שיחת השבוע - הגיליון השבועי לכל יהודי

הגיליון השבועי לכל יהודי. מס' 850, ערב  חג הפסח, י"ד בניסן תשס"ג (16.4.2003)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר) ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

קובץ גרפי בפורמט PDF

לדף ההורדות

גליונות קודמים

עמוד 1

עמדה שבועית

 "והקב"ה מצילנו מידם"

כולנו נשמנו לרווחה נוכח התמונות והידיעות על התמוטטות שלטון הרשע של הצורר הבגדאדי, אך האומנם יודעים אנו להעריך את גודל הנס?

בחג-הפסח אנחנו מודים לקב"ה על הניסים והנפלאות שעשה לאבותינו במצרים, אך באותה נשימה מזכירים גם את ההשגחה שהקב"ה משגיח עלינו בכל דור ודור: "שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקב"ה מצילנו מידם".

השנה, כשנאמר קטע זה בהגדה, יקבלו הדברים משמעות אקטואלית מיוחדת ומרגשת. הנה כי-כן, לקראת חג-הפסח נפטרנו משלטון הרשע של הצורר העיראקי, שאיים עלינו איום חמור ומדאיג, וכל זאת בלי שנצטרך לנקוף אפילו אצבע קטנה. לא לשווא טוענים שונאי ישראל כי כל המלחמה בעיראק היא מזימה יהודית – הם כנראה חשים את תכליתה האלוקית של מלחמה זו, כדברי חז"ל "בניי, אל תתייראו... כל מה שעשיתי, לא עשיתי אלא בשבילכם".

מדינה יחידה בעולם

ניסים רבים הקב"ה עושה עמנו. יש הנסתרים לגמרי מעינינו, בבחינת "אין בעל-הנס מכיר בניסו", אולם גם בניסים הגלויים נדרשת התבוננות והכרה במשמעות הנס. כולנו נשמנו לרווחה נוכח התמונות והידיעות על התמוטטות שלטון הרשע של הצורר הבגדאדי, אך האומנם יודעים אנו להעריך את גודל הנס?

 אנחנו המדינה האחת והיחידה בעולם שחילקה לכל אזרחיה ערכות-מגן להתגוננות מפני נשק כימי. פעמיים בתריסר השנים האחרונות הורו לנו כוחות הביטחון להכין בכל בית חדר אטום. אלפי אנשי-ביטחון ומיליוני דולרים גויסו לצורך ההיערכות מפני הסכנה החמורה. בשבועות האחרונים נהפכו המסכות והניילונים מקור לבדיחות, אבל חשוב לזכור את האיום שכנגדו הוכנו כל האמצעים הללו.

 היערכות חסרת-תקדים זו באה נוכח סכנה שכמותה לא ריחפה על שום מדינה אחרת על-פני תבל, סכנה שבאה מכיוון אחד ועיקרי – עיראק. הצורר הזה כבר הוכיח את יכולתו לטבוח רבבות בני-אדם בנשק השמדה המוני, והוא הלהיב את חלומותיהם של שונאי ישראל במדינות ערב באיומיו להשמיד (היה-לא-תהיה) את המדינה היהודית. לשם מטרה זו עצמה חתר להשיג נשק גרעיני, ולו היה הדבר תלוי בו, זו הייתה רק שאלה של זמן ושל עיתוי לביצוע מזימתו.

והנה, הקב"ה מסובב את האירועים בדרך פלאית כל-כך, שארה"ב וכמה מבעלות-בריתה קמו להעביר את שלטון הרשע הזה מעל פני האדמה. הללו התעמתו עם מרבית מדינות העולם, היו נכונות לספוג ביקורת נוקבת והפגנות סוערות, ולא זזו מנחישותן להיכנס למלחמה קשה, בכוחות אדירים, לתוך-תוכי עיראק, כדי לחסל עד תום את משטרו של הצורר. על זה נאמר "לב מלכים ושרים ביד ה'".

כשנאמר בליל-הסדר את פרקי ההלל, ראוי שנחשוב גם על הצורך להודות ולהלל על נס כביר וגדול זה. וייתכן מאוד שגם אם נתבונן במשמעות הנס, עדיין נישאר בבחינת "אין אנו מספיקים להודות לך ה'... על אחת מאלף אלפי-אלפים וריבי-רבבות פעמים, הטובות ניסים ונפלאות שעשית עמנו".

היום שאחרי

רבים כבר עוסקים ב'יום שאחרי'. אירועי השנים האחרונות הוכיחו שהניסיון לצפות את מהלך האירועים כמוהו כהימור על מזג-האוויר בשנה הבאה. מאז התמוטטות ברית-המועצות הננו עדים לשרשרת אירועים מפתיעים ובלתי-צפויים, שמתחוללים בקצב מסחרר ומשאירים את כל המומחים והפרשנים פעורי-פה.

יש סבורים שאחרי הניצחון המפתיע בעיראק יופעל עיקר הלחץ על ישראל. מותר לפקפק בהנחה זו. דווקא המלחמה הזאת אמורה לעורר הבנה טובה יותר למאבק שלנו נגד גורמי הטרור. ובכלל, אם "כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם", למה לנו לחשוש? להפך, עלינו לצפות ל'יום שאחרי', כהמשך דברי המדרש – "הגיע זמן גאולתכם".

חג שמח!

בציפייה לגאולה

 "כשם שבגלות מצרים בא הקב"ה בעצמו להוציא את כנסת-ישראל שהייתה שם... כך עתיד הקב"ה לעשות בסוף גלות אדום, שיבוא הוא להקים את השכינה ולנערה מעפרה".

(זוהר פרשת תצא)

יש חדש

ערוכים לחג

בתי-חב"ד ברחבי הארץ חילקו לקראת חג-הפסח רבבות חבילות מזון - מצות, יין ומצרכי מזון בסיסיים – למשפחות נזקקות. השנה מתקיימים כמאה וחמישים סדרים ציבוריים, שאליהם נרשמו כעשרים וחמישה אלף איש, מכל שכבות הציבור, המבקשים לחגוג את ליל-הסדר בצוותא, באווירה שמחה ומאחדת.

עושים סדר בעולם

כמיטב המסורת של השנים האחרונות, גם השנה עורכים שליחי חב"ד סדרים ציבוריים לתרמילאים הישראלים. סדרים רבי-משתתפים יהיו בנפאל, בתאילנד, למרגלות ההימליה, בסין, ביפן, בהונג-קונג, בסינגפור, בפיליפינים, בקפריסין, בפרו, באוסטרליה ובמקומות נידחים נוספים.

בפסח שמחים בחברון

המוני בית-ישראל יעלו לחברון בימי חול-המועד פסח. ביום ראשון ושני תהיה מערת המכפלה כולה פתוחה כל היום, ויהיו אירועים עם מיטב אמני הזמר החסידי. את כל האירועים, הדרכים והסיורים מאבטחים כוחות הביטחון. טל' 1-800-400-456.

תרופות כשרות

מי שנזקק לתרופות בימי הפסח, יכול להיעזר בחוברות התרופות הכשרות לפסח שיצאו-לאור מטעם שירותי הבריאות. את רשימת התרופות אישרו ועדת רבנים מיוחדת ונציגי גופי הכשרות. רצוי להציג חוברת כזאת לפני הרופאים כדי שיבחרו תרופות כשרות לפסח.



 

עמוד 2  (לתחילת הגיליון)

שולחן שבת

מעובד על פי שיחותיו של הרבי מליובאוויטש, על-ידי צ' לבנוני

 לא להחמיץ את השעה

אחד הפרטים החשובים בסיפור יציאת מצרים הוא, שהגאולה הייתה "בעצם היום הזה". חז"ל מסבירים, שבאותו רגע שהגיע הקץ יצאו בני-ישראל ממצרים, ולא עיכבן המקום אפילו "כהרף-עין". נוסף על כך נאמר, שלו היו בני-ישראל מחמיצים את רגע הגאולה, היו מאבדים אותה לגמרי.

דבר זה אינו מובן כלל: הרי שלב זה כבר היה לאחר עשר המכות, שגרמו למצרים להאיץ בבני-ישראל לצאת ממצרים – במה אפוא היה הכרח לצאת לגאולה דווקא באותו 'הרף-עין', שאילו היו מאחרים בו היו מחמיצים את כל הגאולה?

שמא יהודים יתחרטו

אלא שהסכנה בהתמהמהות אינה מחשש שהמצרים יתחרטו, אלא בגלל הדאגה שמא בקרב היהודים יימצאו מי שיתחרטו ולא יחפצו לעזוב את החיים המוכרים במצרים וללכת למדבר כדי לקבל את התורה. לכן כאשר הגיע הקץ, אותו רגע המתאים ליציאה מטומאת מצרים, היה אסור להחמיצו ולא להתעכב אפילו כהרף-עין.

מכאן עלינו ללמוד הוראה נצחית: כל אחד ואחת מעם-ישראל מצווים 'לצאת ממצרים'. זה השחרור של הנפש משעבוד הגוף, הנטיות הגשמיות וההרגלים האישיים, וגם ההיחלצות מכבלי הסביבה החומרית. שחרור זה בא על-ידי ההקשבה לקריאה האלוקית: "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים... והייתי לכם לאלוקים".

שעת-כושר ציבורית

קריאה זו נצחית. יציאת מצרים חייבת להתחולל בכל יום ויום. כל יום הוא זמן "הקץ", שעת-הכושר להיענות לאותה קריאה. אך יש מי שמתמהמהים ודוחים את שעת-הכושר לימים הנוראים או לשבתות ולחגים. וגם מי שבמקרה הטוב מזכירים את יציאת מצרים בכל יום, בעת התפילה, הם מצמצמים אותה לזמן התפילה בלבד, ומחמיצים את שעת-הכושר בשאר שעות היום.

גם בחיי הכלל יש שעת-כושר ליציאה מ'מצרים', ומובן שחשיבותה גדולה פי כמה וכמה. שעת-הכושר הבלתי-רגילה המתדפקת על דלתנו היא תנועת התעוררות חזקה לשוב למקורות האמיתיים של עם-ישראל. התעוררות זו מתחוללת בחוגים רחבים, ובמיוחד בקרב בני-הנוער. הם מוכנים לשמוע את האמת, ואפילו אם עדיין אינם מוכנים לקבל עליהם את עול המצוות ולעשות בבת-אחת תפנית חדה באורח-חייהם, עם זה הם בשלים לשמוע את האמת הטהורה, את היהדות האמיתית, ללא כל פשרות.

להשמיע קול אמיתי

הניסיון הוכיח, שכאשר הצעירים שומעים את קול היהדות האמיתית, ללא פשרות הם נמשכים אליה, ורבים מהם מתחילים להשתית את חייהם על אדני התורה והמצוות, בהחלטיות ומתוך התלהבות. אולם אף שהתעוררות זו כבר קיימת כמה שנים עדיין לא ניצלו את שעת-הכושר במידה הראויה.

מכאן החשיבות שלא להתעכב אפילו "כהרף-עין". יש לנצל במידה המירבית את שעת-הכושר, לסייע ליהודים נוספים להשתחרר מכל השעבודים, ובעיקר מהרעיון של "נהיה ככל הגויים". וכך תתקיים ההבטחה: "ישראל עושים תשובה ומיד הם נגאלים" בגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו.

(אגרות קודש כרך כב, עמ' תלב)

אמרת השבוע

גדול השלום

פעם אחת, בערב פסח, באו גבאי-צדקה לביתו של בעל 'אוהב ישראל' מאפטה וביקשו מצות בעבור עניים. הרבנית הייתה טרודה בהכנות לחג והורתה לבני-הבית לתת לעניים מהמצות שבחדר הרבי. היו שם מצות פשוטות, אך גם המצות המיוחדות שאפה הרבי בערב פסח, ובטעות נמסרו לגבאים.

כשגילתה הרבנית את אשר נעשה, נבהלה ונזדעזעה, אך החליטה להעלים את הדבר, ובליל-הסדר הגישה לצדיק מצות פשוטות.

לאחר החג בא אל הרבי יהודי וביקש להתגרש מאשתו. "איני יכול עוד", טען, "היא הכשילה אותי באכילת 'שרויה' (=מצה שרויה)".

קרא הצדיק לרבנית וביקש ממנהה לספר מה אירע למצותיו. בראש מורכן סיפרה מה עשתה. אמר הצדיק: "ראה-נא, אני אכלתי מצות פשוטות בליל-הסדר ולא אמרתי דבר למען שלום-בית, ואתה רוצה לגרש את אשתך בשביל 'שרויה'?!". 

מן המעיין

 חג-הפסח

 הכול בסדר

ליל פסח נקרא גם ליל הסדר, לרמז שכל האירועים שאירעו לעם-ישראל, מזמן יציאת מצרים שבו נהיו לעם ועד היום הזה, אין בהם שום דבר מקרי, אלא הכול מתרחש על-פי סדר והכוונה.

(המהר"ל)

לאן המים מגיעים

החמץ והמצה שניהם זקוקים למים, כי בלעדיהם לא תתקבל עיסה, אלא שעל עיסה אחת המים פועלים שתהיה חמץ, ואילו על השנייה הם פועלים שתיעשה מצה. כך גם ברוחניות, המים רומזים על ההבנה וההשגה, אלא שפעמים ההשגה עושה את האדם המשיג גס-רוח, ופעמים היא עושה אותו עניו וצנוע, אדם שיש בו ביטול.

(אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש)

 בזכות החסד

"כל דכפין ייתי ויכול… השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל" (מתוך ההגדה). הדרך לגאולה היא הצדקה, הרחמנות, העזרה הנאמנה של יהודי אחד לרעהו, כדברי הכתוב: "ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה".

(שמחת הרגל)

 שתי בקשות

"השתא הכא, לשנה הבאה בארעא דישראל; השתא עבדי, לשנה הבאה בני-חורין" (מתוך ההגדה). שתי בקשות אנו מבקשים כאן: ראשית, שבשנה הבאה נזכה להיות בארץ-ישראל, והאחרת, שבשנה הבאה כבר נהיה משוחררים ועצמאיים. אלה שתי בקשות נפרדות, שכן אפשר להיות בארץ-ישראל ועדיין לא להיות בן-חורין.

(בית דוד)

 שיהיה 'משהו'

בבדיקת חמץ עלינו לחפש אפילו 'משהו' חמץ. ללמדנו שאף בענייני קדושה, צריך כל אחד ואחד לשאוף שיהיה לו לכל הפחות 'משהו' - ללמוד משהו, להשיג משהו, להגיע למשהו במידות, משהו בעבודה בפועל; ובלבד שתמיד יהיה לו 'משהו' של קדושה.

(ספר השיחות ת"ש)

 מקום החמץ

פעם אחת, כאשר יצא רבי ישראל מוויז'ניץ עם שמשו לבדיקת חמץ, עצר לפתע, פתח את מעילו, חשף את חזהו ואמר: דע, עיקר החמץ הוא החמץ שבלב, בדיוק כאן.

ללעוס מרור

את המרור מצווים אנו לא לבלוע אלא לאכול, אכילה הבאה על-ידי לעיסה. המשמעות הרעיונית היא, שאדם צריך להתבונן ולהעמיק עד כדי 'לעיסה' בדברים הלא-טובים שבו, ב'מרור' שבו, עד שבכה-יבכה במר-נפשו על מעמדו ומצבו הרוחני.

(ספר השיחות תש"א)

 ביטחון אמיתי

המשמעות של קרבן פסח לדורות היא, שעל היהודי להאמין בהשגחה פרטית, גם כאשר עומדים חלילה במצבים הקשים ביותר, צריך שיהיה ביטחון אמיתי בה', שהוא יתברך שומר ישראל, כדברי הכתוב: "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל", כי ההנהגה של הקב"ה עם ישראל היא למעלה מהטבע.

(ספר המאמרים יידיש)



 

עמוד 3  (לתחילת הגיליון)

מעשה שהיה

 מפסח עד פסח

אווירה שפופה שרתה באותה שנה (תשי"א) בליל-הסדר, בבית משפחת קובלנוב, ברחוב מקלינא 40, בטבורה של לנינגרד. הימים ימי סטאלין העריץ. המצוד אחר יהודים שומרי תורה ומצוות, וחסידים בפרט, התנהל במלוא עוזו. אין פלא אפוא כי לאחר שהמשפחה נכשלה בניסיונה לחצות את גבול רוסיה-פולין (כפי שעשו בהצלחה יהודים רבים), דרך לבוב, התהדקה טבעת החנק סביבה.

כחמישה חודשים קודם-לכן, בשבת פרשת נח, הופיעו שוטרי הק-ג-ב בבית המשפחה ואסרו את ראשה, ר' אליעזר. חודשיים לאחר מכן, בראשית חודש שבט, לקחו גם את הבת, חיה, אשר הניחה בעל צעיר ותינוק כבן שנה וחצי. שבועיים לאחר מכן אסרו גם את האם, עלקא. השלושה נכלאו בבית-הסוהר האימתני 'שפולרקי'.

סביב שולחן הסדר הסבו עתה הבן הבכור, מענדל ואשתו, הבנות ליבה ושטרנה והבן קרפיל. על השולחן היו מצות, יין, עוף וביצים. המסובים קראו את ההגדה בעגמימות. דיברו על גזרות פרעה וסיפרו ביציאת מצרים – וקיוו שהדברים ישובו ויתרחשו גם אצלם.

הסדר נסתיים, בני-הבית עלו על יצועם, ולפתע נשמעו דפיקות עזות על הדלת. רק שוטרי הק-ג-ב נהגו לדפוק כך על דלתות בשעות לילה מאוחרות. הם נטלו עמם את קרפיל. כהוריו ואחותו מצא גם הוא את עצמו מושלך לתא צר ואפל ב'שפולרקי'.

בהמשך הלילה שבו ציידי הק-ג-ב לבית המשפחה ולקחו גם את שתי האחיות, ליבה ושטרנה. האח מענדל ניצל, בינתיים, משום שהלך קודם לכן לביתו. אך לא לזמן רב. בל"ג בעומר נכנסו לביתו שני אנשים. לאחר שווידאו את שמו ושם משפחתו, אסרו גם אותו. כך נכלאה כל משפחת קובלנוב בבית-הכלא הנורא.

הם ישבו בתאים נפרדים, בלי לראות זה את זה, עד סוף אותה שנה. אז נמסרו להם גזרי-דינם: האב, ר' אליעזר, נדון לעשר שנים של עבודת-פרך. כל האחרים נידונו לשמונה שנים. כולם הואשמו בסעיף 58 בחוק העוסק ב"בגידה במולדת", ובסעיפי אישום נוספים.

אחר-כך החלו בני-המשפחה להתגלגל, כל אחד בנפרד, בין בתי-כלא ומחנות-עבודה בסיביר. קרפיל נשלח למכרה פחם בוורקוטה. שתים-עשרה שעות ביממה נמשכה העבודה הקשה והמסוכנת. מדי יום ביומו אירע באחד המכרות פיצוץ גז ואסירים נהרגו. בחוץ שרר קור עז של ארבעים עד חמישים מעלות מינוס.

אך כעבור זמן האיר לו המזל פנים. בעת שנאסר למד קרפיל רפואה. אף שעדיין לא השלים את לימודיו ומעולם לא שימש רופא, החליטה הנהלת המחנה לשלבו במערך הרפואי של האסירים.

זה היה בערב פסח תשי"ב, כשנה לאחר שנאסר. קרפיל ניגש לטפל בחולה. "דו רעדסט אידיש?" (=אתה מדבר יידיש?), לחש לו החולה. קרפיל השיב בחיוב. כך ידעו זה על יהדותו של זה. שם-משפחתו של החולה היה וכסלר.

"אתה יודע שבעוד כמה ימים פסח", פלט. "כן", ענה קרפיל בעצב ונזכר בבני-משפחתו ובמאורעות ליל-הסדר שעבר. וכסלר שמר בכיסו חתיכת מצה. הוא נתן לקרפיל חתיכה קטנה ממנה. "גם אם תיתפס, אל תגלה ממי קיבלת אותה!", הזהיר החולה את קרפיל.

בלילה הסתגר קרפיל בחדרו, הניח את שברי המצה על השולחן וכשהדמעות זולגות מעיניו אמר את נוסח ההגדה. בהגיעו ל"מוציא מצה" בירך בכוונה רבה את הברכות ואכל את המצה. זה היה הפסח הראשון שלו כאסיר.

מוורקוטה הועבר קרפיל למחנה סיידה ומשם למחנה פוטמה. גם שם הוסיף לשמש רופא. הוא התמסר לטיפול באסירים ובמיוחד ביהודים שבהם.

בניסן תשט"ז הועבר למחנה פוטמה, כארבע-מאות וחמישים ק"מ ממוסקווה. התנאים במחנה זה היו טובים יותר. למעשה, מאז מות סטאלין (בשנת תשי"ג) הוקלו תנאי האסירים הפוליטיים. היו לו לקרפיל תפוחי-אדמה וסיר אלומיניום פרטי. בחדרו היה תנור עצים והוא ליבן אבן באש והכשיר את הסיר לפסח.

היה ברור לו כי גם השנה, כבארבע השנים שעברו, ייזהר ולו מה מאכילת חמץ. קרפיל חילק את המזון שהיה ברשותו לכל ימי הפסח, אולם המזון הדל והעבודה הקשה החלישוהו מאוד והוא היה חיוור ותשוש.

בחג האחרון של פסח נקרא לפתע ללשכת המנהלת הרפואית של המחנה, שהכול רעדו מפניה. "אתה נראה חולה", אמרה, "מחר תיסע לבית-החולים המרכזי, להיבדק". קרפיל חשש כי אשפוז פירושו אבדן משרתו. נותרו לו עוד שלוש שנים להשלמת עונשו, והוא חשש לחזור לעבודות פרך.

"האם איני מסור לעבודתי?", שאל בהיסוס, "האם מישהו התלונן עליי?". הרופאה נקשה בעצבנות בעט שבידה. "רצוני לגלות לך סוד", אמרה כעבור רגע. "נודע לי כי בעוד חודשיים תבקר במחנה ועדה ותבחן את תיקיהם האישיים של האסירים. אני מבקשת ממך להחזיק מעמד עוד חודשיים, ואז, כשתעמוד לפניהם, תביע חרטה על מעשיך ותשוחרר". דבריה נאמרו בנימה אנושית, לא אופיינית לה. קרפיל לא ידע את נפשו מהתרגשות.

ואמנם כעבור חודשיים שוחרר קרפיל. בשורת השחרור באה לו בחג החירות, והוא היה בטוח כי זכה לזה בזכות הקפדתו על אי-אכילת חמץ. כשהגיע לביתו פגש שוב את כל בני-משפחתו. לכולם קרה הנס והם שוחררו לפני תום תקופת המאסר שנגזרה להם.

דרכי החסידות

שאינו יודע לשאול

בליל-הסדר, כשהיו אדמו"רי החסידות מגיעים ל"ארבעה בנים", היו מפרשים את עניין הבנים על-פי החסידות. הביאורים הללו מביאים לידי ביטוי את המבט המיוחד של תורת החסידות על כל יהודי, יהיה מי שיהיה.

הרבי מליובאוויטש מזכיר (לקוטי שיחות כרך א, עמ' 250) שהחכם והרשע סמוכים זה לזה. הדבר נועד להעביר מסר הן לחכם והן לרשע. לרשע אומרים: אל תתייאש. מן השמים יזמנו לך חכם שיחזירך למוטב. לחכם אומרים: אסור לך לומר שאין אתה רוצה קשר עם הרשע וכי מצידך "יאבד ברשעו". כל ישראל ערבים זה לזה, ועליך להשתדל להחזיר את הרשע לדרך הישר. ועוד דבר צריך החכם לזכור, שאין הוא מחוסן מפני הרע וכי ה'רשע' עומד סמוך מאוד אליו, כפי שנאמר "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו", ולכן עליו להתפלל ולבקש רחמים שיוכל להתגבר על ה'רשע' שבקרבו.

התם צריך להיזהר

בימי כ"ק אדמו"ר הרש"ב הייתה נטושה במלוא עוזה מלחמתם של ה'משכילים' נגד היהדות המקורית, ומגמותיהם הסבו לרבי צער רב. בשנים הללו, כשהיה מגיע בליל-הסדר ל'חכם', היה מדבר נגד ה'משכילים', ואף-על-פי-כן אמר: "ייתמו חטאים ולא חוטאים" (ספר השיחות תש"ב עמ' 88).

פעם אחת אמר: החכם עומד בשכנות לרשע, אוי לרשע ואוי לשכנו. שאלו אותו: הרי גם התם שכן לרשע? השיב הרבי: אכן, על התם להיזהר מלהתווכח עם הרשע (ספר השיחות תש"ב עמ' 88). הרבי שיבח דווקא את ה'שאינו יודע לשאול', שכן הוא מקבל את הדברים בתמימות ובפשטות, עד שאין לו שום שאלות (ספר השיחות תרצ"ו עמ' 262).

כ"ק אדמו"ר הריי"צ אמר (ספר השיחות תש"ג עמ' 74): "לפני כל בן נאמר 'אחד' - 'אחד חכם, אחד רשע וכו''. אצל כל בן מצוי ה'אחד', גם אצל הרשע. שכן לכל יהודי יש נפש אלוקית, חלק א-לוה ממעל ממש".

בכתבי האריז"ל נאמר, שארבעת הבנים הם כנגד ארבע הכוסות. לפי זה, הכוס השנייה, שעליה אומרים את עיקר ההגדה, היא כנגד הרשע. והטעם לכך: גאולת מצרים לא הייתה מושלמת, שהרי 'יש אחריה גלות', ותכלית גאולה זו להגיע לגאולה העתידה, שאין אחריה גלות. ומאחר שתנאי עיקרי לגאולה העתידה הוא - אחדות, ולכן אמירת עיקר ההגדה, כלומר, עיקר המאמץ, היא היכן שעבודת האחדות קשה ביותר. כלומר, על הכוס השנייה, שכנגד הרשע (לקוטי שיחות כרך א, עמ' 248).

נגע הבורות

הרבי מליובאוויטש מפרש, שהבן 'שאינו יודע לשאול' מייצג יהודי שחש אדישות גמורה כלפי היהדות. הוא איננו חסר בינה. להפך, הוא נבון ופיקח. אך בכל הקשור ליהדות 'אינו יודע לשאול' - אין בו רצון לשאול, לחקור ולהתעמק. מבחינה מסויימת גרוע בן זה אפילו מהרשע (ולכן הוא נמנה אחרון). הרשע לפחות מתעניין ביהדות, שואל ומקשה, ויש סיכוי שבסופו של דבר ישתכנע מהתשובות ויחזור למוטב; אך מי שאדיש לגמרי לקיום המצוות - קשה יותר להגיע אליו ולתקנו.

פירוש שונה במקצת: ה'שאינו יודע לשאול' הוא אחרון הבנים, ואפילו הרשע קודם לו. שכן לרשע לא חסרה ידיעה בתורה, הוא יודע הכול, הוא קיים מצוות ולמד תורה, ובן-רגע ביכולתו לעשות תשובה ולהיות צדיק גמור. לא-כן ה'שאינו יודע לשאול', שגם אחרי שיעשה תשובה, עליו להתחיל ללמוד, עד שידע להיות צדיק גמור. בימינו אין רשעים. גם מי שאינו שומר מצוות הוא בבחינת 'תינוק שנשבה', שלא הכיר יהדות אמיתית. ואולם 'שאינו יודע לשאול' - יש ויש. הבעיה הראשונה שיש להתמודד עמה היא אפוא נגע הבורות ועם-הארצות, שהוא הגרוע מכול (מוצאי ש"ק פרשת צו תשמ"ג). 



 

עמוד 4  (לתחילת הגיליון)

חיים יהודיים

אין הגדה? – כותבים אותה בכתב-יד

אורי דה-פאו על רקע
ההגדה שכתב סבו בשואה

בכל שנה, בליל-הסדר, נוהגים האחים אהרון דה-פאו משערי-תקווה ומיכאל דה-פאו מטירת-יהודה לספר לילדיהם ולנכדיהם את סיפורה המיוחד של ההגדה שכתב וגם ניקד אביהם, אורי דה-פאו, בערב חג-הפסח תש"ה. זה היה לקראת סוף מלחמת-העולם, במחנה-המעבר וורצאך שבדרום גרמניה, לאחר כשנה במחנה-הריכוז ברגן-בלזן. ההגדה המקורית בידי מיכאל, אך העתקים שלה מחזקים גם שאר בני-המשפחה.

משפחת דה-פאו עלתה ארצה מהולנד לפני חמישים ושתיים שנים. בשנת תשכ"ז נפטר האב אורי. הוא הניח את רעייתו רות (לאורך ימים ושנים טובות) ושני בניו. עם הנכדים והנינים יש כעת במשפחת דה-פאו כשלושים נפש.

בחזרה לגרמניה

עד המלחמה היה אורי מנהל-חשבונות בבורסת היהלומים של אמסטרדם, עיר מגוריו. בערב ראש-השנה תש"ד הוציאו הנאצים אותו ואת רעייתו מביתם ושילחו אותם למחנה ואסטרבורק. את בנם הבכור, אהרון, שהיה אז תינוק, הצליחו ברגע האחרון להסתיר אצל תושבת לא-יהודייה. כמה חודשים אחר-כך הועברו לברגן-בלזן, ושם, כאמור, היו במשך כשנה.

בטבת תש"ה נתקבל לפתע צו לשלוח את הזוג דה-פאו עם קבוצת בעלי דרכונים דרום-אמריקניים, לשם חילופין, דרך שווייץ. סמוך לגבול השווייצי נעצרו, ומקצת הקבוצה הוחזרה לתוך גרמניה. אורי ורות דה-פאו היו בין המוחזרים. אחרי תלאות רבות הגיעו למחנה-המעבר וורצאך שבדרום המדינה.

דפי פנקס וגלויות-דואר

בהגיע חג הפסח הצליחו להשיג מעט קמח למצות, בתמורה למזון שקיבלו באמצעות הצלב האדום. אחד החברים היה בצעירותו פועל בבית-חרושת למצות וידע את היחס הנכון בין קמח למים וגם את הטכניקה של אפיית מצות. בעזרת מסמרים חוררו את הבצק. הם בנו לעצמם תנור ולאחר כמה ניסיונות כושלים הצליחו להוציא מן התנור מצות קטנות ושבירות.

חברי הקבוצה התכוננו לליל-הסדר. חסרה רק הגדה. מספרת רות: "בעלי, אורי ז"ל, וחבר נוסף בקבוצה, אליעזר דסברג, ישבו לכתוב את ההגדה. הם עשו זאת על דפי פנקס כיס קטן, שהיה ברשותו של אליעזר וכן על כמה גלויות-דואר. חלקים מנוסח ההגדה העתיקו מחומש, משנה וסידור שהיו עמנו. חלקים אחרים שלה כתבו על-פי הזיכרון. בלילה ישבנו לערוך את הסדר. המקום, המצב הכללי וכל מה שעבר עלינו העניקו לסדר תחושה מאוד לא-שגרתית. לרבים מחברי הקבוצה זו הייתה הפעם הראשונה ששמעו את סיפור יציאת מצרים".

חובה לספר

אורי דה-פאו, בנו של אהרון, הוא בכור הנכדים ונקרא על שם סבו. הוא מתגורר בבית-שמש ועוסק בהוראה. בשבוע שעבר סיפר לתלמידיו בבית-הספר את סיפור ההגדה שכתב סבו במלחמה.

"אחד הרעיונות המרכזיים בליל-הסדר הוא 'והגדת לבנך'. אני מוצא קו מחבר בין המצווה לספר לילדינו על גלות וגאולת מצרים, ובין חובתנו לספר לדורות הבאים את מה שעוללו הנאצים ימ"ש לעמנו, וכיצד גם בתוך התופת התאמצו יהודים לדבוק באמונתם ואפילו לחוש מעט חירות בליל-הסדר", אומר אורי. הגדה שעוברת מדור לדור.

פינת ההלכה והמנהג

'הלל' בליל-הסדר

מאת הרב יוסף גינזבורג

רב אזורי עומר

שאלה: מדוע רק בליל-הסדר אנו אומרים הלל, ולא בשום ליל-חג אחר?

תשובה: הראשונים שאמרו 'הלל' היו משה רבנו ובני-ישראל, ביציאת מצרים.

בזמן המקדש היו חייבים לומר הלל בהקרבת קרבן הפסח (זכר לזה, נהוג לאמרו באפיית 'מצות-מצווה' בערב פסח), ואף באכילתו, שנאמר (ישעיה ל,כט) "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג" – זה ליל-חג יחיד הטעון שירה. והיו קוראים הלל זה בחבורות גדולות, בקול ובשמחה. חיוב זה, שאינו תלוי בקרבן, קיים גם בזמן הזה.

ההלל שבהגדה מתחלק לשניים: לפני הסעודה ואחריה. וכתבו ראשונים כי הטעם הוא ש"אין אומרים שירה אלא על היין", ולכן כוס ראשון מהדרו בקידוש, כוס שלישי – בברכת המזון, כוס רביעי – בהלל, וההגדה אינה שירה אלא סיפור-דברים, לכן מהדרים כוס שני במקצת ההלל. ויש אומרים, לפי שחלקו הראשון של ההלל, המדבר ביציאת מצרים, שייך להגדה, אבל חלקו השני מדבר בשאר הגאולות ובגאולה העתידה - לפיכך קבעוהו אחרי הסעודה.

בשם רב האי גאון כתבו, שהלל זה "אינו בתורת קריאה, אלא בתורת שירה". הוא נאמר לא משום החג אלא משום הנס שנעשה באותו לילה. לכן אין מברכים עליו (ויש אומרים: משום שמחלקים אותו). והוא נאמר בישיבה – דרך חירות (אבל לא בהסיבה), שלא כשאר זמנים שקוראים אותו בעמידה. גם נשים חייבות בו, כבכל מצוות ההגדה.

מצווה מן המובחר לקרוא את ההלל בליל-הסדר (בחו"ל – בשני הלילות) בבית-הכנסת, בברכה ובנעימה, לקיים מה שנאמר (תהילים לד,ד) "ונרוממה שמו יחדיו". ויש קהילות, כגון נוסח אשכנז בחו"ל, שלא נהגו בזה.

מקורות: פסחים צה,א-ב. קיז,א. מסכת סופרים פ"כ ה"ט. טושו"ע או"ח סי' תעג, תעט, תפ, תפז. הגש"פ של הרבי מליובאוויטש. אנציקלופדיה תלמודית ערך 'הלל', כרך ט עמ' שצח.

השמטה לגיליון 849: לפי בעל התניא, ב"משנה אחרונה" שלו, צריך לחזור ולשתות כל אחת מהכוסות אם שהה במשך שתייתה יותר מ"כדי שתיית רביעית" (כך לפי מה שמסר אחיו מהרי"ל בשמו בשו"ת 'שארית יהודה' חאו"ח סי' טו).



 

לדף הראשי

 

בית חב"ד | חדר עיון | חדר ילדים | חדר חדשות | בית דפוס | מודיעין | מפתח עניינים 

(c) כל הזכויות שמורות
צעירי אגודת חב"ד - המרכז / אגף ההוצאה לאור
ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס': 03-9606169
ראש מדור אינטרנט: יוסף לב-ארי  *  יו"ר:  הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

chabad@chabad.org.il