שיחת השבוע - הגיליון השבועי לכל יהודי

הגיליון השבועי לכל יהודי. מס' 851, ערב שבת  פ' אחרי, כ"ג בניסן תשס"ג (25.4.2003)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר) ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

קובץ גרפי בפורמט PDF

לדף ההורדות

גליונות קודמים

עמוד 1

עמדה שבועית

 הזדמנות לתיקון ההיסטוריה

יש מינימום הכרחי של שטח הדרוש לקיומה של מדינה. כאן מנסים להכניס שני עמים לשטחי-חנק, משולבים זה בתוך זה. יותר מדי דם הוקז כדי שיתברר שאין כאן מקום לפשרה כלשהי

אומרים שההיסטוריה חוזרת, אבל בדרך-כלל מדובר במאפיין היסטורי כלשהו שחוזר ונשנה, לא בכל הפרטים והמרכיבים. עכשיו נראה שמזומנת לנו מהדורה שנייה של אותם אירועים עצמם.

לפני שתים-עשרה שנים, אחרי מלחמת המפרץ, החלו הדיבורים על הצורך לפנות לסכסוך הישראלי-ערבי לאחר הטיפול במשבר עיראק. היו שראו בעיני רוחם 'חלון הזדמנויות', והיו שחששו מפני לחץ אמריקני וכלל-עולמי על ישראל. לכן זומנה ועידת מדריד, וזו הולידה שיחות עקיפות עם אש"ף, ואחר-כך בא המשא-ומתן החשאי של טרם-אוסלו, שהמיט עלינו את הסכמי אוסלו, וההמשך ידוע.

והנה עכשיו אותם דיבורים: צפוי לחץ אמריקני; אחרי עיראק מגיע תורנו; חובה להגיע לפריצת-דרך מדינית וכו'. וכבר יש תכנית מוכנה, מפת-הדרכים שמה, והכול מוכן לסיבוב נוסף.

לקח מר וחד-משמעי

בסוגיית עיראק הופק הלקח ממלחמת המפרץ. בימים ההם נתנו בעלות-הברית לעיראק הזדמנות לפתור את הבעיות בדרכים דיפלומטיות, אולם לאחר שהוכח כי מדובר במשטר מושחת ומסוכן, שכל התחייבויותיו אינן אלא הונאה גדולה אחת, החליט העולם החופשי כי אין עוד מקום לניסיונות מדיניים, אלא יש לרוצץ את משטר הרשע הזה עד תומו.

לעומת זאת, בזירה הישראלית-פלסטינית מתעלמים מהלקח המר של שתים-עשרה השנים שחלפו. תולים את כל התקוות בהחלפתו של איש כזה או אחר וברפורמות שלטוניות, ושוכחים את העובדה שכל החבורה הזאת הייתה שותפה למלאכת השקר והרמייה, הטרור והרצחנות. יתרה מזו: הבעיה גם איננה קשורה לאישים כלשהם, אלא למהות הסכסוך, שאי-אפשר ליישבו בדרכים שהלכו בהן עד היום.

הלקח החד-משמעי של אירועי השנתיים האחרונות הוא, שהקמת ישות פלסטינית בליבה של ארץ-ישראל, אינה מביאה שקט ושלום, ולא זו בלבד, אלא היא מגבירה לאין-ערוך את שפיכות-הדמים. גם אם לצרכים טקטיים יביאו ההסכמים עם המחבלים תקופות מסויימות של שקט, זה יהיה שקט רגעי. ההפוגה הזאת תנוצל על-ידי המחבלים להתעצמות ולהברחת נשק, וביום-פקודה תפרוץ האש, והיא תהיה קשה ומסוכנת פי כמה.

הדבר נובע מעובדה בסיסית שאינה בת-שינוי - זו כברת-ארץ קטנה, שאין בה מקום לשתי ישויות מדיניות. יש מינימום הכרחי של שטח הדרוש לקיומה של מדינה. כאן מנסים להכניס שני עמים לשטחי-חנק, משולבים זה בתוך זה. ומכיוון שהערבים סבורים שכל הארץ שלהם ושאנחנו גזלנו אותה מהם, אך טבעי הוא שינסו להשתמש בכל האמצעים כדי לדחוק אותנו מכאן.

אמת פשוטה זו נתגלתה במלוא מערומיה בוועידת קמפ-דייוויד האחרונה - הפלסטינים אינם מעוניינים אפילו בהצעה הנדיבה ביותר. הם אינם רוצים בקץ הסכסוך. הם רוצים הכול - את ירושלים וחיפה, את יפו ואשקלון. מכאן שכל ויתור מצידנו ישמש קרש-קפיצה להמשך המאבק, אלא שיעשה אותו קשה יותר, מסוכן יותר ורצחני יותר.

המפה והדרך

שלא כעיראק, הבעיה כאן אינה ממוקדת במנהיגים ובאופיו של המשטר, אלא במהותו של הסכסוך. יותר מדי דם הוקז כדי שיתברר שאין כאן מקום לפשרה כלשהי. הסכסוך הזה יכול להסתיים אך ורק בוויתור מוחלט של אחד הצדדים, או בניצחונו המוחלט של אחד מהם. ומכיוון שזו ארצנו, נחלת עולם לעם-עולם, מאת בורא העולם, לא נוותר על ארצנו כדי שערב-רב של שבטים ושל עמים, שהחליט להגדיר את עצמו עם פלסטיני, יקבל מדינה.

דברים אלה נכונים לא רק על-פי האמת והצדק, אלא גם בראייה ריאלית של המציאות. עמדתנו צריכה אפוא להיות חד-משמעית: הארץ הקטנה הזאת היא ארצו היחידה של העם היהודי, ואין בה מקום לשום מדינה אחרת. זו המפה וזו הדרך – לשלום אמיתי וצודק.

בציפייה לגאולה

"אילו היו מתכוונים ומבקשים וצועקים באמת (על הגאולה), בוודאי ובוודאי שמשיח כבר היה בא! עשו כל אשר ביכולתכם... להביא בפועל את משיח-צדקנו תיכף ומיד ממש!".

(הרבי מליובאוויטש, כ"ח בניסן תנש"א)

ספרים

חמישה חומשי תורה

בהוצאת שי למורא

מהדורה מאירת עיניים של החומש עם רש"י, מבואר בפירוש שי למורא. הפירוש מבוסס על כל מפרשי רש"י, ובכלל זה שיחותיו של הרבי מליובאוויטש. מתאים למתחילים ולמעמיקים גם יחד. טל' 5370179-02.

תורת הבעש"ט

מאת הרב מ"א טייכמן

בהוצאת המחבר

המחבר מאיר ביסודיות ארבעה יסודות בתורת הבעש"ט: אחדות ה', אהבת ישראל, השגחה פרטית ושמחה, וסוקר את העיון בכל אחד ואחד מהם בכל הדורות, עד האור המיוחד של הבעש"ט. 375 עמ'. 9606120-03.

כמוצא שלל רב

מאת הרב אברהם רוזנטל

בהוצאת המחבר

כרך חדש בסדרה המצליחה, והפעם על ההגדה של פסח. פנינים מאוצרם של מפרשי התלמוד, ספרי שו"ת, כתבי-יד ומקורות נדירים. 360 עמ'. טל' 5869263-02.

על-כן קרא שמו

מאת הרב שגיב עמית

בהוצאת המחבר

שיחות לפרשות השבוע ולמועדי השנה, הבנויות על שמה של כל פרשה ושמותיהם של המועדים. שפע של רעיונות מלוקטים ומקוריים. 320 עמ'. טל' 9994250-02.



 

עמוד 2  (לתחילת הגיליון)

שולחן שבת

מעובד על פי שיחותיו של הרבי מליובאוויטש, על-ידי צ' לבנוני

 לדבוק בקב"ה ולהישאר בעולם הזה

נדב ואביהוא, שני בניו של אהרון הכוהן, מתו ביום חנוכת המשכן. בפשטות, מותם נבע מחטא שחטאו – "ויקריבו לפני ה' אש זרה, אשר לא ציווה אותם"; אולם בתחילת פרשתנו מוזכר מותם בהקשר של קרבה יתרה לקב"ה – "בקרבתם לפני ה' וימותו". ואכן, בעל 'אור החיים' מפרש שבני אהרון מתו מיתת נשיקה, שנבעה מתשוקתם העצומה לדבוק בקב"ה, עד שהגיעו לידי כלות הנפש.

פירוש זה עולה בקנה אחד גם עם דברי הנחמה של משה רבנו לאהרון אחיו: "הוא אשר דיבר ה' לאמור בקרובי אקדש", וכפירוש חז"ל, שאמר משה: "אהרון אחי, יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום, והייתי סבור או בי או בך, עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך".

קרבנות וקטורת

מיתתם של בני אהרון הייתה קשורה עם עבודת הקטורת. במשכן ובמקדש היו שני מזבחות – המזבח החיצון, שעליו הקריבו את הקרבנות, והמזבח הפנימי, שעליו הקטירו את הקטורת.

עבודת הקרבנות עניינה להעלות את הגשמיות לקדושה, אולם העלאת הקטורת אין עניינה להעלות דברים גשמיים לקדושה, אלא היא מבטאת את ההתקשרות הפנימית עם הקב"ה.

התקשרות והתחברות

אלה שתי עבודות שונות גם במשמעותן בנפש האדם: עבודת הקרבנות קשורה עם הרובד החיצוני של האדם, ועניינה שהאדם יקיים את רצון ה' במעשה, בדיבור ובמחשבה, שהם כלי-הביטוי (לבושים) של הנפש. לעומת זאת, הקטורת מסמלת את ההתקשרות הפנימית העמוקה של האדם עם הקב"ה, ואז ממילא גם המחשבה, הדיבור והמעשה יהיו כרצון ה'.

הבדל זה משתקף גם בשמן: קרבן - מלשון התקרבות, אולם גם לאחר ההתקרבות לה' האדם עודנו מציאות לעצמו. לעומתו, קטורת - מלשון קשר, ומשמעותה שהאדם מתקשר ומתחבר עם הקב"ה.

אריכות ימים

כך מתקבלת משמעות עמוקה יותר של הפסוק "אשר לא ציווה אותם": אפשר לצוות את האדם על עבודת הקרבנות, כלומר, על דברים הקשורים במעשה, בדיבור ואף במחשבה; אולם כשהוא מגיע להתקשרות פנימית של עצם נפשו עם הקב"ה – אין מקום לדבר על ציווי, כי קיום רצון ה' כבר נעשה ממילא.

זו הייתה דרגתם הרוחנית הגבוהה של בני אהרון, שהגיעו להתקשרות פנימית עמוקה כל-כך עם הקב"ה, עד שנשמתם פרחה מגופם, בבחינת כלות הנפש. התורה מזהירה את אהרון: "ולא ימות" – יש להיזהר שלא לחצות את הגבול שמביא לידי כלות הנפש בפועל. ההתקשרות הפנימית לקב"ה, ועד לשיאה ביום-הכיפורים - כאשר עצם נפשו של יהודי מתקשרת עם הקב"ה ממש - צריכה להיעשות כנשמה בגוף, באריכות ימים ושנים טובות, כדי לעשות לו יתברך דירה בתחתונים.

(לקוטי שיחות כרך לב, עמ' 98)

אמרת השבוע

 זהירות מזחיחות-הדעת

רבי בונם מפשיסחה היה בראשונה סוחר. מנהגו היה, שלאחר מסעו ליריד בדנציג היה בא לעשות את השבת הראשונה אצל ה'יהודי' הקדוש, ואת השבת השנייה אצל ה'חוזה' מלובלין. פעם אחת בא ללובלין וה'חוזה' לא נתן לו שלום. חשב שאולי מקרה הוא, אך גם כשבא אליו בשעה אחרת נוכח שהרבי מתעלם ממנו.

התחיל להרהר במעשיו. בתחילה חשב שמא בימי שהייתו בדנציג חטא בדבר-מה, אולם לאחר שבחן את מעשיו התברר לו שאין בהתנהגותו דופי, ולהפך, אף זכה להתעלות רוחנית בהיותו שם. לאחר מכן עלה בדעתו שמא חטא בזחיחות הדעת על שלא נכשל בשום דבר ואף התעלה שם. מיד עשה תשובה ושוב נכנס אל הרבי.

הצדיק נתן לו שלום באהבה רבה ואמר: "בדנציג השכינה שורה על כל מי שיש לו רצון להתדבק בה, והדבר לא היה בכוחך. לשווא הייתה לך מזה גבהות-הלב".

מן המעיין

 קנאה

 מקום הזולת

שאלו את רבי אברהם מסדיגורה: חז"ל אומרים "אין לך דבר שאין לו מקום", ומכאן שגם לכל אדם מקום משלו. מדוע אפוא צר לעיתים המקום לבריות? השיב להם: מפני שכל אחד ואחד שואף לתפוס את מקומו של חברו.

 היו נמסרים לעניים

הבעל-שם-טוב ביקר פעם אחת עם בנו צבי אצל רב מכובד. התבונן הילד בפליאה בכלי-הכסף הרבים שקישטו את הבית. בצאתם אמר הבעל-שם-טוב לבנו: אל לך לקנא בכלי-הכסף, שכן לו היו בביתנו כלי-כסף, היה אביך מוסרם מיד לעניים.

 גם בארזי הלבנון

לכל השנאות יש תקנה, חוץ משנאה הבאה מחמת קנאה, שאין לה תקנה לעולם. למרבה הכאב, מאמר זה יפה גם לאנשים שהם ארזי הלבנון, אשר השנאה שמחמת קנאה השתלטה גם עליהם.

(ספר השיחות תש"ב)

 קנאה במה?

"הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם" (אבות ד,כא). אמר רבי חנוך-העניך מאלכסנדר: קנאה במה? תאווה למה? כבוד על מה?

למה נפלו פניך?

הקב"ה שאל את קין "למה נפלו פניך". וכי למה לא ייפלו פניו אם לא התקבלה מנחתו? אלא בשאלת ה' הייתה כוונה אחרת: למה נפלו פניך? האם משום שלא נתקבלה מנחתך, או שמא מפני שמנחתו של הבל נתקבלה?

(רבי יצחק-מאיר מגור)

 קנאה מותרת

רבי ירחמיאל מקוזניץ אמר: התורה אסרה קנאה, וברוך השם אינני מקנא באדם, חוץ מיהודי הנוסע לארץ-ישראל...

 העיניים, העיניים

אמרו על מלאך-המוות שכולו מלא עיניים (עבודה-זרה כ). מלאך המוות נתון אצל האדם בעיניים. הן, יותר מכל איבר אחר, מקצרות את ימיו ושנותיו של האדם - העיניים החמדניות, המביטות בקנאה על אחרים.

(מהר"ם שיף)

 קנאה מביאה עצבות

מי שהוא יקר וחשוב מאוד בעיני עצמו מרגיש שכל מה שנותנים לו מן השמים - בנים, בריאות או פרנסה, וכן הכבוד שחולקים לו בני-אדם - אינו כפי שראוי לו באמת, ועל-כן הוא תמיד עצוב. אך ענווה ושפלות מביאה לידי שמחה, ולכן העניו שמח תמיד.

(ספר המאמרים תש"י)



 

עמוד 3  (לתחילת הגיליון)

מעשה שהיה

 מופרש מהעולם

ר' דוב-בער נמנה עם תלמידיו של הצדיק רבי פינחס מקוריץ. אחד המיוחדים שבחבורה היה. פרוש מהבלי העולם הזה, יושב באוהלי תורה ותפילה מבוקר ועד ערב. רעייתו המסורה הביאה טרף לביתם, מחנות קטנה לדברי סדקית שבבעלותה. כף רגלו של הבעל מעולם לא דרכה בחנות.

שנים נשאה האישה לבדה בעול ושתקה. במשך הזמן גדלה המשפחה ועמה גם נטל הפרנסה. באין-ברירה החלה לתבוע מבעלה להושיט לה עזרה בניהול החנות, כדי שתוכל לפנות זמן לענייני הבית השוטפים ולגידול הילדים. "אם אין אני דבוק בקוני כל שעות היממה, למה לי חיים!", טען כנגדה ר' דוב-בער.

מאחר שהתקשו להגיע לעמק השווה, החליטו השניים להתייצב אצל הצדיק ולבקש את הכרעתו. הקשיב להם רבי פינחס רוב-קשב ולבסוף פסק: שעתיים ביום יישב הבעל בחנות ובכל יתר הזמן יוכל להמשיך בסדר חייו הקבוע.

קיבל עליו ר' דוב-בער את ההכרעה בהכנעה ובאהבה. עם זה הבהיר לרעייתו כי לא יישאר בחנות ולו רגע אחד נוסף על השעתיים שקבע רבו. ואמנם כך היה. מאותו יום והלאה ישב ר' דוב-בער בחנות שעתיים תמימות בכל יום ושירת את הלקוחות כמיטב יכולתו. עם תום הזמן, היה מחיש את רגליו לבית-המדרש - לחייו האמיתיים.

יום אחד, כשישב ר' דוב-בער בחנות, נכנס אליה הפריץ ששלט בקוריץ ובסביבותיה. ליבו של ר' דוב-בער ניבא לו רעות. "אחד מבני-משפחתנו מת ואנו זקוקים לאריג משי משובח כדי לתפור ממנו תכריכים", אמר הפריץ.

"אבל איננו מוכרים כאן אריגים!", התפלא ר' דוב-בער.

"לא אכפת לי", אמר הפריץ, "כבר נכנסתי לכאן ואתה נראה לי בהחלט איש ישר והגון". הפריץ  הניח על השולחן צרור כסף. "אני סומך עליך", הוסיף. "בעוד שעה אשוב לכאן ובוודאי כבר יהיה האריג ברשותך. וגם שכר טרחה הגון יישאר בידך".

סגר ר' דוב-בער את החנות ופנה לחפש אריג משי לפריץ. לאחר שוטטות ממושכת בין סוחרי האריגים של קוריץ, נדמה היה לו כי מצא את מבוקשו. כל עוד רוחו בו מיהר לחנות. בעוד כמה דקות יסתיימו השעתיים היומיות שהקצה לענייני החנות.

לשמחתו, גם הפריץ הגיע לחנות בדיוק באותו רגע. "הרי לך, כבודו", אמר ר' דוב-בער והניח לפני הפריץ את אריג המשי. בליבו שמח שהצליח למלא את מבוקשו של הפריץ במגבלת הזמן שעמד לרשותו. אולם הפריץ לא מיהר לשום מקום. הוא פרס את האריג על השולחן והתבונן בו בעניין. פניו הביעו שביעות-רצון.

"ידעתי כי אוכל לסמוך עליך", אמר הפריץ, "אך כעת, כשאני מביט על האריג חוששני כי קטן הוא במקצת ולא יהיה בו די לתכריכים. לך קנה עוד מן האריג הזה".

נחרד ר' דוב-בער למשמע הבקשה. דווקא באותו יום איחרה רעייתו לבוא אל החנות ולהחליפו. לו הייתה באה, הייתה יכולה היא להוסיף לטפל בבקשותיו של הפריץ.

"מצטער, כבודו, אך זמני תם ואני עומד לסגור את החנות כעת", אמר ר' דוב-בער. הפריץ התקשה להאמין למשמע אוזניו. היהודי החצוף העז להמרות את פיו! על-אף כעסו השתדל לשמור על ארשת של קור-רוח. "תראה, יהודי, אני מציע לך כאן רווח נאה במיוחד, שאינך מרוויח מחנותך הקטנה במשך חודש ימים – איך תוכל לסרב?!".

הדיבורים על כסף ורווחים לא הרשימו כלל את ר' דוב-בער. "מצטער, אך איני יכול. מוכרח אני לשוב בזה הרגע לבית-המדרש", אמר. הפריץ זעם, צעק ואף איים, אך כל אלה לא הועילו. ר' דוב-בער סגר את החנות על אפו ועל חמתו ופנה לבית-המדרש.

בערב קרא רבי פינחס מקוריץ לתלמידו. "ספר לי, דוב-בער, מה עבר עליך היום", ביקש. החל התלמיד לפרט באוזני רבו את כל סדר יומו, מרגע קומו בבוקר. כשהגיע לפרק החנות וסיפר על פגישתו עם הפריץ, נתחייך הצדיק חיוך גדול.

"אשריי שכאלה תלמידיי", אמר רבי פינחס והוסיף: "הצלת את חלקי בעולם-הבא".

"אני הקטן?! במה זכיתי?", תמה ר' דוב-בער.

הסביר הצדיק: "מדי פעם בפעם – כשיש בכך צורך, מסיבות השמורות עמי –אני נוהג להשתבח במעלות תלמידיי. גם בך השתבחתי לא-פעם על כי מופרש אתה כליל מענייני העולם הזה. והנה בא מי שבא ודרש לדעת מניין ביטחוני המוחלט כי אמנם כך הוא. 'מוכן אני לערוב לכך בחלקי בעולם הבא', עניתי לו מיד. 'אם-כן אנסה אותו', התגרה בי. נאלצתי להסכים. היום שב אליי המקטרג ואמר, 'ניצחתני!'. כך ידעתי כי נזדמן לך היום ניסיון ועמדת בו. התבין אפוא כיצד הצלת את חלקי בעולם הבא?"...

הפריץ לא מימש אף אחד מאיומיו על ר' דוב-בער, לא למחרת ולא בימים הבאים. למעשה, איש מתושבי קוריץ לא ידע להשיב על השאלה – מי מבני-משפחתו של הפריץ מת באותו שבוע.

דרכי החסידות

 לספור בנפש

בחג-הפסח התחוללה יציאת מצרים. הקב"ה נגלה מלמעלה על בני-ישראל והוציא אותם ממצרים. בני-ישראל עדיין לא היו בשלים להתגלות זו; הם היו שקועים בטומאת-מצרים. לכן היציאה משם הייתה באופן של "כי ברח העם" - בריחה מפני הרע שאין אפשרות לשלוט בו.

בשפת תורת החסידות נקרא מה שהתרחש בפסח - 'אתערותא דלעילא' (כלומר, התעוררות והתגלות שבאות מלמעלה, לא מהאדם עצמו). יתרונה של התגלות כזאת, שהיא גבוהה מאוד והיא מרימה בבת-אחת את האדם לדרגות שאפילו לא חלם עליהן קודם-לכן. אלא שההתעלות אינה יכולה להיות מיוחסת לאדם עצמו, שכן היא באה בכוחו של הקב"ה ולא מכוח עבודתו-הוא.

משום כך מיד לאחר ה'אתערותא-דלעילא' דרושה עבודה אישית - 'אתערותא דלתתא' (התעוררות שבאה מהאדם עצמו). זו משמעותם של ימי ספירת-העומר - אלה ימים שבהם היהודי עובד ומתעלה בכוחות עצמו, דרגה אחר דרגה.

הדברים רמוזים גם בפסוק "משכני אחריך נרוצה": "משכני" הכוונה לחג-הפסח, כאשר הקב"ה בא מלמעלה ו'משך' אליו את בני-ישראל. אבל מיד לאחר מכן בא תורו של "אחריך נרוצה" - העבודה (ה'ריצה') העצמית של האדם.

עבודה על הרגשות

ימי ספירת-העומר הם מ"ט (49). מספר זה מורכב משבע כפול שבע, והדבר מציין את השלמות של עבודת האדם. כידוע, בנפש האדם שבע מידות (חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות). מידות אלה מרכיבות, למעשה, את האישיות הרגשית של האדם. מי שיש לו נטייה לאהבה ולנתינה הוא אדם שמידת ה'חסד' גוברת בו. אדם שנוטה להיות קשוח ונוקשה נשלט בעיקר על-ידי מידת ה'גבורה' וכיוצא-בזה. אך לאמיתו של דבר הדברים מורכבים הרבה יותר, משום שכל 'מידה' כוללת את כל האחרות (גבורה שבחסד, חסד שבגבורה וכדומה), ובסיכומו של דבר יש לנו ארבעים ותשעה פרטים במידות.

ובתחום זה צריכה להתבצע העבודה הרוחנית-נפשית של האדם בימי ספירת-העומר. עבודה זו נקראת 'המשכת המוחין למידות'. כלומר, בימים אלה עלינו לבדוק ביסודיות כל אחת ואחת מהמידות הללו שבנפשנו ולהתאימן לשכל ולהבנה, בשאיפה שהמידות יהיו נשלטות על-ידי השכל ולא מצד טבען העצמי.

מוח בלב

הצורך בהתאמת המידות לשכל נחוץ לא רק במידות השליליות. ברור בתכלית שמי שמוצא בנפשו מידה שלילית (תאוותנות, כעסנות, התפארות וכדומה) חייב לתקנה. אבל בכך אין די. שומה עלינו להכניס גם את המידות החיוביות למרות השכל, משום שאפילו מידה חיובית - כשהיא עצמאית - עלולה להיות שלילית.

לדוגמה, מידת החסד היא מידה טובה מאוד: לאהוב את הזולת, לתת לאחרים וכו'. אבל כשמידה זו עצמאית ובלתי-נשלטת על-ידי השכל היא עלולה להיות שלילית. לא אחת יש מצבים שבהם אסור להיות טוב, אסור לתת. במצבים כאלה חייבים לומר 'לא', כדי שלא ייגרם נזק. אבל אדם שמידת החסד שלו נתונה לשלטון השכל, לא יוכל לומר 'לא', ויוסיף לתת וכך יקלקל במקום לתקן.

זו המשמעות של 'המשכת המוחין למידות'. כל יום מימי הספירה מציין מידה פרטית, וביום זה יש לעסוק בבירורה, בעידונה ובהתאמתה למוחין של מידה זו. על-ידי העבודה הרוחנית של ימי ספירת-העומר, כאשר האדם מזכך ומתקן את אישיותו ונפשו, אנו באים אל חג-השבועות ויכולים לקלוט את ההשפעות הרוחניות שניתנות בו.



 

עמוד 4  (לתחילת הגיליון)

חיים יהודיים

שאלו קושיות וחזרו עם תשובות

שבת אחים גם יחד:
ההכנות לסדר בנפאל (ארכיון)

חג-הפסח מאחורינו. הקושיות נשאלו, המצות נאכלו, וכעת נותרו בפה ובלב הטעמים הטובים והחוויות הנעימות של החג שחלף. אולם לרבים הפסח לא תם, והוא הותיר בליבם הרבה יותר מטעם טוב ומזיכרונות נעימים. אלה רבבות המשתתפים בסדרים הציבוריים שארגנה חסידות חב"ד ברחבי הארץ והעולם. מבחינתם היה הסדר אולי רק ההתחלה - התחלה של גישה חיובית יותר למסורת ישראל ולשומריה.

בארץ בלבד ערכו השנה צעירי-חב"ד כמאה ועשרים סדרים ציבוריים ובהם הסבו כעשרים וחמישה אלף איש. היו בהם שומרי מצוות ומי שעדיין אינם שומרי מצוות, ותיקים ועולים חדשים, זקנים ובני-נוער, מבוססים ונצרכים. כולם הסבו סביב אותו שולחן, קראו מן ההגדה ונזכרו שכולנו עם אחד, לא מהיום, ושאם עברנו את פרעה, נעבור בעזרת ה' גם את כל היתר.

בערי תאילנד

כבר שנים עורכים בארץ שליחי חב"ד סדרים ציבוריים, אולם השנה גדל מספרם והיקפם נוכח ההצלחה שנוחלים הסדרים למטיילים ישראלים, במקומות רחוקים ואף נידחים ברחבי העולם. המפורסמים והידועים שבהם מתקיימים זה כחמש-עשרה שנה בנפאל ובתאילנד.

גם השנה נערך בבנגקוק סדר גדול לכשש-מאות תרמילאים מישראל, ועוד סדר לכמאתיים דוברי אנגלית. גם בערים קו-סומוי וצ'אנג-מאי נערכו שני סדרים.

חזר כשליח

הסדרים האלה מעוררים בקרב המשתתפים את הניצוץ היהודי הפנימי. יש שבעקבות הסדרים החליטו על שינוי כיוון בחייהם. כזה הוא למשל הצעיר הישראלי שהגיע לקראת פסח לקוסקו, פרו, כדי לסייע בארגון הסדר הענק שנערך שם לכתשע-מאות ישראלים.

האיש, שעד לפני זמן לא-רב התגורר בקוסקו ונחשב 'מלך' מקומי, השתתף לפני שנה ושנתיים בליל-הסדר עם חב"ד ועקב כך החל להתעניין ביהדות. האיש החל לשמור מצוות ואף חזר לארץ כדי ללמוד בישיבת חב"ד ברמת-אביב. לקראת פסח חש מחוייבות אישית עמוקה לשוב לפרו ולסייע שם בארגון הסדר הגדול.

על גג העולם

חב"ד ערכה סדרים ציבוריים לא רק במקומות שמטיילים נוהרים אליהם, אלא גם במקומות שאנשים בורחים מהם. כך, למשל, נערכו השנה סדרים ציבוריים על-ידי שליחי חב"ד בהונג-קונג ובגוואנגג'ו שבסין, מוקדי נגיף הסארס המטיל את חיתתו על העולם כולו. סדרים רבי משתתפים התקיימו גם בשנגהאי ובבייג'ין, המרוחקות ממוקדי המגיפה.

בתואר "הסדר הגבוה ביותר" בעולם זכה זה שנערך בעיר לא-פאז, בבוליביה, שבו השתתפו כשבע-מאות מטיילים ישראלים. ואין ספק שהתואר "הסדר הגדול ביותר" שייך לזה שנערך בקטמנדו שבנפאל. שליח חב"ד הרב יחזקאל ליפשיץ נאלץ לשכור ארבעה אולמות צמודים במלון 'ראדיסון' המפואר כדי לאכלס את אלפיים המשתתפים, שמרביתם ישראלים. שוו בנפשכם מחזה של אלפיים צעירים מכל הסוגים והדעות, ובהם כאלה שמעולם לא השתתפו באירוע דתי כלשהו, יושבים מול שולחן הסדר, קוראים יחדיו את ההגדה, שרים "מה נשתנה", "עבדים היינו", ו"לשנה הבאה בירושלים". פלא שאחר-כך הם זוכרים זאת לכל ימי חייהם?

פינת ההלכה והמנהג

חוזרים לחמץ

מאת הרב יוסף גינזבורג

רב אזורי עומר

שאלה: במה יש להיזהר כשחוזרים לשימוש בחמץ ובמוצריו לאחר הפסח?

תשובה: בעת קניית מוצרי חמץ לאחר הפסח יש לוודא שהחמץ לא היה בבעלותו של יהודי במשך הפסח, אלא נמכר ב'מכירת חמץ' כדת וכדין. חמץ שהיה ברשותו של יהודי בפסח אסור בהנאה - אין למכרו או להשתמש בו בכל צורה שהיא.

חשוב להיזהר בקניית לחם ופיתות מיד לאחר החג, שכן ייתכן שאפייתם החלה לפני צאת החג, ועל-כן הם בבחינת "חמץ שעבר עליו הפסח".

כל עוד יש בחנויות מלאי מלפני הפסח, אין לקנות בהן חמץ אלא אם-כן יציגו אישור בכתב מרבנות מוסמכת, שמכרו את חמצן לגוי לפני הפסח.

במיוחד יש להקפיד על כך במוצרים עמידים לאורך זמן, כגון קמח לסוגיו, אבקות מרק, אטריות, ויסקי, חטיפים, תחליפי בשר, שימורי בשר, נקניקים, ממרחים, בירה וכיוצא בהם.

מפעלים (המוכרים לחנויות על-ידי נציגים או סוכנים) - כל מפעל שבהשגחת הרבנות מוכר את חמצו לנכרי לפני פסח. סחורה המגיעה ממפעל זה לאחר הפסח נקייה מחשש "חמץ שעבר עליו הפסח".

אולם בעלי חנויות וצרכניות הקונים סחורה מספקים, חייבים לבדוק אם אין הספקים מחזיקים במחסניהם מלאי של מוצרי מזון. במקרים כאלה יש לוודא שמכרו את החמץ לפני הפסח, ואם לאו - אין לקנות מהם אלא סחורה שיוצרה לאחר החג.

רשתות השיווק הגדולות (שבהשגחה מוסמכת) מקבלות את מוצריהן היישר מהמפעלים, והן עצמן עושות מכירת חמץ לפני החג. על-כן אפשר לקנות אצלן מוצרי חמץ מיד לאחר החג.

מקורות: שו"ע או"ח סי' תמח ונו"כ.



 

לדף הראשי

 

בית חב"ד | חדר עיון | חדר ילדים | חדר חדשות | בית דפוס | מודיעין | מפתח עניינים 

(c) כל הזכויות שמורות
צעירי אגודת חב"ד - המרכז / אגף ההוצאה לאור
ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס': 03-9606169
ראש מדור אינטרנט: יוסף לב-ארי  *  יו"ר:  הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

chabad@chabad.org.il