שיחת השבוע - הגיליון השבועי לכל יהודי

הגיליון השבועי לכל יהודי. מס' 854, ערב שבת בהר, י"ד באייר, פסח שני, תשס"ג (16.5.2003)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר) ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

קובץ גרפי בפורמט PDF

לדף ההורדות

גליונות קודמים

עמוד 1

עמדה שבועית

 מפגן של אחדות יהודית

אפשר להיות מאוחדים גם אם אין מסכימים, ואפילו כשיש חילוקי-דעות חריפים. את האחדות היהודית במלוא יופייה אפשר לראות בתהלוכות הילדים בל"ג בעומר

ל"ג בעומר מסמל את תיקון הפגם שגרם למותם של עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא. הם מתו משום "שלא נהגו כבוד זה בזה", ובל"ג בעומר פסקו מלמות. יום זה קשור גם-כן לרבי שמעון בר-יוחאי, שהיה מתלמידיו של רבי עקיבא שלא נפגעו, שכן היה שלם באהבת-ישראל וב"נהגו כבוד זה בזה".

הנטייה הטבעית של בני-אדם היא לשאוף לאחדות במובן של אחידות – שתהיה דעה אחת, הדעה שלהם, כמובן. זו אינה אחדות אמיתית. אם הכול עשויים מעור אחד וחושבים אותה מחשבה, אין צורך לאחד דברים, שכן מראש יש רק דבר אחד. גדולתה של האחדות היא דווקא בסבילת פערים והבדלים, כאשר הגרעין המאחד חזק דיו כדי לאפשר זאת.

למרות ההבדלים

אחדות-ישראל פירושה תחושה עמוקה של קשר ושייכות לכל יהודי, גם ליהודי תועה. זוהי הרגשה שכל יהודי הוא אח, חלק מהמשפחה - יהיו מעשיו אשר יהיו. אם הוא שוגה - הדבר גורם צער וכאב, אך לעולם לא שנאה ועוינות. כי הוא משלנו, בשר מבשרנו.

חז"ל המשילו את מערכת היחסים בין יהודים למערכת היחסים בין איברי הגוף. יהודי שפוגע בחברו מפני שהלה פגע בו, דומה, לדבריהם, לאדם שהיה חותך בשר והסכין שבידו האחת פגע וחתך בבשר ידו השנייה. מובן שאיוולת גמורה תהיה מצידו 'להעניש' את היד הפוגעת בכך שיחתוך בסכין גם בה. כך גם יהודי שפוגע בחברו - פוגע בסופו של דבר בו-עצמו, שכן הזולת הוא חלק בלתי-נפרד ממנו.

האחדות אינה מחייבת ויתור על השקפות ועמדות. כל גדולתה ביכולת לשאת פערים והבדלים. אפשר להיות מאוחדים גם אם אין מסכימים, ואפילו כשיש חילוקי-דעות חריפים. אפשר לחוש "כבוד זה לזה" גם אם האחד סבור שחברו טועה טעות גמורה, ואף כשהוא מתנגד בתקיפות לדעתו. האחדות מביאה בחשבון ש"אין דעותיהם שוות", ואף-על-פי-כן היא מוצאת את הנקודה המשותפת, החזקה מכל ההבדלים והשונות שבין איש לרעהו.

שורשיה של האחדות היהודית במהות המשותפת של כל חלקי עם-ישראל. כולנו בני אברהם יצחק ויעקב. בכל יהודי שוכנת נשמה שהיא "חלק א-לוה ממעל ממש". יש לנו אלוקים אחד, תורה אחת, ארץ אחת. מכנה-משותף זה מעניק עוגן איתן לשמירת האחדות גם על רקע חילוקי-דעות והבדלים באורחות החיים ובמנהגים.

לשבור את המחיצות

את האחדות היהודית במלוא יופייה אפשר לראות בתהלוכות ל"ג בעומר. זכה רבי שמעון בר-יוחאי, שיום ההילולה שלו - ל"ג בעומר - מצליח לאחד מאות-אלפי ילדי ישראל סביב התורה ומצוותיה. מרגש לראות מדי שנה את המוני הילדים, מכל חוג, עדה, זרם ואורח-חיים, הצועדים יחדיו במפגן של אהבת-ישראל ואהבת התורה.

דווקא בתקופתנו המקוטבת יש לתהלוכות האלה ערך עצום בשבירת המחיצות המבדילות בין חלקי העם. האווירה שהפוליטיקאים וכלי-התקשורת משרים מגביהה חומה בין הציבור הדתי לזה שאינו שומר מצוות. חומה זו מעכבת רבבות יהודים, שנשמתם צמאה למילה יהודית, מלפנות אל הכתובת הנכונה. כאן, בתהלוכות ל"ג בעומר, הם חשים פתאום שכולנו עם אחד ושכל המחיצות הללו מלאכותיות ונטולות יסוד.

ובעצם, התהלוכות אינן אלא לבוש חדש למנהג יהודי עתיק בל"ג בעומר. בקהילות ישראל נהגו המלמדים לצאת עם תלמידיהם לשדה, לשחק במשחקי חץ וקשת, לספר להם על רבי עקיבא ורבי שמעון בר-יוחאי ולהעניק לילדים חוויה יהודית מיוחדת במינה. בימינו אנו מגשימים רעיון בסיסי זה על-ידי התהלוכות.

זאת המשימה המוטלת על כולנו בימים אלה של ערב הגאולה - להביא את אור התורה לכל יהודי, ובמיוחד לכל ילד יהודי, ובמהרה נזכה לצאת בתהלוכה הגדולה והמרכזית לקבל את פני משיח-צדקנו.

בציפייה לגאולה

 "אמר רבי שמעון: בשביל זכות האבות נזדמנה תמיד גאולה לישראל, שכתוב 'וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור'. מהו 'והארץ אזכור'? להכליל עמהם דוד המלך".

(זוהר בחוקותי עב)

יש חדש

כל הארץ תהלוכות

ביום שלישי הקרוב, ל"ג בעומר, יהיו אי"ה בכל עיר ויישוב בארץ תהלוכות וכינוסי ילדים. האירועים נערכים באישור המשטרה ובאבטחה מלאה. התהלוכות יבטאו את אחדות העם ואת הזיקה העמוקה שכולנו חשים לערכי-היסוד של העם היהודי. מרכז צעירי-חב"ד מספק לבתי-חב"ד את הציוד הדרוש לתהלוכות, ובכלל זה כובעים, אפודות, פרסים וכדומה. במרכז ירושלים מתוכננת התהלוכה הגדולה והמרכזית, ובה אמורים להשתתף יותר מעשרת-אלפים ילדי תלמודי-תורה מכל רחבי העיר.

ספרון לכל ילד

כמסורת השנים האחרונות, יזכה כל ילד שמשתתף בתהלוכות בשי מיוחד - ספרון חדש וצבעוני. הספרון, ששמו רואים ניסים, מגיש סיפור מיוחד על ניסים ונפלאות שהקב"ה עושה עמנו גם בימים האלה. זה הספרון התשעה-עשר בסדרת הספרונים החינוכיים בהוצאת צעירי-חב"ד. את מרבית הספרונים שהופיעו בעבר אפשר להשיג ביודאיקה, טל' 9606120-03.

סמינר דעת

אגודת דעת, ללימוד היהדות באור החסידות, מארגנת סמינר מיוחד בחג-השבועות, מיום חמישי ה' בסיוון (5.6) עד מוצאי שבת ז' בסיוון (7.6), במלון הנופש כינר. הנושא: ממתן תורה לגאולה. פעילויות לילדים בזמן ההרצאות. טל' 9365948-08.

קלטות לקטנטנים

לאחרונה מתרבות ההפקות גם לגיל הרך. יהודה גרובייס מגיש שתי קלטות בסדרת הפונצ'יקים, סדרה מתוקה לגיל הרך. בובות חביבות ומסרים חינוכיים כמו שמירת הלשון והשבת אבדה. טל' 9606120-03.



 

עמוד 2  (לתחילת הגיליון)

שולחן שבת

מעובד על פי שיחותיו של הרבי מליובאוויטש, על-ידי צ' לבנוני

 שנת השמיטה כיום השבת

שנת השמיטה מכונה בפרשתנו שבת: "ושבתה הארץ שבת לה'". גם בהמשך נאמר: "שבת-שבתון יהיה לארץ, שבת לה'". חז"ל למדו מכאן, שלשבת ולשמיטה יש הלכות משותפות. למשל, כשם שחובת השביתה ממלאכה בשבת מתחילה רק עם כניסת השבת ולא קודם לכן, אף בשנת השמיטה אין איסור לזרוע בסוף השנה השישית, אף-על-פי שהפירות יצמחו מעצמם בשנת השמיטה.

רש"י מפרש, שכוונה המילים "שבת לה'" ללמדנו שהשביתה ממלאכת האדמה בשנת השמיטה צריכה להיות "לשם ה'". כשם שהשבת נועדה להשריש בלב האדם את ההכרה בבריאת העולם על-ידי הקב"ה – "ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, וביום השביעי שבת" – כך גם שנת השמיטה היא "שבת לה' – לשם ה'", גם היא נועדה להחדיר בלב האדם את האמונה בבורא העולם ומנהיגו.

לקדש את החיים

את ההשוואה לשבת יש לפרש גם בעומק יותר: השבת מקיפה את כל מציאותו של היהודי, גם את צרכיו הגשמיים, וכלשון הציווי "וקראת לשבת עונג". יהודי מענג את השבת לא רק בענייני תורה ותפילה, אלא גם בענייני אכילה ושתייה. כי קדושת השבת חודרת גם לחייו הגשמיים של האדם, עד שהעונג הגשמי עצמו נעשה עניין של מצווה וקדושה.

גם שנת השמיטה נועדה לקדש את החיים הארציים והגשמיים. אנו רואים זאת בעובדה שפירות שנה זו קדושים, ויש כמה וכמה הלכות שנועדו לשמור על קדושתם של הפירות. דבר זה מבטא את הרעיון "בכל דרכיך דעהו" – יהודי עובד את הקב"ה בכל דרכיו ובכל מעשיו, ובכלל זה העשייה הגשמית היום-יומית.

יתרון לזה על זה

מצד אחד יש לשבת יתרון על שנת השמיטה. ביום השבת האדם מתעלה מעל כל ענייני החולין. כל המלאכות אסורות, ואילו הצרכים הגשמיים שגורמים עונג נהפכים למצווה. משמעות הדבר - בשבת יהודי עומד בדרגת קדושה עליונה, שלמעלה מהחיים הגשמיים הרגילים.

לעומתה, שנת השמיטה נועדה להחדיר את הקדושה לתוך הארץ, לתוך החיים הארציים של האדם. בעוד השבת נותנת לנו כוח להתעלות מעל ענייני העולם, שנת השמיטה מעניקה כוח להביא את הקדושה לתוך החיים הארציים עצמם.

בכל דרכיך דעהו

וזו ההוראה שיש ללמוד ממצוות השמיטה בעבודתו הרוחנית של כל אחד ואחד מישראל – קדושת האדם ודבקותו בקב"ה צריכות להיות לא רק בזמני התפילה ולימוד התורה, כשהוא קדוש ומובדל מענייני העולם, אלא גם כשהוא עוסק בענייני החולין, בצרכים הגשמיים והארציים שלו.

שנת השמיטה נותנת כוח לשש השנים שאחריה. היא בבחינת מאגר גדול, שממנו מחלקים את השפע לכלים הקטנים. האדם נדרש לשאוב קדושה אלוקית ("שבת לה'") משנת השמיטה, כדי שיוכל לקיים את הציווי "בכל דרכיך דעהו".

(לקוטי שיחות כרך יב, עמ' 108)

אמרת השבוע

שמח בחלקך

עשיר אחד, שלא ניחן בבינה יתרה, אך לעומת זה היה עז וחצוף, נהג להתערב בענייני הקהל. פעם אחת, בדיון עם רבי בנימין מקוצק, קם העשיר וחיווה את דעתו, אף שהעניין לא היה שייך אליו כלל.

אמר לו רבי בנימין: "למדנו במסכת אבות, 'איזהו עשיר, השמח בחלקו'. למה נאמר דבר זה לעשיר דווקא, וכי העני שמח בחלקם של אחרים?

"אלא", השיב רבי בנימין, "המשנה מדברת על אדם שזכה במתנת העושר, ולא נתברך במתנות אחרות, כמו למדנות, צדקות, תבונה. אומרים לו: עשיר אתה – שמח בעושרך ובממונך, אך אל תחשוב שיש לך יד ורגל בחכמה ובתבונה, הרחוקות ממך".

מן המעיין

מלמד

 תלמידים כבנים

"ושיננתם לבניך" (דברים ו,ז)."לבניך" אלו תלמידיך. וכן באלישע הוא אומר (מלכים ב,ב): "ויצאו בני הנביאים". וכי בני הנביאים היו, והלוא תלמידים היו! אלא מכאן לתלמידים שקרויים בנים. וכן אתה מוצא בחזקיהו, שלימד לישראל וקראם בנים, שנאמר (דברי הימים-ב כט,יא): "בני עתה אל תשלו".

(ספרי

 גזע באילן גדול

מלמד חייב לדעת כי גורלו של הדור הבא, בכל הקשור לאמונה טהורה - בידו הוא. כאשר ייתן ליבו לחזק ולהחכים את תלמידו, מעמיד הוא גזע באילן גדול בכרם ה'. ולעומת זה, תנועה מצידו שאינה כדבעי עוקרת חס ושלום אילן וגזע מכרם ה' צבאות.

(אגרות-קודש)

 נושאים לשיחה

"ושיננתם לבניך ודיברת בם בשבתך בביתך" (דברים ו,ז). אם תלמד את בניך ותשנן להם את הדברים שלמדת ושלמדו אבותיך, אזי "ודיברת בם בשבתך בביתך" יהא לך על מה לשוחח עמם בבית. לעומת זאת, אם תניח להם ללמוד את כל החכמות חוץ מלימוד התורה, סופך לשבת ביניהם כאדם זר, ולא תהיה ביניכם שפה משותפת.

(בית יצחק)

 האותיות בערו

מלמד חסידי הוא מי שיודע את יוקר אותיות התורה. בליבו של מלמד מהדור הקודם בערו אותיות התורה, והוא שתל זאת בתלמידיו. האלף בערה, הקמץ בער, הפסוק כולו בער.

(ספר השיחות תש"א)

 טופח על-נת להטפיח

אם רוצה אדם ללמד תורה ומוסר לזולת, עליו להיות בעצמו חדור בדברים שהוא אומר. כך הדברים עשויים להשפיע. זהו שנאמר (דב רים ו,ו-ז): "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום על לבבך, ושיננתם לבניך" - כאשר הדברים האלה יהיו חדורים עמוק בלבבך, תוכל לשננם לבניך.

(אלשי"ך)

 מקור האור

הרבי הרש"ב מליובאוויטש אמר: מלמד חסידי בעל-עבודה הוא מקור האור האמיתי בבית היהודי. מלמד חסידי בעל-עבודה, הוא אברהם אבינו שבדור, מפרסם אלוקות בבתי ישראל.

 התלמידים הם הסייג

"העמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה" (אבות א,א). אם מעמידים תלמידים רבים, הם-עצמם יהיו הסייג לתורה - חומת הברזל שתשמור ותבטיח את המשך קיום השלשלת היהודית.

(פניני תורה)

חינוך לאמונה

הרבי הריי"צ מליובאוויטש שכר מלמד בעבור בנותיו הקטנות. מלמד זה סבר שלא ראוי לספר לילדים ענייני מופתים המבהילים את הנפש, אלא יש ללמדן דברים המובנים בשכל בלבד. הדבר נודע הדבר לאביו, הרבי הרש"ב, ובעקבות זאת פוטר המלמד מעבודתו.



 

עמוד 3  (לתחילת הגיליון)

מעשה שהיה

 צופה למרחוק

זה היה בשחר החסידות. סוחרים מכל רחבי אירופה נהרו אל היריד השנתי הגדול בקניגסברג. ביניהם הייתה קבוצת סוחרים מערי ליטא, מינסק, קובנה, פינסק וסלוצק.

במהלך המסע עלה עניין החסידות על הפרק. החלו הסוחרים לדבר סרה בחסידות ובמנהיגיה. רק הסוחר מסלוצק שתק ולא התערב בשיחה. לפתע הזכיר אחד מהחבורה את שמו של המגיד ממזריטש, בנימת ביטול. או-אז מיהר הסוחר מסלוצק להסותו. "על המגיד ממזריטש אסור לפצות פה!", קרא ועורר עליו מיד את תמיהת חבריו. "גם אתה 'נתפסת'?!", שאלוהו בטון נוזף.

"הקשיבו ואספר לכם מעשה שאירע לא מכבר בעירנו ותשפטו בעצמכם", ענה הסוחר מסלוצק והחל לספר:

לפני כמה חודשים יצאתי לרגל עסקיי למסע ארוך בארץ. לילה אחד תעיתי בדרכי וסטיתי ממסלול נסיעתי המתוכנן. הגעתי לעיירה יהודית שאת שמה לא ידעתי. תרתי אחר בית לעשות בו את הלילה.

ניגשתי אל הבית הראשון שבקע ממנו אור. הקשתי על הדלת והוזמנתי פנימה. רק אז נודע לי כי הגעתי למזריטש. ולא זו בלבד, אלא אל בית בכיר תלמידי הבעש"ט, הלוא הוא המגיד בכבודו ובעצמו.

הוגשה לי ארוחה וסעדתי את ליבי. פתאום יצא המגיד מחדרו והתקרב אליי. די במראהו בלבד להטיל חרדת-קודש על סביבתו. הוא נתן בי מבט חודר והושיט לי יד. "שלום עליכם ר' יהודי", אמר. "עליכם השלום", השבתי.

המגיד שאלני לשמי ולמקום מגוריי ועניתי לו. "כל דבר בעולם הוא בהשגחה פרטית", אמר. "אם נתגלגלת לכאן, אין זה לחינם. שמא יש דבר כלשהו בעירכם הדורש תיקון?". שתקתי. למעשה עזבתי את עירי כמה שבועות קודם לכן ולא ידעתי את המתרחש בה עד זמן שיחתנו. מטעם זה לא ידעתי על המגפה הקשה שפרצה כמה ימים קודם לכן בסלוצק – מגפה שפגעה בעיקר בילדים הקטנים.

המגיד הניח משקפיים על עיניו ולאחר רגע אמר: "לפני ימים אחדים היה בנך חולה מאוד וכבר עמד על סף מוות. אולם אל דאגה, ברוך ה' נחלץ ממחלתו ועתה הוא בריא לגמרי".

הבטתי במגיד בתדהמה. לא פקפקתי בנכונות דבריו ובליבי הודיתי לה' על החלמת בני. המגיד הוסיף ואמר: "כשתחזור לסלוצק תהיה עד למגפה הקשה המשתוללת שם ופוגעת בילדים רבים. תמצא את בני העיר נבוכים ומבולבלים – חוקרים ומחפשים אחר הסיבה הרוחנית למגפה".

המגיד הביט קדימה כצופה למרחוק והמשיך: "למחרת שובך תשתתף בשמחה של מצווה וגם שם יעסקו הכול באותו עניין. החשד ייפול על איש פלוני והכול יאשימוהו בגרימת המגפה. דע, כי אדם זה אינו קשור כלל לעניין. וכשיקום אחד המסובים להכותו, התייצב על רגליך, אחוז בידו וגער בו כי הוא-הוא החוטא".

שבתי לסלוצק אפוף תהיות ומחשבות. עם בואי נודע לי מיד על המגפה המשתוללת בעיר ומכה בילדים הרכים. נכנסתי לביתי ואז גם נודע לי כי בני הקט אכן חלה וכבר הגיע לכלל סכנה, אך בשלב מסויים, באורח פלא, החלים לגמרי. באותה שעה ידעתי בבטחה כי גם יתר דברי המגיד יתקיימו.

בהמשך היום הודיעו לי על ברית-מילה שיערוך מחר אחד מנכבדי סלוצק. השתתפתי בברית. הכול דיברו בעניין המגפה שמטבע הדברים הטרידה לא נתנה מנוח לאיש.

ר' אליהו, מזקני העיר ונכבדיה, קם לפתע ממקומו ואמר: "סבורני כי איש חוטא אשר נכשל בעוון חמור ונורא מתהלך בקרבנו ובעטיו באה עלינו הרעה הזאת". כל היושבים סביב הנהנו בהסכמה. פתאום עבר רחש בקהל – "מוטל... מוטל הוא החוטא".

מוטל הוא אדם פשוט שאינו מרבה להופיע בין הבריות. גם בבית-הכנסת כמעט אינו מראה את פניו. "חזור בתשובה והסר מעלינו את המגפה הארורה", קרא לעברו אחד המסובים. קולות נוספים בקהל החרו-החזיקו אחריו. מוטל ישב דומם, חיוור כסיד.

והנה קם ממקומו שמעון, מעשירי העיר, וקרב אל מוטל. הוא הניף יד כדי להנחיתה על לחיו של מוטל. בראותי כיצד כל דבריו של המגיד ממזריטש מתאמתים מול עיניי, אזרתי עוז ותפסתי בכוח בזרועו של שמעון הגביר. "שקרן ורשע!", הרעמתי עליו בקולי. "הודה על האמת כי אתה החוטא הגדול. התוודה על מעשיך במקום להטיל רפש באדם אחר!".

שקט השתרר במקום. שמעון הגביר הביט בי מוכה הלם. נתתי בו מבט קשה ולא הסרתי עיניי מעיניו עד אשר נשבר והתיישב על כיסא סמוך. חלפו עוד כמה רגעים ולפתע פרץ בבכי. הוא החל להתוודות כי אמנם נכשל בעוונות חמורים ביותר. לבסוף ביקש את מחילת הכלל והתחייב קבל עם ועדה לשוב מדרכו הרעה.

הצבע שב לפניו החיוורות של מוטל האומלל. בתוך כך הופנו כל המבטים אליי. "רוח-הקודש?!", תמהו הכול. "אמנם כן", השיבותי, "אך לא רוח-הקודש שלי, אלא של המגיד ממזריטש". ומיד סיפרתי להם כיצד נתגלגלתי לביתו של המגיד וכל אשר אמר לי התקיים. הנוכחים היו אחוזי השתוממות. חיש-מהר פשטה השמועה בכל סלוצק ומאז נזהרים בעירנו מלפגוע בכבודו של המגיד הקדוש.

הסוחר מסלוצק סיים את סיפורו. חבריו הסוחרים ניצבו סביבו בדממה, נתונים לרושם דבריו. "נו, מדוע שותקים אתם", הקניטם הסלוצקאי, "שמא גם אתם 'נתפסתם'?".

דרכי החסידות

 מרשב"י לגאולה

רבי שמעון בר-יוחאי פתח את שלב ההתגלות של פנימיות התורה, ויש קשר הדוק בין גילוי זה לבין הגאולה. בספר הזוהר ('רעיא מהימנא' פרשת נשא, חלק ג, עמ' קכד,ב) נאמר: "בגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי, דאיהו ספר הזוהר, יפקון ביה מן גלותא ברחמים" (=בזכות שעתידים ישראל לטעום מאילן החיים, שהוא ספר הזוהר, ייצאו עמו מהגלות ברחמים). ואכן, לימוד פנימיות התורה נחשב אחד האמצעים החשובים לזירוז הגאולה וההכנה לקראתה.

הקשר בין גילוי פנימיות התורה לבין הגאולה אינו בבחינת 'סגולה', כעין פעולה 'שמימית' נסתרת. כאשר מבינים את מהותה של הגאולה, ברור שהקשר בינה לבין גילוי הנסתר הוא ישיר בתכלית. הגאולה היא המשך ישיר לגילוי פנימיות התורה, והיא משלימה תהליך זה במלוא העוצמה.

ייעלם ההעלם

מהותה האמיתית של הגאולה היא - "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר" (ישעיה מ,ה). וכן: "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (שם יא,ט). זו בעצם הגאולה - גילוי האמת האמיתית והפנימית של כל דבר. יוסר סופית ההעלם וההסתר שמכסה כיום את האמת, והיא תיראה בגלוי בעיני בשר.

כל השינויים שיתחוללו בעולם בימות המשיח, יהיו תוצאה טבעית ומתחייבת מגילוי האמת. כאשר הכול יראו בעיניהם שהקב"ה הוא המהות האמיתית של כל המציאות, ממילא "לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד" (כלשון הרמב"ם בסיום ספרו). כאשר כל הגויים יראו בגלוי שהיהודים הם "כוהני ה'" ו"משרתי אלוקינו" (ישעיה סא,ו) - מובן שלא יפגעו בהם לרעה, ולהפך, ישתוקקו לסייע לעם-ישראל. כשכל אדם יראה את האמת, שהזולת אינו חי על חשבונו וכי שלמותו של הזולת היא גם שלמותו-שלו - מובן שלא יהיו מלחמות ושנאות ולא תהיה קנאה ותחרות. כל אלה הם תוצאה מתבקשת מגילוי האמת.

העולם כבר מוכן

הכנת העולם לקראת הגאולה החלה בימים שהתחילה להתגלות פנימיות התורה. דבר זה נעשה על-ידי רבי שמעון בר-יוחאי, מחבר ספר הזוהר. הוא פתח את ה'צינור' של פנימיות התורה, וממנו מתחיל תהליך הגילוי של אור הנסתר, שיגיע לשיאו בזמן הגאולה.

אלא שבימי רבי שמעון בר-יוחאי עדיין לא היה העולם בשל לגילוי אמת זו. לכן הגילוי של פנימיות התורה היה במידה מוגבלת ביותר - לחוג מצומצם של אישים בעלי שיעור-קומה מיוחד. אולם ספר הזוהר עצמו מנבא (בראשית קיח,א), שכאשר יתקרבו ימות המשיח, תתגלה חכמת הנסתר בהיקף רחב, עד שאפילו ילדים קטנים ידעו סודות כמוסים.

תהליך זה היה הדרגתי. בתחילה הייתה פנימיות התורה ידועה רק ליחידי-סגולה. אחר-כך, כשהחלו להתקרב ימות המשיח בא האריז"ל והחל להפיץ את תורת הנסתר במידה רחבה יחסית, ואמר שכבר "מותר ומצווה לגלות זאת החכמה". אולם עדיין נשארו הדברים נחלתו של חוג מצומצם.

אחרי-כן, כאשר הגיע 'חצות' של האלף השישי והחל להתנוצץ אור הגאולה, הגיע גם הזמן לגלות את פנימיות התורה בהיקף רחב יותר. אז פתח הבעש"ט את אור הנסתר לכל העם, ואפשר לכל יהודי לטעום מהאור הגנוז של הגאולה, ובכך להתכונן בפועל ממש לגאולה המתקרבת. הבעש"ט גם גילה, שהפצת החסידות קשורה קשר ישיר לגאולה, כפי שאמר המלך המשיח לבעש"ט, שהוא יבוא "לכשיפוצו מעיינותיך - מעיינות החסידות - חוצה".

ועכשיו, כאשר מעיינות החסידות כבר נפוצו בכל רחבי תבל, ודאי שכבר העולם מוכן לגאולה האמיתית והשלמה.



 

עמוד 4  (לתחילת הגיליון)

חיים יהודיים

סוד הקסם של היהדות

ר' שמעון אילוז. זריזות ידיים

בשנים האחרונות מרבה ר' שמעון אילוז, המוכר יותר כקוסם שימי אילוזיני, להופיע בל"ג בעומר לפני ילדי התהלוכות שצעירי-חב"ד מארגנים בכל עיר ויישוב. את ל"ג בעומר הקרוב, למשל, יפתח בתהלוכות במגדל וביבנאל, ימשיך בתהלוכה בבית-שמש ויקנח בהופעה לפני כעשרת-אלפים ילדי תלמודי-תורה בכיכר-השבת בירושלים.

הופעותיו של אילוז חריגות בנוף הקוסמים והקסמים. כך, למשל, קודם שהוא שולף יונים מהכובע וכדורים מהפה, הוא מסביר לילדים כי הכול עניין של זריזות ידיים ושל הסחת דעת וכי אין ממש ב'קסמיו'. הוא אפילו יגלה להם לאחר מכן כיצד הצליח 'לסדר' אותם בכמה מ'קסמיו'. עצם היותו כורת, כביכול, את ענף האשליה שעליו הוא יושב, אינו פוגע, מתברר, בהנאת הילדים.

בצמרת המקצוע

כשהוא מבחין בסימנים של התלהבות רבה מדי, אצל הילדים, הוא דואג מיד לצננם. "אני לא דוגמה לחיקוי", הוא אומר. "הדוגמה שלכם ושל כולנו הם גדולי ישראל". את הופעתו לפני הילדים חותם שמעון בסיפור חזרתו בתשובה, לפני כאחת-עשרה שנים, ובכך הוא חושף את מה שהוא מגדיר "הקסם האמיתי של חיי".

שמעון (38) נולד למשפחה מסורתית וברוכת ילדים בבאר-שבע. מנעוריו נמשך לשעשוע הקסמים, וכשהתבגר הלך ללמוד זאת במקצועיות. הוא השתתף בתחרויות ארציות וזכה יותר מפעם אחת במקומות הראשונים. אחר-כך נדד לחו"ל ולמד כמה שנים באקדמיה לאומנות הקסמים בלוס-אנג'לס. הוא הופיע על כל בימה אפשרית ונחשב אחד הטובים בתחום.

חנוכייה מסעירה

במקביל למגמת ההיחשפות לציבור התפתחה בו הסתכלות הפוכה – פנימה. "היו לי כסף, תהילה ומעריצים, ועדיין לא חשתי מרוצה. כל הזמן שאלתי את עצמי: מה הלאה? מה השלב הבא? אף פעם לא שמחתי במה שיש לי". השינוי הממשי החל שנה אחת בחנוכה, כשהלך ברחוב וראה חנוכייה גדולה דולקת ומאירה את חשכת הלילה. "פתאום הרגשתי עצב. אמרתי לעצמי, אני משמח ומשעשע את כולם ומה איתי? האם אני בעצמי אדם שמח? פתאום, בלי להרגיש, התחלתי לבכות".

את סערת הנפש שפקדה אותו הלך לפרוק בבית-הכנסת הקרוב. "פתחתי סידור והתחלתי להתפלל ערבית. אמרתי 'שמע ישראל' והרגשתי את משמעות המילים. 'השם שפתיי תפתח' – וחשתי חיבור עצום".

לא ללכת שולל

בהמשך החל להשתתף בהרצאות בענייני יהדות ובשיעורי תורה. לפני כאחת-עשרה שנה החליט סופית כי דרך התורה היא דרכו. כעת הוא נשוי ואב לשלושה ילדים. מתגורר בשכונת רמות בירושלים ומבלה את מרבית זמנו בלימוד תורה. בבוקר לומד ב'כולל' להלכה ובערב לומד גמרא. בזמנו הפנוי הוא מתפרנס מהופעותיו.

קודם שגיבש את אופי הופעותיו נועץ ברבנים. "אני שולל מראש כל עניין של גנבת-דעת ושל הטעיה בדבר כוחות על-אנושיים שאפשר לייחס לקוסם. להפך, אני מסביר לצופים שאסור לאדם ללכת שולל אחרי מראה עיניו. הנה, אני אומר להם, אתם רואים שעשיתי כך וכך? זה רק נדמה לכם. בפועל עשיתי דבר אחר לגמרי. אמת יש רק אחת - בתורה".

פינת ההלכה והמנהג

יפה וצנוע

מאת הרב יוסף גינזבורג

רב אזורי עומר

שאלה: לדעת הפוסקים המעדיפים שאישה תכסה את ראשה בפאה, האם זה נכון גם כאשר הפאה נראית יפה מהשיער הטבעי?

תשובה: בעיקרון, כדאי לדעת שהציווי (מיכה ו,ח) "והצנע לכת עם אלוקיך" חל גם על גברים, אולם צניעות הלבוש באישה חשובה במיוחד, ועוד יותר – בצאתה לרשות-הרבים. על-פי התורה, כבודה של האישה להיות מכוסה וצנועה בלבושה. גילוי איבר שאמור להיות מכוסה, כמו גילוי הראש באישה נשואה - חרפה הוא לה. לכן התורה מצווה על כך בחומרה רבה.

נוסף על כך, אישה שאינה נזהרת בצניעותה עוברת על איסור (ויקרא יט,יד) "לפני עיוור לא תיתן מכשול", שמכשילה את הרבים באיסור (במדבר טו,לט) "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", וכן באיסור לומר דברי-תורה כנגדה.

צריך להבדיל בזה בין שני עניינים שונים:

א) חובת הכיסוי: מן התורה אישה חייבת לכסות את שער ראשה, כמו איברים רבים מגופה. חובה זו מתקיימת בכל בגד המכסה היטב. גם כיסוי הראש מתקיים בכל פאה נכרית, גם של שיער טבעי, ואפילו היא מיוצרת משערה-שלה (כדברי ה'שלטי הגיבורים', הרמ"א ועוד), שדינה כדין בגד, וכדברי הגאון רבי עובדיה הדאיה: "דקים להו לרבנן [=שברור להם לחז"ל] שאין יצר הרע שולט אלא בדבר המחובר לגוף האישה עצמה, שהוא דבר שיש לו נפש חיונית...".

ב) צניעות הלבוש: גם אישה המכוסה כראוי חייבת לדאוג שהבגד יתאים לדרישות הצניעות. מותר לאישה להתאפר, להתקשט וללבוש בגד נאה, אך אסור שהקישוט או הבגד יהיו צעקניים או בולטים בצבעם או בצורתם. דבר זה נכון לצורת הלבוש וההתנהגות בכלל- אם מדובר בכיסוי הראש, הגוף או הרגל - ובאותה מידה הוא נכון לפאה נכרית, ואין לחבוש פאות שאינן הולמות את גדרי הצניעות של אישה יראת-שמים.

מקורות: שלטי גיבורים שבת סד,ב. הרמ"א בדרכי משה או"ח סי' שג, ובהג"ה בשו"ע סי' עה ס"ב. משנ"ב וכף החיים שם. שו"ת אור לציון להגרב"צ אבא-שאול או"ח סי' יא. שו"ת ישכיל עבדי להגר"ע הדאיה ח"ז אה"ע סי' טז. הגר"ש משאש בשו"ת תבואות שמש אה"ע סי' קלז-ח וב'אור תורה' כסלו תשמ"ט. הרבי מליובאוויטש בשערי הלכה ומנהג אה"ע סי' נ-נא ובס' כבודה בת מלך עמ' סה. הגר"מ פיינשטיין בשו"ת אגרות משה אה"ע ח"ב סי' יב.



 

לדף הראשי

 

בית חב"ד | חדר עיון | חדר ילדים | חדר חדשות | בית דפוס | מודיעין | מפתח עניינים 

(c) כל הזכויות שמורות
צעירי אגודת חב"ד - המרכז / אגף ההוצאה לאור
ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס': 03-9606169
ראש מדור אינטרנט: יוסף לב-ארי  *  יו"ר:  הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

chabad@chabad.org.il