסיפרתי כי בצעירותי קיבלתי תורה מפי אחד מגדולי רבני הונגריה. לא נקבתי בשמו. "מן-הסתם הרבי לא שמע עליו", הפטרתי. "אם-כן, אדרבה, ודאי כדאי שתספר לי עליו!", הגיב הרבי בחיוך. אמרתי לרבי כי הכול קראו לו "המהרש"ג", ורציתי מיד להוסיף ולספר על אישיותו ועל גדולתו בתורה. ככלות-הכול, הרבי לא נולד או גדל בהונגריה ואין הוא אמור להכיר את אישיה. אך הרבי לא המתין להמשך דבריי ומיד הגיב: "המהרש"ג מציין בספריו את דעת אדמו"ר הזקן (רבי שניאור-זלמן מלאדי), בשולחן-ערוך שלו, שבעים ושבע פעמים!". הייתי בהלם מוחלט. הרבי המשיך ואמר: "כך וכך פעמים (הוא נקב במספר המדויק שאינני זוכרו) מקשה המהרש"ג על דעת האדמו"ר הזקן ומיישב את קושיותיו, וכך וכך פעמים (שוב נקב במספר) נשאר המהרש"ג בקושיה". לשוני כמו דבקה לחיכי. בושה כיסתה את פניי משחשדתי כי הרבי אינו יודע מיהו המהרש"ג. בהמשך השיחה הראה הרבי בקיאות מדהימה בכל הנוגע לעולם הישיבות בהונגריה שלפני המלחמה והעומדים בראשן. בימי חלדי זכיתי להיפגש עם גדולים וגאונים רבים, אך בידע מקיף וגאוני כל-כך לא נוכחתי מעולם. כאמור, באתי אל הרבי בגלל התלבטותי הקשה בדבר המשך שהייתי ותפקידי בברזיל. שטחתי לפני הרבי את שני הצדדים ואת לבטיי: מצד אחד, הסיפוק האישי וההישגים האמיתיים בכל הנוגע להרבצת תורה בתלמידי הישיבה, וכנגד זאת, החיכוכים הקבועים עם ראשי הקהילה על רקע הקפדתי – היתרה מדי, לטעמם – בשאלות של תורה ומצוות. "ומה היית רוצה?", שאל הרבי, "שאתה תעזוב ובמקומך יבוא אדם אחר, שאינו ירא-שמים כמוך, ואיתו יוכלו ראשי הקהילה להסתדר?! הלוא דווקא העובדה שנושאי רוח הפשרות אינם מסתדרים אתך מוכיחה את נחיצותך הגדולה במקום, שבו רק אתה יכול להגן על ערכי היהדות האמיתיים. עליך לחזור לברזיל ולהמשיך בעבודתך הקדושה!". דבריו של הרבי, שנאמרו בפשטות ובהחלטיות של מנהיג אמיתי, נסכו בי עוז וביטחון והסירו מליבי באחת את כל הספקות. כעשר דקות שהיתי בחדרו של הרבי מליובאוויטש. כשיצאתי משם הייתי כולי אפוף התרגשות והתפעלות עצומה ממה שראיתי ושמעתי – הגאונות העצומה מכאן והראייה הכלל-יהודית מכאן. חזרתי לברזיל והוספתי לשמש בתפקידי במרץ ובהצלחה עוד שנים רבות. |
דרכי החסידות יום של זכות תורת החסידות גילתה ועוררה את חשיבותו של יום-ההולדת. יום זה, שבעולם מקובל לציין אותו בעוגות ובמתנות, זוכה בעולמה של החסידות להתייחסות רצינית ביותר ולהדגשת הסגוליות שיש בו. וכך נאמר בקובץ 'היום יום' (י"א בניסן): "ביום ההולדת על האדם להתבודד, להעלות זיכרונותיו ולהתבונן בהם, והצריכים תיקון ותשובה - ישוב ויתקנם". קטע זה לקוח, כנראה, מתוך מכתבו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ (אגרות-קודש שלו כרך ה, עמ' קו): "כאשר הגיעו לשנות זקנה רכשו לעצמם ר' שמעון ורעייתו חלקות... וקבעו לעצמם מנהג שמדי שנה, ביום הולדתו של ר' שמעון... יבקרו את החלקות הללו. יום זה היה עבורם יום של חשבון נפש... רוח רצינית שהחדירה בהם רעיונות והרהורי תשובה". מעלת "יום הלידה" אם יום הולדתו של כל אדם הוא בעל משמעות לגביו, על-אחת-כמה-וכמה שיום הולדתו של צדיק הוא יום-סגולה לכלל ישראל. יש על זה גם כמה וכמה מקורות ברורים המוכיחים את חשיבות יום ההולדת של צדיקים. למשל, במדרש (תנחומא סוף פרשת פקודי) נאמר, שלא הקימו את המשכן מיד כשנגמרה מלאכתו אלא לאחר מכן - "מפני שחשב הקב"ה לערב שמחת המשכן בשמחת היום שנולד בו יצחק אבינו. לפי שבאחד בניסן נולד יצחק, אמר הקב"ה: הריני מערב שמחתכם שמחה בשמחה". מקור מאלף עוד יותר הוא בעניינו של משה רבנו: העובדה כי נולד בז' באדר פעלה את ביטולה של גזרת המן. המן חשב שחודש אדר טוב לביצוע גזרתו, משום שבחודש זה מת משה רבנו, "ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד" (מגילה יג,ב), ו"כדאי הוא יום הלידה שיכפר על המיתה" (רש"י שם). רואים אנו אפוא שיום-הולדתו של משה רבנו הביא זכות והצלה לעם-ישראל כעבור למעלה מאלף שנים. בעולמה של החסידות נהגו לציין את ימי הולדתם של מאורי החסידות. בדורות הראשונים נעשה הדבר בצנעה. כ"ק אדמו"ר הריי"צ מספר (ספר השיחות תש"ג עמ' 40), שאביו, כ"ק אדמו"ר הרש"ב, היה אומר על ח"י באלול - יום הולדתם של הבעש"ט ורבנו הזקן - שזה יום שמחה, עד כדי אמירת 'גוט יום-טוב' [=חג שמח]. אולם הדבר לא היה ידוע לרבים, עד שבא כ"ק אדמו"ר הריי"צ וגילה זאת. מתנות של תורה בדורנו נהגו חסידים לציין את יום הולדתו של הרבי מליובאוויטש, שהוא י"א בניסן. בשנים הראשונות לנשיאותו היה הרבי אומר מאמר חסידות ביום זה, בלי פרסום רב מדי. כשמלאו לרבי שישים שנה, בשנת תשכ"ב, התוועדות בפומבי, ועמד על דברי הגמרא (מועד קטן כח,א), שכאשר מלאו לרב יוסף שישים שנה, ערך "יומא טבא לרבנן". כך גם לקראת שנת השבעים, ולאחר מכן התוועד או השמיע שיחת-קודש כמעט בכל שנה. רבים ביקשו להעניק לרבי מתנות לרגל יום הולדתו. הרבי הבהיר אילו מתנות יסבו לו נחת-רוח: "מכיוון שיש כאלה שמתכוננים בנוגע ליום-ההולדת וכו', וחושבים במה לבטא זאת, אם בעניין של צדקה או תורה וכו' - הרי כאן המקום להעיר ולהאיר, שראשית לכול יש לקשר זאת בעניין של תורה... למרות שעל מתנה לא שייך להציג תנאים, אך כשהמדובר במתנה שצריכה לגרום נחת-רוח, צריך לומר, שבין אם מתכוונים לעשות צדקה באופן מסויים או פעולות טובות ומעשים טובים באופן אחר - הרי נכון ורצוי וטוב... שאצל כל אחד תהיה הוספה בלימוד התורה - הן בנגלה הן בחסידות". |
|
חיים יהודיים משפט עמוק וחכם" ששינה חיי שניים
"זה היה בדיוק לפני שנה, בערב חג-הפסח. הרב אליהו שדמי, שליח חב"ד ברעננה, היה עסוק עד מעל לראשו בהכנות לחג ובעיקר לסדר הציבורי הגדול שהיה אמור להיערך בערב. באותו בוקר שוחח עם אחד המוזמנים לסדר, אליעזר חצרוני (46), תושב העיר, וזה דרש במפתיע להיפגש עמו לשיחה. "אני חייב לפגוש אותך", ביקש בקול נרגש. מספר הרב שדמי: "ערב חג וידיי מלאות עבודה, אך חשתי בנימת הדחיפות שבקולו וקבענו להיפגש. אליעזר בא לפגישה, אוחז בידיים רועדות את גיליון 'שיחת השבוע' שחילקנו בעיר באותו שבוע. המדור 'אמרת השבוע' היה מוקף בעיגול, וכן תמונתו של הרבי שהתנוססה בשער הגיליון" (גיליון חגיגי, לרגל שנת המאה להולדת הרבי). אמרה בגיליון שם, באותו גיליון, הובא הסיפור הזה: "הוא היה מנהל מחלקת מחשבים בשוק האירופי המשותף, כשהתחיל להתקרב ליהדות באמצעות בית-חב"ד באנטוורפן, בלגיה. בשלב מסויים התוודה, כי יש דבר שמכביד עליו מאוד – הוא קשור עם צעירה לא-יהודייה ומתקשה להיפרד ממנה. שליח חב"ד, הרב שבתי סלבטיצקי, יעץ לו לנסוע לרבי מליובאוויטש ולבקש את עצתו. "הבחור הגיע אל הרבי לחלוקת שטרות הדולר ל'שליחות-מצווה', ביום ראשון. כשהגיע תורו, הטה ראשו אל הרבי ותינה לפניו את מצוקתו. הגיב הרבי: 'אני מקנא בך'. בעודו עומד המום, הסביר הרבי: 'הניסיונות שמוצבים לפני האדם הם בבחינת סולמות, שבאמצעותם אפשר לעלות למעלה. לי מעולם לא ניתן סולם כזה, שנתן לך הקב"ה. על-ידי העמידה בניסיון, אתה יכול להגיע לגבהים עצומים'. המילים הללו נתנו בו כוח להחליט את ההחלטה הנכונה ולעלות בסולם". הסיפור נתן כוח ממשיך הרב שדמי: "אליעזר סיפר לי את סיפור חייו שדמה בקווים כלליים לסיפורו של איש המחשבים מאנטוורפן. לאחרונה, כך הוסיף בדמעות, החל לחזור לשורשיו. הוא החל להשתתף בשיעורי תורה ולקיים חלק מהמצוות. תוך כדי לימודי היהדות נעשה מודע לחומרה שבה רואה התורה חיים כאלה, אולם עד כה לא הצליח לגייס מתוכו את הכוחות הנפשיים הדרושים לניתוק הקשר האסור. "הסיפור הזה, אמר בעיניים לחות, והצביע על הקטע שהקיף בעיגול, העניק לו תעצומות-נפש ועכשיו הוא נחוש בדעתו לעשות את הצעד הנכון". בכי ושמחה בערבוביה מספר אליעזר: "ישבתי בשבת בבית ועיינתי לי ברוגע ב'שיחת השבוע' שקיבלתי יום קודם לכן. הגעתי לסיפור שכותרתו 'לעלות בסולם'. פתאום הרגשתי כמו קרן-לייזר נשלחת אליי ממרחקים ונוגעת במעמקי נפשי. התחלתי לבכות ולשמוח בעת ובעונה אחת. אמרתי לעצמי: זהו! בדיוק לדבר הזה חיכיתי – לכוח רב-עוצמה שיבוא וישלוף אותי מתוך המערבולת שלתוכה נקלעתי. המשפט העמוק והחכם של הרבי, שהצליח לשנות באחת את השקפת-עולמו של איש המחשבים הבלגי, נגע גם בי". אליעזר קיבל מהרב שדמי חיזוק ועידוד להחלטתו. בפסח הסב לשולחן ה'סדר' בביתו של הרב שדמי. לאחר החג עשה סדר בחייו, ומאז הוא מטפס ועולה בסולם. |
פינת ההלכה והמנהג שיעור זמן מאת הרב יוסף גינזבורג רב אזורי עומר שאלה: בתוך כמה זמן צריך לסיים את אכילת המצה והמרור ואת שתיית כל כוס מארבע הכוסות? תשובה: לכל אכילה שבתורה (הן של מצווה, הן של איסור והן של רשות, לברכה אחרונה) ששיעורה 'כזית', נקבע שיעור-זמן מינימלי מתחילת האכילה עד סופה - "בכדי אכילת פרס" (שיעור שנקבע לאכילת חצי כיכר לחם בזמן חז"ל, שהוא שלוש או ארבע פעמים 'כביצה'). אם שהה אדם באכילתו יותר מזמן זה, ביטל את חשיבות האכילה, והרי זה כאוכל חצי 'כזית' היום וחצי 'כזית' למחר. ואלו מצוות האכילה בליל הסדר: 1) 'כזית' (מן התורה, ולכתחילה שניים) מצה. 2) 'כזית' מרור. 3) כורך – 'כזית' מצה עם 'כזית' מרור. 4) 'כזית' (ועדיף שניים) אפיקומן. לכתחילה יש לאכול כל 'כזית' תוך פחות מ-3 דקות (ויש מחמירים ב-2 דקות), ובדיעבד עד 7 דקות (ויש מקילים עד 9 דקות). מי שאכל בזמן ארוך יותר, צריך לאכול שוב את המצה או את המרור. במצה, וכמובן – באפיקומן, אם אכל 'כזית' אחד תוך הזמן, אינו צריך לאכול שוב. שתייה – ארבע כוסות: לכתחילה צריך לשתות בכל כוס לפחות "רוב רביעית" (לפי 'שיעורי תורה': 44 סמ"ק) בבת-אחת ולא בפעמיים, אך בדיעבד אפילו אם הפסיק כמה פעמים באמצע – יצא ידי חובתו, בתנאי שלא ישהה ביניהן "כדי שתיית רביעית" (לפי הנ"ל: כדי שתיית 86 סמ"ק בפעמיים). בכוס ראשונה ושנייה, אם שהה יותר משיעור זה – יחזור וישתה אותן כדין. אבל בכוס שלישית ורביעית, שאם ישתה אותן שוב ייראה כאילו הוא מוסיף על מניין הכוסות שתיקנו חז"ל, לא יחזור וישתה אלא אם-כן שהה מתחילת השתייה עד סופה יותר מ"כדי אכילת פרס". מקורות: פסחים קיד,ב. רש"י ברכות לז,ב. שו"ע או"ח סי' תעב ס"ט וסי' תעה ס"ו, ונו"כ. שו"ע אדמו"ר הזקן סי' תעב ס"כ וסי' תע"ה ס"ח. שו"ת יחוה דעת ח"א סי' יז. מדות ושיעורי תורה ס"ח-טו, וש"נ. ספר המנהגים-חב"ד עמ' 45. קובץ 'יגדיל תורה' ברוקלין נ.י. חוברת סה סי' סד. |
|
בית חב"ד | חדר עיון | חדר ילדים | חדר חדשות | בית דפוס | מודיעין | מפתח עניינים
(c) כל הזכויות שמורות |
ביום ראשון
הקרוב ימלאו מאת ואחת שנים להולדתו של הרבי מליובאוויטש (תרס"ב–תשס"ג). ביום
זה ירדה לעולם נשמתו הגדולה, שהאירה את חייהם של מיליוני יהודים ברחבי תבל,
ומוסיפה ללכת כלפיד אש לפני המחנה.
