שיחת השבוע - הגיליון השבועי לכל יהודי

הגיליון השבועי לכל יהודי. מס' 857, ערב חג השבועות, ה' בסיון תשס"ג (5.6.2003)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר) ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

קובץ גרפי בפורמט PDF

לדף ההורדות

גליונות קודמים

עמוד 1

עמדה שבועית

 היום ש'גייר' את כולנו

בחג-השבועות נעשינו "ממלכת כוהנים וגוי קדוש" וקיבלנו עלינו את הברית שנכרתה בהר-סיני. הצטרפות לברית זו ולשמירת התורה ומצוותיה היא השער היחיד לעם-ישראל ואין בלתו

כל תנועה רעיונית ואידאולוגית שואפת מטבעה לגדול ולהתפתח ולצרף אליה חברים חדשים. היא הייתה רוצה שהעולם כולו יהיה שותף לרעיון ולדרך, והיא חותרת להשיג יעד זה בכל האמצעים שברשותה. אם אתה מאמין בדבר-מה ואתה סבור שדרכך צודקת, אתה רוצה שעוד בני-אדם יחשבו כך.

בקרב הדתות מגמה זו בולטת ביתר-שאת. כל דת שואפת להגדיל את מספר מאמיניה. הדתות הגדולות רואות בכך חובה דתית עליונה. במשך השנים אף לא בחלו באמצעים להשיג מטרה זו, ואילצו מיליוני בני-אדם, בכוח הזרוע והחרב, לקבל עליהם את אמונותיהן.

יוצאת מן הכלל הדת היהודית. אין לה שום שאיפה להחיל את עול היהדות על לא-יהודים. יתרה מזו, גם כשבא גוי ומבקש להתגייר, הרב צריך לדחותו בתחילה ולהסביר שאין לו צורך להיות יהודי ולקבל עליו את תרי"ג המצוות. רק אם האדם מתעקש ומביע רצון עז להצטרף לעם-ישראל – מקבלים אותו, ואז הוא נעשה חלק בלתי-נפרד מעם-ישראל; אבל אנחנו-עצמנו איננו עושים דבר כדי לעודד גיור.

משמעותו של גיור

גישה זו נובעת מתפיסה בסיסית, שדת-ישראל אינה אמורה להיות נחלת האנושות כולה. כשנתן לנו הקב"ה את התורה, אמר: "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש". לעם-ישראל יועד התפקיד להיות 'כוהני' האנושות, עם מיוחד שתפקידו לחבר את העולם עם הקדושה האלוקית. לבני אומות-העולם נועד תפקיד אחר, וכאשר הם מקיימים את שבע מצוות בני-נח, הם נחשבים חסידי אומות-העולם ויש להם חלק לעולם הבא. אין להם שום צורך להיות יהודים ולמלא תפקיד שלא הוטל עליהם.

גם בתוך עם-ישראל עצמו קיים המעמד המיוחד של הכוהנים, שיש בהם קדושה מיוחדת וחלות עליהם מצוות ואזהרות שאינן חלות על כלל עם-ישראל. יהודי מן השורה אינו צריך להיות כוהן, שכן עליו למלא את תפקידו - חלק משנים-עשר שבטי ישראל. יש רק הבדל אחד, שכאן אין באמת שום אפשרות שישראל יהיה כוהן, ואילו לאומות-העולם ניתנת אפשרות להתגייר ולהצטרף לתפקיד המיוחד של העם היהודי; אם הם-עצמם רוצים בכך באמת ובתמים.

הגיור הוא אפוא מתן אפשרות ללא-יהודית להיות חלק מ"ממלכת כוהנים" ולהצטרף לברית האלוקית שכרת הקב"ה עם העם היהודי במעמד הר-סיני. המתגייר צריך לקבל עליו את מלוא החובות המוטלות על יהודי, ובפשטות: לשמור את כל התורה ומצוותיה. רק אז הוא נעשה יהודי, חלק מעם-ישראל.

המתגייר אינו יכול להיות יהודי כרבים מעם-ישראל שאינם שומרי תורה ומצוות. יהודי שאינו שומר מצוות נשאר יהודי, כי "ישראל אף-על-פי שחטא – ישראל הוא". בן, אף-על-פי שהוא מתמרד כנגד אביו, נשאר בן, אבל איש לא יקבל לביתו מי שמצהיר מראש כי בכוונתו למרוד בבעלי-הבית. גם גר יכול להתקבל לעם-ישראל רק אם הוא אכן רוצה להצטרף לברית הר-סיני, ובלא כוונה כנה כזאת – אין כאן גיור כלל.

אזרחות אינה יהדות

הבלבול שנוצר בארץ נובע מהערבוב של זכויות אזרחיות עם מעמד יהודי, ואין שום קשר בין השניים. אדם יכול להיות אזרח נאמן למדינה, חייל מצטיין בצה"ל, ולא להיות יהודי. יש במדינה גם אזרחים לא-יהודים, ונאמנותם למדינה אינה הופכת אותם ליהודים. המדינה יכולה להעניק זכויות אזרחיות לעובדים זרים מסין ומאפריקה; וכי זה עושה אותם יהודים?

לגיור משמעות אחת ויחידה – הצטרפות לברית הר-סיני ולשמירת התורה ומצוותיה. זה השער היחיד לעם-ישראל ואין בלתו. כך נעשינו כולנו יהודים, "ממלכת כוהנים וגוי קדוש", בחג-השבועות, וכך מסתפחים אלינו גרי-צדק בכל הדורות.

בציפייה לגאולה

"עד שלא קיבלו ישראל את התורה, היה העולם עשוי מדבר; כיוון שקיבלו את התורה, נעשה העולם שור. אמר הקב"ה, לעתיד לבוא אני עושה כן לציון... שנאמר ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה".

(שמות רבה פרשה כד)

יש חדש

להביא את הילדים לשמיעת עשרת הדיברות

בחג-השבועות יבואו המוני ילדי ישראל לבתי-הכנסת למעמד קריאת עשרת הדיברות. הרבי מליובאוויטש קרא להביא גם את הטף, כדי שגם הם יהיו במעמד זה, בהיותם הערבים לקיום התורה. קריאה זו מבוססת על מאמר המדרש: "אמר הקב"ה לישראל: בניי, הוו קורין את הפרשה הזאת בכל שנה, ואני מעלה עליכם כאילו אתם עומדים לפני הר-סיני ומקבלים את התורה". בבתי-כנסת רבים הגבאים נוהגים להכין בשביל הילדים דברי-מתיקה, כדי לעודדם לבוא למעמד המיוחד. צעירי-חב"ד הוציאו-לאור לקראת חג-השבועות עלוני הסברה מיוחדים לילדים על משמעות החג, ועל החשיבות לבוא לבתי-הכנסת לקריאת עשרת הדיברות.

קבוצה לחצר הרבי

צעירי-חב"ד ממשיכים במבצע המיוחד של נסיעת קבוצות מאורגנות לחצר הרבי, לתפילה בבית-מדרשו ולעלייה לציון הקדוש. הקבוצה הבאה תצא אי"ה ביום ראשון, כ"ט בסיוון תשס"ג (29.6), ותשוב ארצה ביום שני ו' בתמוז (6.7). ליווי והדרכה צמודים במשך כל הביקור, שיכלול גם סיור באתרים מרכזיים בניו-יורק ובוושינגטון. פרטים והרשמה בטל' 9607588-03 שלוחה 154 (אפשר להשאיר הודעה).

לראות ולשמוע

חברת גל-פז הפיקה את יהודים הם בני מלכים, עם אודי אולמן ויובל סטופל. ביצוע מחודש ומצולם של הקלטת שנעשתה הצלחה גדולה לפני כעשרים שנה. לחנים של חיים בנט ויהודית שיקמן. גם פרחי מיאמי מגישים הפקה חדשה – מופע לציון עשרים וחמש שנות פעילותה של המקהלה המצליחה. להשיג בתקליטורי מחשב ובקלטות וידאו. טל' 1-700-704120.



 

עמוד 2  (לתחילת הגיליון)

שולחן שבת

מעובד על פי שיחותיו של הרבי מליובאוויטש, על-ידי צ' לבנוני

 שמחה ופנימיות

בחג-השבועות קיבל עם-ישראל את התורה, במעמד הר-סיני. עשרת הדיברות נפתחים ב"אנכי ה' אלוקיך" ומסתיימים באזהרות שלא לרצוח, שלא לגנוב, שלא לחמוד וכו'.

המרחק בין הדיבר הראשון לדיברות האחרונים הוא מן הקצה אל הקצה ממש. בדיבר הראשון מדובר על הנקודה העליונה ביותר, וכפי שמבואר בספרים, "אנכי" רומז לקב"ה עצמו ממש, שאינו יכול להתגלות לא בשם ולא שום אות וקוץ. ומצד שני באים דיברות בדבר "לא תרצח" וכדומה, שעצם הצורך להזהיר מפני מעשים כאלה מורה על תכלית השפלות, שהאדם עלול להידרדר לשאול תחתית.

מלמעלה עד למטה

בכך באה לידי ביטוי גדולתם של עשרת הדיברות, החובקים את כל המציאות, מהנקודה העליונה ביותר ועד הנקודה התחתונה ביותר. ויתרה מזו, במעמד הר-סיני ניתן לאדם הכוח להחדיר את הנקודה העליונה ביותר ("אנכי ה' אלוקיך") עד הנקודה התחתונה ביותר, בו-עצמו ובמציאות העולם כולו.

הדיבר הראשון, "אנכי ה' אלוקיך", משמעו שעצמותו ומהותו יתברך נעשה "אלוקיך" – "כוחך וחיותך". הקב"ה אומר לכל איש ישראל, שכל כוחו וחיותו (של היהודי) הם רק "אנכי ה'". בעומק נשמתו יהודי אינו רוצה ואינו חפץ בשום עניין בעולם אלא בעצמותו ומהותו יתברך.

רק אותך עצמך

וידוע הסיפור על רבנו הזקן, בעל התניא והשולחן-ערוך, שבעת דבקותו היה אומר: "איני חפץ בגן-העדן שלך; איני רוצה בעולם-הבא שלך; רוצה הנני רק אותך עצמך". ולמעשה, עניין זה קיים בעומק נשמתו של כל יהודי, מכיוון שבעת מעמד הר-סיני נחקק בו הדבר, על-ידי דיבורו של הקב"ה, "אנכי ה' אלוקיך".

זו משמעות האיחול "לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות". שמחה – כדי שיהודי יוכל להתגבר על הקשיים והניסיונות בעבודת-ה', שכן דברים שנעשים בשמחה מתקיימים יותר. ופנימיות – שקיום התורה והמצוות יהיה בכל פנימיות עצם הנפש.

פנימיות הנפש

השמחה והפנימיות קשורות זו בזו. כשאדם עושה דבר-מה בלא שמחה, אלא מתוך אילוץ וכפייה, העשייה מקיפה רק את חיצוניותו. אמנם הוא עושה את הדבר, אבל רק כוחותיו החיצוניים שותפים לעשייה ולא מהותו הפנימית. לעומת זאת, כשהדברים נעשים בשמחה, הם מגיעים לעצם הנפש, וכל-כולו שותף לקיום התורה ומצוותיה.

בחג-השבועות בכל שנה ושנה חוזרת ומתעוררת אותה התגלות אלוקית כבירה שהייתה בשעת מתן-התורה. הקב"ה נותן לנו מחדש, ובעוצמה יתרה, את הכוח להתקשר עם דרגת "אנכי", עצמותו ומהותו יתברך, על-ידי התורה והמצוות, ושהדבר יהיה בפנימיות הנפש, עד שכל כוחו וחיותו של האדם יהיו בקב"ה בלבד.

(לקוטי שיחות כרך ד, עמ' 1307; כרך יג, עמ' 158-159)

אמרת השבוע

 אצל הר-סיני

הצדיק רבי שלמה מרומסק, בעל 'תפארת שלמה', סירב בתחילה לקבל עליו את עול האדמו"רות. לקראת חג-השבועות בא אליו קהל חסידים גדול. כשנוכח שהציבור אינו מרפה ממנו, קם ונסע לעשות את החג אצל רבי יחזקאל מקוזמיר.

אמר לו רבי יחזקאל: "איך עשית דבר כזה, לעזוב את עדת ישראל? הלוא אפילו על משה רבנו נאמר 'וירד משה מן ההר אל העם', שלא התעסק בהכנות הרוחניות שלו לקבלת התורה אלא התמסר לטובת עם-ישראל".

השיב רבי שלמה: "אבל משה רבנו היה ליד הר-סיני, ואף אני רצוני להיות אצל הר-סיני"...

לא השיבו רבי יחזקאל דבר, ואותו חג-שבועות היה שם-דבר בעולם החסידות.

מן המעיין

 מתן תורה

 נשיאת חן

"ויחן שם ישראל נגד ההר" (שמות יט,ד). רש"י מפרש: "ויחן" כאיש אחד בלב אחד. "ויחן" הוא גם מלשון "חן". אחדות אמיתית תיתכן רק כאשר כל יהודי נושא חן בעיני רעהו.

(רבי יצחק מוורקה)

 הגבהה מוגבלת

התורה ניתנה בהר, להורות שלימוד התורה וההליכה בדרכי ה' צריכים ליצור באדם הגבהת-הלב. עם זה יש להיזהר מאוד שלא לבוא מהגבהת-הלב לידי גאווה. זהו שנאמר "הגבל את ההר" - יש להגביל ולהגדיר את ההגבהה.

(ספר המאמרים תש"ג) 

 עליית החומר

ההר והמישור שניהם עשויים מאותו חומר - מאדמה, אלא שההר זו אדמה מוגבהת. זו הכוונה בנתינת התורה, שבני-ישראל יזככו ויעלו את גשמיות העולם. דבר זה מרומז בהר, שהוא עפר, אך עם זה הוא גבוה, דבר המסמל את עליית החומר והזדככותו.

(ספר המאמרים ת"ש)

 אחדות תאומה

מזלו של חודש סיוון הוא תאומים, לסמל את האחדות שהייתה בבני-ישראל בשעת מתן-התורה, ואת האחדות שנוצרת בין ישראל ובין קונם, על-ידי נתינת התורה.

(בני יששכר)

מי שזוכה – שומע

מעמד הר-סיני וקדושת היום הנשגב מתעוררים מחדש בכל שנה בחג-השבועות. מי שזוכה, שומע את הקול האלוקי המכריז: "אנכי ה' אלוקיך".

(קדושת לוי)

 שלוש מעלות

"ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים" (שמות יט,ו). בכתוב זה נרמזו שלוש המעלות (כתרים) שניתנו לישראל בשעת מתן-תורה - תורה, מלכות וכהונה. "ואתם תהיו לי" רומז לתורה, על-פי פירוש המכילתא "שתהיו פנויין לי ועוסקים בתורה"; "ממלכת" רומז למלכות; ו"כוהנים" רומז לכהונה.

(לקוטי שיחות)

 סגולה וסגול

"והייתם לי סגולה" (שמות יט,ה). המילה "סגולה" רומזת לנקודת סגול. כשם שהסגול יש בו שלוש נקודות, כך בני-ישראל נחלקים לשלושה סוגים: כוהנים, לוויים וישראלים. גם התורה, שהיא בבחינת 'משפיע' לישראל, נחלקת לשלושה חלקים: תורה, נביאים וכתובים.

(לקוטי לוי יצחק)

 קול נצחי

"ויהי קול השופר הולך וחזק" (שמות יט,יט). "הולך" נאמר בלשון הווה, ללמדנו שקול השופר של מתן-תורה מוסיף להיות הולך תמיד. הוא חזק בעצמו ומחזק אחרים.

(בית אהרן)



 

עמוד 3  (לתחילת הגיליון)

מעשה שהיה

 קולות וברקים

זה היה זמן-מה לאחר פטירת החוזה מלובלין. אחד מחסידיו, שכבר התקרב לגבורות, איש-צורה, ספוג תורה וחסידות ועובד ה' במסירות, התגורר בעיירה שרבים מבניה נהו אחר הצדיק רבי אורי מסטרליסק, המכונה 'השרף'. ביניהם היו לא-מעט אברכים צעירים, שהיו קשורים בתחילה אל 'החוזה' ורק לאחר פטירתו 'עברו' לסטרליסק.

החסיד הישיש, שהסתופף שנים רבות בצילו של 'החוזה' והיה קשור אליו בכל נימי נפשו, התקשה להשלים עם פטירת רבו ובוודאי לא היה מסוגל לעבור למנהיג חדש. מצד שני, בכל פעם שהיו חסידים שבים מסטרליסק ובפיהם סיפורים נלהבים על הנעשה בחצר רבם, היה ליבו יוקד מקנאה. מאבק-איתנים התחולל בנפשו פנימה.

חג-השבועות התקרב ובא. תפילתו של 'השרף' גם בסתם יום של חול הייתה נלהבת וסוערת במיוחד. באש תפילתו הצליח להבעיר את לב כל מי שנמצא בסביבתו. קולות התפילה שבקעו ועלו מבית-מדרשו של 'השרף' נשמעו למרחוק. אם בכל השנה כך, בחג השבועות על-אחת-כמה-וכמה. "ה'אקדמות' של הרבי!", היו חסידיו מספרים ברטט; "עשרת-הדיברות שלו!", התרפקו בעיניים מלאות ערגה.

ימים אחדים לפני חג-השבועות, בעוד החסידים מתארגנים לנסיעה לסטרליסק, הבחינולהפתעתם בחסיד הישיש המשרך את רגליו אחריהם. חיש-מהר פינו לו מקום נוח ומרווח באחת העגלות שבשיירה. הצטרפותו המפתיעה של החסיד הישיש, מתלמידיו המובהקים של 'החוזה', עוררה חדווה בלב החסידים הצעירים.

גם בהגיעו לסטרליסק זכה החסיד הישיש ליחס מיוחד של חיבה וכבוד. הוא קודם לראש תור הנכנסים אל 'השרף', לתת לו ולקבל ממנו ברכת שלום. 'השרף' קיבלו במאור פנים והחליף עמו דברי תורה וברכה. הוא לא שאל ולא העיר דבר על עצם בואו של החסיד הישיש לסטרליסק, משל אין זה אלא עניין רגיל וטבעי.

ליל התקדש החג. התפילה בבית-מדרשו של 'השרף' התנהלה בתחושה עזה של התרוממות-רוח. כמו קברניט המשיט ביד בוטחת את ספינתו בין הגלים, הנהיג 'השרף' את המוני חסידיו, בבטחה, על גלים גבוהים של שמחה והתלהבות. גם החסיד הישיש נשאב אל תוך האווירה הכללית.

אמירת ה'תיקון' במשך הלילה נעשתה אף היא מתוך תחושה חמה ולבבית.

השחר הפציע ועמו עלה גם המתח בבית-המדרש. החסידים תפסו מקומות טובים, איש-איש כפי יכולתו, כדי להשקיף מהם אל הבימה, שעליה יאמר הרבי את ה'אקדמות' ומשם יקרא לאחר מכן את עשרת הדיברות. החסיד הישיש התכבד לעמוד באחד המקומות הטובים – במעגל הקרוב ביותר אל הרבי.

לפתע נזכר ברבו 'החוזה' ומחשבת-חוץ חלפה בראשו – האומנם יתאמתו תיאוריהם של החסידים? האם יעמוד 'השרף' בציפיות הגבוהות שתלה בו? מיד סילק מעליו מחשבה זו. "שוטה שבעולם", גער בעצמו, "וכי באת לכאן כדי להיות צופה מהצד או כדי לקבל את התורה?!".

ככל שהתקרבה השעה, גברו הדוחק והציפייה. כשהגיע ובא הרגע, השתררה בבית-המדרש דממה מוחלטת. את המתח באוויר היה אפשר לחתוך בסכין. החסיד הישיש נדחק בין כולם, פוקח את עיניו, מטה את אוזניו, מתאמץ לקלוט ולספוג כל תנועה וכל מילה.

פותח 'השרף' ואומר "אקדמות מילין ושריות שותא, אולא שקילנא הרמן רשותא"... אך מה זאת? החסיד הישיש איננו שומע מילים. רעשים שומע הוא, רעשים גוברים והולכים. והקולות מחרישים את אוזניו ומערפלים את חושיו. לפתע הוא חש כמין עיוורון מכה את עיניו. הקולות הרועמים אינם פוסקים והוא מביט סביבו כסומא בארובה.

"ראוי אני לעונש זה על שהרהרתי אחר הצדיק וחשבתי מחשבת פיגול ברגעים הנשגבים ביותר", הלקה הישיש את עצמו.

והנה זה פלא, אך סיים 'השרף' את סדר ה'אקדמות', בבת-אחת שקטו הרעשים וראייתו של החסיד הישיש שבה אליו במלוא צלילותה. "מכאן והלאה לא אביט עוד אל תוך עיני הצדיק ולא אבחן אותו", החליט החלטה נחושה והתרכז בסידור שבידיו.

כעבור רגע או שניים מתחיל 'השרף' לקרוא בתורה ומגיע לעשרת-הדיברות: "בחודש השלישי... ומשה עלה אל האלוקים... ויהי ביום השלישי... וידבר אלוקים את כל הדברים האלה לאמור, אנוכי ה' אלוקיך...". פני 'השרף' להבים. קולו הרם מהדהד באוויר ומרעיד את כותלי בית-המדרש. אך אין עוד רעשים, אין עיוורון עיניים ואין ערפול חושים. לרגע רווח לחסיד הישיש.

התפילה הסתיימה והכול עוברים על פני 'השרף' לאחל לו "חג שמח". כשהגיע החסיד הישיש אל 'השרף', נעץ בו זה מבט חד וחודר. "חג שמח!", אומר 'השרף' וממשיך מיד בשאלה: "מדוע נבהלת! כלום אינך יודע כי גם במעמד הר-סיני החרידו קולות וברקים את היקום וענן כבד נח על ההר, שעשן סמיך היתמר ממנו, כעשן הכבשן, מפני ה' אשר ירד עליו?!"...

הביט החסיד הישיש בצדיק ולא ידע את נפשו מהלם ומתדהמה. המשיך 'השרף' ואמר: "לו השכלת וחכמת ולא תש כוחך מהרעשים ומן הערפל שאפף אותך, כי אז אפשר שהיית זוכה גם לראות באור קבלת התורה... ועתה, חג שמח".

דרכי החסידות

 כלים לקבל תורה

תורת החסידות הופכת את הפסוק "והימים האלה נזכרים ונעשים" לפתגם מנחה בכל החגים והמועדים. לאמור: כאשר מגיע חג ומועד ומזכירים את עניינו של אותו יום, הרי בד בבד עם ה"נזכרים" יש גם "ונעשים" - מתחדשים וניעורים כל העניינים שקרו ביום זה בפעם הראשונה. וכך, כשאנו באים לחג-השבועות, אנו חווים מחדש את מעמד מתן-התורה על הר-סיני.

הרב המגיד ממזריטש אמר: "חג-השבועות אצל הבעל-שם-טוב היה בבחינת 'נפתחו השמים ואראה מראות אלוקים'". רבנו הזקן אמר: "כשהיינו בחג-השבועות אצל הרב המגיד (ממזריטש) - היו רואים ומרגישים". אמר על כך כ"ק אדמו"ר ה'צמח-צדק': "הדברים אמורים לא רק על המגיד בלבד, אלא כך הוא אצל כל רבותינו נשיאינו, ולא רק באותה תקופה אלא בכל הזמנים. אולם כדי לקבל את הגילויים הללו יש צורך בכלים פנימיים" (ספר השיחות תש"ג עמ' 120).

לא "בדרך ממילא"

בספר התניא (פרק לו) מבוארת מעלתו המיוחדת של מעמד הר-סיני, על-פי הפסוק "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו": "'הראת' ממש, בראייה חושית. והיינו מפני גילוי רצון העליון בעשרת הדיברות, שהן כללות התורה, שהיא פנימיות רצונו יתברך וחכמתו, ואין שם הסתר פנים כלל... לכן היו ישראל בטלים במציאות ממש, ועל כל דיבור פרחה נשמתן".

כ"ק אדמו"ר הריי"צ אמר, שבמתן-התורה ניתנו שלושה דברים - גליא שבתורה, סתרי התורה והכוח לעבודת ה'. גליא שבתורה יש לכל אחד; סתרי תורה גם-כן ידעו הרבה; אולם את הכוח לעבודת ה' נותנים למי שרוצה בכך (ספר השיחות תש"ה עמ' 102).

פעם אחת, עם התקדש חג-השבועות, אמר הרבי הרש"ב מאמר חסידות. אמירת המאמר החלה זמן רב לפני הדלקת הנרות, ואמירתו נמשכה שעתיים וחצי. לאחר אמירת המאמר התפלל הרבי תפילת ערבית בחדרו, וכדרכו - באריכות ובדבקות גדולה. בעת סעודת החג העיר אחד המסובים: "אמירת המאמר נמשכה זמן רב ותפילת ערבית הייתה בשעה מאוחרת. כך היה לנו היום 'תמימות' (='שבע שבתות תמימות תהיינה') בדרך ממילא". השיב לו הרבי: "חסידים אינם אוחזים לא מ'דיעבד' ולא מ'בדרך ממילא', אפילו אם הדבר בא על-ידי חסידות. תמימות אמיתית היא זו הבאה על-ידי עבודה ויגיעה. יש להתייגע למען התמימות, ומה שבא בדרך ממילא - אין זה תמימות" (ספר השיחות תש"ב עמ' 119).

בעצם הנפש

הרבי הריי"צ היה נוהג לאחל לפני חג-השבועות - "שנזכה לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות". הרבי מליובאוויטש מבאר (לקוטי שיחות כרך ד, עמ' 1307) את משמעותו של ניסוח זה: שמחה - מכיוון ששמירת התורה קשורה בעמידה בניסיונות ובהתמודדות נוכח העלמות והסתרים יש לקבל אותה בשמחה, המעניקה כוח להתגבר על כל הקשיים. פנימיות - יש לקיים את התורה לא רק בלבושיה החיצוניים של הנפש (מחשבה, דיבור ומעשה), ובכוחות הנפש (השכל והרגש), שגם הם בבחינת 'חיצוניות', אלא יש לקיימה ב'פנימיות', בעצם הנפש ממש.

אדמו"ר ה'צמח צדק' שאל את סבו, רבנו הזקן: מה עניינם של ימי התשלומין על חג-השבועות? ענה אדמו"ר הזקן: כאשר סוחר נוסע ליריד גדול ורוכש שם הרבה סחורה, אין הוא חוזר לביתו מיד לאחר היריד, אלא הוא שוהה שם כמה ימים ואורז היטב את סחורתו, שלא תיגנב ולא תאבד במהלך הנסיעה הארוכה הביתה. ואף כאן: בזמן מתן-תורה ודאי רכש כל אחד ואחד קצת 'סחורה' מהארות החג. לכן יש צורך להשתהות כמה ימים לאחר החג, כדי לארוז היטב 'סחורה' זו, שלא תאבד בטרדת הזמן (ספר השיחות תרצ"ו עמ' 285).



 

עמוד 4  (לתחילת הגיליון)

חיים יהודיים

ספר (וסיפור) של השגחה פרטית

הרב טייכמן:
שיטת הבעש"ט
על-פי מקורות חז"ל

שיטתו של הבעל-שם-טוב על ההשגחה הפרטית של הקב"ה ועל נוכחותו המתמדת בכל פרט של המציאות, היא כיום נחלת הכלל. רבים אינם יכולים להעלות על דעתם שסוגיות אלה הסעירו את העולם היהודי בשחר ימיה של החסידות, ועמדו במרכז הפולמוס בין החסידות למתנגדיה.

שתי סוגיות-יסוד אלה (אחדות הבורא והשגחה פרטית), לצד עוד יסודות בתפיסתה של החסידות, אהבת-ישראל ועבודת ה' בשמחה, מוגשות בהרחבה בספר חדש, שראה אור זה מקרוב – תורת הבעש"ט בראי חז"ל. הספר מציג את שיטת הבעש"ט לעומת שיטות אחרות, ומביא לקט מפורט ומסודר של הוכחות ואסמכתות לשיטתו של הבעש"ט, מדברי חז"ל.

השגחה יד-ביד

כתיבת הספר ארכה שנים רבות. המחבר, הרב משה-אהרון טייכמן, איש-חינוך ותלמיד-חכם מכפר-חב"ד, קיבל עוד בשנת תש"ן הסכמה נדירה, על חלק נכבד מהספר, ממי שעמד אז בראש ישיבת שפת-אמת ולימים האדמו"ר מגור, רבי פינחס-מנחם אלתר.

סיפורו האישי של הרב טייכמן הוא-עצמו סיפור מרגש של 'השגחה פרטית', ששמרה עליו והוליכה אותו יד-ביד מאירופה הכבושה ועד הלום. הוא נולד בשנת תרח"צ בכפר ציגנשי שברומניה. עד המלחמה נהנתה משפחתו מחיי שלווה ורווחה. בית גדול, רפת, סוסים, מחלבה, שדה תבואה ובית-חרושת לסודה. בעיצומה של המלחמה נלקח אביו למחנה-עבודה. משפחתו הועברה בחוסר-כול לעיר השכנה (על-פי תכנית ההגירה הכפויה שהפעילו הרומנים עם הכובש הנאצי). הם הורשו ליטול עמם מעט בגדים, מזון בסיסי וכמה כלי-בית.

מסירות-נפש של אם

לאחר המלחמה שב אבי המשפחה ממחנה-העבודה, והמשפחה התאחדה וחזרה לציגנשי, מתוך תקווה לשקם את חייה מחדש. חלומם של בני-המשפחה נגוז כשגילו שביתם ורוב רכושם נחרבו בהפצצות, ומה שנותר החרימו השלטונות. זמן לאחר מכן נפטר האב מדלקת-ריאות חריפה. נותרו האם ושני בניה (משה-אהרון, כבן עשר, ואחיו דב, הצעיר ממנו בכשנה וחצי).

"אימא הייתה אישה פשוטה למדיי", מספר הרב טייכמן, "אבל היה חשוב לה מאוד שנקבל חינוך יהודי שורשי. רוח הקומוניזם שטפה את מזרח-אירופה והמוני צעירים יהודים התבוללו. למען עתידנו, החליטה אמא לעשות צעד שהיה קשה לה מאוד – היא שלחה אותנו לבוקרשט, לחסות בצילו של הרבי מסקולן, רבי אליעזר-זושא פורטוגל. היינו שם כשנתיים, עם עוד עשרות ילדים יתומים מכל רומניה. אלה היו שנתיים קשות מאוד של געגועים לאימא ושל חיים בתנאים קשים ביותר. אולם למדנו תורה וספגנו חינוך טוב".

הכול בהשגחה

בשנת תשי"א עלו שני האחים ואימם לארץ. הם התגלגלו בין כמה מוסדות חינוך, ולבסוף הגיעו לישיבת חב"ד בלוד. הרב משה-אהרון הוא תושב ותיק בכפר-חב"ד. אחיו, הרב דב, חבר לשכת הרבנות בטבריה.

זמן רב עמל הרב טייכמן על הוצאתו לאור של ספרו זה, וכעת, סמוך ליום ההילולא של הבעל-שם-טוב (בחג-השבועות), יצא הדבר לפועל. "גם זה בהשגחה פרטית, הלא-כן?", אומר הרב טייכמן בחיוך.

פינת ההלכה והמנהג

חג בערב-שבת

מאת הרב יוסף גינזבורג

רב אזורי עומר

שאלה: נוסף על עירוב תבשילין, מה צריך לזכור לעשות בחג-השבועות שחל השנה בערב שבת?

תשובה: מצווה לשמוח ולשמח את בני-הבית בכל יום-טוב, ובחג-השבועות יש להרבות בשמחה. מכינים סעודה נאה, יותר מבכל חג: "וישמח בו במאכל ובמשתה, להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל, שניתנה תורה בו", ובכלל זה, כמובן, מנהג ישראל לאכול (בנפרד מהסעודה הבשרית) מאכלי חלב.

את סעודת יום החג רצוי להתחיל לפני "שעה עשירית" (באזור המרכז: 15:45 בערך), מפני כבוד השבת הממשמשת ובאה.

על-פי הקבלה יש לטבול אחר חצות היום, כהכנה לעלייה מקדושת יום-טוב לקדושת שבת.

אחר-הצהריים (כבכל ערב-שבת) קוראים את פרשת-השבוע, נשא, "שניים מקרא ואחד תרגום". מכיוון שפוסקים רבים סוברים שהתרגום על פסוקי ברכת כוהנים (ו,כב-כז) אינו מקורי, שכן על-פי האמור בגמרא לא נהגו לתרגם ברכת כוהנים כלל, יש קוראים את הפסוקים הללו שלוש פעמים, במקום פעמיים, לפני אמירת התרגום.

מותר להדיח היום את הכלים לצורך השבת.

לפני תפילת מנחה אין אומרים 'הודו', כבכל ערב-שבת, אלא מתחילים 'פתח אליהו'. את קבלת-שבת פותחים ב'מזמור לדוד' (במקום ב'לכו נרננה', כי ששת המזמורים הם כנגד ששת ימי המעשה). יש משמיטים חלק מחרוזי 'לכה דודי' (המזכירים את הגלות וכו'), וב'בואי בשלום' אומרים "גם ברינה, בשמחה ובצהלה". למנהג חב"ד אומרים את כל החרוזים, וב'בואי בשלום': "גם בשמחה (ללא ברינה) ובצהלה". בנוסח אשכנז פותחים ב'מזמור שיר ליום השבת'. הנוהגים לומר 'במה מדליקין' אין אומרים זאת היום, כי אין צריך להזהיר את בני-הבית כבכל ערב-שבת, ובפרט שאין מעשרים ביום-טוב.

מקורות: פסחים סח,ב ורש"י. מגילה כה,א-ב. שו"ע או"ח סי' רמט,ב ונו"כ, ושו"ע אדמו"ר הזקן שם ס"ז. סי' ער ס"ב ונו"כ, ושו"ע אדה"ז שם. בירור הלכה רפה,טו. ספר המנהגים-חב"ד עמ' 26. המשך תרס"ו עמ' שפז. לוח דבר בעתו. 'אוצר טעמי המנהגים' עמ' קלא-קלה.



 

לדף הראשי

 

בית חב"ד | חדר עיון | חדר ילדים | חדר חדשות | בית דפוס | מודיעין | מפתח עניינים 

(c) כל הזכויות שמורות
צעירי אגודת חב"ד - המרכז / אגף ההוצאה לאור
ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס': 03-9606169
ראש מדור אינטרנט: יוסף לב-ארי  *  יו"ר:  הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

chabad@chabad.org.il